חומר רקע
הצעת תקנות הנמלים (מעגנות), התשס"ז- 2007
דברי הסבר
כללי
בעשור האחרון, בד בבד עם פיתוח ענף השיט בישראל, מכלול הפעילות הקשורה בפיתוח והפעלה של מעגנות (מרינות) לכלי שיט קטנים התגברה מאוד, כאשר כיום פועלות בישראל 10 מעגנות והן: מרינה עכו, מעגן הדייג קישון בחיפה, מעגנות מסוימות בכנרת, מרינה הרצליה, נמל תל אביב, מרינה אתרים, נמל יפו, מרינה אשדוד, מרינה אשקלון ומרינה אילת.
קיבולת העגינה במעגנות היא לכ- 3,400 כלי שיט קטנים, כאשר בפועל עוגנים בהן כ – 2,550 כלי שיט קטנים; קצב הגידול הממוצע במספר כלי השיט העוגנים ומקבלים שירותים במעגנות עומד על כ- 5%-7% לשנה. פירוט קיבולת העגינה של כל אחת מהמעגנות והעגינה בהן בפועל במהלך השנים מצורף כנספח א' לדברי הסבר אלו. 1
כל המעגנות מוכרזות כנמלים, מכוח סמכותו של שר התחבורה לפי סעיף 2 לפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א - 1971 (להלן – פקודת הנמלים), דהיינו, חלות בהן הוראות פקודת הנמלים, ובפרט כפיפות מפעיל המעגנה להוראותיו של הממונה על הנמלים (מכוח סעיף 3 לפקודת הנמלים) וכפיפות באי המעגנה ומשתמשיה להוראות מנהל הנמל (מכוח סעיפים 36 ו- 37 לפקודת הנמלים).
ואולם בהוראות פקודת הנמלים בלבד אין די כדי להסדיר את מכלול הפעילות הנמלית במעגנות, שכן מרבית הוראות פקודת הנמלים עוסקות בנמלים מסחריים המיועדים לטעינה ופריקה של מטעני יבוא ויצוא, שאופי פעילותם שונה לחלוטין מאופי ופעילות המעגנות.
לפיכך התעורר צורך להסדיר פעילות זאת באמצעות תקנות ספציפיות ומפורטות , מכוח סמכותו של שר התחבורה לפי סעיף 60 לפקודת הנמלים, ובפרט לקבוע נורמות ספציפיות לעניין תפעולן התקין של המעגנות, ולעניין שמירת בטיחות השיט במעגנות ומניעת זיהום מי המעגנות מכלי שיט ומהפעילות הנמלית (לעניין הצורך להביא להשלמת הסדר זה בדחיפות ראו דברי כבוד השופט אור בבג"צ 6662/94 אמנון חורש נ' היועץ המשפטי לממשלה (פ"ד נא(1) עמ' 372, בע' 384 לפסק הדין כפי שיפורטו להלן).
הצעת התקנות נועדה להסדיר את מכלול הפעילות הנמלית במעגנות ובכלל זה – השימוש בשטחי המעגנה ובניית מיתקנים ימיים במעגנה; מתן היתר להפעלת עסק למתן שירות ימי בתחום המעגנה; כניסה ויציאה של כלי שיט למעגנה וממנה; תנועת כלי שיט במעגנה ועגינתם בה; מניעת זיהום מי המעגנה; חובות מפעיל המעגנה בקיום תשתיות מערכות ומיתקנים.
הצעת התקנות נערכה בשיתוף עם המשרד לאיכות הסביבה, ובהתייעצות עם משרד הבריאות ועם משרד הפנים.
הדיון בועדת הכלכלה של הכנסת ב- 10/01
הצעת התקנות הוגשה לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת בחודש 10/01, ואולם בעקבות התנגדות של עירית תל אביב דחתה ועדת הכלכלה בראשותו של כבוד חה"כ פורז את הצעת התקנות והנחתה את משרד התחבורה לתאם את הצעת התקנות עם עיריית תל אביב ולערוך התאמות בתקנות כנדרש.
התנגדות עירית תל אביב יפו להצעת התקנות נסבה על היקף תחולת התקנות. זאת שכן לפי הוראות צו ההכרזה של נמל יפו, משנת 1937, כל שטח הים שמול חופי תל אביב יפו נכלל בתחום נמל יפו תל אביב, והעירייה התנגדה לתחולת התקנות על שטח גיאוגרפי רחב כל כך, ועמדה על כך שלפני התקנת התקנות שר התחבורה יתקן את הצו שהכריז על הנמלים בתחומה המוניציפלי באופן שישקף את הצורך האמיתי בהחלת הוראות לפי פקודת הנמלים על שטחים אלה.
