חומר רקע
משרד המשפטים
הסנגוריה הציבורית
לשכת הסניגורית הציבורית הארצית
ב' חשון תשס"ח
14 אוקטובר 2007
לכבוד
ח"כ זהבה גלאון
יו"ר ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא הסחר בנשים
הנדון: עמדת הסניגוריה הציבורית להצעת חוק איסור צריכת שירותי מין בתשלום, התשס"ז-2007
מסגרת נורמטיבית
הצעת החוק מבקשת לאסור צריכת שירותי מין בתשלום, באמצעות קביעת שתי עבירות: עבירה כללית מסוג עוון, אשר מפלילה כל מי שצורך שירותי מין בתשלום, ועבירה מסוג פשע, אשר קובעת נסיבות מחמירות, ובהן היות נותן השירות קטין או אדם המכור לחומרים פסיכו-אקטיביים או נפגע עבירת סחר בבני אדם.
עם זאת, וככל שמדובר בעבירה הכללית, קובעת הצעת החוק מסלול של הטייה מההליך הפלילי אל תוכנית חינוכית להדרכה מונעת.
על פי הבנתנו, ביסוד ההצעה עומדים שני אינטרסים:
א. צמצום הפגיעה בקורבנות הסחר באמצעות הפחתת הביקוש לשירותים מיניים.
ב. העברת מסר נורמטיבי של גינוי על שימוש מיני חפצי בגופו של אחר.
במסמך קצר זה נפרט בתמצית את הקשיים והבעיות אשר לתפיסת הסניגוריה הציבורית צפויים לעלות מההצעה. מכאן התנגדותנו. התנגדות הסניגוריה הציבורית להצעת החוק מבוססת על הטעמים הבאים:
א. העדר צורך בהצעת החוק: הצעת החוק מונחת לדיון בשעה בה נדמה כי אמצעים שונים להתמודדות עם התופעה נחלו הצלחה מרשימה. על פי דיווחי המשטרה התופעות הקשות של ניצול נשים בדרכי מרמה, מכירתן והחזקתן בניגוד לרצונן צומצמו באופן ניכר.
באווירה זו נדמה כי אין עוד צורך ביצירת כלים חדשים, דורסניים יותר, להמשך המאבק בתופעה.
ב. בין הסכמה לבחירה: המסגרת הנורמטיבית המקובלת בדמוקרטיה ליברלית היא שהחירות האישית היא ערך שאין לצמצמו או לתחמו, אלא כאשר מרחב החירות גולש לפגיעה בזולת. במסגרת זאת אין להתייחס ליחסי מין, אשר מתקיימים בהסכמה בין שני אנשים שהם בגירים ואחראים למעשיהם, כאל עבירה פלילית.
אנו סבורים שהויכוח בדבר היחס בין אופי ההתנהגות (ההסכמה של אדם למכור גופו תמורת כסף) לבין המשמעות העיונית של מושגים כמו 'בחירה' ו'רצון חופשי' הוא לא רלוונטי לשאלת היצירה של עבירה פלילית. המשפט הפלילי לא יכול להיות הכלי החברתי להתמודד עם התנהגות של אדם כלפי הזולת, על אף קיומה של הסכמה ומתוך הנחה שהסכמתה זו אינה נובעת ממקורות עמוקים של בחירה ממשית. במסגרות חברתיות רבות - ובהן יחסי עבודה, עסקאות כלכליות והעברת טובין - יכול להתקיים יסוד של לחץ ומצוקה אשר גורמים לאדם להסכים לדבר, אף שהסכמתו אינה מבטאת בחירה חופשית.
אנו סבורים שמרחב ההגנה אשר ניתן עד היום בחוק הפלילי מפני פגיעת הזולת אינו נועד לבחון קיומו של 'רצון חופשי', אלא קיומה של הסכמה לביצוע ההתנהגות, ונכונות להשתתף בה בזמן התרחשותה.
יתרה מכך, אם אכן נכונה הטענה שנשים פונות לזנות כתגובה למצב של מצוקה, הרי שהדרך ההומאנית יותר לסייע לנשים הללו היא באמצעות מתן סיוע לפתרון מקורות המצוקה. הפניית תקציבים לסיוע ושיקום נשים ישפר את איכות החיים שלהן ויפחית (לפי טענת ניצול המצוקה) את המוטיבציה שלהן למכור את גופן תמורת כסף. בכך תושג המטרה של הפחתת התופעה של זנות תוך שימוש בכלים חברתיים הומאניים ואנושיים – ללא צורך לפנות לדרך של הטלת סנקציות פליליות.
