חומר רקע
מוגש לוועדת המשנה למאבק בסחר בנשים
בראשות חה"כ זהבה גלאון
תמצית:
רקע
במסמך זה מוצגים ממצאי סקר דעת קהל שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת, באמצעות חברת "טלסקר", לבחינת עמדות הציבור ביחס להפללת לקוחותיה של תעשיית המין וענישתם; לחקיקה בכל הנוגע לזנות, סרסרות ושימוש בשירותי זנות; ועמדות הציבור בדבר ההשלכות האפשריות של העמדה לדין של לקוחות שירותי הזנות.
הסקר נערך בספטמבר 2007, לבקשת ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים, בראשות חה"כ זהבה גלאון, בקרב 502 נשאלים, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל.
במקומות רבים יותר ויותר בעולם כיום, הולכת ומתבססת הגישה לפיה הלקוחות הינם צלע שלישית, לא פחות חשובה, להתמודדות עם תופעת הזנות והסחר בנשים, ששתי צלעותיה הראשונות הינן הסרסורים והסוחרים והנשים שעוסקות בזנות.
בניגוד לגישה שהייתה רווחת בעבר, לפיה הזנות הינה פעילות חופשית הנעשית מתוך רצון ומבחירה, הולכת וקונה לה אחיזה הגישה לפיה יש לצמצם את הביקוש לשירותי מין, ולהגן בכך על הנשים שעוסקות בזנות, שהינן קרבנות התופעה. לשם כך יש לפעול מול הלקוחות: בחינוך, בשינוי תרבותי, בענישה ובהרתעה.
מטרת הסקר, לכן, הייתה לבדוק את עמדותיו של הציבור הבוגר בישראל בנוגע לזנות וסחר בנשים, ענישה והפללת הלקוחות.
• נבדקה המודעות לחוק בכל הנוגע לעיסוק בזנות, סרסרות ושימוש בשירותי זנות;
• נבדקו עמדות הציבור בנוגע להעמדה לדין של זונות, סרסורים ולקוחות;
• נבדקו עמדות הציבור בנוגע לענישה ראויה ללקוחות, ובכלל זה רישום פלילי;
• נבדקו עמדות הציבור בנוגע לפרסום שמות ותמונות של המשתמשים בשירותי מין בתשלום;
• נבדקה תפיסת הנשאלים את ההשלכות האפשרויות של הענשת הלקוחות;
• נבדקה תפיסת הנשאלים את מאפייני הנשים העוסקות בזנות.
ממצאי הסקר, המפורטים בהמשך המסמך, מראים כי רוב הציבור בישראל סבור כי אין להעמיד לדין את לקוחות שירותי הזנות ותעשיית המין; מנגד סבורים למעלה ממחצית מן הנשאלים כי לענישת הלקוחות תהיה השפעה על צמצום התופעה.
הגישות בנושא הפללת הלקוח בשירותי המין – סקירה משווה1
מסקירה משווה שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה כי הגישות להפללת הלקוח, דהיינו העמדה לדין והתייחסות לכך כאל עבירה פלילית, נעות בין הפללה מוחלטת לאי-הפללה מוחלטת; במסגרת הסקירה נבדק היחס ללקוחות שירותי המין ב- 13 מדינות.
• הפללה מוחלטת קיימת בארה"ב ובשבדיה. יחד עם זאת יודגש, כי שתי המדינות שונות מאוד זו מזו: בעוד שבמדינות רבות בארה"ב הפללת הלקוח היא חלק מהפללה של כלל העוסקים בזנות ובכלל זה הזונות,2 הרי שבשבדיה החוק מפליל את לקוחות הזנות ואינו מפליל את הזונות עצמן. שבדיה היא המדינה הראשונה שבה נחקק חוק שכזה, ולאחרונה ישנן מדינות נוספות אשר שוקלות לאמץ חקיקה דומה, בהן בריטניה;3
• אי-הפללה מוחלטת קיימת בהולנד ובניו-זילנד, מדינות שבהן הזנות עברה "מיסוד";
• הפללה חלקית או "מותנית" קיימת בשאר המדינות שנבדקו: אוסטרליה, בריטניה, דנמרק, מקדוניה וקוסובו, פינלנד, צרפת, קנדה ורוסיה. בחינה של ההסדרים שקיימים במדינות אלה מלמדת על שני סוגים לפחות של התניות הנוגעות להפללת הלקוח:
◦ התניות על פי מיקום העיסוק בזנות (שמירה על "המוסר הציבורי"). במקרים אלו החוק עוסק במטרד ובפגיעה ברגשות הציבור בשל החשיפה לתופעת הזנות; הבעיה שעמה מנסים להתמודד, כך נראה, היא תחושת הציבור, ולאו דווקא הגנה על הזונות, אותן רשאים לקוחות להמשיך ולפקוד כל עוד הדבר נעשה בצנעה.