במהלך השנים שחלפו מאז הדיון בועדת הכלכלה פעל משרד התחבורה לגיבוש עמדה שתשקף איזון ושילוב של עמדותיהם של כלל המעורבים בפעילות המעגנות, ובכלל זה ערך התייעצויות מקיפות עם הרשויות המקומיות שבתחום שיפוטן מצויה מעגנה (עירית עכו, עירית חיפה, עירית טבריה, המועצה האזורית עמק הירדן, עירית הרצליה, עירית תל אביב, עירית אשדוד, עירית אשקלון ועירית אילת); כן נערכו התייעצויות עם כל מפעילי המעגנות – אותם גורמים שהפעלת המעגנות נמסרה לידיהם כדין.
בהתאם ערכנו בין היתר את התיקונים הבאים בהצעת התקנות והנוגעים אליה:
(1) הושלמה התקנתו של צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל אביב – יפו), התשס"ג – 2003 שביטל את צו הכרזת נמל יפו, 1937; הצו החדש הכריז על שלושה נמלים נפרדים בתחום המוניציפלי של תל אביב יפו, והם: נמל תל אביב הישן, נמל מרינה אתרים ונמל יפו – כאשר לכל נמל הוגדר תחום יבשתי ותחום ימי נפרד – בכך הוסרה המחלוקת עם עירית תל אביב;
(2) הוספה תוספת המפרטת באילו נמלים חלות התקנות;
(3) הושמטו מהצעת התקנות כל אותן הוראות שנועדו להסדיר את הפעילות הימית בנמלים שאינם מעגנות (מרינות) כך שהצעת התקנות כיום נועדה להסדיר את הפעילות במעגנות בלבד.
בעלי הסמכויות העיקריים בהצעת התקנות
• הממונה על הנמלים
הממונה על הנמלים הינו אורגן במשרד התחבורה ומשמש כרשות השלטונית האחראית לפיקוח על הנמלים.
הממונה על הנמלים הינו עובד רשות הנמלים ומונה בידי שר התחבורה לפי סעיף 1 לפקודת הנמלים, כאשר סעיף 3 לפקודת הנמלים קובע:
"הממונה על הנמלים אחראי על הפיקוח על הנמלים, ורשאי הוא לשם כך לתת הוראות למנהל נמל בדבר אופן הפעלת סמכויותיו לפי פקודה זו, וכן ליטול לעצמו כל סמכות הנתונה למנהל נמל לפי פקודה זו."
הממונה על הנמלים הינו נציג הרגולאטור שבידיו הידע המקצועי לתפעול המעגנות בכל התחומים, לרבות התחומים התפעוליים, ההנדסיים, הבטיחותיים וכיו"ב. ידע מקצועי זה מתבטא כאשר מתבקשת התערבות הממונה על הנמלים במקרים בהם מתעורר עימות בין צרכי בטיחות השיט, ההגנה על הסביבה הימית והתפעול התקין והבטיחותי של המעגנה לבין האינטרסים העסקיים, מסחריים וקנייניים של מפעיל המעגנה כגון, כאשר מתעורר הצורך בהגבלת השימוש במתקני המעגנה, מתן היתר להפעלת עסק למתן שירותים ימיים במעגנה והפסקת הפעילות במעגנה.
במקרים אלו, בהם נדרשים שיקולים מקצועיים מעבר לשיקולים עסקיים-מסחריים ונדרשת ראיה כוללת ושיקול דעת שלטוני אחיד לכל המעגנות לצורך השמירה על בטיחות השיט, הגנה על הסביבה הימית והתפעול התקין והבטיחותי של המעגנה, מתעורר הצורך בהתערבותו של הממונה על הנמלים כבעל ידע מקצועי נרחב לתפעול המעגנות, האחראי על הפיקוח על הנמלים מטעם הרגולטור.
מוצע להעניק לממונה על הנמלים סמכויות פיקוח ואישור בעניינים בהם מתחייב שיקול דעת שלטוני ואחיד לכל המעגנות, לצורך תפעולן התקין ומטעמי בטיחות השיט ומניעת זיהום מי המעגנה.
