חומר רקע
מתפרסמת בזה הצעת חוק של חברי הכנסת מטעם ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת:
סימוכין: 01699207
הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' ...) (התיישנות תביעה בשל עבירת מין או התעללות), התשס"ז–2007 *
הוספת פרק שלישי1
1.
בחוק ההתיישנות, התשי"ח–19581 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 18 יבוא:
"פרק שלישי 1: התיישנות תביעה בשל עבירת מין או התעללות
תביעה בשל עבירת מין או התעללות
18א.
(א) בתובענה שהוגשה על ידי נפגע, על תביעה בשל עובדות המהוות עבירת מין שנעברה בקטין או באדם שטרם מלאו לו 21 שנים תוך ניצול יחסי אמון, תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות או עבירת התעללות שנעברה בקטין – תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו ימלאו לתובע 28 שנים.
(ב) בסעיף זה –
"עבירת מין" – כל אחת מאלה:
(1) אינוס לפי סעיף 345 לחוק העונשין, התשל"ז–19772 (בחוק זה – חוק העונשין);
(2) בעילה אסורה בהסכמה לפי סעיף 346(א) לחוק העונשין;
(3) מעשה סדום לפי סעיף 347(א) או (ב) לחוק העונשין;
(4) מעשה מגונה לפי סעיף 348(א), (ב) או (ג1) לחוק העונשין;
(5) עבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע לפי סעיף 351(א), (ב) או (ג)(1) או (2) לחוק העונשין;
"עבירת התעללות" – עבירה לפי סעיף 368ג סיפה לחוק העונשין.
תביעה נגד מי שהוגש נגדו כתב אישום בעבירת מין או התעללות בקטין
18ב.
(א) תקופת ההתיישנות של תביעה, שהוגשה על ידי הנפגע, בשל עובדות המהוות עבירת מין או עבירת התעללות, שנעברה בקטין, נגד מי שהוגש נגדו כתב אישום בעבירה כאמור, לא תסתיים לפני שעברה שנה מהיום שבו פסק הדין בהליך הפלילי הפך לחלוט.
(ב) בסעיף זה –
"עבירת מין" – עבירה המנויה בסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, למעט סעיפים 349 ו-352 לחוק האמור;
"עבירת התעללות" – עבירה לפי סעיף 368ג סיפה לחוק העונשין."
תחולה
2.
(א) על תביעה כאמור בסעיף 18א או 18ב לחוק העיקרי כנוסחם בסעיף 1 לחוק זה, שהתיישנה לפני יום תחילתו של חוק זה (להלן – יום התחילה) לפי הדין שחל עליה ערב יום התחילה, ימשיכו לחול הוראות הדין שהיה בתוקף ערב יום התחילה ולא יחולו הוראות חוק זה.
(ב) על תביעה שביום התחילה טרם התיישנה לפי הדין שחל עליה ערב יום התחילה, יחולו הוראות סעיפים 18א ו-18ב לחוק העיקרי כנוסחם בסעיף 1 לחוק זה.
דברי הסבר
חוק ההתיישנות, התשי"ח–1958 (להלן – חוק ההתיישנות) קובע תקופות זמן לפתיחתם של הליכי משפט אזרחיים והסדרים נוספים שלפיהם מחושבות התקופות. הסדרים אלה מבטאים איזון בין זכותם המהותית של תובעים בכוח לבין שיקולים הנוגעים לנתבעים בכוח, לציבור בכללותו ולמערכת המשפט. השיקולים העיקריים שהוכרו בפסיקת בתי המשפט הם:
- הכרה בציפייה לגיטימית של נתבעים בכוח לוודאות באשר לתביעות העתידות להיות מוגשות נגדם;
- הכרה בקושי של שמירת ראיות לאורך זמן;
- עידוד תובעים בכוח להגיש את תביעותיהם בזמן;
- התייחסות אל שיהוי ארוך בהגשת תובענה כאל ויתור או מצג של ויתור על זכות התביעה;
- מתן עדיפות לבירור תביעות חדשות על פני תביעות ישנות, הן משום שבאלה רב הסיכוי שההליך יהיה מבוסס יותר מבחינה ראייתית ולכן גם צודק יותר, הן בשל שינוי הדין והנורמות עם חלוף הזמן, ובהינתן העומס הרב המוטל על בתי המשפט.
