חומר רקע
הצעות חוק אימוץ ילדים מסומנות על נוסח החוק הקיים -
באדום – התיקונים המוצעים בהצעת החוק של ח"כ קולט אביטל ומתן וילנאי
מוצהב – הצעת החוק של ח"כ זבולון אורלב
1. (א) אימוץ יהיה על ידי צו של בית-משפט, שיינתן לפי בקשת מאמץ.
(ב) צו אימוץ וכל החלטה אחרת בהליכי אימוץ1 לפי חוק זה יינתנו אם נוכח בית-המשפט שהם לטובת המאומץ.
2. אין אימוץ אלא באדם שלא מלאו לו 18 שנים.
3. אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד; ואולם רשאי בית משפט ליתן צו אימוץ למאמץ יחיד –
(1) אם בן זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן;
(2) אם הורי המאומץ נפטרו והמאמץ הוא מקרובי המאומץ ובלתי נשוי.
4. אין מאמץ אלא מי שגדול מן המאומץ לפחות ב-18 שנים; ואולם למאמץ שבן-זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן, רשאי בית משפט ליתן צו-אימוץ אף כשאין הבדל זה בגילים.
5. אין מאמץ אלא בן דתו של המאומץ.
6. לא יתן בית משפט צו-אימוץ אלא אם היה המאומץ סמוך על שולחן המאמץ לפחות ששה חדשים לפני מתן הצו; תקופה זו תימנה מן היום שבו ניתנה הודעה לפקיד סעד שהוסמך לענין חוק זה כאמור בסעיף 36 (להלן – פקיד סעד), שהמאמץ קיבל את המאומץ לביתו בכוונה לאמצו.
7. מלאו למאומץ תשע שנים, או שטרם מלאו לו תשע שנים אך הוא מסוגל להבין בדבר, לא יתן בית משפט צו-אימוץ אלא אם נוכח שהמאומץ רוצה שאותו מאמץ יאמצו; אולם רשאי בית המשפט, לאחר ששמע את המאמץ ופקיד סעד, לתת צו אימוץ בלי לגלות את דבר האימוץ למאומץ אם שוכנע שנתקיימו שלוש אלה:
(1) המאומץ אינו יודע כי המאמץ אינו הורהו;
(2) כל הסימנים מעידים שהמאומץ רוצה בהמשך הקשר עם המאמץ;
(3) טובת המאומץ דורשת שלא לגלות לו את דבר האימוץ.
8. (א) לא יתן בית משפט צו-אימוץ אלא אם נוכח שהורי המאומץ הסכימו שהילד יאומץ או שהוא הוכרז כבר-אימוץ לפי סעיף 13.
(ב) אין צורך שההורים ידעו מי המאמץ.
(ג) הסכמת הורה שהוא קטין אינה טעונה הסכמת נציגו.
(ד) הסכמה לעניין סעיף זה ולעניין סעיף 9 לחוק, משמעותה הסכמה בלתי מותנית הניתנת מתוך הבנה של הכרוך בה, לאחר שניתן להורה כל המידע הרלוונטי לענין תוצאותה אימוץ2.
(ה) הסכמה של הורה לאימוץ ילד יכול שתינתן3 –
(1) בהצהרה בעל פה בפני בית המשפט הדן בבקשה להכרזת ילד כבר-אימוץ;
(2) בהצהרה בכתב בפני שופט או בפני דיין של בית-דין;
(3) בחוץ לארץ, בהצהרה בכתב, בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל.
(ו) המקבל הצהרה של הורה על הסכמתו לאימוץ ילדו יסביר להורה לפני מתן ההצהרה, ואם היתה ההצהרה בכתב – לפני שההורה יחתום על הצהרתו, בשפה פשוטה המובנת לו ובאופן שיאפשר לו מידה מירבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות, שהאימוץ יפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו ואת הסמכויות הנתונות להם ביחס אליו, זולת אם יצמצם בית המשפט תוצאות אלה של האימוץ. כמו כן, יסביר להורה את זכויותיו של המאומץ כלפיו לעניין ירושה, וכן יסביר להורה את זכותו לחזור בו מהסכמתו משך התקופה האמורה בחוק4.
9. הביע הורה של המאומץ את הסכמתו לאימוץ באחת הדרכים ובנוסח שנקבעו לכך בתקנות, רשאי בית משפט לקבל זאת כהוכחה להסכמתו.
10. לפי בקשת הורה רשאי בית משפט לפסול הסכמתו שניתנה לפני לידת המאומץ או שהושגה באמצעים פסולים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להרשות להורה לחזור בו מהסכמתו כל עוד לא ניתן צו האימוץ.
10. כל עוד לא ניתן צו אימוץ, רשאי בית המשפט, לבקשת הורה, להרשות להורה לחזור בו מהסכמתו –
(א) לענין הסכמה שניתנה לפני הלידה – עד תום חודשיים ממועד הלידה.
(ב) לענין הסכמה שהושגה באמצעים פסולים – עד תום חודשיים מהמועד שבו הובא לידיעת ההורה דבר האמצעים הפסולים.
(ג) בכל מקרה אחר – עד תום חודשיים ממועד מתן ההסכמה, מטעמים מיוחדים שיירשמו.
10. (א) הסכמה לאימוץ, שניתנה על ידי הורהו של המאומץ, לא תהא תקפה אם ניתנה בטרם חלפו 7 ימים מיום לידת המאומץ. ואולם, אין בהוראה זו כדי למנוע מהורה להסכים למסירתו של המאומץ למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו, או למשמורתן של רשויות הסעד כהגדרתן בחוק זה, גם קודם למועד זה5.
(ב) לפי בקשת הורה, רשאי בית המשפט לפסול את הסכמתו שהושגה באמצעים פסולים6.
(ג) לפי בקשת הורה, ירשה בית המשפט להורה לחזור בו מהסכמתו בטרם חלפו 45 יום ממועד מסירתו של המואמץ למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו7.
11. בבוא בית המשפט ליתן צו אימוץ לגבי מאומץ שהוריו נפטרו, יתחשב בדעתם של הורי הוריו של המאומץ.
12. (א) לא יימסר ילד למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו, אלא באמצעות פקיד סעד; הוראה זו לא תחול על מסירה למאמץ שהוא בן זוגו של הורה המאומץ.
