חומר רקע
מסמך זה נכתב לבקשת יו"ר ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים, חה"כ זהבה גלאון, לקראת דיון הועדה בנושא הפללת לקוחותיה של תעשיית המין, והוא מהווה עדכון קצר למסמכים קודמים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא.
במסמך שני חלקים: בחלק הראשון נזכרים הסדרים שונים הנהוגים בעולם להפללת לקוחותיה של תעשיית המין,1 ומובא ניתוח קצר של היעדים שהסדרים אלה מתכוונים להשיג. כמו כן מובא מידע על תוצאות הפללת לקוחותיה של תעשיית המין בשבדיה ובארה"ב, ובכלל זה ממצאים לפיהם לקוחות תעשיית המין שנעצרו נרתעים מלשוב ולבצע עבירות בתחום.
בחלקו השני של המסמך מובאים מידע על אמצעים נוספים אשר נוסו בעולם כדי להתמודד עם הלקוחות וכדי לצמצם את הביקוש לשירותי מין.
לבסוף מובא נספח ובו תיאור קצר של "בית-נועם", פרויקט ייחודי שמהווה דגם לפעילות חינוכית-עונשית של עמותה, שמטופליה מופנים אליה על-ידי שירותי המבחן.
1. הפללת לקוחותיה של תעשיית המין בעולם
סוגיית הפללת לקוחותיה של תעשיית המין נבחנה במסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2004. המסמך בחן 12 מדינות: אוסטרליה, ארה"ב, בריטניה, דנמרק, הולנד, מקדוניה וקוסובו, ניו-זילנד, פינלנד, צרפת, קנדה, רוסיה ושבדיה.
את המידע שעלה לגבי הפללת לקוחותיה של תעשיית המין בעולם ניתן לחלק להפללה מוחלטת, אי-הפללה מוחלטת, והפללה חלקית או "מותנית" כדלהלן:
• הפללה מוחלטת קיימת בארה"ב ובשבדיה. יחד עם זאת יודגש, כי שתי המדינות שונות מאוד זו מזו: בעוד שבמדינות רבות בארה"ב הפללת הלקוח היא חלק מהפללה של כלל העוסקים בזנות ובכלל זה הזונות,2 הרי שבשבדיה החוק מפליל את לקוחות הזנות ואינו מפליל את הזונות עצמן. שבדיה היא המדינה הראשונה שבה נחקק חוק שכזה, ולאחרונה ישנן מדינות נוספות אשר שוקלות לאמץ חקיקה דומה, בהן בריטניה;3
• אי-הפללה מוחלטת קיימת בהולנד ובניו-זילנד, מדינות שבהן הזנות עברה "מיסוד";
• הפללה חלקית או "מותנית" קיימת בשאר המדינות שנבדקו: אוסטרליה, בריטניה, דנמרק, מקדוניה וקוסובו, פינלנד, צרפת, קנדה ורוסיה. בחינה של ההסדרים שקיימים במדינות אלה מלמדת על שני סוגים לפחות של התניות הנוגעות להפללת הלקוח:
◦ התניות על פי מיקום העיסוק בזנות (שמירה על "המוסר הציבורי"). במקרים אלו החוק עוסק במטרד ובפגיעה ברגשות הציבור בשל החשיפה לתופעת הזנות; הבעיה שעמה מנסים להתמודד, כך נראה, היא תחושת הציבור, ולאו דווקא הגנה על הזונות, אותן רשאים לקוחות להמשיך ולפקוד כל עוד הדבר נעשה בצנעה.
במקרים רבים, התניות אלה מבוססות על "תיחום" הזנות (zoning).4 להלן כמה דוגמאות: במדינות ויקטוריה וניו-סאות' ווילס שבאוסטרליה, אסור איסוף זונה בקרבת מקום פולחן, בית-חולים או בית-ספר; בצרפת נאסר לקיים זנות באופן שפוגע בסדר הציבורי (דוגמת זנות רחוב); בפינלנד ובקנדה אסור ביקוש שירותי זנות במקום פומבי;
◦ התניות להגנה על הזונות במקרים חריגים (מי שלא בחרה בזנות מדעת ומרצונה החופשי).5 במקרים אלה החוק מבחין למעשה בין זנות "רגילה" שמותרת בחוק, לבין זנות אחרת, שאינה מותרת ולכן לקוחותיה מופללים. כך, למשל, בפיליפינים,6 במקדוניה ובקוסובו מופללים לקוחות של סחר בנשים בלבד. במקומות רבים – ובהם בריטניה, דנמרק, צרפת ורוסיה - מופללים לקוחות של קטינים (ובצרפת גם לקוחות של מי שסובלים מנכויות). בפינלנד מופללים הן לקוחות של סחר בנשים,7 הן לקוחות של קטינים.
