חומר רקע
ט"ז חשון תשס"ח
28 אוקטובר 2007
לכבוד
ח"כ מנחם בן ששון
יו"ר וועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת
שלום רב,
הנדון: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- נתוני תקשורת) התשס"ז-2007
סימוכין: מכתב האגודה לזכויות האזרח מיום 25.10.07
מכתב עו"ד דו חי , נציג לשכת עורכי הדין מיום 18.10.07
1. אנו מוצאים לנכון להתייחס לנקודה עקרונית אחת שעולה מן המכתבים, ועליה מבססים הכותבים טענתם בדבר הפגיעה החמורה כביכול של הצעה זו בזכות לפרטיות (ליתר הטענות שפורטו במכתבים נתייחס מחר בעת הדיון בוועדה). עיקר טענתם של שני הכותבים בדבר חוקתיותו של החוק המוצע הוא כי הקמת מאגר כמוצע על פי סעיף 4 תאפשר כביכול למשטרה "להתחקות אחר מיקומו של כל אדם במדינה", בין אם הוא חשוד ובין אם לא.
2. כפי שהובהר בדיוני הוועדה, לטענה זו אין כל בסיס. סוגי הנתונים, אשר על פי המוצע יכללו במאגר אינם יכולים כשלעצמם לאפשר מעקב אחר אדם. המאגר אמור לכלול נתוני זיהוי של מנויים ונתונים מזהים של מכשירי הטלפון. נתונים, אשר על פי הסקירה שערך מר גלעד ידין, במדינות מערביות רבות יש לרשויות האכיפה או אף לציבור הרחב נגישות אליהם. יודגש עוד, כי על פי החוק המוצע ככל שתבקש המשטרה לקבל נתוני תקשורת בדבר מיקומו של אדם, או נתוני תקשורת אחרים, מן הסוג המפורט בהגדרת "נתוני תקשורת", היא תידרש לבקש צו שיפוטי לצורך קבלת נתונים כאמור, במגבלות ובסייגים שנקבעו לעניין זה בהוראות סעיף 2 לחוק המוצע, ובמקרים הדחופים – לקבל היתר על פי סעיף 3, וזאת במגבלות ובסייגים הקבועים באותו סעיף. חזקה על בית המשפט בבואו לתת צו שיפוטי כי ישקול, כקבוע בסעיף המוצע את המטרה לשמה מתבקש הצו וכי לא יהיה בקבלת נתוני התקשורת המבוקשים "כדי לפגוע במידה העולה על הנדרש בפרטיותו של אדם".
3. גברת סיגל שהב מבססת את טענתה על "בדיקה מול מומחים" שלפיהם "יתכן" שהמשטרה, אם יהיו לה "הכלים הטכנולוגיים המתאימים" (שטיבם אינו ברור), תוכל לבצע "איכון סלולרי של אדם". חבל שחרף בקשות להבהרה של טענות מסוג זה, שנטענו על ידי גב שהב בעל- פה במהלך הדיונים בוועדה, אין היא מביאה אותם מומחים לוועדה, או לפחות מציגה מסמכים מטעמם, ואינה מפרטת ומבהירה את הטענות העמומות שהיא מציגה מפיהם, טענות שאינן עולות בקנה אחד עם הכתוב בהצעה. נציג לשכת עורכי הדין אשר קורא בין השאר לוועדה שלא לחוקק את החוק המוצע, גם הוא איננו מפרט על מה מתבססת טענתו בדבר האפשרות כביכול "לעקוב אחר מיקומו ומהלכיו של כל אזרח במשך 24 שעות ביממה", אף שאין לטענה זו על מה לסמוך בנוסח ההצעה, כאמור לעיל.
4. למותר לציין כי לא ניתן להתמודד עם טענות כוללניות, עמומות, בלתי מבוססות ואשר אינן מתיישבות עם נוסח ההצעה.
5. יש מקום להדגיש כי הצעת החוק מקדמת לדעתנו את זכויות האדם, ממסדת הליכים מאוזנים וראויים של הוצאת צווים שיפוטיים בנושא נתוני תקשורת, ומבנה בעניין זה את שיקול דעת גורמי החקירה ובתי המשפט לעניין בקשות לצווים כאמור. בצד זה מבקשת ההצעה לתת בידי רשויות האכיפה כלי שיקל ויסייע בידם בחקירת עבירות. מדובר במאגר שמידת הפגיעה בפרטיות במידע האגור בו איננו משמעותי והוא מסוג המידע הזמין לרשויות האכיפה ללא צורך בצווים שיפוטיים במדינות רבות בעולם. עוד יצוין כי אופן השימוש במאגרים יוסדר בתקנות שיובאו לאישור הועדה, בהתאם לעקרונות המפורטים בסעיפים 4 ו-5, עובדה ממנה מתעלמים שני הכותבים. בקריאה כוללת של הוראות החוק נראה כי במוצע בו נעשה איזון ראוי בין הזכות לפרטיות לבין הסמכויות הנדרשות לרשויות האכיפה לחקור עבירות ולהביא עבריינים לדין, ויש בו ללא ספק כדי לשפר את המצב החוקי הנוהג בנושאים אלה.
בכבוד רב,
רחל גוטליב, עו"ד
המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי)
מצ"ב סקירה של משפט השוואתי לעניין סוגי המידע המפורטים בסעיף 4 להצעה.
העתק: מר מני מזוז היועץ המשפטי לממשלה