(ב) פקיד סעד לא ימסור ילד כאמור בסעיף קטן (א) אלא אם הסכימו הוריו לאימוצו או למסירתו לפי סעיף 10(א)8 או שבית משפט הכריז שהילד בר-אימוץ.
(ג) ראה פקיד סעד שהמקרה אינו סובל דיחוי והנסיבות מחייבות זאת, רשאי הוא, אף ללא הסכמת ההורים או הכרזה שהילד בר-אימוץ, לקבוע את מקום הימצאו או למסרו למי שהסכים לקבלו בביתו בכוונה לאמצו; פעולה לפי סעיף זה טעונה אישור בית המשפט תוך 14 ימים מיום עשייתה; אישור כאמור יכול שיינתן על פי צד אחד בלבד.
13. (א) באין הסכמת הורה, רשאי בית משפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, להכריז על ילד כבר-אימוץ, אם נוכח כי נתקיים אחד מאלה:
(1) אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו על אף שנעשו מאמצים לעשות כן;
(2) ההורה הוא אבי הילד אך לא היה נשוי לאמו ולא הכיר בילד כילדו, או אם הכיר בו – הילד אינו גר עמו והוא סירב ללא סיבה סבירה לקבלו לבית מגוריו;
(3) ההורה מת או הוכרז פסול דין או שאפוטרופסותו על הילד נשללה ממנו;
(4) ההורה הפקיר את הילד או נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך ששה חדשים רצופים קשר אישי אתו;
(5) ההורה נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך ששה חדשים רצופים את חובותיו כלפי הילד, כולם או עיקרם;
(6) הילד היה מוחזק מחוץ לבית הורהו במשך ששה חדשים שתחילתם בטרם מלאו לו שש שנים וההורה סירב, ללא הצדקה, לקבלו לביתו;
(7) ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו;
(8) הסירוב לתת את ההסכמה בא ממניע בלתי מוסרי או למטרה בלתי חוקית.
(ב) (1) החלטת בית המשפט בבקשה להכריז על ילד כבר-אימוץ, תינתן בתוך 12 חודשים מיום הגשת הבקשה להכרזה כאמור; ואולם רשאי בית המשפט לדחות את מועד מתן ההחלטה למועד אחר שיקבע, מנימוקים שיפרט.
(2) הודעה על החלטת בית המשפט לענין דחיית המועד כאמור בסעיף קטן (א)9, שניתנה על ידי שופט שאינו נשיא בית המשפט או סגנו, תימסר לסגן נשיא בית המשפט, ואם ניתנה ההחלטה על ידי סגן נשיא בית המשפט – תימסר ההודעה לנשיא בית המשפט.מיום 1.8.2004תיקון מס' 6
ס"ח תשס"ד מס' 1951 מיום 22.7.2004 עמ' 476 (ה"ח 36)
13. (א) באין הסכמת הורה, רשאי בית משפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, להכריז על ילד כבר-אימוץ, אם נוכח כי נתקיים אחד מאלה:
(1) אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו;
(2) ההורה הוא אבי הילד אך לא היה נשוי לאמו ולא הכיר בילד כילדו, או אם הכיר בו – הילד אינו גר עמו והוא סירב ללא סיבה סבירה לקבלו לבית מגוריו;
(3) ההורה מת או הוכרז פסול דין או שאפוטרופסותו על הילד נשללה ממנו;
(4) ההורה הפקיר את הילד או נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך ששה חדשים רצופים קשר אישי אתו;
(5) ההורה נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך ששה חדשים רצופים את חובותיו כלפי הילד, כולם או עיקרם;
(6) הילד היה מוחזק מחוץ לבית הורהו במשך ששה חדשים שתחילתם בטרם מלאו לו שש שנים וההורה סירב, ללא הצדקה, לקבלו לביתו;
(7) ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו;
(8) הסירוב לתת את ההסכמה בא ממניע בלתי מוסרי או למטרה בלתי חוקית.
(ב) (1) החלטת בית המשפט בבקשה להכריז על ילד כבר-אימוץ, תינתן בתוך 12 חודשים מיום הגשת הבקשה להכרזה כאמור; ואולם רשאי בית המשפט לדחות את מועד מתן ההחלטה למועד אחר שיקבע, מנימוקים שיפרט.
(2) הודעה על החלטת בית המשפט לענין דחיית המועד כאמור בסעיף קטן (א), שניתנה על ידי שופט שאינו נשיא בית המשפט או סגנו, תימסר לסגן נשיא בית המשפט, ואם ניתנה ההחלטה על ידי סגן נשיא בית המשפט – תימסר ההודעה לנשיא בית המשפט.
13א. ביטול הכרזת ילד כבר-אימוץ10
הוכרז ילד כבר אימוץ לפי סעיף 13(1) ונמצא הורהו בטרם חלפה תקופת החזרה מהסכמה כאמור בסעיף 10(ג) לחוק, יורה בית המשפט, לפי בקשת הורה, על ביטול הכרזת הילד כבר אימוץ ועל השבתו לידי ההורה; חלף מועד זה, לא יהא עוד רשאי בית המשפט לבטל את ההכרזה על הילד כבר אימוץ.
14. היה למאומץ או להורהו אפוטרופוס, לא יכריז בית משפט על ילד כבר-אימוץ אלא לאחר שנתן לאפוטרופוס הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו ולהביא ראיותיו.
15. (א) הורה שנתן הסכמתו לאימוץ ילדו או שבית משפט הכריז על הילד כבר-אימוץ, ולא נתמנה לילד אפוטרופוס – זכויותיו, חובותיו וסמכויותיו של ההורה כלפי הילד יהיו נתונות, עד להחלטה אחרת של בית המשפט, לפקיד סעד אשר פקיד סעד ראשי קבע לכך, כאילו נתמנה פקיד הסעד לאפוטרופוס לילד במקום אותו הורה.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם כלפי ילד שפקיד סעד פעל לגביו כאמור בסעיף 12(ג).
16. האימוץ יוצר בין המאמץ לבין המאומץ אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם, ומקנה למאמץ ביחס למאומץ אותן הסמכויות הנתונות להורים ביחס לילדיהם; הוא מפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו והסמכויות הנתונות להם ביחס אליו;
ואולם –
(1) רשאי בית משפט לצמצם בצו האימוץ את התוצאות האמורות;
(2) האימוץ אינו פוגע בדיני איסור והיתר לעניני נישואין וגירושין;
(3) הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מהוראות סעיף 16 לחוק הירושה, תשכ"ה–1965.