דומה כי המשותף להתניות במקרים חריגים, היא התפישה "הליברלית", שלפיה רכישת שירותי מין כמוה כרכישת כל שירות אחר בשוק השירותים האישיים. לפי גישה זו, אם העיסוק בזנות נעשה מדעת – כלומר, מבחירה חופשית של אדם בוגר המספק שירות נדרש תמורת כסף – אזי אין למנוע זאת. התערבות המדינה מוצדקת רק כאשר הזנות לא נעשתה מדעת ובחירה חופשית, בין משום שהיא כפויה (קורבנות סחר), בין משום שיכולת השיפוט של העוסק בזנות מוטלת בספק (קטין).
1.1. הפללת הלקוח בשבדיה ובארה"ב – סיפור הצלחה?
שבדיה
שבדיה שונה מארה"ב בכך שהלקוחות מופללים, אך הזונות אינן מופללות. בעקבות העברת החוק שבו נקבע הסדר זה, דווח על ירידה במספר הזונות ברחובות הערים הגדולות במדינה – ומבחינה זו דומה שמדובר בסיפור הצלחה. עם זאת, נטען כי לא מן הנמנע שהחקיקה גרמה לתעשיית המין "לרדת למחתרת" ולהשתמש בדרכי התקשרות חלופיות (דוגמת רשת האינטרנט).8 בהקשר זה טען היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מני מזוז, בישיבה של ועדת המשנה לסחר בנשים, כי אף בשבדיה יש הטוענים כי המאבק בלקוחות "בעצם הוריד את הזנות למחתרת וזנות במחתרת היא זנות שחשופה יותר לפגיעה בנשים, להתעללות בנשים ומאפשרת פחות הגנה על הנשים."9
טענה נוספת בהקשר של שבדיה, היא שהפללת הלקוח הובילה לעלייה בתיירות המין משבדיה למדינות אחרות, שאין בהן הפללה כזו.
ארה"ב
כאמור, ברוב מדינות ארה"ב חל איסור גורף על הזנות, ומופללים כלל העוסקים בתחום, ובכלל זה הלקוחות והזונות עצמן. יש המבקרים גישה זו בין היתר על רקע ראיית הזונות כקורבנות, שלא זו בלבד שאין להפלילן אלא יש להגן עליהן ולסייע להן להשתקם. הפללת הזונות מקטינה במאוד את ההסתברות שהן תתלוננה על אלימות כלפיהן מפני שהן חוששות בעצמן להיעצר, וכך הן נדחקות עוד יותר לשוליים העבריינים והאלימים של החברה.
אשר להפללת לקוחות תעשיית המין, אין הרבה מידע על השפעת ההפללה על היקף הצריכה. חריג לעניין זה הוא מחקר שנערך בקולוראדו שבארה"ב, שבו הושוו נתונים מן השנים 1970-2000 של שתי קבוצות של לקוחות:10 בעלי רישום פלילי על שימוש בשירותי זנות,11 ולקוחות שאותרו בידי רשות הבריאות המקומית. המחקר בחן את ההסתברות של כל אחת מן הקבוצות להיעצר (במקרה של בעלי רישום פלילי – להיעצר בשנית). למרות דמיון ברקע הדמוגראפי ודמיון בשיטת הזיהוי של שתי הקבוצות, נמצא כי ההסתברות שייעצרו בעלי הרישום הפלילי (בשנית) קטן ב-70% מן ההסתברות שייעצרו הלקוחות שזוהו על ידי רשויות הבריאות.
מחברי המחקר הסבירו את הממצא על האפקט ההרתעתי המרשים של הרישום הפלילי, בכך שרוב לקוחותיה של תעשיית המין הם אנשים נורמטיביים, החוששים לסבול מן הסטיגמה השלילית או מהתדרדרות היחסים עם בנות זוגם עקב מעצר. עם זאת, יצוין כי המאמר לא התייחס לאפשרות, שלקוחות שנעצרו פעם אחת יזהרו יותר במגעים עתידיים עם זונות (למשל, ישתמשו בתיווך של סרסורים במקום לפנות ישירות לזונות ברחוב) ולכן יעצרו פחות בשנית, מה שגם יכול להסביר - ולו חלקית - את הממצאים.
2. אמצעים נוספים להתמודדות עם הלקוח12
נוסף על הפללה של לקוחות, יש כמה דרכים אשר נוסו בעולם כדי לצמצם את הביקוש לשירותי מין.