… רשימת סמכויות הממונה על הנמלים בהצעת התקנות מצורפת כנספח ב' לדברי הסבר אלו.
• מפעיל המעגנה
מפעיל המעגנה הוא אותו גורם שבעל הזכויות (בעלות או חכירה) במקרקעין המוכרזים כמעגנה מסר לידיו את הזכות להפעילם כמעגנה, כלומר, הוא הגורם העסקי המפעיל את המעגנה, ומקיים ונותן בה שירותים לכלי השיט ובעליהם, כאשר בד"כ מדובר בחברה הפועלת להשאת רווחיה, כאשר עיקר רווחיה נובעים מהפעילות היבשתית של המעגנה ופחות מפעילותה הימית.
מפעילי המעגנות כיום הינם:
בנמל עכו – החברה לפיתוח עכו העתיקה בע"מ;
במעגן הדיג קישון – חברת נמלי ישראל - הפיתוח והנכסים בע"מ;
בנמל מרינה לי הרצליה – החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה בע"מ;
בנמל תל אביב – חברת אוצר מפעלי ים בע"מ;
בנמל מרינה אתרים תל אביב – חברה לפיתוח אתרי תיירות בתל אביב - יפו בע"מ;
בנמל יפו – הרשות לפיתוח כלכלי תל אביב – יפו בע"מ;
בנמל מרינה אשדוד – חברת המרינה הכחולה בע"מ;
בנמל מרינה אשקלון – החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ;
בנמל טבריה – מפעילי המזחים השונים, ובכלל זה, חברת לידו, קיבוץ גינוסר, קיבוץ עין גב, הולילנד סילינג, שייט כינרת, מנגש כפר נחום – רשות הטבע והגנים, מעגן הדיג – אגף הדיג במשרד החקלאות;
במרינה אילת – החברה הכלכלית לאילת בע"מ.
הגדרת "מפעיל המעגנה" וקביעת מעמדו בתקנות נחוצים לצורך קביעת חובותיו כלפי ציבור המשתמשים במעגנה (הפרק השביעי לתקנות) וכן לצורך קביעת סמכותו לגבות תשלומים עבור שירותים הניתנים במעגנה בהתאם לתקנות המוצעות;
לפיכך, מוצעת הגדרת "מפעיל מעגנה" כדלקמן:
""מפעיל מעגנה" – מי שבעל זכות במקרקעין מסר לידיו את הזכות להפעילם כמעגנה."
... רשימת הסמכויות והחובות של מפעיל המעגנה בהצעת התקנות מצורפת כנספח ג' לדברי הסבר אלו, כאשר לצד כל סמכות מצוין האם נדרש אישור הממונה על הנמלים קודם לביצועה.
• מנהל המעגנה
סעיף 1 לפקודת הנמלים מגדיר "מנהל נמל" – "מי שהשר מינהו, בהודעה ברשומות, להיות מנהל נמל".
מאחר שמעגנה היא נמל או חלק ממנו המשמש לעגינתם של כלי שיט קטנים, הרי שמנהל מעגנה הינו מנהל נמל מסוג מעגנה.
בעקבות הכרזת המעגנות כנמלים, מוצע כי כמנהל המעגנה יתמנה עובד מפעיל המעגנה ולא עובד ציבור, וזאת מהטעמים הבאים:
(1) הרצוי – המעגנה מופעלת בידי גורמים פרטיים (ראו פירוט מפעיל המעגנה) ולכן גם מן הראוי שתהיה מנוהלת בידיהם. תפקידו של מנהל המעגנה הינו תפקיד תפעולי ולא שלטוני, ולכן אין מקום לקבוע הוראות לפיהן מעגנות ינוהלו בידי פקיד שלטוני באמצעים שלטוניים.
(2) המצוי - ניסיון העבר מלמד כי בפועל רובם המכריע של מנהלי המעגנות אינם עובדי ציבור אלא עובדי מפעילי המעגנות וכי למשרד התחבורה אין תקנים לאיוש משרות אלו, על כן ממילא ימונו לתפקיד אנשים שאינם עובדי ציבור ולא תהיה אפשרות להעניק להם סמכויות שלטוניות.