17. תוצאות האימוץ חלות מיום מתן צו האימוץ, אם לא קבע בית המשפט בצו האימוץ שתוצאותיו, כולן או מקצתן, יחולו מיום אחר.
18. (א) הוגשה בקשת אימוץ ונוכח בית המשפט שנתמלאו התנאים האמורים בסעיפים 2 עד 5, 7 עד 11, 13 ו-14, רשאי הוא, בצו ביניים, להעמיד את המאומץ ברשות המאמץ עד להחלטה בבקשת האימוץ, אך לא יותר מלשנתיים; החליט בית המשפט לעשות כן, יקבע בצו הביניים את החובות והזכויות שבין המאמץ לבין המאומץ ואת סמכויות המאמץ ביחס למאומץ לתקופה זו.
(ב) צו לפי סעיף זה ניתן לשינוי ולביטול בידי בית המשפט בכל עת, בתנאים ובתוצאות שיקבע בית המשפט.
19. רשאי בית משפט לבטל צו אימוץ על סמך נסיבות שלא היו ידועות או לא היו קיימות בשעת מתן הצו, אם נוכח שמן הראוי לעשות כן ושטובת המאומץ מחייבת זאת; הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מסמכות בית המשפט לבטל צוויו לפי כל דין אחר.
20. מן היום שנקבע לכך בצו הביטול מנתק ביטולו של צו אימוץ את החובות והזכויות שבין המאמץ לבין המאומץ ואת סמכויות המאמץ ביחס למאומץ ומחזיר את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו ואת סמכויותיהם ביחס אליו; ואולם רשאי בית המשפט, בצו הביטול, להורות הוראה אחרת, אם דרך כלל ואם לענין זכות, חובה או סמכות פלונית, ולצוות מה ייעשה במאומץ לאחר ביטול האימוץ.
21. (א) דיון לפי חוק זה יהיה בדלתיים סגורות זולת אם ראה בית המשפט לקיימו בפומבי; אולם רשאי בית המשפט להרשות לאדם או לסוגי בני אדם להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו.
(ב) מקום שבית המשפט מבקש לשמוע את המאומץ, רשאי הוא שלא להרשות נוכחותו של בעל דין בעת השמיעה.
21א. מעמד הורים מאמצים 11
מבלי לפגוע באמור בסעיף 21(א), הורים מאמצים או מי שהסכימו לקבל המאומץ לביתם בכוונה לאמצו יהיו רשאים להישמע, ובכלל זה להביע את דעתם ולטעון טיעוניהם, בהליך המתנהל בעניין המאומץ, למעט בהליך לפי סעיף 13 לחוק.
22. לא יתן בית משפט צו לפי חוק זה אלא לאחר שקיבל תסקיר בכתב מאת פקיד סעד, והוראות סעיפים 3 עד 6 לחוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים), תשט"ו-1955, יחולו בשינויים המחוייבים לפי הענין.
23. רשאי בית משפט, בכל עת ואף אם לא נתבקש לכך, למנות למאומץ אפוטרופוס לצורך הדיון לפי חוק זה.
23.12 (א) בית המשפט ימנה למאומץ מייצג בהליכים על-פי חוק זה, אם מצא כי התקיים אחד מהתנאים המנויים להלן, אלא אם שוכנע מטעמים שיירשמו כי אין בייצוג כדי לקדם את זכויות המאומץ, צרכיו או האינטרסים שלו:
(1) מלאו למאומץ 9 שנים והוא מביע רצון ברור העומד בניגוד לסעד המבוקש;
(2) נדונה מסירת קטין למטרת אימוץ על פי סעיף 12(ג) לחוק;
(3) נתבקשה בקשה לצמצום תוצאות האימוץ לפי סעיף 16(1) לחוק;
(4) נתבקשה בקשה לביטול צו אימוץ לפי סעיף 19 לחוק;
(5) נתבקשה בקשה לחזרה מהסכמה לאימוץ לפי סעיף 10 לחוק;
(6) נתבקשה בקשה לביטול הכרזת קטין כבר אימוץ לפי סעיף 13א לחוק;
(7) העניין העולה בתיק מורכב באופן מיוחד, לרבות עקב מעורבותם של משיבים בנוסף להורים;
(8) בתיק קיימת הימשכות הליכים העלולה להביא לפגיעה בזכויותיו, בצרכיו או באינטרסים של המאומץ;
(9) בית המשפט סבור כי יש בייצוג כדי לקדם את זכויות המאומץ, צרכיו או האינטרסים שלו.
(ב) מלאו למאומץ 12 שנים, רשאי המאומץ לבקש מבית המשפט שלא ימונה לו מייצג.
(ג) מונה מייצג לקטין, אשר מלאו לו 12 שנים, יפעל המייצג כעורך דינו של הקטין וייצג את רצון הקטין ואת עמדותיו.
(ד) מונה מייצג לקטין, אשר טרם מלאו לו 12 שנים, יפעל המייצג כאפוטרופוס לדין לקטין ויטען בפני בית המשפט לעניין טובתו של הקטין.
24. (א) מקום שההורה פסול דין או נעדר, רשאי בית המשפט להזמין את האפוטרופוס הכללי לדיון לפי חוק זה.
(ב) בדיון לפי סעיף 13 ובערעור עליו, רשאי בית המשפט למנות עורך-דין להורה שאינו מיוצג על ידי עורך-דין; נתמנה עורך-דין כאמור, יחולו על המדינה שכר הטרחה וההוצאות שלו ושל העדים.
25. נוכח בית המשפט שהדבר יהיה לטובת המאומץ, רשאי הוא, בנסיבות מיוחדות ומטעמים שיציין בהחלטתו, לסטות מסייגים אלה:
(1) גיל המאומץ לפי סעיף 2;
(2) פטירת הורי המאומץ וקרבת המאמץ לפי סעיף 3(2);
(3) הבדל גיל לפי סעיף 4;
(4) אורך תקופת המבחן לפי סעיף 6.
26. (א) בית המשפט המוסמך לענין חוק זה הוא בית משפט לעניני משפחה.
