חומר רקע
פורום פלילי
יו"ר הפורום:
מ"מ:
סגן:
רכזים:
עו"ד רחל תורן
עו"ד נבות תל-צור
עו"ד אבי אודיז
עו"ד רחל שיבר
עו"ד דר' חגית לרנאו
עו"ד נתי שמחוני
כנסת:
עו"ד יאיר גולן
השתלמויות:
עו"ד נמרוד ליפסקר
עו"ד יורם סגי-זקס
בתי משפט:
עו"ד אביגדור פלדמן
ועדות משנה:
חקיקה
עו"ד בני שטיינברג
פרקליטות
עו"ד רות דוד
שוק ההון
עו"ד יעל גרוסמן
משטרה
עו"ד יוסי סדבון
תעבורה
עו"ד שמעון מזרחי
צבא וביטחון שוק ההון
סנגוריה
ד"ר יואב ספיר, עו"ד
עבירות בטחוניות
עו"ד פהים דאוד
צבא וביטחון
עו"ד אילן כץ
שב"ס
עו"ד מיכאל עטיה
ת"א, 29 מאי 2026
29 מאי 2026
6403
לכבוד
חברי ועדת חוקה, חוק ומשפט באמצעות פקס: 02-6753199
שלום רב,
הנדון: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 2) התשס"ו - 2006
הנני מצרפת למכתבי זה נייר עמדה באשר להצעת החוק שבנדון, אשר ניסח עו"ד בני שטיינברג, חבר נשיאות ויו"ר ועדת החקיקה בפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין.
עו"ד יאיר גולן, חבר נשיאות ורכז כנסת בפורום הפלילי של הלשכה, ישתתף בדיון וועדת חוקה בעניין זה הקבוע למחר.
בברכה,
רחל תורן, עו"ד
יו"ר הפורום
לוט: נייר עמדה
פורום פלילי
יו"ר הפורום:
מ"מ:
סגן:
רכזים:
עו"ד רחל תורן
עו"ד נבות תל-צור
עו"ד אבי אודיז
עו"ד רחל שיבר
עו"ד דר' חגית לרנאו
עו"ד נתי שמחוני
כנסת:
עו"ד יאיר גולן
השתלמויות:
עו"ד נמרוד ליפסקר
עו"ד יורם סגי-זקס
בתי משפט:
עו"ד אביגדור פלדמן
ועדות משנה:
חקיקה
עו"ד בני שטיינברג
פרקליטות
עו"ד רות דוד
שוק ההון
עו"ד יעל גרוסמן
משטרה
עו"ד יוסי סדבון
תעבורה
עו"ד שמעון מזרחי
צבא וביטחון שוק ההון
סנגוריה
ד"ר יואב ספיר, עו"ד
עבירות בטחוניות
עו"ד פהים דאוד
צבא וביטחון
עו"ד אילן כץ
שב"ס
עו"ד מיכאל עטיה
ת"א, 29 מאי 2026
29 מאי 2026
/6391
לכבוד
ח"כ מנחם בן ששון
יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט באמצעות פקס: 02-6753199
הנדון: הערות להצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), (תיקון מס' 2)
התשס"ו - 2006
א. כללי – אודות ההצעה לשינוי משמעותי בחוק
התיקון המוצע בחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (להלן: "חוק חקירת חשודים") מציע למעשה בחוק הקיים. הוא משנה את מהותו מחוק העוסק בחשודים לחוק הדן גם בעדים, ולמעשה לחוק המטפל בניהול חקירה באופן כללי. ולראיה מוצע לשנות את שם החוק לחוק 'ניהול חקירה'.
אף אני סבור כי יש מקום להכללת תוספות משמעותיות בחוק ולמעשה לעריכת רפורמה בנושאים אליהם הוא מתייחס. במסגרת זאת יש לטפל בשורה של סוגיות נוספות המהוות חלק בלתי נמנע מהנושא הכולל של ניהול חקירה. חלק מן הסוגיות נוגעות לשאלות בסיסיות של כבוד האדם והנחקר, מניעת עיוותי דין ועוד.