(ראו, למשל, ע"א 5964/03 עז' המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עירית פתח תקוה (טרם פורסם; ניתן ביום 16 בפברואר 2006), בפסקאות 8-7 לפסק דינו של המשנה לנשיא (כתוארו דאז) השופט מ' חשין וההפניות שם).
במסגרת האיזון הקבוע כיום, תקופת ההתיישנות של תביעה אזרחית, שאינה במקרקעין, היא שבע שנים ותחילתה במועד שבו נולדה עילת התובענה. בתביעתו של קטין מתחילה תקופת ההתיישנות החל מהגיע הקטין לגיל 18. חוק ההתיישנות כולל עילות שונות שבהתקיימן מושעית תקופת ההתיישנות, כגון כלל ההתיישנות שלא מדעת (המכונה גם "כלל הגילוי המאוחר"), שלפיו מרוץ תקופת ההתיישנות אינו מתחיל אם התובע אינו יודע ולא יכול היה לדעת אף בזהירות סבירה, עובדות מהותיות המהוות את עילת תביעתו, והכלל המפסיק את מרוץ תקופת ההתיישנות כאשר התובע סובל מליקוי נפשי או שכלי המונע ממנו לדאוג לעניניו, ככל שאין לו אפוטרופוס. עילות השעיה אלה מבטאות הכרה בכך שבמצבים מסוימים אין הצדקה למנוע מהתובע להגיש את תביעתו על אף חלוף תקופת ההתיישנות הבסיסית.
אין כיום הסדרים מיוחדים לתביעות בשל עובדות המהוות עבירות מין או התעללות ואין עילה המפסיקה את מרוץ תקופת ההתיישנות בעת שמתנהל הליך פלילי באותו ענין. ביסוד הצעת החוק המתפרסמת בזה עומדת הגישה כי יש הצדקה לקבוע דין התיישנות מיוחד לתביעות כאמור, וזאת מטעמים שיפורטו בהמשך.
סעיף 1 מוצע לקבוע שני הסדרי התיישנות מיוחדים לתביעות בשל עובדות המהוות עבירות מין שבוצעו בקטינים או בבגירים שטרם מלאו להם 21 שנים תוך ניצול יחסים מיוחדים, כגון יחסי אמון, תלות או מרות, וכן לתביעות בשל התעללות בקטינים במשפחה או על ידי אחראי. שני ההסדרים מאריכים את תקופת ההתיישנות הבסיסית, אך אפשר גם שיחולו בנסיבות שונות ויהיה בהם כדי להשלים זה את זה. עוד יודגש כי בשני ההסדרים אין מדובר בביטול תקופת ההתיישנות לחלוטין, אלא בהארכתה בלבד, תוך קביעת מועד סופי להגשת התביעות, המבטא איזון שונה מהאיזון שבחוק ההתיישנות. זאת, מתוך הכרה בתוקפם של השיקולים השונים שביסוד דיני ההתיישנות גם בתביעות כאמור.
תקופת ההתיישנות בתביעות שעליהן יחול ההסדר הראשון, תחל מהיום שבו ימלאו לתובע 28 שנים. כלומר, בתביעות אלה יוכל התובע להגיש תובענה עד גיל 35 (ואולי אף בגיל מאוחר יותר בהתקיים עילות השעיה). הסדר זה אינו מותנה בפתיחת הליך פלילי (סעיף 18א המוצע). ההסדר השני קובע כי אם הוחלט על הגשת כתב אישום, תינתן לנפגע העבירה תקופה של שנה ממועד סיום ההליך הפלילי בפסק דין חלוט, כדי להגיש תובענה באותו ענין (סעיף 18ב המוצע).
