חומר רקע

אל: חברי ועדת החוקה מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה נקודות כלליות לדיון בהצעת חוק העונשין (תיקון-חובת הדיווח על עבירות מין ועבירות אלימות חמורות בקטינים במשפחה), התשס"ו-2006 מוצע לדון בנקודות הבאות (מדובר בנקודות כלליות שאינן נוגעות להסדרים הספציפיים המוצעים בהצעת החוק, אלא דווקא לרציונאל הכללי העומד ביסודה): (א) האם מוצדק להפליל את ההתנהגות המתוארת בתיקון? ההתנהגות היא 'אי דיווח באשר לעבירת מין או אלימות חמורה הנעשית בקטין או חסר ישע בידי קטין בן משפחה אחר'. האם מוצדק לקבוע כי אי דיווח לגבי עבירה שנעברה בקטין על ידי בן משפחה קטין מהווה עבירה פלילית שעונש מאסר קבוע לצידה? במסגרת זו יש לבחון: האם מוצדק להפליל את ההתנהגות לאור ייחודה של מערכת היחסים המשפחתית? הבעייתיות במקרה "הטיפוסי" שהצעת החוק מתייחסת אליו שבו הורה נדרש לדווח על פגיעה שפגע ילדו הקטין בילדו האחר היא גדולה במיוחד ומהווה התערבות משפטית גורפת בתא המשפחתי שיכולה אף להביא לקריסתו. האם באמת ניתן לדרוש מהורה לדווח לרשויות על מעשי אחד מילדיו? האם ראוי שדרישה כזו תעוגן כנורמה פלילית שעונש מאסר בצידה? יש לזכור שבמקרים מסוימים ההורים יכולים לטפל בענין בתוך המסגרת המשפחתית והתערבות הרשויות עלולה רק להחמיר את המצב. האם "טובת הילד" משמעה חיוב הורהו בפנייה לרשויות? (ב) האם התיקון מתיישב עם עקרונות יסוד בדין הפלילי? האם הפללתה של ההתנהגות שבהצעת החוק, דהיינו קביעה כי אי דיווח מהווה עבירה פלילית, ראוי לה שתקבע כנורמה פלילית? האם אין מדובר בהפיכתה של נורמה שהיא מוסרית יותר במהותה לנורמה משפטית-פלילית? האם הצעת החוק מתיישבת עם עיקרון השיוריות לפיו המשפט הפלילי הוא "המוצא האחרון" לטיפול בתופעה חברתית שהחברה המאורגנת רואה כשלילית? האם ניתן להתמודד עם הרצון להפסיק פגיעה בקטין באמצעים חמורים פחות? למשל: לנקוט בפעולות שמטרתן לעודד את הציבור לפנות לעזרת הרשויות בדרכי הסברה לפני פנייה למשפט הפלילי ולאיום במאסר. (ג) האם יש צורך אמיתי בתיקון המוצע? האם חובת הדיווח בישראל מהווה כבר היום נורמה 'הצהרתית', שביחס אליה אכיפת החוק מועטה, או שמא הנורמה הקבועה היום בחוק הצליחה לכוון התנהגות? אם נגלה שהנורמה הקיימת היום עוד בטרם מחליטה הכנסת על הרחבתה, כמעט שאינה ידועה בציבור אף שעברו כמעט 20 שנה מיום חקיקתה, יש בכך כדי להוות תמרור אזהרה. (ד) בעיות ראייתיות הצעת החוק מתייחסת למקרים שבהם קטין אחד בן משפחה מבצע עבירות כנגד קטין אחר. חובת הדיווח מוטלת על פי ההצעה על ההורה. יש לשים לב שסעיף 5(2) לפקודת הראיות אינו מאפשר במקרה כזה את העדתו של ההורה כנגד ילד אחד שלו אשר פגע בילדו האחר.