לשם דוגמא, הפורום הפלילי בלשכת עורכי הדין יזם זה מכבר הצעת חוק לפיה חקירת חשוד תתנהל בנוכחות עורך דין. הצעה זו נועדה להביא את מדינת ישראל למקום בו עומדות מדינות רבות במערב, אשר מאפשרות נוכחות עורכי דין, והיא עשויה לצמצם אפשרות של הודאות שווא ועיוותי דין. הוראה כזו אף נכללה בהמלצות הועדה בראשות
שופט בית המשפט העליון אליעזר גולדברג שעסקה באמצעים למניעת הודאות שווא. מובן שמספר מקרים קשים של עיוותי דין אשר נחשפו בשנים האחרונות – בהן הודו נחקרים בעבירות חמורות אשר התברר אחר כך שלא ביצעו – מחזקים את הדחיפות באימוץ הסדר זה.
סוגיות נוספות שיש מקום להסדירן בהקדם בחוק חקירת חשודים הן בין היתר: משך החקירה ; היקף זכות השתיקה של נחקרים (נושא שנדון לא מכבר בפסיקה בלא שנקבעו הלכות חד משמעיות) ; סוגיית עיתוי מתן ההודעה לחשודים על זכותם לעורך דין ועל זכותם לשתוק (נושא שאף בו מפגרת ישראל אחר מדינות רבות) סוגיית משך החקירה ; ועוד.
התיקון המוצע כאן אינו נוגע לשינויים טכניים וקטנים, שיש לכלול אותם בטרם תיערך רפורמה כוללת והוא מתמקד בשינויים המעוררים שאלות עקרוניות, שמחייבות בחינה מעמיקה, כגון היחס בין ההצעה לבין הוראות החוק העוסק בחיפוש בגוף. למותר לציין כי כלל ההוראות המוצעות נוגעות במישרין לחופש הפרט ולפרטיותו. עמדתי היא, אם כן, שבמסגרת תיקון מהותי שמתבצע בחוק זה, כדוגמת התיקון המוצע, יש להסדיר גם מספר נושאים חיוניים ודחופים הנוגעים לחוק חקירת חשודים.
ב. הגדרת עד
התיקון המוצע מעניק למשטרה סמכויות שונות בקשר לעדים הנחקרים על ידה. מדובר בסמכויות בעלות משמעות מהותית לגבי חירותו של אדם ופרטיותו. על כן מובן כי ככל שיש לקבוע בחוק סמכויות אלו או אחרות, הן אינן צריכות לחול על כל אדם או על קבוצת אנשים בלתי מוגדרת. מכאן שההגדרה שתיקבע בחוק לגבי המושג 'עד' אינה יכולה להיות רחבה מידי.
הצעת החוק מציעה להגדיר עד כ - "אדם הקשור לעבירה או שעשויים להיות לו מידע, מסמכים או חפצים הנוגעים לעבירה, והוא אינו חשוד בביצועה" ;
עמדת המשרד לבטחון פנים היא שהגדרה זו מצומצמת וכי יש להסתפק בהגדרה רחבה, כגון 'אדם שיש לחוקרו' (וראה סעיף 5 למכתבה של עו"ד קרן גל-און לכנו).
אני בדעה שהגדרה לפיה עד הוא 'כל אדם שיש לחוקרו' היא עמומה ורחבה מידי. ולמעשה מדובר בהגדרה מעגלית. כך באשר לשאלה מיהו העד, כלומר הנחקר היא משיבה: "אדם שיש לחוקרו".
אני סבור כי ההגדרה הכלולה בהצעת התיקון היא ככלל סבירה, אם כי נראה שהחלופה הראשונה מיותרת ולא ברורה מטרתה. די אם נאמר שעד הוא כל אדם שיש לו מידע או מסמכים או חפצים. אם מדובר באדם הקשור בעבירה אבל אין לו כל מידע רלבנטי, למשטרה, לכאורה, לא אמור להיות כל עניין לחוקרו. אם הוא קשור לעבירה ויש לו מידע, ממילא ייכנס בגדר החלק השני של ההגדרה.