(ב) לבית משפט הדן לפי חוק זה יהיו נתונות גם הסמכויות של בית משפט לנוער לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך–1960.
מיום הקמת בית משפט לעניני משפחה
תיקון מס' 1
ס"ח תשנ"ה מס' 1537 מיום 7.8.1995 עמ' 399 (ה"ח 2330)
(א) בית המשפט המוסמך לענין חוק זה הוא בית המשפט המחוזי בית משפט לעניני משפחה.
27. (א) על אף האמור בסעיף 26 מוסמך לענין חוק זה גם בית דין דתי, והוא כשנתקיימו שתי אלה:
(1) ההורים או המאמצים, לפי הענין, הסכימו בכתב לסמכות שיפוטו של אותו בית דין; על הסכמת ההורים לענין סעיף זה יחולו הוראות סעיף 9 בשינויים המחוייבים לפי הענין;
(2) המאומץ הסכים בכתב לסמכות שיפוטו של אותו בית דין, ואם לא היה המאומץ מסוגל להבין בדבר, או היה למטה מגיל 9 – הסכים לכך היועץ המשפטי לממשלה.
(ב) בית דין דתי הדן לפי סעיף זה, יחולו עליו הוראות סעיפים 1 עד 25, 28 ו-39, וכל מקום בהם שמדובר בו בבית משפט יראו כאילו מדובר בו בבית דין דתי.
28. בית משפט ישראלי מוסמך לענין חוק זה כשהמאמץ הוא תושב ישראל.
28א. אימוץ של ילד ממדינת חוץ (להלן – אימוץ בין-ארצי) ייעשה על פי הוראות חוק זה.
......(הושמטו הסעיפים המסדירים אימוץ בין-ארצי)
מיום 1.1.1998
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ו מס' 1593 מיום 12.5.1996 עמ' 354 (ה"ח 2271, ה"ח 2449)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 1)
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 2)
ס"ח תשנ"ח מס' 1641 מיום 9.12.1997 עמ' 20 (ה"ח 2656)
הוספת סעיף 28א
29. כל צו-אימוץ, לרבות צו שסעיף 31 חל עליו, וכל ביטול של צו-אימוץ יירשמו בפנקס שינוהל בידי רשם שימנה לכך שר המשפטים; פרטי הרישום וצורתו ייקבעו בתקנות.
30. (א) פנקס האימוצים לא יהיה פתוח לעיון, ואולם רשאי לעיין בו —
(1) היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו;
(2) רושם נישואין או מי שהוא הסמיך לכך, כשהעיון דרוש למילוי תפקידו הרשמי;
(3) פקיד סעד ראשי.
(ב) לפי בקשת מאומץ שמלאו לו 18 שנים, רשאי פקיד סעד להתיר לו לעיין בפנקס ברישום המתייחס אליו; סירב פקיד הסעד לבקשה, רשאי בית המשפט להתיר את העיון לאחר קבלת תסקיר מפקיד הסעד.
(ג) היה האימוץ בין-ארצי, לא יתיר פקיד סעד עיון בפנקס אלא לאחר התייעצות עם העמותה המוכרת שטיפלה באימוץ.
מיום 1.1.1998
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ו מס' 1593 מיום 12.5.1996 עמ' 361 (ה"ח 2271, ה"ח 2449)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 1)
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 2)
ס"ח תשנ"ח מס' 1641 מיום 9.12.1997 עמ' 20 (ה"ח 2656)
הוספת סעיף קטן 30(ג)
31. מי שאומץ לפי צו של בית משפט או בית דין דתי לפני תחילתו של חוק זה, רואים אותו כאילו אומץ לפי חוק זה.
32. (א) המציע או נותן, או מבקש או מקבל, תמורה בכסף או בשווה כסף בעד אימוץ או בעד תיווך לאימוץ, שלא ברשות בית משפט, דינו — מאסר שלוש שנים.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לגבי אימוץ בין-ארצי, למעט תשלומים ששולמו לפי הוראות חוק זה.
מיום 1.1.1998
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ו מס' 1593 מיום 12.5.1996 עמ' 361 (ה"ח 2271, ה"ח 2449)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 1)
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 2)
ס"ח תשנ"ח מס' 1641 מיום 9.12.1997 עמ' 20 (ה"ח 2656)
32. (א) המציע או נותן, או מבקש או מקבל, תמורה בכסף או בשווה כסף בעד אימוץ או בעד תיווך לאימוץ, שלא ברשות בית משפט, דינו – מאסר שלוש שנים.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לגבי אימוץ בין-ארצי, למעט תשלומים ששולמו לפי הוראות חוק זה.
33. (א) המוסר, מקבל או מחזיק ילד למטרת אימוץ בישראל, או למטרת אימוץ בין-ארצי שלא לפי הוראות חוק זה, דינו – מאסר שלוש שנים.
(ב) המפר את הוראות סעיפים 28ח(ב), 28ט, 28י(א) ו-(ג), 28יא, 28יב, 28יג, 28יד, 28יז, 28יח, 28כו(ב) עד (ד), 28כז(ב), 28כט, 28ל(ב), 28לא, 28לב ו-28לג, דינו – מאסר שנה, או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
מיום 1.1.1998
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ו מס' 1593 מיום 12.5.1996 עמ' 361 (ה"ח 2271, ה"ח 2449)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 1)
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 2)
ס"ח תשנ"ח מס' 1641 מיום 9.12.1997 עמ' 20 (ה"ח 2656)
החלפת סעיף 33
הנוסח הקודם:
איסור מסירה
33. המוסר או מקבל ילד למטרת אימוץ שלא באמצעות פקיד סעד או שלא על פי צו בית משפט לפי חוק זה, דינו- מאסר שנה.
34. (א) המגלה או המפרסם שלא כדין, בלי רשות בית משפט, שמם של מאמץ או של מאומץ או של הורהו, כולל שמם של אלה שביחס אליהם הוגשה בקשה לפי חוק זה לבית המשפט, או דבר אחר העשוי להביא לזיהוים, או תכנם של מסמכים שהוגשו לבית המשפט לצורך דיון לפי חוק זה, דינו – מאסר ששה חדשים; סעיף זה אינו בא לגרוע מהוראות סעיף 40 לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957.
(ב) הוראות סעיף זה, למעט איסור הפרסום, לא יחולו על מאמץ ומאומץ לענין האימוץ שהם צדדים לו, ועל גילוי שנעשה בהסכמתם, בתום לב ולטובת המאומץ.
