חומר רקע

כ"ו תשרי תשס"ח 8 אוקטובר 2007 לכבוד ח"כ פרופ' מנחם בן ששון יו"ר וועדת חוקה חוק ומשפט משכן הכנסת ירושלים שלום רב, הנדון: הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון- איסור העסקת עברייני מין שהורשעו אך לא נידונו למאסר), התשס"ז-2006 - עמדת המועצה לשלום הילד המועצה לשלום הילד סבורה כי הצעת החוק שבנדון חשובה וחיונית ביותר להגנה על ילדים ועל אנשים בעלי מוגבלויות מפני עברייני מין שהורשעו, כפי שיפורט להלן. החוק למניעת העסקת עברייני מין במוסדות מסוימים, קובע איסור עיסוק וההעסקה של עברייני מין במוסדות המכוונים למתן שירותים לקטינים ולאנשים בעלי מוגבלויות, רק במידה ואלו נידונו לשנת מאסר בפועל או יותר. בהתאם לחוק, עברייני מין שהורשעו בעבירות מין, אך נידונו לעונש הנמוך משנת מאסר, רשאים לעבוד ולהיות מועסקים במוסדות המכוונים למתן שירות לקטינים ולאנשים בעלי מוגבלויות. זאת, על אף העובדה שסכנה פוטנציאלית נשקפת גם מעברייני מין מורשעים, אשר נידונו לעונש קל יותר. הצעת החוק באה לתקן פגם יסודי בחוק הקיים, הקובע כי קריטריון מקרי ביותר של אורך המאסר בפועל הוא שיקבע אם לעבריין המין המורשע יתאפשר לעבוד עם ילדים או לא. אורך המאסר יכול להיות עניין מקרי לחלוטין והוא תלוי בנסיבות רבות כמו מצבו הקשה של הקורבן והקושי להעיד אותו, הסדרי טיעון מסיבה זו או מסיבות אחרות, מצבו הבריאותי או המשפחתי של הנאשם, ושורה ארוכה של שיקולים שאין בהם להעיד לא על מידת מסוכנותו של הנאשם ולא על חומרת העבירה שביצע או על הסיכון שנשקף ממנו לילדים. החוק הקיים יוצר גם מצבים אבסורדיים לחלוטין של חוסר שוויון, כאשר שני עברייני מין שביצעו עבירה זהה בנסיבות דומות, על האחד נגזרו 14 חודשי מאסר ועל השני 10 חודשי מאסר, על הראשון ייאסר בצדק לעבוד עם ילדים ואילו השני יוכל בתום חודשי המאסר הספורים שריצה לחזור ולעבוד עם ילדים בכל מסגרת שהיא, למרות מסוכנותו, בלי כל הגיון או רציונאל כלשהו. יצוין, כי במהלך השנה שעברה, על פי הידוע לנו, כ- 200 (!) עברייני מין הורשעו ונידונו לעונש הנמוך משנת מאסר (כ- 75 הורשעו בעבירות מין ולא נדונו למאסר כלל וכ- 125 הורשעו ונידונו לעבודות שירות או למאסר של מספר חודשים). אלמלא תתקבל הצעת החוק, לא תהא מניעה להעסיק עברייני מין אלו בעבודה עם קטינים. עבירות מין הינן עבירות חזרתיות (רצדיביסטיות), ולכן משנקבעה אשמתו של עבריין מין, עולה חשש כבד כי העבריין המורשע יחזור על מעשיו. סכנה יתרה נשקפת לאוכלוסיות פגיעות במיוחד, ובכללן ילדים, אשר יכולתם להתגונן מוגבלת. כל זאת, ללא קשר לחומרת העונש שנגזר על העבריין בהליך הפלילי. כך לדוגמא פורסם לאחרונה, כי מאמן קבוצת נוער בכדורסל, אשר פגע מינית בילדי הקבוצה, הורשע ונידון לתשעה חודשי מאסר, שב