חומר רקע
11 באוקטובר 2007
תיק מספר 21
לכבוד
עו"ד אפרת רוזן
יועצת משפטית של ועדת חוקה
הכנסת ירושלים
הנדון: הצעת חוק - סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים)
(תיקון מס' 2)
בדיון שקיימת בכנסת ובו השתתפנו, סוכם, למיטב הבנתנו, כדלקמן:
* המשרד לבט"פ יביא הצ"ח מעודכנת.
* משרד המשפטים יבחן את הוצאתן של נפגעות תקיפה מינית מגדר התיקון.
* אנחנו נעביר אליכם הצעה להגדרה של הנפגעות שתיחשבנה "נפגעות תקיפה מינית".
1. לעניין הצ"ח המעודכנת של המשרד לבט"פ
(א) סמכות המעצר
אנו מברכות על ההצעה של המשרד לבט"פ, למחוק את סעיף 3(ג) להצעת החוק, בכול הקשור לסמכות המשטרה באשר לעדים.
(ב) הסמכות להורות לנפגעת תקיפה מינית להתייצב לחקירה
כפי שעולה מן המסמך של המשרד לבט"פ - מעבר לתיקון האמור, הם אינם מציעים שינויים נוספים.
לפיכך, עמדתנו היא כפי שיפורט להלן:
ההוראות של סעיף 3 להצעת החוק – בנוסחו המקוצץ, כורכות יחד את החשוד ואת העד, לעניין החובה שלהם לעמוד בדרישה של החוקר, להתייצב בחקירה, במועד ובמקום כפי שהוא יקבע.
הקבלה מלאה זו בין הפוגע לנפגעת אינה מקובלת עלינו.
ככול שמדובר בעדה, שהיא גם נפגעת עבירה, והיא גם נפגעת תקיפה מינית, הדרישה הנוקשה להתייצב במועד ובמקום שיקבע החוקר – היא פוגענית ביותר, אין בה אנושיות ואין בה הגינות.
ככול שמדובר בנפגעת תקיפה מינית, אנו סבורות, שעל הרשויות של המדינה להימנע מלתת לנפגעת תקיפה מינית פקודות מחייבות, שכן יש בפקודות אלה כדי לפגוע בה פגיעה חוזרת, באחת הנקודות הכאובות ביותר, ממנה סובלת נפגעת תקיפה מינית – התחושה שהיא איבדה את השליטה בגורלה.
ככל שמדובר בנפגעת תקיפה מינית, אנו סבורות, שעל החוקר לפנות אליה בפנייה ישירה ולתאם עמה – תוך התחשבות מלאה במצבה - את המועד והמקום לחקירתה. עמדתנו זו מתייחסת הן לנפגעת תקיפה מינית שהתלוננה במשטרה והן לנפגעת תקיפה מינית שלא התלוננה במשטרה:
אם מדובר בנפגעת תקיפה מינית שפנתה למשטרה והגישה תלונה, היא עשתה מעשה אזרחי אמיץ, והיא תורמת בכך תרומה גדולה לחברה. על כן, היא זכאית לקבל מן הרשויות לאכיפת החוק סיוע, עידוד, תמיכה והגנה מיוחדים. פקודות מחייבות שנותנים לה אנשי מרות, אינם בגדר זכויות אלה, והם נוגדים להן.
אם מדובר בנפגעת תקיפה מינית שלא התלוננה במשטרה, אולם למשטרה נודע, שהיא נפגעה מעבירת מין - כל האמור לעיל, באשר לנפגעת שהתלוננה במשטרה יפה, כמובן, גם לגביה. אולם, אפשר גם, שמצבה הנפשי של נפגעת זו, שלא התלוננה במשטרה, גרוע אף יותר ממצבה של נפגעת שהתלוננה במשטרה, שכן אפשר שנפגעת זו בחרה שלא להתלונן, בשל מצבה הנפשי הקשה עוד יותר.
לסיכום, אנו סבורות, שיש להוציא מגדר סעיף 3 להצעת החוק את נפגעות תקיפה מינית.
(ג) סמכות החיפוש
בעניין זה לא חל כול שינוי בהצעת החוק, ועל כן אין לנו אלא לחזור על עמדתנו, כפי שהוצגה במסמך הרצ"ב, שהועבר אליכם ב- 2006.
2. עמדת משרד המשפטים - לעניין הוצאתן של נפגעות תקיפה מינית מגדר החוק
האם נתקבלה עמדה של משרד המשפטים בעניין?
3. הגדרה של העבירות שהנפגעות מהן ייחשבו "נפגעות תקיפה מינית"
אנחנו מציעות את ההגדרה שקבע המחוקק בחוק של זכויות נפגעי עבירה (בתוספת הראשונה), דהיינו:
בחוק העונשין, סעיפים 203, 203א, 203ב ו – 214(ב1), 345, 346, 347, 347א,348,349 ו – 351
בחוק למניעת הטרדה מינית, סעיף 5.
4. לסיכום
(א) אנו מציעות, לייחד את החוק החדש לסמכויות שוטר לגבי חשודים, ובאשר
לעדים - להשאיר את המצב המשפטי, כפי שהוא היום.
(ב) אם עמדתנו בסעיף (א) לא תתקבל – אנו מבקשות להוציא מגדר תחולת
החוק את העדות שהן נפגעות תקיפה מינית.
ב ב ר כ ה,
רחל הלמן, עו"ד
היועצת המשפטית
רצ"ב: עמדתנו מיום 10.9.06
העתק: טל קרמר מנכ"לית האיגוד