ג. עודף קרימינליזציה: הצעת החוק היא דוגמא נוספת לתהליך חברתי מואץ של הרחבה והעמקה של המשפט הפלילי, כאילו היה פתרון קסם לכל בעיה חברתית. במקרה זה נעשית ההרחבה של המשפט הפלילי ללא שהובאו נתונים אמפיריים ובטרם נשקלו דרכים חלופיות ויעילות יותר להתמודדות עם התופעה.
אין חולק כי צמצום הניצול של נשים או ילדים העוסקים בזנות היא תכלית חברתית חשובה וראויה. אך, כאמור, תכלית זו צריכה להיות מושגת באמצעות הרחבת שירותים חברתיים, אשר יפחיתו מהצורך לפנות לעיסוק בזנות.
ד. אכיפת מוסר באמצעות המשפט הפלילי: פן נוסף של הטיעון בדבר עודף קרימינליזציה עולה מהבעייתיות של השימוש במשפט הפלילי ככלי לאכיפת מוסר. המשפט הפלילי לא נועד להתמודד עם כל תופעה חברתית לא רצויה. במנעד בין מוסרי לפלילי קיימות תופעות חברתיות רבות, שאף שאין הן רצויות לא ראוי להשתמש במשפט הפלילי כאמצעי להכחדתן.
נדמה כי גם מציעי הצעת החוק אינם סבורים שהנורמה הפלילית הכללית המוצעת בחוק אכן מצדיקה התערבות של המשפט הפלילי, והם כוללים בתוכה אפשרות להתערבות שלטונית לא פלילית. הצעת חוק זו היא הצעת החוק היחידה המוכרת לנו אשר מבקשת להשתמש במשפט הפלילי ככלי לכפיית אמצעים חינוכיים.
הסניגוריה הציבורית סבורה, כי ראוי לחשוב על הפניית תקציבים האמורים להיות מיועדים לחוק זה (לצורך הקמת מערך אכיפה ומערך חינוך), כדי לבנות כלי חינוך והסברה המכוונים ליצירת מודעות בקרב לקוחות תעשיית המין ללא הנפת השוט הפלילי. התקווה היא כי בחלוף הזמן תיווצר בארץ תרבות התנהגות התואמת את רוח הצעת החוק.
ה. חוסר יעילות: נתונים אשר הוצגו על ידי גורמים שונים בדבר הניסיון השוודי מעוררים ספק רב בדבר סיכויי ההצעה להשיג את התכלית של צמצום פגיעה וניצול של נשים וגברים שהם קורבנות סחר או עוסקים בתעשיית המין מסיבות אחרות. אכן, סביר שהצעת החוק תביא לצמצום מסוים בכמות האנשים הפונים לקבלת שירותים מיניים תמורת תשלום, אך בה במידה היא תביא להורדת התופעה למחתרת והעמקת השליטה של גורמים עבריינים. כתוצאה מכך, יעמיקו הדפוסים העבריינים סביב התופעה ויגבר הניצול, האיום והפגיעה בנותני השירותים המיניים.
תופעה של יצירה והעמקה של דפוסים עבריינים כתגובה לקרימינליזציה של התנהגות מקובלת מוכרת גם מתחומים אחרים, הידועים בהם הם שימוש בסמים קלים וחוקי היובש בארצות הברית. בהקשר של אכיפת האיסור על שימוש והפצה של סמים הספרות המקצועית מתעדת בהרחבה תופעה של יצירת 'מעגל שוטה' אשר בו מאמצי האכיפה גורמים פעמים רבות לנזק חברתי שהוא גדול יותר מהתועלת העולה מפעולות האכיפה. המשמעות של פרדוקס האכיפה היא, שככל שהתגובה החברתית היא תקיפה יותר כך הנזקים הנגרמים בשל פעולות האכיפה הם רחבים יותר.
הצעת החוק המוצעת צפויה לעורר קושי דומה נוכח העובדה שהן נותן/נת השירות והן מקבלו מעוניינים במימושו. אשר על כן, קיים לשניהם אינטרס משותף להסתיר את מתן השירות. האינטרס הזה צפוי להיות מלכודת של מצוקה עבור נשים וגברים העוסקים בזנות.