2.1. איסור על נציגים לקנות שירותי מין
כמה מדינות וארגונים בין-לאומיים אסרו על נציגיהם בעולם לקנות שירותי מין, בסייגים שונים. בין היתר:
• האו"ם – על עובדי האו"ם (צבאיים ואזרחיים) נאסר "מתן כסף, מקום עבודה, טובין או שירותים תמורת מין, ובכלל זה טובות הנאה מיניות". נוסף על כך, עובדי האו"ם צריכים לדווח על עמיתים שהם חושדים בהם שעברו על תקנה זו.13
• הארגון להגנה ושיתוף פעולה באירופה: המשלחת לבוסניה והרצגובינה14 – על עובדי הארגון נאסר לבקר בבתי בושת או במוסדות שמופיעות בהם רקדניות ערומות או ערומות למחצה.
• נאט"ו – מדינות נאט"ו אוסרות על חייליהן לקנות שירותי מין מנשים אשר נשלטות בידי סוחרים.15
• ארה"ב: על חיילי ארה"ב נאסר לבקר אצל זונות.16
• נורבגיה: על חיילי המדינה ועל עובדי המדינה הנמצאים בביקורים רשמיים מחוץ למדינתם נאסר לקנות שירותי מין.17
2.2. מאמצים קהילתיים ומשטרתיים להענשת הלקוחות
לעתים המאבק לצמצום הסחר בנשים נעשה ברמה המקומית, בעזרת תקנות או יוזמות מקומיות. למשל בדטריוט שבארה"ב מוחרמים רכביהם של גברים אשר קונים שירותי מין מזונות. כאשר גבר נעצר על שידול לזנות או על עבירות אחרות הקשורות בזנות, עליו לשלם קנס של 900$ כדי לקבל את רכבו חזרה. אם מדובר ברכב שאינו בבעלותו, אז בעל הרכב (לפעמים הרכב הוא של בת זוגו) צריך לבוא אתו כדי שיוכל לקבל את הרכב בחזרה.18
שיטה נוספת, אשר נוסתה בפרוג'יה שבאיטליה, היא הקמת מחסומי בטון לצדי הכבישים כדי להקשות על לקוחות המבקשים לשדל זונות.
2.3. המטת חרפה על הלקוחות
שיטה מיליטנטית יותר להילחם בתופעה היא המטת חרפה על הלקוחות. למשל, בוויניפג שבקנדה המשטרה מצלמת בווידאו גברים אשר משדלים נשים לזנות ומפרסמת את הסרטים באינטרנט.19 פרצופיהם של הגברים מטושטשים וכך גם מספרי לוחות הזיהוי, אולם מי שמכיר את הגברים לא יתקשה לזהות אותם.
שיטות דומות מופעלות בדנבר, בדטריוט, בדאלאס ובפילידלפיה שבארה"ב, שם מפרסמים את שמות הלקוחות בטלוויזיה ובאינטרנט.20
2.4. פעילות חינוכית בקרב גברים
בכמה מדינות נעשה ניסיון לשנות את גישתם של גברים ונערים לסוגיית המין הקנוי בפעולות חינוכיות. בפיליפינים, הקואליציה נגד סחר בנשים (ארגון עולמי הפועל למיגור הסחר בנשים) מפעילה תוכנית חינוך בקהילות הידועות בתעשיית הזנות המשגשגת בהן. בפרויקט הגברים לומדים על הסכנות הכרוכות בזנות ובסחר בנשים ולומדים להכיר בחלקם בתופעה.21
באינדונזיה נתלו כרזות גדולות באזורים הידועים כמוקדי תעשיית המין שהיה כתוב עליהן: "איך היית מרגיש אם מישהו היה עושה את זה לבתך?"22 גם בשבדיה יצאו בקמפיין ארצי נגד סחר בנשים בכלל וזנות בפרט, מתוך דגש על צמצום הביקוש לשירותי מין.23
2.5. בתי-ספר ללקוחות הקונים שירותי מין – John Schools
כדי להביא לצמצום הביקוש לזנות וכדי לגרום ללקוחות הקונים שירותי המין להכיר באחריותם לתופעה, מופעלות בארה"ב ובקנדה כמה תוכניות המתמקדות בלקוח ומבקשות ללמד אותו על האופי הנצלני של הזנות. בישראל אין כיום תוכניות מסוג זה, אך ישנן דוגמאות לתוכניות חינוכיות-עונשיות בתחומים אחרים (לדוגמה לפעילות חינוכית של עמותה ישראלית, שמטופליה מופנים אליה על-ידי שירותי המבחן, ראה בנספח על "בית נועם").