(ג) לענין סעיף קטן (א) אין נפקא מינה אם המאמץ או המאומץ כבר גילו או פרסמו בעבר פרט מהפרטים שגילוים או פרסומם אסור בהתאם להוראות סעיף קטן (א), או שהסכימו בעבר לגילוי או לפרסום כאמור.
(ד) הוראות סעיף זה יחולו גם לענין אימוץ בין-ארצי.
מיום 1.1.1998
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ו מס' 1593 מיום 12.5.1996 עמ' 361 (ה"ח 2271, ה"ח 2449)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 1)
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 2)
ס"ח תשנ"ח מס' 1641 מיום 9.12.1997 עמ' 20 (ה"ח 2656)
34. (א) המגלה או המפרסם שלא כדין, בלי רשות בית משפט, שמם של מאמץ או של מאומץ או של הורהו, כולל שמם של אלה שביחס אליהם הוגשה בקשה לפי חוק זה לבית המשפט, או דבר אחר העשוי להביא לזיהוים, או תכנם של מסמכים שהוגשו לבית המשפט לצורך דיון לפי חוק זה, דינו – מאסר ששה חדשים; סעיף זה אינו בא לגרוע מהוראות סעיף 40 לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957.
(ב) סעיף זה לא יחול על מאמץ ומאומץ לעניין האימוץ שהם צדדים לו.
(ב) הוראות סעיף זה, למעט איסור הפרסום, לא יחולו על מאמץ ומאומץ לענין האימוץ שהם צדדים לו, ועל גילוי שנעשה בהסכמתם, בתום לב ולטובת המאומץ.
(ג) לענין סעיף קטן (א) אין נפקא מינה אם המאמץ או המאומץ כבר גילו או פרסמו בעבר פרט מהפרטים שגילוים או פרסומם אסור בהתאם להוראות סעיף קטן (א), או שהסכימו בעבר לגילוי או לפרסום כאמור.
(ד) הוראות סעיף זה יחולו גם לענין אימוץ בין-ארצי.
35. חיקוק ומסמך שמדובר בהם בילדו של אדם – גם ילד שאומץ במשמע; חיקוק ומסמך שמדובר בו בהורהו של אדם – מאמצו במשמע; והוא כשאין כוונה אחרת מפורשת או משתמעת; סעיף זה לא יחול אלא על חיקוק ומסמך שניתנו אחרי כ"ו באב תש"ך (19 באוגוסט 1960).
מיום 2.3.1997
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ו מס' 1593 מיום 12.5.1996 עמ' 362 (ה"ח 2271, ה"ח 2449)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 1)
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
35. חיקוק ומסמך שמדובר בהם בילדו של אדם – גם ילד שאומץ במשמע; מסמך חיקוק ומסמך שמדובר בו בהורהו של אדם – מאמצו במשמע; והוא כשאין כוונה אחרת מפורשת או משתמעת; סעיף זה לא יחול אלא על חיקוק ומסמך שניתנו אחרי כ"ו באב תש"ך (19 באוגוסט 1960).
36. (א) שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה, להתקין תקנות לביצועו, לרבות תקנות להבטחת סודיותם של עניני אימוץ. תקנות שענינן אימוץ בין-ארצי טעונות אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
(ב) מבין פקידי הסעד כמשמעותם בחוק שירותי הסעד, תשי"ח-1958, יסמיך שר העבודה והרווחה לענין חוק זה פקיד סעד ראשי ופקידי סעד אשר יפעלו לפי הנחיותיו של פקיד סעד ראשי, בדרך כלל או לענין מסויים.
מיום 21.8.1996
תיקון מס' 4
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
(א) שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה, להתקין תקנות לביצועו, לרבות תקנות להבטחת סודיותם של עניני אימוץ. תקנות שענינן אימוץ בין-ארצי טעונות אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
36א. (א) מי שרואה עצמו נפגע מהחלטה של פקיד סעד בקשר לקביעת כשירותו להיות מאמץ או מהחלטה של עמותה מוכרת בדבר כשירותו לאמץ ילד באימוץ בין-ארצי, רשאי לערור על ההחלטה לפני ועדת ערר של חמישה, שימנה שר העבודה והרווחה בהתייעצות עם שר המשפטים.
(ב) החברים בועדת הערר יהיו שופט בית משפט לעניני משפחה, והוא יהיה היושב ראש, שני עובדים סוציאליים, פסיכולוג קליני ופסיכיאטר מומחה, ובלבד שלפחות שניים מהם לא יהיו עובדי המדינה.
(ג) החלטה של ועדת ערר אינה ניתנת לערעור עוד.
מיום 2.3.1997
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ו מס' 1593 מיום 12.5.1996 עמ' 362 (ה"ח 2271, ה"ח 2449)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 1)
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
הוספת סעיף 36א
37. חוק אימוץ ילדים, תש"ך-1960 – בטל.
38. בסעיף 13א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, בסעיף קטן (ג), בסופו יבוא "או של אדם שהקטין היה סמוך על שלחנו, מתוך כוונה לאמצו, בשנה שקדמה להגשת הבקשה להמרת הדת, ובתנאי שבית המשפט שוכנע כי ההמרה דרושה לשם אימוצו של הקטין בידי אותו אדם לפי חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981".
39. מי שנתמלאו לגביו התנאים לאימוץ ובקשה בענינו תלויה ועומדת בבית משפט ערב פרסומו של חוק זה, רשאי בית המשפט לתת צו או אכרזה אף בסטיה מהוראותיו.
ההוראות הרלוונטיות מתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984
פרק כ"ב: אימוץ ילדים
סימן א': הוראות כלליות
267. בפרק זה —
"חוק האימוץ" — חוק אימוץ ילדים, תשמ"א–1981;
"ילד", "מאומץ" — מאומץ או מועמד להיות מאומץ, לפי הענין;
"מאמץ" — מאמץ או מועמד להיות מאמץ, לפי הענין;
"עמותה מוכרת" — כמשמעותה בסעיף 28ג לחוק האימוץ;
מיום 1.9.1998
תק' (מס' 2) תשנ"ח-1998
ק"ת תשנ"ח מס' 5911 מיום 16.7.1998 עמ' 1024
הוספת הגדרת "עמותה מוכרת"
"פקיד סעד" — מי ששר העבודה והרווחה הסמיכו להיות פקיד סעד ראשי או פקיד סעד לענין חוק האימוץ;
"רשות מוסמכת של מדינת חוץ" — כהגדרתה בסעיף 28יא לחוק האימוץ;
מיום 1.9.1998
תק' (מס' 2) תשנ"ח-1998
ק"ת תשנ"ח מס' 5911 מיום 16.7.1998 עמ' 1024
הוספת הגדרת "רשות מוסמכת של מדינת חוץ"
"רשות מרכזית" — כמשמעותה בסעיף 28ב לחוק האימוץ.