ג. הסנקציה על הפרת חובת התייצבות
ההוראה המוצעת בסעיף 3 להצעת החוק אשר קובעת סנקציה של מעצר במקרה של סירוב להיחקר (תופיע לפי התיקון בסעיף 1א (ג) ) היא חריפה ביותר. מדובר בהסמכה לעצור אדם שאינו חשוד בעבירה פלילית, כאשר לא התייצב לחקירה במועד שנקבע, בלא להתייחס בנסיבות אי הסכמתו או אי התייצבותו ; בלא להבחין בין חקירות בעבירות חמורות לבין חקירה בכל עבירת חטא או עוון, פעוטה ככל שתהיה ; ובלא שהמשטרה
תנסה לנקוט בצעדים מתונים ומידתיים יותר להשיג את התייצבות העד, בטרם תעצור אותו.
לא בכדי, אף במכתבה העדכני של נציגת המשרד לבטחון פנים, נמסר כי נעשתה חשיבה מחודשת בסוגיה זו, וכי המשרד לא יתנגד להשמטת סעיף (ג) להצעת החוק.
המכתב אף עומד על העובדה שגם במצב הקיים, בלא התיקון, עומדים בידי רשויות אכיפת החוק כלים שונים לקדם את התייצבותם של עדים לחקירה.
לאור זאת, עמדתי היא, שיש להסתפק בהוראות הקיימות ואין לקבוע הוראה גורפת המקימה סמכות מעצר אוטומטית, בכל מקרה בו לא התייצב עד במועד ובמקום שנקבע לו.
יש לזכור כי העד בו מדובר עשוי להיות במקרים רבים קרבן העבירה שבוצעה כלפיו וגרמה לו לנזקים ולסבל. מובן שלגבי אדם כזה יש לנהוג בזהירות, תוך שמירה על כבודו וזכויותיו, דרישות שזכו למשנה תוקף בחוק זכויות נפגעי עבירה. מובן שלעיתים יש להתחשב במצב מיוחד בו נתון נפגע העבירה.
ייתכנו מצבים רבים בהם העד, שיכול והוא הנפגע כאמור, מעוניין להתייצב, לתת עדות, ולסייע ככל שניתן לחקירה, אולם המועד בו הוזמן בעייתי מבחינתו. ואילו בנוסח המוצע די בסיטואציה כזו כדי להקים לחוקר את הסמכות לעצרו.
ואוסיף, בלא לגרוע מהסתייגותי הכללית מסנקציה גורפת של מעצר, כי שני היבטים נוספים הופכים את ההוראה המוצעת לבלתי מידתית במיוחד: האחד נובעת מן העובדה שהיא אמורה לחול על כל סוגי העבירות, ובכך עשויה להוביל למעצר גם בשל חקירת עניינים פעוטים. והשניה, בכך שהיא נוקטת באמצעי החריף ביותר של שלילת חירות, אמצעי המעצר, בלא להיעזר באמצעים מתונים יותר כגון אמצעי העיכוב.
כללו של דבר, אני מצטרף להצעה העולה ממכתב נציגת המשרד לבטחון פנים והיא להשמיט את הוראת סעיף קטן 1א (ג).
ד. חיפוש על גופו של עד
הצעת התיקון היא לבצע חיפוש על גופם של נחקרים, קרי חשודים ועדים שאינם חשודים כאחד.
הצעה זו מעוררת שאלה עקרונית, עד כמה ראוי להרחיב את סמכויות החיפוש בגופו של אדם. ומובן שענייננו בחיפוש בגוף, להבדיל בחיפוש בכליו של אדם, שהוא מקובל ומחויב המציאות במקומותינו בכניסה למקומות ציבוריים רבים, בשל שיקולי בטחון. כמו כן יש לבדוק את ההצעה אל מול ההסדר המפורט שנקבע בסוגיית החיפוש בגוף בחוק סדר הדין הפלילי (חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) התשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק החיפוש"). מדובר בחוק מקיף אשר הסדיר באופן כולל את נושא החיפוש בגופו של אדם, ומתייחס הן לחשודים והן לאנשים שאינם חשודים.