תוכניות אלו מכונות John Schools ("בתי-ספר ללקוחות"), ומטרתן היא להביא לשינוי תפיסה אצל גברים שנתפסו קונים שירותי מין, ובכך לצמצם את הסיכויים שהללו ינסו שוב לקנות שירותי מין.24
ב-1995 הופעלה בסן-פרנסיסקו תוכנית לטיפול באנשים העוברים לראשונה על החוקים הנוגעים לזנות25 (First Offender Prostitution Program). התוכנית נוסדה בשיתוף פעולה של משרד התובע המחוזי, של המשטרה, של מחלקת הבריאות העירונית ושל הארגון הוולונטרי SAGE (Standing Against Global Exploitation – הארגון נגד ניצול עולמי). במסגרת התוכנית הוקם בית-הספר ללקוחות. בית-הספר איפשר ללקוחות שנעצרו בפעם הראשונה בעבירות הקשורות בזנות להימנע מרישום פלילי וממשפט על-ידי השתתפות בסמינר של יום אחד. מחיר ההרשמה לבית-הספר 500 דולר, והם נועדו לממן את בית-הספר וכן מרכיבים אחרים של התוכנית, כגון סיוע לנשים ולקטינות המבקשות לצאת מעולם הזנות.26
התוכנית בסן-פרנסיסקו הפכה למודל חיקוי עבור ערים רבות בארה"ב ובקנדה. בין היתר הוקמו בתי-ספר ללקוחות בפורטלנד, בפרסנו, בוונקובר, בטורנטו ובאדמונטון). בתי-הספר מנוהלים על-ידי ארגונים וולונטריים העוסקים בתחום שהרשויות המקומיות שוכרות את שירותיהם לשם כך. למשל, בסן-פרנסיסקו בית-הספר מנוהל על-ידי SAGE;27 בפרסנו בית-הספר מנוהל על-ידיCentral Valley Aids' Team (קבוצת האיידס של סנטר ואלי);28 בוונקובר בית-הספר מנוהל על-ידי John Howard Society – ארגון וולונטרי המבקש להבין בעיות פשיעה שונות ולהתמודד עמן.29
2.5.1. תוכנית הלימודים
תוכניות הלימודים שונה בכל בית-ספר ובית-ספר, אולם על-פי רוב יש בה שישה מרכיבים:30
1. שיעור על החוקים האוסרים זנות, על האכיפה המשטרתית של החוקים ועל ההשלכות המשפטיות של עבירה על חוקים אלו;
2. הצגה של הסיכונים הרפואיים בקניית שירותי מין, ובעיקר סקירת המחלות הרבות שמועברות ביחסי מין;
3. שמיעת עדויות אישיות של זונות לשעבר. הנשים מספרות על התחלת העיסוק בזנות, על התקופה שהיו ב"מקצוע" ועל הליך השיקום שלהן;
4. שיעור על הסרסור והטקטיקות שבהן הוא משתמש כדי לפתות נערות ונשים צעירות לעולם הזנות. בשיעור מציגים לפני הגברים את הניצול והשעבוד של נשים באמצעות הזנות;
5. הרצאות של חברי קהילה ואנשי עסקים מקומיים על הפגיעה שהזנות גורמת להם;
6. שיעור של פסיכולוגים על התנהגות מינית והתמכרות למין. לבאי הסמינרים ניתנים כלים להתמודד עם ההתמכרות.
2.5.2. האם בתי-הספר ללקוחות מביאים תועלת?
אומנם בתי-הספר ללקוחות מוקמים כיום בערים רבות בארה"ב ובקנדה, אך אין קונצנזוס בדבר מידת התועלת שבהם. המדד העיקרי לבחינת התועלת בבתי-הספר הוא מספר בוגרי בית-הספר שנעצרים שוב בגין עבירות הקשורות בזנות. מדד זה מעיד לכאורה על הצלחת התוכנית. כך למשל במעקב אחר 706 הגברים הראשונים שהשתתפו בתוכנית בסן-פרנסיסקו התברר כי רק 2% מהם (14 גברים) נעצרו שוב בעבירות הקשורות בזנות. גם במחקר שעקב אחר מדגם של בוגרי בית-הספר ללקוחות בפורטלנד נמצא שרק 2% מהבוגרים נעצרו שוב בעבירות הקשורות בזנות.31 ואולם מחקר זה בחן כקבוצת ביקורת גם גברים שנעצרו על עבירות הקשורות בזנות ולא נרשמו בבית-הספר ללקוחות. ממצאי המחקר העלו שגם בקבוצה זו שיעור קטן של גברים נעצרו שוב בגין אותן עבירות, ומבחינה זו אין הבדלים מובהקים בין שתי הקבוצות. על-פי החוקרים, עקב השיעור הקטן של עבירות חוזרות, יש למצוא מדדים אחרים לבחינת התועלת בבתי-הספר ללקוחות.
