חומר רקע
ירושלים, 29 במאי 2026
אסמכתא: תיק מס' 106
לכבוד
פרופ' מנחם בן ששון
יו"ר ועדת חוקה
הכנסת, ירושלים
הנדון: הצ"ח ההתיישנות
סעיפים 20 – 23
לקראת הדיון הקבוע ליום 4 בספטמבר 2007, להלן תמצית הערותינו לסעיפים שיידונו:
1. לסעיף 20
(א) סעיף זה מוסיף על כללי ההשעיה ועל הסדרי ההארכה שבחוק – סמכות כללית של בית המשפט להאריך את תקופת ההתיישנות.
מכאן, שבעצם קיומו, סעיף זה מכיר במוגבלותם של כללי ההשעיה והסדרי ההארכה הנקובים והמפורטים, והוא מכיר בצורך להעניק לבית המשפט סמכות להאריך את תקופת ההתיישנות, במקרים המצדיקים זאת, ושלא ניתן לצפות אותם מראש בהליך החקיקה.
בעלי ההצעה שהכירו בחובה לתת פתרון לתובעים, במקרים מיוחדים, מוצאים חובה להגן גם על הנתבעים, ובלשון המציעים: לא לפגוע באינטרס הוודאות של הנתבעים. לצורך איזון זה בין זכויות התובעים לבין זכויות הנתבעים, מוצע הסייג, שעל התובע להגיש את הבקשה לבית המשפט תוך תקופת ההתיישנות.
(ב) הסייג שקובעים המציעים, שמטרתו לעשות איזון בין זכויות תובעים לזכויות נתבעים, איננו הולם את נפגעות תקיפה מינית, וזאת משתי סיבות:
(1) סייג זה מתאים רק למקרים שבהם הטעמים המיוחדים – העומדים ביסוד הבקשה - הם טעמים מעשיים, כגון: כוח עליון, קשיים בבירור העובדות או מניעה משפטית להגשת התביעה.
סייג זה איננו מתאים למקרים שבהם הטעם לאי הגשת התביעה במועד הוא טעם נפשי ותודעתי.
במקרים שבהם הקושי הוא נפשי ותודעתי, הקושי המונע את הגשת התביעה במועד מונע גם הגשה של בקשת הארכה.
(2) הסייג המוצע מטרתו לאזן בין זכויות הנתבעים לזכויות התובעים. נקודת האיזון שנבחרה מתאימה אולי לכלל התובעים ולכלל הנתבעים. אולם, היא איננה מתאימה לשמש נקודת איזון בין זכויות נפגעות תקיפה מינית לבין הנתבעים על תקיפה מינית, שכן נתבעים אלה אינם ראויים לכך "שלא ייפגע אינטרס הוודאות" שלהם.
כשעושים איזון בין זכות נפגעות תקיפה מינית להגיש תביעת נזיקין לבין זכות הנתבעים – על נקודת האיזון להשתנות, ועל זכות הנתבע ליסוג מפני זכות הנפגעת לתבוע את נזקיה.
(ג) לסיכום: לאור האמור לעיל, אנו סבורות, כי בכל הקשור לנפגעות תקיפה מינית שהן בגירות, שהתיקונים של סעיפים 18א ו- 18ב אינם חלים עליהן, יש לקבוע בסעיף 20, שהוא יחול עליהן ללא הסייג. כלומר, נפגעת תקיפה מינית תהיה זכאית לבקש מבית המשפט להאריך את תקופת ההתיישנות, מטעמים מיוחדים, ללא הגבלת זמן.
אנו מאמינות שדרישה זו היא צודקת בכל המקרים, ולכל הפחות, היא צודקת והכרחית באותם מקרים שבהם התנהל משפט פלילי, וטרם חלפה שנה מיום סיום ההליכים הפליליים.
2. לסעיפים 21 – 23
(א) הוראות סעיפים אלה אינם עולים בקנה אחד עם הוראות סעיפים 18א ו-18ב לחוק ההתיישנות שבתוקף.
משהוכרו העקרונות שעליהם מושתתות ההוראות האמורות של סעיף 18, שתוקנו בעת האחרונה, יש לבטל או להתאים לחקיקה זו את הוראות הפרק השישי, הדנות בתקרת ההתיישנות.
בכבוד רב,
עו"ד רחל הלמן
היועצת המשפטית
העתקים: עו"ד מרב ישראלי, יועמ"ש הכנסת
טל קרמר, מנכ"לית האיגוד