חומר רקע

י' בכסלו התשס"ח 20 בנובמבר 2007 לכבוד יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט פרופ' מנחם בן ששון כנסת ישראל ירושלים עמדת מרכז נגה להצעת חוק הנוער(שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 14) , התשס"ו 2006 הצעת חוק הממשלה מרכז נגה, הקריה האקדמית אונו למען נפגעי עבירה, מתכבד בזאת להעביר לוועדה הנכבדה את עמדתו לעניין הצעת החוק שלעיל (להלן: "הצעת החוק"). עמדת מרכז נגה היא כי התיקון הנ"ל מבורך, מבטא את השינויים החברתיים שחלו במדינה מאז נחקק חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער), ובמיוחד את השינויים שחלו בכל הקשור לזכויות אדם מאז חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כמו כן מבטאת הצעת החוק את מסקנות הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה, שבראשה עמדה כב' השופטת סביונה רוטלוי (להלן: ועדת זכויות הילד). ועדת זכויות הילד עמדה על זכויותיהם העצמיות של ילדים ועל הצורך בהסדרה כוללת ואחידה של מעמדם של ילדים במערכת המשפט. בין היתר הסדרת זכותם להגנה ולשיתוף במסגרת הליכים משפטיים בעניינם, תוך הכרה בצרכים ובמאפיינים המיוחדים שלהם בהיותם קטינים. כדברי כב' השופטת רוטלוי, גם אם הילדות היא שלב זמני, הרי שהיא קטגוריה קבועה ותחומה בכל חברה, וככזו - יש להתחשב בה. לגישת חברי הועדה לזכויות הילד, בהתאם לאמנה לזכויות הילד, ילדים אינם עוד יצורים בלתי נראים וחברי משפחה וקהילה פסיביים, אלא בני אדם ואזרחים המשתתפים בחיי המשפחה והקהילה. גישה זו אכן באה לידי ביטוי בשינויים המוצעים בהצעת החוק. זאת ועוד, חברה המקדשת זכויות אדם, ובכללם זכויות של עדים, חשודים, נאשמים ונידונים, ראוי כי תנהג באחריות ובזהירות יתר בזכויותיהם של ילדים ובני נוער, במיוחד בהיקלעם למצבי מצוקה קשים שמחייבים התערבות של רשויות החוק והמשפט. אין ספק שרוב התיקונים בחוק באים לבטא גישה זו. יחד עם זאת, עמדת מרכז נגה היא שאין להפריז בזכויותיהם של ילדים ונוער על חשבון זכויותיהם של ציבורים פגיעים אחרים בחברה, ובמיוחד נפגעי עבירה שהתנהגותם העבריינית, או מעשיהם האלימים של הקטינים הם שגרמו להם פגיעה ונזק. מה גם, שחלק מנפגעי העבירות שמבוצעות בידי קטינים, הם קטינים בעצמם. לדוגמא: בתיקון לסעיף 5 לחוק, מוצע להוסיף את סעיף 5א שלפיו יוקנו לבית משפט שאינו בית משפט לנוער, הדן בעניינו של בגיר שביצע עבירות בהיותו קטין, חלק מהסמכויות המיוחדות של בית משפט לנוער, כמו למשל הכלל שלפיו ידון בית המשפט לנוער בדלתיים סגורות. אנו סבורים כי החלת כלל זה, בכל מקרה שבו דן בית המשפט בעניינו של בגיר שביצע עבירות בהיותו קטין, היא בלתי מידתית, וראוי להשאיר את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט, כאמור בסעיף 68 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984. החלה גורפת של כלל זה על בית המשפט, נוגדת את עיקרון פומביות הדיון, ופוגעת במיוחד בזכויותיהם של נפגעי עבירה. מאידך, מרכז נגה מברך על תיקון סעיף 9 לחוק, כך שבלשון הסעיף עצמו יובהר כי נפגע העבירה, שהקטין חשוד או נאשם בביצועה, הוא אחד מהאנשים שבית המשפט לנוער רשאי להרשות להם להיות נוכחים בדיון בעניינו של הקטין המתנהל בדלתיים סגורות. בכך באה לידי ביטוי הדוקטרינה החדשה בדבר זכויותיהם של נפגעי העבירה בכלל, וזכותם להיות נוכחים בדיונים המתנהלים בדלתיים סגורות בפרט, כאמור בסעיף 15 לחוק זכויות נפגעי עבירה התשס"א-2001. יתירה מכך, לו דעתנו הייתה נשמעת, היינו מבקשים לקבוע כברירת מחדל את זכותם של נפגעי העבירה להיות נוכחים בדיונים המתנהלים בבית משפט לנוער בעניינם, אלא אם כן בית המשפט הורה אחרת. כאמור בדברי ההסבר של הצעת החוק, הצעת חוק זו היא פרי המלצותיהן של שתי וועדות ציבוריות, של עבודתה של הוועדה לזכויות הילד, והמלצותיו של צוות בין משרדי, והיא מתחשבת בשינויים הגדולים שחלו בחברה הישראלית במהלך 35 השנים שחלפו מאז חקיקת חוק הנוער, ומשקפת אותם. ככלל אנו סבורים כי שינוי יסודי וכולל היוצר חוק קוהרנטי ושלם, עדיף על פני תיקונים ספוראדיים הנעשים טלאי על טלאי, ועל כך יבורכו העושים במלאכה. בכבוד רב, ד"ר דנה פוגץ', עו"ד ראש מרכז נגה