חומר רקע
לכבוד 25 באוקטובר, 2007
חה"כ פרופ' מנחם בן ששון חברי וועדת חוקה
יו"ר וועדת חוקה הכנסת
שלום רב,
הנדון: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), התשס"ז-2007
האגודה לזכויות האזרח חוזרת וקוראת לחברי וועדת חוקה ולעומד בראשה להתנגד לנוסח המוצע של הצעת החוק שבנדון (להלן: "ההצעה"), שכן יש בה פגיעה קשה בפרטיותם של אנשים רבים בישראל. אין לקבל את הנוסח המוצע כמות שהוא, ויש לתקנו באופן שימזער ככל הניתן את הפגיעה החמורה בזכות לפרטיות.
בתמצית, מדובר בהצעה לאפשר למשטרה ולרשויות חקירה אחרות לקבל נתוני תקשורת – פרטי ההתקשרות ללא התוכן - במספר אופנים: על ידי פנייה לבית המשפט בבקשה לצו שיורה על כך; במקרים דחופים על ידי היתר של קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה; וכן באמצעות בקשות קבצים מבעל רישיון בזק ושמירתם במאגר שיוקם על ידי המשטרה.
היתר הניתן לקבלת נתוני תקשורת מהווה למעשה היתר לביצוע מעקב פולשני לפרטיותו של אדם. צו, המאפשר מעקב אחר מיקומו ותנועותיו של אדם באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שבידו, או צו המאפשר קבלת כתובות הדוא"ל איתם התכתב אדם ומספרי אתרי האינטרנט בהם ביקר או יבקר, כפי שההצעה מאפשרת, הם דוגמאות לכך.
הצעת החוק מטפלת בהתחקות אחר כל תקשורתו של האדם – באמצעות טלפון קווי או נייד, פקס או מחשב (מיילים ואינטרנט). לאור ריבוי השימוש במכשירי תקשורת אלו כיום, קיימת חשיבות רבה להגביל את השימוש בהסדר שבהצעה, ובכך לצמצם את הפגיעה בפרטיות. מאחר שהמצב הקיים אינו מאפשר קבלת קובצי מידע ממאגרי מידע, וכי לא מוסדרים כיום בחקיקה מצבי חירום בהם נדרשים נתוני התקשורת באופן דחוף – משמעות הדבר היא כי בהסדר מתבקשת סמכות חדשה להתיר פגיעה נוספת וקשה בזכות לפרטיות.
לעניין סעיף 4 – הקמת מאגר נתונים חדש על ידי המשטרה
יש לשים לב, כי הקמת המאגר המוצע בהצעה (ס' 4) על ידי המשטרה תאפשר לה קבלת נתוני תקשורת וקובצי נתונים המתייחסים לאדם אשר אינו חשוד בדבר, ולמרות זאת ההצעה מאשרת את הפגיעה בפרטיותו. המאגר המוצע יכלול נתוני זיהוי כמו אלו המצויים במאגר 144 וכן נתוני הזיהוי ההופכיים, הידועים בכינוי 441, את המספרים המזהים של מכשירי הטלפון (מספרי הברזל של המכשירים ומספרי כרטיסי ה- SIM), ומידע בדבר מיפוי האנטנות. מבדיקה מול מומחים בתחום עולה, כי נתונים אלו, במידה ובידי המשטרה יהיו הכלים הטכנולוגים המתאימים ובתנאים מסוימים, ייתכן והם מאפשרים לה איכון סלולרי של אדם המחזיק במכשיר טלפון. כך, המשטרה תוכל להתחקות אחר מיקומו של כל אדם במדינה המחזיק טלפון נייד ברשותו, בין אם הוא חשוד בדבר עבירה ובין אם לוא. יש לראות את הפגיעה בפרטיות, מכוח ההסדר המוצע, כפגיעה הקרובה לזו הנוצרת בעקבות האזנת סתר.
מדובר במאגר נתונים אדיר ומאוד פוגעני, ולא ברור מדוע נדרש איסוף מידע כה רחב. כמו כן, מסקירה שנערכה על ידי משרד המשפטים עולה, כי ייתכן והקמתו של מאגר שכזה היא חסרת תקדים בעולם. היקפו של המאגר וצבירת המידע הרב שבו על חפים מפשע, שאין להם כל קשר לעבירות הנחקרות על ידי המשטרה ולמניעת פשיעה – הם הנימוקים המרכזיים וכבדי המשקל כנגד הקמתו. מידע בדבר נתוני תקשורת עלול לזלוג החוצה ביתר קלות. מומחים ששוחחנו עימם ציינו, כי תחת החזקת המידע במאגר על ידי המשטרה, קיימים כלים אלקטרוניים היכולים לאפשר גישה מהירה ונוחה למשטרה לקבל את הנתונים הדרושים לה, זאת מבלי להחזיק בכל הנתונים בידה. כלומר, אחד הפתרונות שניתן להציע הוא לאפשר למשטרה גישה נוחה יותר, שתייעל את השגת המידע על ידי המשטרה ותקצר את זמן השגת המידע מחברות התקשורת בעלות רישיון בזק.