אמנם החיפוש בו מדובר בהצעה הנוכחית מצומצם יותר מבחינת היקפו מן החיפוש בו מדובר בחוק החיפוש. ההצעה מפנה לעניין הגדרת החיפוש להגדרה אשר בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (סעיף 22) ולפיה מדובר בחיפוש על פני גופו של אדם ובבגדיו, שאינו מגיע עד כדי החיפוש המפורט בחוק החיפוש (וכולל בדיקת גופו הערום, לקיחת דגימות, טביעות וכו').
עם זאת החיפוש לפי פקודת מעצר וחיפוש אפשרי רק לגבי אנשים הנתונים במעצר וכאן יש הרחבה משמעותית של פגיעה בפרטיותו ובכבודו של אדם – כאשר מדובר בנחקרים שאינם במעצר ואף בנחקרים שאינם חשודים.
לפי חוק החיפוש, לצורך ביצוע חיפוש בנחקר שאינו חשוד נדרשת קבלת הסכמה בכתב מן הנחקר, לאחר שהוסברה לו זכותו לסרב (סעיף 14 לחוק). התיקון המוצע מבטל, הלכה למעשה, הסדר זה ויאפשר חיפוש על הגוף, גם כשמדובר באנשים שאינם חשודים בכל עבירה, בלא שתידרש כל הסכמה מצידם. זו, לטעמי, פגיעה כבדה מידי בכבוד האדם.
הצעת החוק מנמקת את הצורך בתיקון בשמירה על בטחונו של החוקר ובמניעת שיבוש החקירה.
לעניין בטחון החוקר, שאיננו חולקים על הצורך בשמירתו, יש לזכור כי מדובר בחקירת אדם שנעשתה ביוזמת המשטרה ומתבצעת באופן רגיל בתחנת המשטרה.
איני משוכנעים שאמצעים רגילים של חיפוש בכליו של אדם, אמצעים טכנולוגים אחרים, וכן – במקרים בהם מתעורר חשש – גם ביצוע חקירה באמצעות יותר מחוקר אחד, אינם יכולים לענות על המטרות המבוקשות; ועל כן ספק אם יש מקום בנסיבות העניין להקנות בדרך המוצעת סמכות חיפוש כה רחבה על אנשים שאינם נמצאים במעצר, וחלקם אף לא חשודים.
אציין, כי בנייר עמדה שהוגש באמצעות לשכת עורכי הדין, עוד ביום 18/01/2005 בעניין תזכיר חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים)(תיקון), התשס"ה-2004, הוצגה עמדת צוות החקיקה של הפורום הפלילי, על כי אינו מתנגד להצעת החוק, ככל שהיא נוגעת למתן סמכות למשטרה לחייב, באופן עקרוני, נחקרים להתייצב לחקירה, אולם, יש להגביל את סמכויות החיפוש המוצעות הן באשר לדרגת בעל התפקיד המוסמך לאשר את החיפוש והן באשר לעילות החיפוש. עוד נכתב שם כי יש לאפשר למשטרה לקיים חקירות ללא הפרעה, אולם אין להותיר זאת לשיקול דעתו של החוקר, אלא להחלטת קצין בדרגת רב-פקד ומעלה וזאת מנימוקים מיוחדים שנרשמו עובר לחיפוש.
ה. העדר הבחנה בין קטינים לבין בגירים
הצעת החוק אינה מבינה בין נחקרים שהם קטינים לבין נחקרים שהם בגירים. לקשיים שהדבר מעורר אני מפנים לתגובתה של המועצה לשלום הילד.
אציין רק כי בהעדר תשומת לב למעמדם של קטינים בחקירה, עשויה ההצעה להוביל לפגיעה משמעותית בחירות ובכבוד של קטינים, אשר חלקם עשויים אף להיות קרבנות של עבירה; ומובן שבדרך זו תחטיא ההצעה את מטרתה.
בברכה,
בני שטיינברג, עו"ד
יו"ר ועדת חקיקה