חומר רקע
4 בנובמבר 2007
ש/17751
לכבוד
פרופ' ח"כ מנחם בן-ששון
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
הכנסת
ירושלים
שלום רב,
הנדון: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (מעצר בגין עבירה של החזקת סכין שלא כדין), התשס"ו-2006)
האגודה לזכויות האזרח מתנגדת להצעת החוק שבנדון, המבקשת לאפשר מעצרו של נאשם בהחזקת סכין עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, מבלי שהתביעה תידרש להוכיח את מסוכנותו האישית לביטחון הציבור1.
הצעת החוק פוגעת בעקרון חזקת החפות ובעקרון, כי אין מענישים אדם אלא לאחר שאשמתו הוכחה מעל לכל ספק סביר, בהליך משפטי הוגן. אכן, בנסיבות מסויימות אין מנוס משלילת חירותו של אדם במהלך משפטו, על אף המחיר הכבד הטמון בכך; אולם יש להבטיח, כי הדבר ייעשה רק כאשר הוא אכן נדרש באופן הכרחי כדי לאפשר קיום ההליך המשפטי או למנוע סכנה קשה לביטחון הציבור:
"במדינה דמוקרטית... מעצר ללא משפט צריך להתקיים רק במקרים חריגים ומיוחדים. הכלל הוא החירות. המעצר הוא החריג. הכלל הוא החופש. המעצר הוא החריג. כך לגבי כל מקרה של שלילת חירות וחופש ללא משפט והרשעה.... מעצר אינו תחליף לעונש ואינו מקדמה על חשבון עונש. הנאשם הוא בחזקת זכאי, וזכותו
להלך חופשי. רק במקרים מיוחדים ניתן במדינה דמוקרטית שוחרת חופש להצדיק מעצר עד תום ההליכים" (דנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 589, עמ' 644 לחוות דעתו של הנשיא דאז ברק).
מעצר עד תום ההליכים – אשר יכול להימשך חודשים רבים – כרוך בנטילת "סיכון מחושב" לפגיעה חמורה ובלתי מוצדקת באדם, שעשוי לצאת זכאי בדינו. מלבד הפגיעה בחירותו הפיזית, מביא המעצר מיניה וביה גם לשלילת זכויות יסוד רבות אחרות, כגון הזכות לפרטיות, הזכות לשם טוב, חופש העיסוק, הזכות לחיי משפחה, חופש הביטוי ועוד. במלים פשוטות, יכול המעצר להרוס חייו של אדם: לגרום לפיטוריו ממקום עבודתו, להביא אותו ואת ביתו לפת לחם, לקלקל את התקדמותו המקצועית, לכפות עליו פירוד ממושך ממשפחתו ומילדיו, ועוד ועוד. כל זאת, עוד טרם ניתן לו יומו בבית המשפט, ועוד טרם נקבע, כי הוא אכן ביצע את העבירות, המיוחסות לו בכתב האישום.2 בנוסף על כל אלה עלול המעצר לפגוע ביכולת הנאשם לנהל את הגנתו ואף ליצור "אפשרות של הטיה בלתי-מודעת לרעה" כלפיו בבית המשפט, העלולה להשפיע הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.3
חזקות המסוכנות, הקבועות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 מעלות כבר היום שאלות חוקתיות כבדות. כדי להצדיק מעצרו של אדם שטרם נשפט, יש להראות כי הוא אישית עלול לסכן את ביטחון הציבור במהלך המשפט אם יתהלך חופשי. לשם כך ראוי לבחון את נסיבות המקרה הפרטיקולארי ולשאול אם הנאשם הספציפי מהווה סכנה לציבור:
"ההנחה צריכה להיות כי אדם הנחשב חף מפשע אינו צריך להימצא מאחורי סורג ובריח. לנוכח מעמדו של נאשם כחף מפשע, המדינה, כמי שמבקשת לשנות מצב קיים של חפות ולשלול את חירותו, צריכה להראות כי יש לכך הצדקה, וכי מתקיימת לגביו עילת מעצר.... אין שום סיבה לפטור את התביעה מנטל ההוכחה של עילת המעצר, לבד משיקולים הקשורים ליעילות ההליך. אולם שיקולים הקשורים ליעילות ההליך אינם יכולים כשלעצמם להביא לפגיעה כה משמעותית בזכויותיו הבסיסיות ביותר של הפרט".4
הסקת מסוכנותו האישית של אדם מסעיף העבירה בו הוא מואשם, תוך העברת הנטל אליו להראות, שהוא אינו מסוכן לציבור, עלולה להביא לפגיעה בזכויותיו החוקתיות, בניגוד לתנאי פיסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; הנאשם עלול להישלח למעצר, מבלי שהוכח לגביו, כי קיימת הצדקה עניינית לכך. אולם, גם אם ניתן להצדיק העברת נטל זה במקרים חריגים, בוודאי שאין לעשות זאת בהעדר מחקרים אמפיריים חד-משמעיים, המראים לא רק שמדובר בעבירה, המסכנת באופן מובהק את ביטחון הציבור, אלא גם שקיים ביחס אליה רצידיביזם שיטתי ומוכח. אכן, "טיעונים הנוגעים לסכנת הרצידיביזם צריכים... להתבסס על מחקרים אמפיריים, כדי שיקבלו היבט רציונלי ולא רגשי או ספקולטיבי בלבד."5
עיון בדברי ההסבר להצעת החוק שבנדון מעלה, כי עיקר תכליתה "להלחם בתופעה של החזקה ושימוש בסכינים, אשר נפוצה בחברה, וגובה מחיר יקר של חיי אדם", שכן "הציבור לא הפנים את החומרה בשימוש בסכין ואף בעצם נשיאה בסכין, ותופעה זו רק ממשיכה להתפשט". טעמים אלו – הנוגעים בעיקר לצורך בהטמעת חומרת העבירה והרתעת הרבים – עשויים להשליך על מדיניות הענישה, הראויה לעבירה זו, אולם אינם רלוונטיים לשאלת מדיניות המעצרים הראויה. השימוש בכלי המעצר כדי להשיג מטרות עונשיות שולל, בנוסף על כל האמור לעיל, גם את זכות האדם לכבוד, שכן הוא הופך את הנאשם – עוד טרם נשפט – לאמצעי להשגת מטרה חברתית כללית. הנימוקים להצעת החוק מהווים דוגמא לאופן שבו "חזקה בדבר קיומה של עילת מעצר בהתבסס על חומרת העבירה גורמת לטשטוש הגבולות בין עילת המעצר הנסמכת על חומרת העבירה לבין עילת המסוכנות."6
לאור כל האמור לעיל אנו קוראים לך להתנגד להצעת חוק זו.
בכבוד רב,
לילה מרגלית, עו"ד
העתקים:
חברי ועדת חוקה, חוק ומשפט
עו"ד רחל גוטליב, משנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי)
עו"ד עמית מררי, משרד המשפטים
עו"ד אפרת רוזן, הייעוץ המשפטי, ועדת חוקה, חוק ומשפט