לעסוק באימון קבוצת נוער. זאת מאחר, שעל פי החוק הקיים, האיסור לעסוק בעבודה הכוללת מגע ישיר ורציף עם ילדים לא חל עליו. דוגמא נוספת אשר פורסמה במהלך השנה האחרונה, הינה של אדם אשר ביצע מעשה מגונה ונשלח לריצוי עבודות שירות בבית אבות הסמוך לבית ספר יסודי. במהלך מספר הזדמנויות בדרכו לבית האבות, התערטל וחשף עצמו בפני תלמידות בית הספר. יצוין, כי אלו אינם המקרים היחידים הידועים לנו שבו עברייני מין מורשעים חזרו (או החלו) לעבוד עם ילדים לאחר ריצוי עונשם שהיה נמוך משנת מאסר. מכיוון, שכאמור, עבירות המין הן רצדיביסטיות, גם אם עבירת המין בה הורשע עבריין המין, היא קלה יחסית והוא לא נידון בגינה למאסר, יש חשש כבד כי הוא יחזור לבצע את העבירה ואף עבירה חמורה יותר. בשל העובדה שילדים במקומות כגון מוסדות חינוך, קייטנות ועוד חשופים יותר לפגיעה הן בשל יכולתם המוגבלת להתגונן והן בשל הקושי להגן עליהם מפני אנשים העובדים בקרבתם, יש צורך ממשי למנוע אפשרות שעבריין מין ימצא בסביבתם ויוכל לנצל את תמימותם. אף כאשר מדובר באדם אשר "רק" חשף את עצמו ואשר הורשע בביצוע מעשה מגונה בפומבי או באדם ש"רק" נישק ילד/ה בעברו, לא ניתן לאפשר לו להיות מורה או מדריך או לעבוד במקומות בהם שוהים ילדים או אנשים בעלי מוגבלויות שקשה להגן עליהם. הרחבת המגבלה על עיסוקו והעסקתו של עבריין מין הינה מידתית וראויה, מאחר שהיא מצומצמת למוסדות המכוונים למתן שירותים לאוכלוסיות פגיעות במיוחד בלבד, מאחר שהיא מוטלת על עברייני מין מורשעים בלבד, לנוכח קיומה של אפשרות מתן פטור מהמגבלה (כאמור בסעיף 4 לחוק), ולפי שהיא מוטלת לשם מטרה חיונית ביותר - הגנה על אוכלוסיות המתקשות להגן על עצמן, ובכלל זה קטינים, מפני עברייני מין מועדים שכבר הורשעו. ויודגש בהקשר זה, המגבלה המוצעת בהצעת החוק מהווה פגיעה מזערית בלבד בזכויותיהם של עברייני מין, וזאת נוכח העובדה שהמדובר בהגבלה בעיסוק בלבד (להבדיל מרשימת המגבלות הכלולות בחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ה- 2005), העיסוק מוגבל לכזה עם אוכלוסיות פגיעות במיוחד (ילדים ואנשים עם מוגבלויות), וגם במסגרת עיסוק זה, מציין החוק רשימה מוגדרת ומוגבלת של מקומות עבודה. כמובן, זכותם של עבריינים שריצו את עונשם להשתקם ולחזור לחברה, אך אין הכרח שיעשו זאת דווקא בעבודה עם ילדים תוך סיכון הילדים ותוך הגדלת הסיכון והפיתוי שלהם לחזור ולבצע עבירה. החוק המוצע הוא, על כן, מחויב המציאות וחיוני על מנת להגן על ילדים ואנשים בעלי מוגבלויות. לאור כל האמור לעיל, סבורה המועצה לשלום הילד, כי ראוי לקדם את הצעת החוק שבנדון ויפה שעה אחת קודם. בכבוד רב, ד"ר יצחק קדמן ורד וינדמן, עו"ד מנכ"ל המועצה יועצת משפטית העתק: עו"ד אפרת רוזן, יועצת משפטית לוועדת חוקה