ו. הדוגמא השוודית: הניסיון לגזור גזירה שווה מהדוגמא של החקיקה בשוודיה (אשר ספק אם השיגה את מטרתה) הוא מטעה. ראשית, ספק רב אם יש דמיון בנורמות אכיפת החוק ובתרבות הציות לחוק בין שתי המדינות. שנית, בשוודיה קדם לעיגון הפללת הלקוחות בחקיקה תהליך ארוך של חינוך והסברה נגד אלימות בגופן נשים ובעד שיוויון מגדרי. תהליך כזה הוא הכרחי כדי ליצור שינוי בתפיסה החברתית. בלעדיו יהפוך החוק לעוד נורמה פלילית שהציבור מזלזל בה והרשויות אינן אוכפות אותה.
ז. הפונקציונאליות של הזנות: לא ניתן להתעלם מטענות בדבר הפונקציונאליות החברתית של תופעת הזנות, אשר מאפשרת פורקן וסיפוק לאוכלוסיות שונות. כך, ביחס לעובדים זרים (שעל פי בדיקה ראשונית נמצאו כאוכלוסייה השלישית בגודלה הצורכת מין תמורת תשלום), אנשים מתת קבוצות מסורתיות/שמרניות אשר לא יכולים למצוא סיפוק בקבוצת המוצא וכן נכים וחולים.
ח. שידול ושותפות לדבר עבירה: החוק המוצע יוצר דיס-הרמוניה מבחינת המשפט הפלילי. החוק אוסר את הביקוש ליחסי מין בתשלום, ללא הטלת מגבלות על ההיצע והשידול לקיום יחסים כאלו.
הניסיון ליצור חיץ בין נותן השירות למקבלו הוא מלאכותי. המשפט הפלילי רואה בנותן השירות שותף לדבר עבירה, ובנסיבות מסוימות גם משדל. ואכן, ברב המכריע של המדינות אשר בחרו להפליל לקוחות, גם נותן/נת השרות מוחזק כמי שעבר עבירה ונענש בגינה.
ט. נסיבות מחמירות: סעיף 202א(ב) להצעה קובע נסיבות מחמירות אשר בהתממשותן הופכת העבירה מעבירה מסוג עוון לעבירה מסוג פשע. כל אחת מהנסיבות הללו היא בעייתית:
קטינות – קיום יחסי מין עם קטינים אסור על פי חוק, אלא בנסיבות מיוחדות, וכך גם ניצול קטינים לזנות. לא ברור לשם מה נדרש הסעיף המוצע.
נותן השירות מכור לחומרים פסיכו אקטיביים - לצד שאלות פרשניות בדבר משמעות המושג 'התמכרות' ומהם החומרים אליהם מכוונת ההצעה, קשה למצוא צידוק ראוי להחמרה זו. כל עוד אין איסור בחוק לקבל שירותים מגוונים ממכורים לסמים, וכל עוד לא נקבע כי אדם אינו כשיר ושולט במעשיו – ספק רב מה הצידוק לאיסור זה.
בנוסף, ללא הקמה של שירותים חברתיים חלופיים אשר יאפשרו גמילה ו/או יספקו סמים לנשים אשר עוסקות בזנות על רקע היותן נרקומניות – יש בהצעת החוק כדי להחמיר ולהעמיק את אומללותן.
נפגעי עבירת סחר - להבנתנו את החוק גם כיום ניתן להעמיד לדין על עבירת האינוס בכל מקרה בו לקוח מקיים יחסי מין עם אישה או גבר כאשר הוא מודע (או עוצם עיניים) למצב של כפייה וחוסר הסכמה.
הקושי עם הצעת החוק הוא בכך שעבירת הסחר אינה מתייחסת להסכמה או לרצון הנסחר/ת כנסיבה רלוונטית. עיקור המשמעות של יסוד ההסכמה מעבירת הסחר שולל את האינדיקציה החשובה ביותר למודעות של מקבל השירות להיות האישה נפגעת סחר.
לסיכום, הסניגוריה הציבורית סבורה כי כל עוד אין התאמה בין היחס הציבורי לתופעת הזנות לבין התפיסה הערכית העומדת ביסוד הצעת החוק, נדרשת עבודת הסברה רחבת היקף אשר תשנה את תפיסת החומרה של הבעיה בקרב הציבור הרחב, וזאת לפני חקיקת החוק.
נדמה כי במציאות הישראלית הקיימת כיום, יאכף החוק באופן סלקטיבי בלבד, תוך שישמש כלי לניגוח אוכלוסיות חלשות. בכך יביא החוק בעיקר להעמקה של תופעות העבריינות הקשורות בזנות ולפיחות רב אף יותר במעמדן של הנשים העוסקות בזנות, ויטפח את הנורמות של אי-לגליזם בחברה הישראלית.
בכבוד רב,
ד"ר חגית לרנאו
סגנית הסניגורית הארצית