חומר רקע
כ' חשון, תשס"ח
1 נובמבר, 2007
לכבוד
ח"כ מנחם בן ששון, יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
כנסת ישראל
באמצעות פקס: 6753199 –02
שלום רב,
הנדון: עמדת המועצה לשלום הילד בעניין הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקונים שונים), התשס"ו – 2006 של חברי הכנסת מתן וילנאי וקולט אביטל והצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – סייג לחזרת ההורים הביולוגיים מהסכמתם למסירת ילדים לאימוץ), התשס"ו – 2006 של חבר הכנסת זבולון אורלב
המועצה לשלום הילד סבורה כי התיקונים המוצעים בהצעות החוק שבנדון חיוניים לאין ערוך, וקיימת חשיבות יתירה ורבה בקידומן, הכל כפי שיפורט להלן.
יש לציין, בראשית הדברים, כי הצעת החוק של חברי הכנסת מתן וילנאי וקולט אביטל (להלן: "הצעת החוק הרחבה") היא פרי יוזמת המועצה לשלום הילד.
מאז נחקק חוק אימוץ ילדים, לפני יותר מעשרים וחמש שנים, הגיעו לפתחו של בית המשפט מקרים רבים, ביניהם מקרים שהחוק לא נתן את דעתו עליהם. המוכר מבין המקרים הללו הוא מקרה "תינוק המריבה" בו עלתה ביתר שאת שאלת החזרה מהסכמה של ההורה הביולוגי וסוגיית "ההורה הנעדר". על סוגיות אלו ועל סוגיות נוספות ניתן מענה בהצעות החוק שבנדון.
באופן כללי, הצעת החוק הרחבה נותנת ביטוי לשתי מגמות חשובות, אשר כל אחת מהן, מכיוונה, נועדה להגן על טובת הילד וזכויותיו: מחד, חיזוק זכותו של הילד לגדול אצל הוריו הביולוגיים, ומאידך, מניעת פגיעה בזכותו של הילד ליציבות וודאות כתוצאה מניתוקו מהמשפחה המבקשת לאמצו.
כך, מציעה הצעת החוק הרחבה תיקון המתייחס לאופן ההסכמה לאימוץ שנועד לחזקה ולוודא שתהיה אכן אמיתית, עצמאית ורצינית.
בנוסף, ומתוך אותו רציונל, מוצע להניח להורים הביולוגיים תקופת מחשבה של שבעה ימים לאחר הלידה במהלכה לא יהיה כל תוקף להסכמתם למסירת הילד לאימוץ; להגדיר מחדש את המונח "הסכמה" ולהפכו להליך רשמי, אשר יתנהל באווירתו מעוררת היראה של בית המשפט; ולהסדיר את הסברת תוצאות האימוץ באופן שיאפשר להורה מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה אמיתית ומרצון.
מן העבר השני, על פי הצעות החוק, מוצע לתקן את סעיף 10 לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א- 1981, המאפשר כיום להורים הביולוגיים לחזור בהם מהסכמתם כל עוד לא ניתן צו האימוץ (היינו, תקופה העולה על שישה חודשים), ולקבוע תקופת זמן מוגבלת, מצומצמת יותר, בה ניתן יהיה לחזור מהסכמה. שכן, מתן פרק זמן ממושך להורה ביולוגי לחזור בו מהסכמה לאימוץ עלול לגרום לילד טלטלה וחוסר יציבות כתוצאה מניתוקו של הילד מהמשפחה אשר ביקשה לאמצו, ואשר הספיק להיקשר אליה.
הצעת החוק הרחבה מבקשת להסדיר גם את סוגיית האב הנעדר. גם בהקשר זה ניתן ביטוי לשתי המגמות המשלימות, כאמור לעיל. מחד, מוטלת חובה על רשויות הרווחה לעשות מאמצים לאיתור ההורה הנעדר (ביטוי לזכויותיו של הילד לגדול אצל הוריו הביולוגיים), ומאידך, מוצע להגביל את האפשרות לביטול ההכרזה כ"בר אימוץ" בזמן, ולקבוע כי משנמצא ההורה במהלך תקופת החזרה מהסכמה, יבטל בית המשפט את ההכרזה, אולם משחלפה תקופה זו, לא יהא עוד הדבר אפשרי (ביטוי לשמירה על זכות הילד ליציבות).
תיקון משמעותי חשוב נוסף נוגע לייצוג הילד המאומץ בשלבי האימוץ השונים. תיקון זה חיוני משלושת הטעמים הבאים: העובדה שעל אף שהילד נושא הדיון, הוא אינו צד לדיון אם בעצמו ואם באמצעות אחר מטעמו; קיומו של ניגוד עניינים בין הילד ובין הוריו הביולוגים, ולבסוף, כאמור בדברי ההסבר להצעת החוק הרחבה, העובדה ש"בא כוח היועץ המשפטי , שיוזם את הפנייה לבית המשפט, מתבסס על חוות דעתו של פקיד הסעד ומייצג את מערכת הרווחה,
בדאגתה לטובת הילד. בנסיבות אלו אין צד שלישי, שיכול להביע את האינטרסים של הילד מנקודת מבט אחרת, אלא אם בית המשפט השתמש בסמכות הרשות הנתונה לו ימונה לילד אפוטרופוס לצורך הדיון".
יודגש, כי תיקון זה אף עולה בקנה אחד עם מסקנות "ועדת רוטלוי" בעניין ייצוג ילדים.
הצעות החוק נותנות ביטוי לשקילת טובת הילד במערך השיקולים כשיקול ראשון במעלה, כפי שראוי שייעשה, וכפי שמורה סעיף 1 לחוק האימוץ.
בשלהי הדברים, יצויין, כי הצעות החוק עולות בקנה אחד עם מסקנות הביניים של ועדת ברנר, ועדה אשר מונתה על ידי ראש הממשלה לשעבר, בתפקידו כשר הרווחה, ושרת המשפטים דאז.
מהטעמים האמורים לעיל סבורה המועצה לשלום הילד כי הצעות החוק ראויות וחשובות ויש לקדם אותן. יוער, כי הצעות אלו ממתינות מזה זמן רב להמשך הליכי החקיקה, ועל כן מן הראוי שמעתה ואילך הליך החקיקה בעניינן יזורז.
בכבוד רב,
ורד וינדמן, עו"ד
יועצת משפטית
העתק:
עו"ד אפרת רוזן, יועצת משפטית לועדת חוקה