חומר רקע

ח' באדר תשס"ז, 26 בפברואר 2007 לכבוד יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ח"כ מיכאל נודלמן הכנסת ירושלים שלום רב, הנדון: התבטאויות גזעניות של ראשי ערים והשלכותיהן החברתיות מדינת ישראל היא מדינה קולטת עלייה שתקומתה הודות לפועלם של עולים מקרב התפוצות השונות. בין העליות הגדולות של השנים האחרונות נמנית עלייתם של יהודי אתיופיה, המהווים כיום מעל 105,000 נפש. עלייתם וקליטתם של יהודי אתיופיה בארץ הייתה שלובה בתחושות מעורבות בקרב החברה הישראלית – מחד גיסא קבלה ושילוב, ומאידך גיסא – הדרה שצורותיה הכעורות לבושות בדמותן של התבטאויות גזעניות ויחס מפלה. למרבה הצער, את מסכת מצערת זו הובילו לא אחת מספר ראשי רשויות. יהודי אתיופיה יחלו להגשמת חלומם לעלות לישראל. משזכו לכך, נמצא שעליהם להיאבק על זכותם להתקיים בכבוד ולהוות חלק בחברה הישראלית. ולאחר כשלושה עשורים לראשית עלייתם, קם לו דור מביניהם שאינו נכון לוותר על זכויותיו. רבים מבני קהילת יוצאי אתיופיה הצליחו להתגבר על הקשיים הרבים שניצבו לפניהם, ולא מעט מהם ממלאים תפקידי מפתח בחברה הישראלית. יחד עם זאת, נמצא שישנם אישי ציבור - כגון ראש עיריית אור יהודה, יצחק בוכבזה, ראש המועצה לשעבר של מבשרת ציון, כרמי גילון, ולאחרונה גם של ראש עירית פתח תיקווה, איציק אוחיון - שלא בחלו בהתבטאויות שאינן הולמות את מעמדם ויתרה מכך – מעכירות את זהותנו כחברה בכללותה. לנוכח ריבוי התבטאויות עכורות של ראשי ציבור ולנוכח חומרתן, אנו - האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה – סבורים שלא ניתן לראות בהן רצף אקראי ומוצאים שעל הרשות המחוקקת לפעול בתוקף עבור מיגורן. אותם ראשי ערים הנמנים לעיל מנמקים את התבטאויותיהם באמירות על כך שעריהם בלתי ערוכות לקליטת אוכלוסיית יוצאי אתיופיה. הם מוסיפים וטוענים שקליטת יוצאי אתיופיה בשכונות חלשות פועלת נגד המבקשים להיקלט בעירם. באמורם זאת הרי הם טובלים ושרץ בידם, כך בהפנותם את כל האשם נגד משרד האוצר והמשרד לקליטת העלייה. כל זאת נעשה תוך פגיעה ברגשותיהם וזכויותיהם של יוצאי אתיופיה. בהקשר זה ניתן למנות את התבטאותו של ראש עירית פתח תיקווה, איציק אוחיון: "האתיופים הרסו את יוספטל ועמי-שב. לאט לאט הם יגיעו לשכונות לערים ואחדות ויהרסו גם אותן" (מקומון 'מה בפתח' 26.1.07). עבורו, המעשה הראוי – למגר לגמרי את המשך קליטת יוצאי אתיופיה, שהרי הם עשויים "לפגוע" בעוד ועוד שכונות בעירו. ראש מועצה מבשרת ציון, כרמי גילון, טען: "האתיופים הורסים ומלכלכים ומחטטים בפחים... לומר את האמת? אני לא מת על זה שמרכז הקליטה ממוקם במרכז היישוב" (ידיעות אחרונות, 25.8.04). תחת לזעוק על חרפת עוניים של אותם אנשים ומחדלם של משרדי הממשלה האמונים על הנושא, גילון מצא לראות בהם מטרד שיש למגרו, זאת בפרט שהם מצויים במרכז עירו. ראש עיריית חיפה, יונה יהב, אמר: "עיריית חיפה לא ערוכה לקליטת עולים מאתיופיה" (אתר nrg 9.1.05). בכך יהב מבחין וקובע את יוצאי אתיופיה כקבוצה בעייתית ומעביר מסר אחד וברור: קהילת יוצאי אתיופיה אינה רצויה! מיותר לציין את ההשפעה שיש לדמות ציבורית שכזו על כלל האוכלוסייה. ראש עיריית אור יהודה הגן על החלטתו – למנוע קליטת תלמידים יוצאי אתיופיה בבתי הספר שבעירו בטענה: "יש בתי ספר ממלכתיים-דתיים בקריית-אונו, בגבעת-שמואל וביהוד. כולם יפי נפש על חשבוני, אבל לא רוצים את האתיופים אצלם. אור-יהודה היא עיר עם אוכלוסייה חלשה, ואם כל האוכלוסיות החלשות לומדות ביחד זה מונע מהן את היכולת להתקדם". (NRG 31.8.2005). אמנם, יש יסוד בדבריו, ככל שהדבר נוגע לתפיסתם של ראשי ערים אחרות את סוגיית קליטתם של יוצאי אתיופיה, אך בכך אין להלבין את התנהלותו הבוטה נגד הילדים והוריהם. אמירותיהם הגזעניות של ראשי הערים שהובאו לעיל הן רק דוגמה המעידה על תופעה שאין להתעלם ממנה. היותן של אותן אמירות נישאות על גלי תקשורת ההמונים - הזמינים בידם - נושאת משמעות הרסנית עבורנו כחברה ובפרט עבור הנמנים עם יוצאי אתיופיה. מכאן אפשר להסביר את תחושת הניכור של רבים מקרב קהילת יוצאי אתיופיה מכלל החברה הישראלית. בדעתם של ראשי הערים המסרבים לקלוט את יוצאי אתיופיה כלל לא עולה האפשרות של תמיכה במענים המתחייבים עבור הצלחת קליטתם. בעניין זה ניתן למנות ערים בהן נעשה המאמץ עבור מציאת המענים ההולמים שבתחום החינוך, התעסוקה והדיור. בין אותן ערים בולטות - נצרת עילית, באר-שבע, עפולה. לבעיות שנמנו בפנייה זאת נוספת הבעיה שטומנות המשכנתאות העומדות כיום לרשות יוצאי אתיופיה. הפיתרון המתחייב אמור לכלול בצידו את הגדלת גובה המשכנתאות. כך יתאפשר השתלבותם של יוצאי אתיופיה במקומות נוספים, מלבד השכונות החלשות שבהם הם מרוכזים לעת זאת. אדוני היו"ר אני פונה אליך בבקשה לפעול בנושא שבנדון. בכבוד רב, דני אדמסו מנכ"ל