חומר רקע
מדינת ישראל
משרד המשפטים
מחלקת יעוץ וחקיקה
תאריך: כ"ה אדר תשס"ז
15 מרץ 2007
מספרנו: הח/3029
אל: הגב' אפרת רוזן, עו"ד
יועצת משפטית של ועדת חוקה
לאפרת שלום,
הנדון: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגנה מן הצדק), התזס"ו-2006
להלן התייחסותנו לפנייתך אלינו באמצעות המייל מה-12.3.07.
א. הבהרת רקע
עלינו להקדים ולומר, כי הצעת החוק הנדונה בנוסח כפי שהוגש בכנסת ה-17 נוסחה ע"י ח"כ גדעון סער וכחלון לאחר שהגישו הצעה בנוסח שונה בכנסת ה- 16 ונתנו את הסכמתם לכך, שהועדה לסדר הדין הפלילי, בראשותה של שופטת בית המשפט העליון מרים נאור (להלן – ועדת נאור) תדון בנושא ותמליץ המלצותיה בו. עפ"י המלצות ועדת נאור, שהיו מקובלות על הממשלה,
תוקן הנוסח לתיקון סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי שהיה בהצעה המקורית (והושמט גם תיקונו של סעיף 150 לחס"פ).
בהתאם להמלצת וועדת "נאור" הנוסח שהוצע כלל שתי אלטרנטיבות כלהלן:
" תיקון סעיף 149
1. בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בסעיף 149, בסופו יבוא:
"(10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך עומדים בסתירה קיצונית [לחילופין: מהותית] לעקרונות של צדק והגינות משפטית" "
חה"כ סער וכחלון בחרו אומנם את אחת החלופות שהוצעו ע"י ועדת "נאור", אך הובעה הסכמה על ידם לכך, כי שתי החלופות יועלו לדיון בוועדת החוקה.
ב. לעצם הסוגיות שהועלו על ידך
1. לגבי נוסח הצעת החוק וכן הנוסח הנוסף החלופי שבהצעת וועדת "נאור" בהתייחסות להלכת בורורביץ
לדעתנו, הנוסח שהוצע ע"י ועדת "נ אור", על שתי חלופותיו, הולם את הלכת בורוביץ (ע"פ 4855/02 מ"י נ' בורוביץ).
יחד עם זאת אנו סבורים, כי החלופה של "סתירה קיצונית" הנה המתאימה מבין שתי החלופות שהוצעו.
יש לציין, כי אמנם הדוקטרינה של "ההגנה מן הצדק" עברה התפתחות פסיקתית משמעותית מאז נדונה לראשונה בפס"ד בפרשת "יפת" – שם נקבע, כי מדובר הדוקטרינה שעניינה סמכותו הטבועה של בית המשפט לבטל אישום העומד בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית וכשהתנהגות הרשות היא בתי נסבלת, שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם – ועד לפס"ד בפרשת "בורוביץ", אך לדעתנו, בחירת החלופה של "סתירה מהותית", כמוצע בה"ח הנוכחית, תהא נתונה לפרשנות מרחיבה מדי (המושג של "מהות" הוא משוג רחב ביותר ונתון לויכוח), שתביא לחוסר איזון בהתאם לקריטריונים שעולים מהלכת בורוביץ, שהם הצורך בבדיקה המשולשת והיא:
א. ניתוח עוצמת הפגם;
ב. עריכת איזון בין הנזק שיגרם מקיום ההליך בנסיבות הענין מול הנזק שייגרם לציבור מאי העמדתו לדין של הנאשם;
ג. בדיקה האם לא ניתן לרפא את הפגם בדרכים פחות קיצוניות.
יושם לב, כי נוסחם של הקריטריונים לפי הלכת בורוביץ מצביע בהחלט עם פגמים שעוצמתם דורשת מינוח חזק יותר מאשר סתירה "מהותית".
לפיכך, וכפי שהבענו עמדתנו במהלך הדיונים בועדת "נאור", אנו תומכים בחלופה של "סתירה קיצונית".
2. לגבי עיגון הדוקטרינה במסגרת סעיף 149 לחסד"פ
אנו סבורים כי עיגונה של דוקטרינת "ההלכה מן הצדק" בסעיף 149 הנו מצודק.
לדעתנו, מדובר בטענה מקדמית ואין מדובר בטענת הגנה של נאשם הנוגעת לעיקרי האחריות הפלילית ו/או לאחת מיסודותיה של העבירה בה הוא מואשם.
עיקרה של הטענה המעוגנת בדוקטרינת "ההגנה מן הצדק" היא כי כתב האישום הוגש בניגוד לעקרונות של צדק והגינות וכי יש מקום לפיכך לבטל את כתב האישום או את ההליך הפלילי שעומד להיפתח או שנפתח עם הגשתו. לפיכך, מדובר בטענה מקדמית שיש מקום לטעון טענה זאת בהזדמנות הראשונה.
יחד עם זאת, נוכח האמור בסעיף 151 לחסד"פ, המאפשר העלאת טענות מקדמיות מסוימות גם בשלב אחר של המשפט, ובהתאם לפרקטיקה ולפסיקה, אין מניעה, בנסיבות המצדיקות זאת, שטענת "ההגנה מן הצדק" תיטען גם בשלבים מאוחרים יותר של המשפט.
מכאן, שלדעתנו מקומה של הטענה בהוספתה כאחת מהטענות המקדמיות של סעיף 149 לחסד"פ.
2. לגבי נטל ההוכחה של הטענה ומידת הוכחתה של הטענה כטענה מקדמית
נראה לנו, שאין מקום שהמחוקק יתערב בנושא זה. לדעתנו, יש להתייחס לטענה זאת כמו לכל טענה מקדמית אחרת וליישם את ההלכות שנפסקו עד כה בפסיקה לגבי טענות כאלה.
ב ב ר כ ה ,
דרורה נחמני-רוט, עו"ד
מחלקת ייעוץ וחקיקה (פלילי)
העתקים: (1) לגב' לבנת משיח, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי)
(2) למר ערן שנדר, פרקליטה המדינה
(3) מר שוקי למברגר, המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים)
(4) הגב' דפנה בינוול, מנהלת המחלקה לעיכוב הליכים, פרקליטות המדינה