חומר רקע
4 במרץ 2007
לכבוד
יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט
פרופ' מנחם בן ששון
כנסת ישראל
עמדת מרכז נגה להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הצגת
תסקיר לנפגע בעבירת אלימות), התשס"ו 2006
הצעת חוק של ח"כ זהבה גלאון פ/119/17
מרכז נגה, הקריה האקדמית אונו, למען נפגעי עבירה, מתכבד בזאת להעביר לוועדה הנכבדה את עמדתו התומכת לעניין הצעת החוק שלעיל. אנו מסכימים עם דברי ההסבר המצורפים להצעת החוק וברצוננו להוסיף כדלקמן:
פסיקתו של בית המשפט העליון קובעת כי נסיבותיו האישיות של קורבן העבירה והשפעת העבירה על חייו ועל מצבו הגופני והנפשי מהווים שיקולים לגיטימיים שעל בית המשפט להתייחס אליהם בבואו לגזור עונש. אכן, חשיבותם של כלים המאפשרים לבית המשפט לקבל מידע מלא ועדכני לגבי מצבו של הקורבן אינה מוטלת בספק. זהו אחד הביטויים למודעות הגוברת לנסיבותיהם האישיות של הקורבנות, ולמודעות בדבר השלכות טראומטיות ונזקים פיזיים שיש לסוגי עבירות שונים, לרבות עבירות אלימות על נפגעי העבירה1.
כיום יכול בית המשפט ללמוד על מצבו של נפגע העבירה משלושה מקורות:
1. עדות הקורבן בבית המשפט
2. הצהרת הנפגע
3. תסקיר קרבן – רק בעבירות מין
1. יש לזכור, כי לא תמיד מעיד הקורבן, כך שאם, למשל, הודה הנאשם בעבירות המיוחסות לו, יקבל בית המשפט את ראיותיו של הנאשם להקלה בעונש מבלי לשמוע את דברו של הקורבן, ולעתים מבלי שיֵדע כלל על פרטי הסבל והנזק שגרם הנאשם, אם לא ייעשה שימוש באפשרות להגשת תסקיר קורבן או הצהרתו2. מאידך, לנאשם שמורה הזכות להביא בשלב גזירת העונש לידיעת בית המשפט את הנסיבות המקלות בעניינו3.
2. לכאורה, סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה התשס"א-2001 מרחיב את האפשרות להביא את דבריהם של קורבנות עבירה נוספים לפני בית המשפט באמצעות "הצהרת הקרבן". ואולם, הסעיף תלוי בפעולה אקטיבית של הקורבן, הסעיף אינו מעניק זכות פנייה ישירה לבית המשפט ועל פי נוסח הסעיף נראה כי הדבר תלוי ברצונו של התובע. יתירה מכך, הצהרת הקרבן נכתבת על גבי טופס שנמסר למתלונן/ת בעת פתיחת תיק החקירה, ונמסר לגופי התביעה יחד עם כל החומר שנאסף כנגד החשוד. אין ספק כי בשלב זה, הסמוך כל כך לאירוע, הנזק לא תמיד התגבש במלואו, ולא תמיד קורבן העבירה עצמו מודע להשלכות ארוכות הטווח שיהיו לעבירה על חייו. העובדה שההצהרה נכתבת ע"י קורבן העבירה עצמו, בהיותו נסער מעצם חווית הפגיעה בו, יוצרת אבחנה בלתי ראויה בין נפגעים שונים, למשל: בין נפגעים שהם בעלי יכולת ביטוי, לבין כאלה שאינם מצליחים להתנסח בבהירות, בין נפגעים שנעזרים בעו"ד או בגורם מקצועי אחר לבין כאלה שלא קיבלו עזרה כזאת וכיוצ"ב.
3. לפי סעיף 187 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982, כנוסחו כיום, הזכות להציג תסקיר קרבן מוקנית רק לקרבנות של עבירות מין. ההצדקה היחידה לכך היא כלכלית, בשל עלותו הגבוהה של התסקיר. אולם אין ספק, ומעידים על כך כל העוסקים בדבר, שהתסקיר הוא הכלי האובייקטיבי, המהימן והיעיל ביותר לתיאור מצבו העדכני והאמיתי של קרבן העבירה. הספרות המקצועית, וגם ניסיוננו הרב בטיפול בנפגעי עבירה, מלמדים כי נזקיהם וסבלם של נפגעי עבירות האלימות החמורות אינו נופל מזה של נפגעי עבירות המין, והצדק הבסיסי מחייב כי סבל ונזק זה יובאו בפני ביהמ"ש בצורה מקצועית ונטולת פניות, וכי ביהמ"ש יתחשב בכך בבואו לגזור את עונשו של הנאשם.
זאת ועוד, באותם המקרים שבהם נערך "הסדר טיעון" עם הנאשם (ובישראל רוב רובם של התיקים הפליליים מסתיים בהסדר טיעון), מושמטת לעיתים קרובות עבירת המין מכתב האישום ועמה מאבד נפגע העבירה את זכותו ל"תסקיר קרבן", ובית המשפט לא יוכל לשמוע ולדעת על הנזקים שנגרמו לו ועל ההשלכות החמורות שיש לעבירה האמיתית שבוצעה בו על חייו.
בכבוד רב
ד"ר דנה פוגץ'
ראש מרכז נגה