מיום 1.9.1998
תק' (מס' 2) תשנ"ח-1998
ק"ת תשנ"ח מס' 5911 מיום 16.7.1998 עמ' 1024
הוספת הגדרת "רשות מרכזית"
268. (א) בקשה להכרזת ילד כבר-אימוץ ובקשה למתן צו אימוץ יוגשו, והדיון בהן יתנהל, לפי הוראות פרק זה.
(ב) ההוראות האחרות שבתקנות אלה יחולו בעניני אימוץ במידה שאינן סותרות הוראות פרק זה ובשינויים המחוייבים לפי הענין.
269. (א) כתבי בי-דין ומסמכים לענין הסכמת הורה לאימוץ או הכרזת ילד כבר-אימוץ יתוייקו בתיק אחד, ולענין הבקשה למתן צו אימוץ — בתיק שני; שני התיקים יהיו נפרדים וכל אחד מהם ישא מספר רישום נפרד, כאשר היחס ביניהם יסומן בפנקס האימוצים בידי הרשם האמור בסעיף 29 לחוק האימוץ; לא יעיין צד באחד התיקים האמורים אלא אם כן קיבל רשות על כך מבית המשפט.
(ב) בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להורות שהדיון בשני התיקים יאוחד.
מיום 26.10.1997
תק' (מס' 2) תשנ"ז-1997
ק"ת תשנ"ז מס' 5855 מיום 1.10.1997 עמ' 1262
(ב) בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להורות שהדיון בשני התיקים יאוחד.
270. (א) בית המשפט רשאי להורות לפקיד סעד לערוך חקירה בכל נושא הנוגע לאימוץ ילדים שייראה לבית המשפט ולהגיש לו תסקיר בדבר ממצאי החקירה.
(ב) לא יתן בית משפט צו לפי חוק האימוץ או החלטה בערעור על צו כאמור, אלא לאחר שקיבל תסקיר בכתב מאת פקיד סעד.
מיום 31.1.2001
תק' (מס' 2) תשס"א-2000
ק"ת תשס"א מס' 6071 מיום 17.12.2000 עמ' 189
(ב) לא יתן בית משפט צו לפי חוק האימוץ או החלטה בערעור על צו כאמור, אלא לאחר שקיבל תסקיר בכתב מאת פקיד סעד.
271. החליט בית המשפט לשמוע את המאומץ, רשאי הוא שלא להרשות נוכחותו של בעל דין בעת השמיעה.
271א. בהליכים המתנהלים לפי פרק זה, תובא גם תקופת פגרה של בית המשפט במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה, או שנקבעו בידי בית המשפט או הרשם, אלא אם כן הורה בית המשפט או הרשם, לפי הענין, הוראה אחרת.
מיום 31.1.2001
תק' (מס' 2) תשס"א-2000
ק"ת תשס"א מס' 6071 מיום 17.12.2000 עמ' 189
הוספת תקנה 271א
סימן ב': הסכמת הורה
272. הסכמתו של הורה לאימוץ ילדו יכול שתינתן באחת מדרכים אלה:
(1) בארץ —
(א) בהצהרה בעל פה בפני בית המשפט הדן בבקשה להכרזת ילד כבר-אימוץ;
(ב) בהצהרה בכתב, לפי טופס 30, בפני שופט, בפני דיין של בית דין או בפני פקיד סעד;
(2) בחוץ לארץ —
(א) בהצהרה בכתב, לפי טופס 30, בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל;
(ב) בהצהרה לפי דין המקום שבו ניתנה, או לפי דין מקום מגוריו של נותן ההסכמה או של הילד בעת מתן ההסכמה, אף אם לא נתקיימו הוראות תקנה 273.
מיום 10.6.1986
תק' (מס' 2) תשמ"ו-1986
ק"ת תשמ"ו מס' 4939 מיום 10.6.1986 עמ' 994
החלפת תקנה 272
הנוסח הקודם:
272. הסכמתו של הורה לאימוץ ילדו יכול שתינתן באחת מדרכים אלה:
(1) בהצהרה בעל פה בפני בית המשפט הדן בבקשה להכרזת ילד כבר-אימוץ;
(2) בהצהרה בכתב, לפי טופס 30, בפני שופט, בפני דיין של בית דין או בפני פקיד סעד, ובחוץ לארץ בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל;
273. המקבל הצהרה של הורה על הסכמתו לאימוץ ילדו יסביר להורה לפני מתן ההצהרה, ואם היתה ההצהרה בכתב — לפני שההורה יחתום על הצהרתו, בשפה פשוטה המובנת לו, שהאימוץ יפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו ואת הסמכויות הנתונות להם ביחס אליו, זולת אם יצמצם בית המשפט תוצאים אלה של האימוץ; כמו-כן יסביר להורה את זכויותיו של המאומץ כלפיו לענין ירושה; המקבל את ההצהרה יציין על פניה שאמנם הסביר כאמור.
274. (א) הורה המבקש לפסול הסכמתו לאימוץ ילדו או לחזור בו ממנה, יגיש לבית המשפט בקשה במספר עתקים מספיק בשביל בית המשפט ולשם המצאה ליועץ המשפטי לממשלה ולפקיד סעד ראשי.
(ב) לבקשה יצורף תצהיר לאימות העובדות המשמשות לה יסוד.
(ג) היועץ המשפטי לממשלה יהיה המשיב לבקשה.
סימן ג': הכרזת בר-אימוץ
275. (א) בקשה להכרזת ילד כבר-אימוץ תוגש לבית המשפט לעניני משפחה שבאזור שיפוטו מצוי הילד או מקום מגוריהם של הוריו, אולם אם קיים חשש שבנסיבות הענין עלולה הגשה כאמור להביא לגילוי פרט שאסור לגלותו לפי סעיף 34 לחוק האימוץ, יכול שהבקשה תוגש לבית המשפט לעניני משפחה בירושלים.