משמעות הדברים היא הקמת מאגר מידע על ידי המשטרה, כמוגדר בהצעה, שכן היא מאפשרת לדרוש את המידע האמור באופן כללי, ללא התייחסות למטרות העומדות בבסיס ההצעה ומפורטות בסעיף 2 שבה (הצלת חיי אדם או הגנה עליהם; גילוי עבירות, חקירתן ומניעתן; גילוי עבריינים והעמדתם לדין; וחילוט רכוש על פי כל דין).
אנו לא רואים את ההצדקה בקיומו של מאגר מידע זה על ידי הרשות החוקרת ואת המידתיות שבהקמתו ובניהולו, כמוצע בהצעה. ניהול מאגר המידע המוצע על ידי המשטרה מהווה פגיעה חמורה בפרטיות הרבה מעבר לנדרש ושלא לצורך. לפיכך, אנו סבורים כי אין לאשר סמכות מוצעת זו, וקוראים לכם להצביע נגד הקמת המאגר שבסעיף 4 ושלא לאשרו.
לעניין סעיף 1 – סעיף ההגדרות
הגדרת נתוני תקשורת המוצעת רחבה מדי – וכוללת בתוכה נתוני זיהוי, נתוני מנוי, נתוני תעבורה ונתוני מיקום. כלומר, מדובר בכל סוגי הנתונים למעט תוכנו של מסר בזק. אין בחוק המוצע אף מדרג של חשיבות הנתונים, או התייחסות להתאמה שצריכה להיות בין הנתונים המבוקשים לבין צרכי החקירה. יש לציין כי המרחק כיום בין מידע תעבורתי למידע מהותי על התוכן – אינו רב, בייחוד כאשר על פי ההצעה (ס' 2 ו- 3) ניתן לקבל מידע על אתרי האינטרנט בהם ביקר אדם ועל כתובות המייל של האנשים עימם התכתב, זאת במקרים דחופים אף ללא צו מבית המשפט וללא ביקורת שיפוטית כלל. בעידן הנוכחי, האבחנה בין מידע תעבורתי, הכולל מידע על משך זמן ההתקשרות, יעדה מועדה וכו', למידע תוכני-מהותי כמעט שאינה קיימת יותר. ההצעה מתעלמת ממצב זה.
לפיכך, אנו קוראים לכם לפעול לצמצום ההגדרה המוצעת של "נתוני תקשורת" וליישום מדורג של רכיביה המוצעים בהצעה על פי צרכי החקירה כפי שאלו מוצעים בסעיף 2, שעניינו בקשה מבית המשפט, ובסעיף 3, המאפשר למשטרה במקרים דחופים לתת היתר ללא צו.
לעניין סעיף 2 – צו לקבלת נתוני תקשורת
בשל רוחב ההגדרה של המונח "נתוני תקשורת" על מגיש הבקשה להסביר ולנמק את סוג הנתונים המבוקשים באופן ממוקד יותר, ולהסביר כיצד יהיה בהם לקדם את החקירה וצרכיה ומהי מידת הפגיעה בפרטיות.
בדיון האחרון חה"כ ריבלין הציע להוסיף לסעיף 2(ג), שעניינו הפרטים שעל קצין המשטרה המבקש את נתוני התקשורת מבית המשפט לפרט, פיסקה נוספת, לפיה על הקצין המוסמך לפרט לבית המשפט את ה"פרטים אודות קיומם של אמצעים חלופיים להשגת המטרות שלשמן נדרשים נתוני התקשורת, שפגיעתם בפרטיות פחותה". אנו קוראים לכם לאמץ תוספת זו, שכן יש בה כדי למתן באופן ניכר את הפגיעה בפרטיות.
כמו כן, אנו קוראים לכם לתמוך בהצעתו של חה"כ ריבלין לשינוי סעיף 2(ה), המאפשר לבית המשפט לקיים דיון ללא המסמכים המפורטים בסעיף 2(ד), ולהוסיף את המילים "ואם הדבר דרוש לשם הצלת חיי אדם". כלומר, בית המשפט יהיה מוסמך לדון בבקשה דחופה ללא המסמכים רק אם הצורך בדיון באופן זה נחוץ להצלת חיי אדם.
לעניין סעיף 3 – היתר לקבלת נתוני תקשורת ללא צו במקרים דחופים
יש להגביל את סוג נתוני התקשורת שניתן יהיה לקבל בלא צו של בית המשפט, ולציין מפורשות מהם אותם נתוני תקשורת שניתן יהיה להעבירם בלא צו. הדבר מתחייב, נוכח הפגיעה החמורה בזכות הפרטיות הטמונה בהעברת מידע בלא צו שיפוטי כמו גם לנוכח ההגדרה הרחבה של המונח "נתוני תקשורת".
בכבוד רב,
סיגל שהב, עו"ד