מבחינת היקף תחולתם, ההסדרים חופפים באופן חלקי, בהיותם חלים על תביעות בשל עבירות מין שנעברו בקטינים במשפחה ומחוץ למשפחה וכן בשל עבירות התעללות בקטינים במשפחה. ואולם, ההסדר הראשון חל על עבירות מין חמורות בלבד (ההגדרה "עבירת מין" בסעיף 18א(ב) המוצע), אך גם כשנעברו בבגירים עד גיל 21 במסגרת יחסים מיוחדים. זאת, בשל הקשיים לחשוף את הפגיעה שמאפיינים עבירות מעין אלה. לעומת זאת, ההסדר השני חל על היקף רחב יותר של עבירות מין (ההגדרה "עבירת מין" בסעיף 18ב(ב) המוצע), שכן ההצדקה לו, בנוסף לקשיי החשיפה האמורים, נשענת על טעמים הנוגעים לקיום ההליך הפלילי. כך, השיקולים לקביעת תקופת ההתיישנות נחלשים כאשר מתנהל הליך פלילי שבו נאספות ראיות ועדויות, ושהנאשם חשוף בשלו לסיכון של ענישה פלילית וכן לחיוב בפיצויים אזרחיים; כמו כן, הקושי בניהול כפל הליכים בייחוד בעבירות כאמור, עלול להוביל להתיישנות התביעה בעת ניהול ההליך הפלילי. זאת ועוד, הארכת תקופת ההתיישנות בהסדר השני מותנית בהגשת כתב אישום, המבטיח קיומה של תשתית ראייתית כלשהי ומגן מפני הגשת תביעות סתמיות, וגם מטעם זה מוצדק להחילו על היקף רחב יותר של תביעות. עם זאת, בשלב זה, החליטה ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת (להלן – הוועדה) להחיל את ההסדר השני רק על תביעות בשל עבירות שנעברו בקטינים. הוועדה תשוב ותידרש לסוגיית היקף העבירות שעליהן מוצדק להחיל את ההסדרים המיוחדים בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השניה ולקריאה השלישית. בכלל זה, תשמע הוועדה חוות דעת של גורמים בעלי מומחיות מקצועית בכל הנוגע לקשיים בחשיפת הפגיעה ולהשפעות נפשיות ואחרות של עבירות מין שנעברו בבגירים ושל עבירות התעללות ואלימות חמורה שנעברו בקטינים במשפחה ומחוצה לה.
הטעמים המצדיקים קביעת הסדרים מיוחדים כמוצע בהצעת החוק הם:
(1) הניסיון מלמד שמיעוט בלבד מקרב נפגעי עבירות מין והתעללות המוערך ב-10% עד 20%, חושף את דבר הפגיעה בו. רק חלק קטן מאלה פונה לרשויות אכיפת החוק, ומעטים עוד יותר פונים לתבוע את זכויותיהם בהליך אזרחי. כל אלה קורים, על פי רוב, זמן רב לאחר הפגיעה, בייחוד אם התרחשה כשהנפגע היה קטין. תופעה זו מכונה "תופעת החשיפה המושהית". לחשיפה המושהית מגוון סיבות, השונות, מטבע הדברים, ממקרה למקרה, ובהן: שימוש במנגנוני הגנה פסיכולוגיים, תחושות בושה והאשמה עצמית, העדר סביבה תומכת, חשש מהפוגע ומהתגובה החברתית, יחסים מיוחדים בין הנפגע לפוגע, גילוי מאוחר של הפגיעה והשלכותיה המתבררות לא אחת רק במהלך טיפול פסיכולוגי (להתייחסות בפסיקת בתי המשפט ראו, למשל בע"מ 8098/04 פלונית נ' פלונים, פ"ד נט(3) 111, ולהתייחסות בספרות המקצועית ראו,
למשל גלית בן אמיתי, "השלכות נפשיות של התעללות בילדים ובמתבגרים", התעללות והזנחה של ילדים בישראל, עמ' 536 (דבורה הורוביץ, יורם בר-יהודה, מאיר חובב, התשס"ז); עפרית שפירא-ברמן, "הסוד ועונשו – עיגון זכויותיהם של קורבנות אלימות מינית בחוק", http://www.anima-clinic.com/contents_page.asp?lang=1&aid=15, וכן נייר עמדה שהוכן על ידי פרופ' אלי זומר "טראומה בגיל הילדות, אבדן זיכרון וחשיפה מושהית", הוגש לוועדה לצורך דיוניה בהארכת תקופת ההתיישנות הפלילית בעבירות התעללות בילדים). נוכח תופעת החשיפה המושהית במקרים רבים לא יוכל הנפגע להגיש תובענה בתוך תקופת ההתיישנות הבסיסית ומשום כך אין מקום לזרזו בהגשת התובענה או לראות בשיהוי משום ויתור על הזכות.