בתקנות אלו מוצע כי מנהל המעגנה ימונה על ידי השר לפי המלצת מפעיל המעגנה, ובשל ההיבט המקצועי של תפקידו מוצע כי יהא עליו להיות בעל הכשרה וידע מספקים בתחום הימי לפי אמות מידה שיציב הממונה על הנמלים, זאת כפי שמתבצע כיום הליך המינוי בפועל. אמות מידה אלו כוללות דרישות לגבי הכשרה כמשיט, ותק, ניסיון קודם בתחום, ניסיון ניהולי וכיו"ב.
מעצם מהות תפקידו קיימת למנהל המעגנה כפיפות דואלית: מחד, מנהל המעגנה הינו עובד מפעיל המעגנה ושלוחו, ומאידך נתונות לו סמכויות מפורשות בדין, שמטרתן להבטיח ניהול תקין של המעגנה, והוא כפוף מקצועית לממונה על הנמלים. מאחר שהמעגנה איננה "שטח פרטי" בלבד כי אם משאב ציבורי מוגבל.
הואיל ובסמכויות המוקנות בידי מפעיל המעגנה ומנהל המעגנה יש בכדי לפגוע בחופש הפרט ובקניינו, נקבע בהצעת התקנות מנגנון בקרה על פעילות מנהל המעגנה כדלקמן:
* בפעילות הרגילה, המסחרית והשוטפת של המעגנה, כגון בסמכויות לעניין הקצאת מקומות עגינה, אמצעי ריתוק ועגינה ועוד, ניתן למנהל המעגנה, כגורם פרטי, חופש פעולה ללא התערבות השלטון.
* עם זאת בסמכויות אשר יש בהן פגיעה מהותית בחופש הפרט ובקניינו ולצורך שמירה על בטיחות השיט והחיים ואיכות הסביבה במעגנה נדרש אישור הממונה על הנמלים קודם לביצוע סמכויות אלו.
יודגש כי סמכות הממונה על הנמלים להתערב בסמכויות אלו קיימת אף מכוח סעיף 3 לפקודת הנמלים המפורט לעיל.
… פירוט סמכויות מנהל המעגנה בהצעת התקנות מצורף כנספח ד' לדברי הסבר אלו, כאשר לצד כל סמכות מצוין האם נדרש אישור הממונה על הנמלים קודם לביצועה.
לפיכך מוצעת הגדרת מנהל מעגנה כלהלן:
""מנהל מעגנה" – מי שהשר מינהו למנהל נמל שהוא מעגנה, לפי המלצת מפעיל המעגנה, ובלבד שהוא בעל הכשרה וידע מספקים בתחום הימי לפי אמות מידה שהציב הממונה על הנמלים".
להלן דברי הסבר מפורטים לגוף התקנות:
פרק ראשון: פרשנות
תקנה 1 – הגדרות
• הגדרת מעגנה
כאמור, הפעילות הנמלית במעגנות (מרינות), המשמשות לעגינתם של כלי שיט קטנים, לרבות הספנתם, תיקונם ושיפוצם, היא פעילות ייחודית, שונה מאוד מהפעילות בנמלים המסחריים המיועדים לטעינה ופריקה של מטעני יבוא ויצוא.
לעיתים מוכרזת המעגנה כנמל בפני עצמו, כך במקרה של נמל מרינה לי הרצליה, נמל מרינה אשקלון וכדו', ולעיתים המעגנה היא חלק מתחומו של נמל גדול יותר, כדוגמת מרינה אילת המהווה חלק משטח נמל מעגנות ים סוף ומעגן הדיג קישון המהווה חלק משטח נמל חיפה.
לפיכך, מוצעת הגדרת "מעגנה" כלהלן, לצד פירוט מלא של המעגנות עליהן יחולו התקנות שבתוספת לתקנות:
"מעגנה" – נמל או חלק מנמל אשר נועד לשמש בעיקר לעגינתם של כלי שיט קטנים, תיקונם, שיפוצם או הספנתם כמפורט בתוספת.
ההגדרות הנלוות להגדרה זו הן "כלי שיט קטן" ו- "עגינה".
• הגדרת משיט
מאחר שמרבית ההוראות בהצעת התקנות מתייחסות לפעילות המתבצעת בכלי השיט ועל ידו מוצע להטיל החובות בגין פעילות זו על משיט כלי השיט האחראי על כלי השיט ופעילותו, דהיינו – "קברניט" כלי השיט הקטן.
לכן, מוצעת הגדרת "משיט" שלהלן:
""משיט" – מי שבידו הפיקוד על כלי שיט"
• הגדרת רציף
בהצעת התקנות, מוצעת הגדרת "רציף" שלהלן:
"רציף" – לרבות מזח ומיקשר."