(ב) הוראות תקנת משנה (א) יחולו גם על כל בקשה אחרת לפי חוק האימוץ עד להגשת בקשה למתן צו אימוץ.
מיום 31.1.2001
תק' (מס' 2) תשס"א-2000
ק"ת תשס"א מס' 6071 מיום 17.12.2000 עמ' 189
(א) בקשה להכרזת ילד כבר-אימוץ תוגש לבית המשפט המחוזי לעניני משפחה שבאזור שיפוטו מצוי הילד או מקום מגוריהם של הוריו, אולם אם קיים חשש שבנסיבות הענין עלולה הגשה כאמור להביא לגילוי פרט שאסור לגלותו לפי סעיף 34 לחוק האימוץ, יכול שהבקשה תוגש לבית המשפט המחוזי לעניני משפחה בירושלים.
276. (א) בקשה להכרזת ילד כבר-אימוץ תוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, במספר עתקים מספיק בשביל בית המשפט ולשם המצאה למשיבים.
(ב) בבקשה יפורשו שמו של הילד, שמם ומענם של הוריו — במידת האפשר, הנימוקים להכרזת הקטין כבר אימוץ וכן נימוקים בדבר צמצום או אי צמצום תוצאי האימוץ.
(ג) לבקשה יצורף תסקיר מאת פקיד סעד הכולל ידיעות מלאות ככל האפשר לענין הפרטים הנקובים בטופס 31 והמראות כי נתמלאו התנאים הדרושים להכרזה; כמו כן יצורפו לבקשה המסמכים הדרושים לשם הוכחת העובדות המצויינות בתסקיר; אין צורך לצרף לבקשה תצהיר לשם אימות העובדות האמורות.
מיום 31.1.2001
תק' (מס' 2) תשס"א-2000
ק"ת תשס"א מס' 6071 מיום 17.12.2000 עמ' 189
(ב) בבקשה יפורשו שמו של הילד, שמם ומענם של הוריו – במידת האפשר, ונימוקי הבקשה הנימוקים להכרזת הקטין כבר אימוץ וכן נימוקים בדבר צמצום או אי צמצום תוצאי האימוץ.
277. (א) כל הורה שלא הסכים לאימוץ יהיה משיב לבקשה.
(ב) הורה שנפטר או שאין אפשרות סבירה לזהותו או למצאו, אין צורך לציינו בכתב הבקשה כמשיב, ורשאי בית המשפט לקבוע, לפי בקשת המבקש, אם יהיה משיב במקום ההורה האמור ומי יהיה משיב זה.
278. לא תפורסם הודעה ברבים הנוגעת לבקשה להכרזת ילד כבר-אימוץ אלא אם כן הורה על כך בית המשפט, ולא יורה בית המשפט על פרסום כאמור אלא אם כן ראה שיש צורך בכך כדי לגלות עקבותיו של הורה או כדי לתת הזדמנות להורה להביע דעתו בדבר האימוץ; בהודעה כאמור לא יפורש שמו של הילד אלא אם כן הורה על כך בית המשפט.
279. עם הגשת בקשה להכרזת ילד כבר-אימוץ ייקבע מועד לשמיעתה שיהיה בתוך שלושים ימים מיום הגשתה; בית המשפט רשאי לדחות את מועד הדיון או את המועד שנקבע להמשכו, ולחזור ולדחותו, ובלבד שתקופת הדחיה לא תעלה על שבעה ימים, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו.
280. (א) היה לילד או להורהו אפוטרופוס — לא יכריז בית המשפט על הילד כבר-אימוץ אלא לאחר שנתן לאפוטרופוס הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו ולהביא ראיותיו.
(ב) נפטר אחד מהורי הילד או שניהם, יזמין בית המשפט את הורי הנפטר כדי לשמוע את דעתם לענין האימוץ.
(ג) היה הורה הילד פסול-דין או נעדר — רשאי בית המשפט להזמין לדיון את האפוטרופוס הכללי.
280א. (א) לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, או המשיב ידון בית המשפט בשאלה אם טובת הקטין, בנסיבות המקרה, מצדיקה צמצום של תוצאי האימוץ, ויקבע בצו להכרזתו של הקטין כבר אימוץ אם טובת הקטין מצדיקה צמצום של תוצאי האימוץ אם לאו, ואם כן — באילו דרכים.
(ב) לא ייתן בית המשפט צו כאמור בתקנת משנה (א) אלא לאחר שנתן ליועץ המשפטי לממשלה ולאפוטרופוס לדין אם נתמנה, הזדמנות להביע את דעתם על הצמצום ולא יורה על המשך קיומה של חובה, זכות או סמכות בין הקטין לבין הורו או קרובו, אלא לאחר שנתן להורה או לקרוב הזדמנות להביע את דעתו על כך.
מיום 31.1.2001
תק' (מס' 2) תשס"א-2000
ק"ת תשס"א מס' 6071 מיום 17.12.2000 עמ' 189
הוספת תקנה 280א
281. לענין שכר והוצאות של עורך דין שמונה לפי סעיף 24(ב) לחוק האימוץ ושל עדים, יחולו הוראות התוספות הראשונה והשניה לתקנות הסיוע המשפטי תשל"ג–1973.
סימן ד': מסירת ילד
282. (א) בקשה למתן צו המאשר פעולת פקיד סעד לפי סעיף 12(ג) לחוק האימוץ יכול שתוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה או נציגו או בידי פקיד סעד.
(ב) בבקשה יפורשו שמו של הילד ופרטי הנסיבות שחייבו את הפעולה, ויצורף לה תצהיר מאת פקיד סעד לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה.
סימן ה': צו אימוץ
283. בקשה למתן צו אימוץ תוגש לבית המשפט לעניני משפחה שבאזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו של המאמץ.
מיום 31.1.2001
תק' (מס' 2) תשס"א-2000
ק"ת תשס"א מס' 6071 מיום 17.12.2000 עמ' 189
283. בקשה למתן צו אימוץ תוגש לבית המשפט המחוזי לעניני משפחה שבאזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו של המאמץ.