(2) בשל היקף התופעה של ביצוע עבירות מין והתעללות במשפחה ומחוצה לה וחומרתה של תופעה זו, באה הצעת החוק לעודד נפגעים אשר אזרו עוז וחשפו את הפגיעה בהם, לעשות שימוירות מין והתעללות במשפחה ומחוצה לה ובחומרתה של תופעה זו, באה הצעת החוק לעודד נפגעים אשר אזרו עוז וחשפו אתש במגוון הכלים המשפטיים הקיימים ולא לחסום בפניהם את האפשרות לפנות לערכאות בהליך אזרחי דווקא, שבאמצעותו יוכלו לקבל הכרה חברתית ופיצוי שיסייעו לשיקומם.
(3) בדין הפלילי הכיר המחוקק, זה מכבר, בצורך לקבוע הסדרים מיוחדים לענין התיישנות בעבירות מין חמורות שנעברו בקטינים (סעיף 354 לחוק העונשין, התשל"ז–1977). על אף ההבדלים בין ההליכים, אותם טעמים המצדיקים קביעת תקופות התיישנות ארוכות יותר בהליך הפלילי יפים במידה רבה גם לענין התיישנות התביעה בהליך האזרחי.
(4) תביעות בשל עבירות מין והתעללות שונות ממרבית התביעות האזרחיות במספר היבטים כמפורט להלן, שיש בהם כדי להפחית מהקושי הראייתי בהוכחת אותן תביעות בחלוף זמן. כך, מתאפיינות תביעות אלה בתשתית ראייתית המבוססת על עדויות הנוכחים בארוע ולא על מסמכים וראיות חפציות אשר יש קושי לשמרם ולאתרם; זיכרון פגיעות בשל עבירות כאמור, שהן קשות וטראומטיות, אינו נוטה להיטשטש בחלוף הזמן; נוסף על כך, גילוי מאוחר של נזקים נפשיים והניסיון לטפל בהם, יכול שיהיה בהם דווקא כדי לחזק את התשתית הראייתית. עם זאת, יש הטוענים שדווקא בתביעות המבוססות על עדויות ולא על מסמכים הקושי הראייתי חמור יותר ככל שחולף הזמן.
(5) ככל שמדובר בפגיעה מינית בקטינים מחוץ למשפחה, הסברה כי ההורים יגישו תביעה בשם הקטין ולכן אין צורך בהארכת תקופת ההתיישנות, אינה עומדת במבחן המציאות. זאת, משום חששם של ההורים מהתמודדות הקטין עם הליך משפטי, הדחקת האירוע על ידי ההורים עצמם או תחושת אשמה מצדם, רתיעה מניהול הליך חברתי לרבות בשל עלויותיו, חשש מתגובה חברתית וכן מפגיעה בקרוב משפחה, ידיד המשפחה או דמות מקובלת בקהילה. בהקשר זה יצוין כי במרבית המקרים הפוגע הוא אדם מוכר שלנפגע יש לו עמו יחסי אמון.
(6) נוכח מיעוט התביעות בשל עבירות מין והתעללות, והסיבות לכך כפי שפורטו לעיל, לא צפוי שהארכת תקופת ההתיישנות כמוצע בהצעת חוק זו, תביא לגידול משמעותי במספר התביעות הישנות שבתי המשפט יידרשו לדון בהן.