במקרים רבים, התניות אלה מבוססות על "תיחום" הזנות (zoning).4 להלן כמה דוגמאות: במדינות ויקטוריה וניו-סאות' ווילס שבאוסטרליה, אסור איסוף זונה בקרבת מקום פולחן, בית-חולים או בית-ספר; בצרפת נאסר לקיים זנות באופן שפוגע בסדר הציבורי (דוגמת זנות רחוב); בפינלנד ובקנדה אסור ביקוש שירותי זנות במקום פומבי;
◦ התניות להגנה על הזונות במקרים חריגים (מי שלא בחרה בזנות מדעת ומרצונה החופשי).5 במקרים אלה החוק מבחין למעשה בין זנות "רגילה" שמותרת בחוק, לבין זנות אחרת, שאינה מותרת ולכן לקוחותיה מופללים. כך, למשל, בפיליפינים,6 במקדוניה ובקוסובו מופללים לקוחות של סחר בנשים בלבד. במקומות רבים – ובהם בריטניה, דנמרק, צרפת ורוסיה - מופללים לקוחות של קטינים (ובצרפת גם לקוחות של מי שסובלים מנכויות). בפינלנד מופללים הן לקוחות של סחר בנשים,7 הן לקוחות של קטינים.
דומה כי המשותף להתניות במקרים חריגים, היא התפישה "הליברלית", שלפיה רכישת שירותי מין כמוה כרכישת כל שירות אחר בשוק השירותים האישיים. לפי גישה זו, אם העיסוק בזנות נעשה מדעת – כלומר, מבחירה חופשית של אדם בוגר המספק שירות נדרש תמורת כסף – אזי אין למנוע זאת. התערבות המדינה מוצדקת רק כאשר הזנות לא נעשתה מדעת ובחירה חופשית, בין משום שהיא כפויה (קורבנות סחר), בין משום שיכולת השיפוט של העוסק בזנות מוטלת בספק (קטין).
ממצאי הסקר:
העמדה לדין של הלקוח:
ממצאי הסקר מעלים שמרבית הציבור אינו תומך בהעמדה לדין של הלקוחות עצמם.
• כמעט 80% (78.2% מן הנשאלים) סבורים שלא צריך להעמיד לדין מי שפונה לאישה שעוסקת בזנות לקבלת שירותים מיניים בתשלום; מבין הגברים השיעור גבוה אף יותר: 82.1%.
שיעור הנשאלים הסבורים שאין מקום להעמדה לדין הולך ועולה עם גיל הנשאלים: 74.2% בקרב גילאי 18-29, 78.9% בקרב גילאי 30-49, ו- 81.8% בקרב גילאי +50.
שיעור הנשאלים הסבור שאין מקום להעמדה לדין עומד ביחס הפוך למידת הדתיות: 83.4% בקרב חילוניים, 78.3% בקרב מסורתיים ו- 65.3% בקרב הדתיים.
ענישה ראויה ללקוח:
על השאלה מהו לדעתך העונש הראוי למי שמשתמש בשירותיה של אישה המספקת שירותי זנות, השיבו כלל הנשאלים במדגם באופן הבא:
• (9.3%) סברו שיש להטיל על הלקוח קנס כספי, (6%) מאסר, (3.6%) עבודות שירות, (2.1%) פרסום פומבי.
• מבין הסבורים שיש להעמיד לדין את הלקוח, בולט שיעור התומכים בהטלת קנס כספי (42.6%); (27.5%) מן הנשאלים סברו שיש להטיל עונש מאסר שנע בין 1-5 שנות מאסר.