רציף ומזח הינם מיבנים ימיים המשמשים לריתוק כלי שיט. אולם בעוד שבד"כ משתמשים במילה רציף כדי לתאר מבנה המקביל לקו החוף והוא בנוי בטון ויצוק לקרקע הים הרי שבמונח "מזח" משתמשים לתיאור מבנה נייד הניצב אנכית לקו החוף והוא מעוגן לקרקע הים במערכת עגינה.
עם זאת, פונקציונלית, לעניין תקנות אלו אין הבדל בין מזח לרציף, ועל כן, מוצע כי התקנות יחולו על רציף ומזח באופן שווה.
כמו כן, מוצע לכלול בהגדרת "רציף" גם מיקשר, אשר הינו מיתקן במעגנה ו/או בים המיועד להתקשרות כלי שיט.
פרק שני: הוראות סדר כלליות
בפרק זה מוצע לקבוע הוראות סדר כלליות להסדרת הפעילות במעגנה, ובכלל זה הסדרת השימוש בשטחי המעגנה ובמיתקניה, קביעת הוראות להסדרת התנהגות אנשים במעגנה, וכן קביעת כללים בדבר הפעלת עסק למתן שירותים ימיים במעגנה.
תקנה 2 – הגבלת השימוש במתקני המעגנה
מוצע להעניק לממונה על הנמלים הסמכות להורות למנהל המעגנה להגביל השימוש במתקני המעגנה ולהגביל את הכניסה למעגנה בדרך היבשה מטעמי בטיחות השיט, הגנה על הסביבה הימית או לצורך התפעול התקין והבטיחותי של המעגנה. סמכות זו נועדה לאפשר תחזוקה של אותו מיתקן או תשתית ובמידת הצורך להגביל את השימוש בהם בהתאם, כאשר הדבר נחוץ לדעת הממונה על הנמלים מהטעמים האמורים לעיל בעוד שמנהל המעגנה משיקולים מסחריים אינו רואה מקום לתיקון אותו מפגע. יודגש כי לא יהא בהענקת סמכות זו בכדי לגרוע מחובות מפעיל המעגנה כבעל הזכות במקרקעין להבטחת תקינות מיתקני המעגנה.
על מנת להבטיח בקרה מקצועית על תקינות מיתקני המעגנה ומאחר שמדובר בהוראות בעלות השלכות כלכליות מוצע להעניק לממונה על הנמלים או מי מטעמו חסינות מפני תביעות כנגד פעולותיו במסגרת סמכות זו.
תקנה 3 – הגבלת כניסה דרך היבשה
במהלך פעילותה של המעגנה יתכנו מקרים בהם מטעמי בטיחות, או הגנה על הסביבה הימית ולצורך תפעול תקין, ובפרט במצבי חירום, יעלה הצורך להגביל את הכניסה למעגנה.
עם זאת קובע סעיף 5 לחוק שמירת הסביבה החופית, תשס"ד-2004:
"5. (א) תחום חוף הים יהיה פתוח להליכה רגלית לכל אורכו, בכפוף להוראות סעיף זה.
(ב) אין באמור בסעיף זה, כדי למנוע הקמת מכשול מלאכותי, גדר או מעצור אחר, החוסם את המעבר החופשי לאורך תחום חוף הים, אם הדבר נעשה בהתאם לתכנית או היתר."
לפיכך, מוצע להסמיך את מנהל המעגנה להגביל את הכניסה למעגנה בדרך היבשה אם הדבר דרוש, לדעתו, מטעמי בטיחות השיט או ההגנה על הסביבה הימית או לצורך התפעול התקין של המעגנה, זאת בכפוף להוראות סעיף 5 לחוק שמירת הסביבה החופית שלעיל.
תקנות 4 - 6 – מיתקנים בתחום המעגנה
• כללי
מיתקן ימי הוא מיתקן המוצב בים באופן קבוע.
מוצעת בתקנה 1 הגדרה של מיתקן ימי כדלקמן:
"מיתקן ימי" - מיתקן או כלי שיט המוצב בים באופן קבוע, לרבות באמצעות עמודים, מערכת עוגנים או כל אמצעי אחר, כגון – שובר גלים, מיקשר, רציף, מצוף, כלוב לגידול דגים, דוברה וכן צינורות או כבלים העוברים בים"
יש צורך לפקח על הקמת מיתקנים ימיים בתחום המעגנה, פיקוח הכולל בחינת התאמת הפעילות שתתבצע במיתקן המבוקש לאופי פעילות המעגנה; בדיקה הנדסית של המיתקן עצמו – חוזקו, יציבותו ותוכניות התחזוקה שלו; ובדיקת מיקומו במעגנה מבחינת התפעול התקין של המעגנה ותנועת כלי השיט במעגנה.