הטעמים העיקריים כנגד הארכת תקופת ההתיישנות הם החשש כי יקשה על בית המשפט לקיים משפט הוגן בענין מסכת אירועים שהתרחשה לפני שנים רבות, בשל עמימות הזיכרון האנושי, ובשל קושי להעריך את העדויות שיינתנו במסגרת ההליך. כן נטען כי עצם הגשת תובענה בשל פגיעה מינית או התעללות יש בה כדי להכתים את שמו של אדם ולגרום לו נזק ניכר ועל כן יש להיזהר ממתן אפשרות להגיש תובענות כאמור בחלוף שנים רבות ללא הגבלה.
לאור כל השיקולים המפורטים לעיל, סברה הוועדה כי יש הצדקה, על אף השיקולים שהועלו כנגד יצירת ההסדרים המיוחדים והקשיים הראיתיים שעלולים להתעורר, להסיט את נקודת האיזון לכיוונו של התובע בכוח בדרך המוצעת בהצעת החוק ולהאריך את תקופת ההתיישנות בתביעות בשל עבירות מין והתעללות.
במדינות רבות הוכר הצורך בהסדרי התיישנות מיוחדים לתביעות בשל עבירות מין, בייחוד אם בוצעו בקטינים או במסגרת יחסי אמון או תלות. במדינות מסוימות נקבעו הסדרים גם לתביעות בשל פגיעה כאמור שאינה בעלת אופי מיני או שנבחנה האפשרות לקבוע הסדרים כאלה (כך, למשל באירלנד, בחלק מהפרובינציות בקנדה, בחלק ממדינות ארצות הברית ובמדינת ניו סאות' ויילס באוסטרליה). במדינות אחרות נקבע הסדר המאריך את תקופת ההתיישנות אם נפתח הליך פלילי (כך, למשל במספר מדינות בארצות הברית ובשוודיה). במדינות השונות נקבעו הסדרים שונים בענין זה. העיקריים שבהם הם ביטול תקופת ההתיישנות, הארכת תקופת ההתיישנות, קביעת כלל "גילוי מאוחר" המתייחס באופן מיוחד לגילוי הקשר שבין הנזק הנפשי או הפסיכולוגי שנגרם לנפגע לבין הפגיעה, וקביעת חזקה שלפיה לא היתה לנפגע יכולת להגיש את התביעה בשל קשיים נפשיים או פסיכולוגיים הנובעים מהפגיעה.
במקביל לדיונים בהצעת חוק זו, דנה הוועדה בהצעת חוק מטעם הממשלה הכוללת תיקון מקיף לחוק ההתיישנות (הצעת חוק ההתיישנות, התשס"ד–2004, הצעות חוק – הממשלה 125, התשס"ד, עמ' 611). במסגרת הדיונים בהצעת החוק האמורה יידונו גם הוראות הנוגעות לסוג התביעות שבהן עוסקת הצעת חוק זו, ובייחוד עילות השעיה בשל גילוי מאוחר, ניצול מצוקה וחוסר מסוגלות. הוועדה תבקש להתייחס בדיוניה בעת הכנת הצעות החוק לקריאה השניה ולקריאה השלישית לשאלת היחס שבין ההליך האזרחי להליך הפלילי בחוק ההתיישנות, בראייה רחבה מעבר לתביעות בשל עבירות מין והתעללות.
סעיף 2 מוצע כי ההסדרים המיוחדים האמורים יחולו גם על עילת תובענה שנולדה לפני יום תחילת החוק המוצע, ובלבד שבמועד זה התביעה לא התיישנה לפי הדין שחל עליה לפי הדין הקיים. תביעות שהתיישנו ביום תחילת החוק המוצע, לא ניתן יהיה להחיותן.
השפעה על זכויות הילד
ההסדרים המוצעים יאפשרו לקטינים שנפגעו מהתעללות במשפחה או מעבירות מין להגיש תובענות כנגד מי שפגע בהם, גם לאחר הגיעם לבגרות ולאחר שהתמודדו עם הפגיעה, ובכך יהיה כדי לסייע להם בשיקומם, באמצעות קבלת פיצוי והכרה חברתית בפגיעה.
חברי הכנסת: רונית תירוש, ניסן סלומינסקי