"איגוד עובדי המין של ונקובר" (SWAV) מתנגד לבתי-הספר ללקוחות.32 הארגון מדגיש כי בקנדה הזנות איננה פשע, וקניית שירותי מין מותרת כל עוד אינה נעשית בציבור.33 לפיכך, מטרת בתי-הספר ללקוחות אינה לקדם את קיום החוק אלא להטיף מוסר ללקוחות של שירותי מין באשר הם.34
עוד הארגון טוען כי בתי-הספר ללקוחות אינם מכירים בגיוון הקיים בקרב עובדי המין או בקרב הלקוחות, ואינם מכירים בכך שלעתים הלקוחות ועובדי המין משתתפים בפעולה מוסכמת בין אנשים בוגרים. האשמתם העיקרית בהקשר זה כלפי בתי-הספר ללקוחות היא שהזונות לשעבר שמרצות בבית-הספר הן תמיד כאלה שהיו נתונות להתעללות או לניצול, ואילו לעובדות מין בעלות "גישה חיובית" לא ניתנת הזדמנות לומר את דברן.
טענה נוספת נגד בתי-הספר ללקוחות היא שהם מביאים תועלת רק ללקוחות "נחמדים", ואילו הלקוחות האלימים או הבעייתיים אינם מושפעים מהם. כך, באופן אבסורדי, בתי-הספר פוגעים בזונות בכך שהם מביאים לצמצום היצע הלקוחות "הטובים".
מקימי בתי-הספר ללקוחות מקבלים את הטענה שלא כל בוגרי בתי-הספר משנים את עמדתם. לדבריהם, התועלת של בתי-הספר היא בעיקר בהשפעה על גברים שקודם לכן לא היו מודעים לניצול של בני-אדם בתעשיית המין או להשלכות של ניצול זה. לחלופין, התוכנית אפקטיבית גם בקרב גברים שמוכנים לקבל עזרה בטיפול בהתמכרויות למין, או שמפחדים להיות קורבנות של אלימות בעצמם.
הרציונל של תומכי בתי-הספר ללקוחות הוא, שגברים רבים עוברים מילדות תהליך חִברוּת על-ידי התקשורת, חברים ונורמות חברתיות, והדבר גורם להם להאמין שלגיטימי להתייחס לאחרים כאל אובייקטים מיניים. גברים אלו פונים למין כדי לפתור בעיות רגשיות וחברתיות. פעמים רבות חינוך הוא אמצעי יעיל להתמודד עם תהליך החברות ולעודד מערכות יחסים בריאות יותר.
ואולם, במקרים אחרים, כאשר התפיסות הללו מושרשות היטב, ההשפעה של חינוך על עמדות האנשים מעטה יותר. עם זאת, גם במקרים כאלה בית-הספר ללקוחות עשוי להביא תועלת, שכן הוא מסביר את ההשלכות המשפטיות של הרשעה נוספת בעבירה הקשורה בזנות ואת האמצעים שהרשויות מפעילות כדי לאכוף את החוקים הקיימים.35
נספח - בית נועם
בשנת 1997 הקימה עמותת בית נועם את הפרויקט הייחודי: הוסטל טיפולי-חינוכי-לימודי לגברים אלימים במשפחה. להלן תיאור קצר של הפרויקט מתוך אתר האינטרנט של העמותה.36 הדברים מובאים בתור דוגמה לפעילות חינוכית-עונשית של עמותה, שמטופליה מופנים אליה על-ידי שירותי המבחן.
הגברים מופנים לבית נועם על ידי שירות המבחן ומוסדות הרווחה והם שוהים בו במשך ארבעה חודשים. במהלך תקופה זו הם רוכשים כלים לתקשורת לא אלימה, לקיום חיי משפחה וקהילה תקינים ולהורות מתקנת.
בבית נועם מטופל הגרעין הקשה מבין אוכלוסיית הגברים האלימים במדינה, על פי מודל טיפולי אינטגרטיבי, מילולי והשלכתי.
המוסד לביטוח לאומי פרסם מחקר בתום שלוש שנות פעילותו הראשונות של הבית. תוצאותיו של המחקר, שעקב אחר בוגרי בית נועם, הראו כי רובם המכריע של הבוגרים לא חזר להשתמש בדפוסי התנהגות אלימים.