תקנות 4 ו- 5 נועדו ליצור מנגנון לפיקוח על הקמתם ותחזוקתם של מיתקנים ימיים בתחום המעגנה, ותקנה 6 נועדה להבטיח כי לא תעשה בשטח המעגנה כל בניה שיש בה בכדי להפריע לתפעול התקין של המעגנה.
• תקנה 4 – הקמת מיתקן ימי
בתקנה 4 מוצע להתנות הקמת מיתקן ימי בהיתר של מנהל המעגנה שיינתן בכפוף לאישור הממונה על הנמלים של התוכניות ההנדסיות ותוכניות התחזוקה של המיתקן, ובמידת הצורך - בכפוף להצגת היתרי בניה לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965. אישור הממונה על הנמלים נועד להבטיח כי בהקמת המיתקן הימי לא יהיה בכדי לפגוע בבטיחות השיט, באיכות הסביבה הימית או בתפעול התקין של המעגנה.
• תקנה 5 – פירוק מיתקן ימי שהוקם ללא אישור
בתקנה 5 מוצע להסמיך את מנהל המעגנה להורות על פירוקו של מתקן ימי שהוקם בתחום המעגנה ללא אישורו, בכפוף לאישור הממונה על הנמלים, שינתן רק כאשר הדבר דרוש לדעתו מטעמי בטיחות השיט או הגנה על הסביבה הימית או תפעולה התקין של המעגנה, ולאחר שיערוך שימוע למקים המיתקן הימי.
הליך זה הינו הליך חריג במובן זה שהוא מאפשר פגיעה בקניינו של אדם (פירוק מיתקן ימי) כסעד עצמי – דהיינו ללא הליך שיפוטי, והוא נועד לתת מענה מהיר למקרים בהם פירוק המיתקן הימי מתחייב מטעמי בטיחות השיט או הגנה על הסביבה הימית או תפעולה התקין של המעגנה.
לאור הפגיעה בקניינו של אדם, יוחדה סמכות זו למקרים מסוימים בלבד המנויים בתקנה המוצעת (פגיעה בבטיחות השיט, זיהום מי המעגנה או פגיעה בתפעול התקין של המעגנה) והוכפפה להפעלת שיקול דעת בידי גורם שלטוני, הממונה על הנמלים, אשר בידו לשקול את מלוא השיקולים הנוגעים לעניין. כמו כן נקבע כי דרך הפירוק תהא באופן שתובטח פגיעה מינימלית בקניין של אותו אדם שהקים את המבנה.
עוד מוצע כי מקים המיתקן הימי שלא כדין הוא שיישא בהוצאות מנהל המעגנה לפירוק המיתקן הימי. כמו כן אין בתקנה זאת כדי לפגוע בזכויותיו של מפעיל המעגנה/מנהל המעגנה לנהל הליך שיפוטי לפינוי המתקן הימי שהוקם ללא אישור, בהתאם להוראות תקנה 60 לתקנות אלו לפיה התקנות המוצעות מוסיפות על כל דין ואינן באות לגרוע ממנו.
• תקנה 6 – איסור בניה
מוצע לאסור על הקמת כל מבנה או מיתקן במעגנה ועל עשיית שינוי או תיקון בהם אלא לאחר קבלת אישור מנהל המעגנה כי הדבר לא יפריע לתפעולה התקין של המעגנה וכי הדבר נעשה בהתאם להוראות כל דין.
תקנות 7 - 8 – התנהגות אנשים במעגנה
• כללי
התחום הימי במעגנה הוא לרוב תחום מוגבל, המאופיין בנתיבי שיט צרים יחסית, ונועד בעיקר לתנועת כלי השיט הנכנסים למעגנה, היוצאים ממנה או העוברים בתוכה ממקום למקום (לתחנת התדלוק וכיו"ב).