284. (א) בקשה למתן צו אימוץ תוגש בידי המאמץ לפי טופס 32 או בדומה לו, כשהיא חתומה ביד המאמץ ומאושרת בתצהיר.
(ב) הבקשה תוגש בשלושה עתקים ורשאי בית המשפט לצוות על המאמץ להגיש עתקים נוספים.
(ג) לבקשה תצורף תעודה מאת פקיד סעד המעידה כי ניתנה הסכמתם של הורי המאמץ או כי בית המשפט הכריז על הילד בר-אימוץ.
285. היועץ המשפטי לממשלה יהיה המשיב לבקשת צו אימוץ.
286. בית המשפט ימציא עתקי הבקשה —
(1) ליועץ המשפטי לממשלה;
(2) לפקיד סעד שמונה לפקיד סעד מחוזי באזור שיפוטו של בית המשפט.
287. הומצאה לפקיד סעד בקשה לפי תקנה 286, ימסור פקיד הסעד לבית המשפט תסקיר הכולל ידיעות מלאות ככל האפשר לענין הפרטים הנקובים בטופס 33, ורשאי פקיד הסעד לכלול בו גם פרטים נוספים אם נראה לו שיש בהם ענין לאימוץ.
288. בית המשפט רשאי להורות לפקיד סעד לחקור חקירה נוספת, בין ביחס לפרטים הנקובים בטופס 33 ובין בנוסף להם, ולהגיש תסקיר נוסף תוך המועד שיקבע.
289. העתק תסקיר שהוגש לפי תקנות 287 ו-288 יימסר ליועץ המשפטי לממשלה או לבא כוחו ולפקיד סעד ראשי.
290. לא יורה בית המשפט על גילוי זהותו של המאמץ להורו, לאפוטרופסו או לקרובו של המאומץ ולא יורה על הפגשתם, אלא בהסכמת המאמץ או מטעמים מיוחדים שיירשמו.
מיום 26.10.1997
תק' (מס' 2) תשנ"ז-1997
ק"ת תשנ"ז מס' 5855 מיום 1.10.1997 עמ' 1262
290. לא יורה בית המשפט על גילוי זהותו של המאמץ להורו, לאפוטרופסו או לקרובו של המאומץ ולא יורה על הפגשתם, אלא בהסכמת המאמץ או מטעמים מיוחדים שיפרש בהחלטתו שיירשמו.
291. בית המשפט רשאי להרשות למאמץ לחזור בו מבקשתו לצו אימוץ, כל עוד לא ניתן הצו, בתנאים שיקבע בית המשפט.
292. חזר בו המאמץ מבקשתו או נדחתה הבקשה או בוטל צו האימוץ, צו המסירה או צו הביניים, יורה בית המשפט שהמבקש ימסור את המאומץ למשמורתם של רשות, מוסד או אדם הנקובים בהחלטתו.
מיום 1.9.1998
תק' (מס' 2) תשנ"ח-1998
ק"ת תשנ"ח מס' 5911 מיום 16.7.1998 עמ' 1024
292. חזר בו המבקש המאמץ מבקשתו או נדחתה הבקשה או בוטל צו האימוץ, צו המסירה או צו הביניים, יורה בית המשפט שהמבקש ימסור את המאומץ למשמורתם של רשות, מוסד או אדם הנקובים בהחלטתו.
293. מלאו למאומץ תשע שנים או שטרם מלאו לו תשע שנים אך נראה לבית המשפט שהמאומץ מסוגל לכאורה להבין בדבר האימוץ, לא יתן בית המשפט צו אימוץ אלא אם כן נתמלאו הוראות סעיף 7 לחוק האימוץ.
294. (א) לא יצמצם בית המשפט את תוצאי האימוץ אלא אם כן קבע בית המשפט בצו להכרזת הקטין כבר אימוץ, כאמור בתקנה 280א, כי לטובת הקטין יש לצמצם את תוצאי האימוץ בדרכים שקבע בצו.
(ב) קבע בית המשפט בצו להכרזתו של הקטין כבר אימוץ כי לטובת הקטין יש לצמצם את תוצאי האימוץ, רשאי בית המשפט הדן בצו האימוץ לדון מחדש בצמצום תוצאי האימוץ ובדרכים לביצועו, אם ראה, בעצמו או לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, כי בשל נסיבות חריגות שיירשמו, טובת הקטין מחייבת לעשות זאת.
(ג) לא ייתן בית המשפט החלטה בדיון מחדש לפי תקנת משנה (ב) ולא יורה על המשך קיומה או על ביטולה של חובה, זכות או סמכות, בין הקטין לבין הורו או קרובו, אלא לאחר שנתן ליועץ המשפטי לממשלה, למאמץ, לאפוטרופוס לדין, אם נתמנה, להורה או לקרוב, הזדמנות להביע את דעתם על כך.
מיום 31.1.2001
תק' (מס' 2) תשס"א-2000
ק"ת תשס"א מס' 6071 מיום 17.12.2000 עמ' 189
החלפת תקנה 294
הנוסח הקודם:
294. (א) לא יצמצם בית המשפט את תוצאי האימוץ אלא לאחר שנתן ליועץ המשפטי לממשלה, למאמץ ולאפוטרופוס-לדין, אם נתמנה, הזדמנות להביע דעתם על הצמצום.
(ב) לא יורה בית המשפט על המשך קיומה של חובה, זכות או סמכות בין המאומץ לבין הורו או קרובו, אלא לאחר שנתן להורה או לקרוב הזדמנות להביע דעתו על כך.
294א. צו האימוץ ייערך לפי טופס 34 או בדומה לו ככל האפשר; אולם אם ראה בית המשפט לצמצם את תוצאי האימוץ או להורות על המשך קיומה של חובה, זכות או סמכות בין המאומץ לבין הורו או קרובו, יווספו לנוסח שבטופס הוראות בית המשפט לענינים האמורים.
מיום 1.9.1998
תק' (מס' 2) תשנ"ח-1998
ק"ת תשנ"ח מס' 5911 מיום 16.7.1998 עמ' 1024
295 294א. צו האימוץ ייערך לפי טופס 34 או בדומה לו ככל האפשר; אולם אם ראה בית המשפט לצמצם את תוצאי האימוץ או להורות על המשך קיומה של חובה, זכות או סמכות בין המאומץ לבין הורו או קרובו, יווספו לנוסח שבטופס הוראות בית המשפט לענינים האמורים.