• מבין הסבורים שצריך להעמיד את הלקוח לדין, סבורים 46.2% מהגברים, ו- 65.5% מהנשים, שעבירה במקרה כזה צריכה להיות עבירה פלילית;
השיעור הולך ויורד עם הגיל (61% בקרב גילאי 18-29, 58.6 בקרב גילאי 30-49, ו- 50.2 בקרב גילאי +50);
לעומת זאת השיעור עולה עם העלייה ברמת הדתיות: 52.8% בקרב חילוניים, 58.6% בקרב מסורתיים ו- 66.5% בקרב הדתיים;
השיעור גבוה יותר בקרב הרווקים מאשר בקרב הנשואים: 65.8% ו- 56.2% בהתאמה.
• 10.4% מבין כלל הנשאלים במדגם סברו שיש לפרסם את שמות האנשים שהשתמשו בשירותיה של מי שעוסקת בזנות, 11.5% סברו שאין לפרסם את שמות הלקוחות.
• מבין אלה שתמכו בהעמדה לדין של הלקוח הדעות נחלקות באופן שווה; (47.5%) מן הנשאלים תמכו בפרסום שמות הלקוחות ו- (52.5%) התנגדו לכך.
• (7.9%) מבין כלל הנשאלים במדגם סברו שיש לפרסם את תמונות האנשים שהשתמשו בשירותיה של מי שעוסקת בזנות, (13.9%) סברו שאין לפרסם את תמונות הלקוחות.
• מבין אלה שתמכו בהעמדה לדין של הלקוח, למעלה ממחצית הנשאלים (63.8%) סברו שאין לפרסם את תמונותיהם של מי שהשתמשו בשירותיה של מי שעוסקת בזנות, (36.2%) תמכו בפרסום תמונותיהם של לקוחות.
השלכות הענישה:
ממצאי הסקר מעלים שהציבור רואה קשר בין ענישה לצמצום התופעה.
למרות שמרבית הציבור אינו סבור, כאמור, שיש מקום להעמיד לדין את הלקוח, הרי שהוא בהחלט רואה קשר בין העמדה לדין ובין היקפי התופעה, ולפיו, העמדה לדין אכן תגרור אחריה שינוי במימדי התופעה.
• למעלה ממחצית האוכלוסייה סבורה שהעמדה לדין של אדם ההולך לזונה תצמצם בהיקף כלשהו את התופעה: כרבע (24.4%) הסבורים שההחלטה תצמצם מאוד את התופעה, ועוד 36.5% הסבורים שההחלטה תצמצם במעט את התופעה; זאת לעומת 39.1%, הסבורים שהחלטה כזו לא תשנה כלל את מימדי התופעה.
• מבין הסבורים שהעמדה לדין של הלקוח תצמצם מאוד את התופעה, בולט שיעורם של הצעירים (33.3% מקרב גילאי 18-29 לעומת 24.5% מקרב גילאי 30-49 ורק 13.2% גילאי +50).
השיעור הסבור כך הולך ועולה עם העלייה ברמת הדתיות:
21.3% מקרב החילוניים, 22.3% מקרב המסורתיים ולמעלה משליש – 35.4% - מקרב הדתיים.
העמדה לדין של אישה העוסקת בזנות:
ממצאי הסקר מעלים שהנשאלים סבורים שאין להעמיד לדין אישה העוסקת בזנות.
• 73% מן הנשאלים סבורים שאין להעמיד לדין אישה העוסקת בזנות; השיעור גבוה יותר בקרב גברים (77.3%) מאשר בקרב נשים (68.7%).
השיעור הסבור כך משתנה בין גילאי הנשאלים: 72.4% מקרב גילאי 18-29, 70.6% בקרב גילאי 30-49 ו- 77.5% בקרב גילאי +50.
שיעור הסבורים שאין מקום להעמיד לדין אישה העוסקת בזנות יורד באופן דרמטי עם העלייה במידת הדתיות:
83.4% בקרב חילוניים, 69.9% בקרב מסורתיים ורק כמחצית מן הנשאלים (49.9%) בקרב דתיים.
אפיון הנשים העוסקות בזנות:
ממצאי הסקר מעלים שרוב הנשאלים ראו את הנשים העוסקות בזנות כקרבנות:
• מרבית הנשאלים סבורים שהנשים העוסקות בזנות מתאפיינות במצב כלכלי קשה (65.5%); 20% כי הן מכורות לסמים; 18% סברו כי עברו טראומות בחיים וסבלו מניצול; 11.7% כי הובאו מחבר העמים ו- 10% כי הן מתאפיינות ברצון להרוויח כסף מהיר.