לפיכך, מוצע להתנות את כל השימושים בתחום הימי במעגנה, שאינם בגדר תנועת כלי שיט, באישורו של מנהל המעגנה, אשר ישקול לגופו של עניין האם ניתן להקצות לפעילות המבוקשת זמן ומקום, וזאת על מנת שלא להפריע לפעילות התקינה של המעגנה מחד גיסא, ועל מנת למנוע סיכון לחיי אדם, לבטיחות השיט ולסביבה הימית מאידך גיסא.
• תקנה 7 – הצבת מודעות
מוצע להתנות הצבת מודעות, ברציף או במזח או על כלי שיט, ברשות מנהל המעגנה, אשר יבחן אם בפרסום יש בכדי לפגוע בבטיחות השיט, ובכלל זה השפעתו על שדה הראייה בנתיבי הכניסה והיציאה, והאם יש בו משום הסחת דעת של המשיטים.
• תקנה 8 – איסור דיג
פעילות דייג הינה פעילות העלולה לפגוע בבטיחות השיט במעגנה:
– פריסת חכות ורשתות ושימוש בכלי שיט העוסק בדייג ומוגבל בתמרונו – עלולים ליצור הפרעה לתנועת כלי השיט במעגנה.
– פריקת דגים או ציוד דיג – עלולים להוות מפגע תברואתי, שאינו עולה בקנה אחד עם מעגנה תיירותית רגילה.
לפיכך, מוצע לאסור פרישת רשת דייגים או ציוד דיג אחר בכל המעגנות. כמו כן, מוצע להתנות פעילות דיג באמצעות חכה ופריקת דגים או ציוד דיג בתחום המעגנה, באישור מנהל המעגנה, שינתן באופן שתובטח בטיחות השיט ותקינות התעבורה הימית במעגנה. האיסור על פריקת דגים או ציוד דיג כאמור לא יחול בנמל טבריה, נמל יפו, נמל עכו ומעגן הדיג קישון – שהם נמלי דיג מובהקים.
• תקנה 9 – רחצה ופעילות ספורט ימי
הכנסת בעל חיים שאינו בעל חי ימי למימי המעגנה עשויה להוות מכשול וסכנה לתנועת כלי השיט, לפיכך מוצע לאסור על הכנסת בעל חיים שאינו ימי למימי המעגנה.
כמו כן, רחצה וצלילה בתחום המעגנה בו זמנית עם תנועת כלי שיט במעגנה מהווים סיכון מובהק לחיי אדם. לכן מוצע להתנות רחצה וצלילה בתחום המעגנה באישור מנהל המעגנה שינתן באופן שתובטח בטיחות השיט ותקינות התעבורה הימית במעגנה.
בנוסף פעילות של ספורט ימי והפלגה באופנוע ים אף הן פעילויות אשר יש בהן בכדי להפריע את הפעילות השוטפת במעגנה, ועל כן מוצע להתנותם באישור מנהל המעגנה, ובתנאים שיקבע לשמירה על בטיחות השיט ותקינות התעבורה הימית במעגנה.
תקנות 10 - 12 – הפעלת עסק למתן שירותים ימיים במעגנה
• כללי
תקנות 10 עד 12 מהוות הסדר המבוסס על סעיף 11 לפקודת הנמלים לפיו עסק בתחום נמל טעון רישוי מאת מנהל הנמל, ועל סעיף 3 לפקודת הנמלים, הקובע את תפקיד הממונה על הנמלים בפיקוח על הנמלים ועל ביצוע תפקידי מנהל נמל לפי הפקודה.
בתחום המעגנה מופעלים עסקים רבים למתן שירותים ימיים – הכוונה היא לכל אותם שירותים ועסקים הפועלים במעגנה שיש להם היבט ימי המחייב שיקול דעת והתניית תנאים לצורך הגנה על בטיחות השיט ומניעת זיהום מי המעגנה.
רישוי שירותים ימיים, ככל רישוי, הינה פעולה שלטונית מובהקת, ובשל כך נעשית על ידי גורמי השלטון. יחד עם זאת ככל עסק, גם עסק למתן שירותים ימיים בתחום המעגנה חייב בהסכם עם בעל הזכות במקרקעין להפעלת העסק במקרקעין. בהתאם מוצע לקבוע כי הפעלת עסק למתן "שירותים ימיים" בתחום המעגנה יהיה טעון היתר מאת מפעיל המעגנה, שהוא כאמור בעל הזכות במקרקעין במעגנה.
מאחר שבעסקים מסוימים למתן שירותים ימיים מעצם טבעם יש סיכוני בטיחות מיוחדים, כגון סכנה לבטיחות השיט, זיהום הים מכלי שיט וכיו"ב, מוצע להטיל מגבלות על זכותו של מפעיל המעגנה, כבעל הזכות במקרקעין להתקשר בעסקאות לקיום עסקים למתן שירותים ימיים בתחום המעגנה. עם זאת בכדי שלא להתערב שלא לצורך בהתנהלות המסחרית של המעגנה, מוצע להטיל מגבלות אלו רק לגבי עסקים המעניקים את השירותים הימיים הבאים בשל סיכוני הבטיחות המיוחדים הטמונים בהפעלתם:
– מספנה – פעילותה עשויה להביא לזיהום מי המעגנה בשמנים, דלקים, וצבעים רעילים וכן לזיהום אויר בשל ניקוי חול של כלי השיט ולסכנת שריפות הנובעת מעבודות ריתוך וחשמל;
– בית ספר לצלילה – במסגרתו מתבצעת צלילה של תלמידי צלילה באזור בו מתקיימת תעבורה ימית צפופה, אשר מכך עלולים להיווצר סיכונים ממשיים לצוללים;
– השכרת כלי שיט – במסגרתו מתבצעת השכרת כלי שיט לנהיגה עצמית למשיטים ללא רישיון משיט אשר אינם מיומנים דיים לשיט במימי המעגנה;
– תדלוק כלי שיט – פעילות זו עשויה להביא לסכנת זיהום מי הים משפיכת דלקים ולסכנת שריפות מהצתת דלקים.
הקמת עסקים למתן שירותים ימיים אלו, בשל סיכוני הבטיחות המיוחדים שבהם, איננה יכולה להיות מסורה לשיקולו המסחרי של מפעיל המעגנה בלבד, אלא מחייבת אישורו של הממונה על הנמלים אשר יינתן משיקולים שלטוניים עליהם הוא ממונה ובראשם בטיחות השיט, מניעת זיהום הים מכלי שיט, התפעול התקין של המעגנה וכיו"ב.
• תקנה 10 – הגדרת עסק (הגדרת שירותים ימיים - תקנה 1)
כאמור, מוצע להטיל מגבלות על זכותו של מפעיל המעגנה להתקשר בעסקאות לקיום עסקים למתן שירותים ימיים מסוימים בתחום המעגנה בלבד.
לפיכך, מוצע לקבוע כי עסק לעניין סעיפים 10-12 הינו –
"עסק למתן שירותים ימיים בתחום המעגנה";
ובהתאם מוצעת בתקנה 1 הגדרת "שירותים ימיים", כדלקמן:
"שירותים ימיים" – שירות לכלי שיט או באמצעות כלי שיט הניתן במעגנה או ממעגנה שהוא אחד מאלה: (1) מספנה;
(2) בית ספר לצלילה;
(3) השכרת כלי שיט;
(4) תדלוק כלי שיט;"
• תקנה 11 – היתר להפעלת עסק
בתקנה 11 מוצע להגדיר את התנאים והמגבלות המוטלים על מפעיל המעגנה בבואו להתיר הפעלתו או קיומו של עסק למתן שירותים ימיים בתחום המעגנה ו/או בבואו להתקשר בהסכם המאפשר הפעלתו או קיומו של עסק שכזה, וזאת במטרה לשמור על בטיחותם של בני אדם, בטיחות השיט והסביבה הימית ועל מנת להבטיח כי השיקול המסחרי לא יהיה השיקול היחידי בחתימת ההסכם.
מוצע לקבוע בין השיקולים כי על הממונה על הנמלים לאשר כי השירות הימי שניתן במסגרת העסק תואם את אופי פעילות המעגנה וכי העסק ערוך ומצויד לשמור על בטיחותם של העוסקים במתן השירות, מקבלי השירות ואנשים אחרים במעגנה.
כמו כן מוצע לקבוע כי יש לקבל אישור המפקח לזיהום הים להפעלת עסק אשר הממונה על הנמלים הורה כי השירות הימי שניתן במסגרתו עלול לגרום לזיהום מי המעגנה.
• תקנה 12 – הגבלת ההפעלה של עסק
בתקנה 12 מוצע להסמיך את מנהל המעגנה לאסור את המשך פעילותו של עסק למתן שירותים ימיים בתחום המעגנה אשר אינו מקיים את כל האמור בתקנה 11, לאחר שנתן לבעל העסק הזדמנות להביא טענותיו בפניו, וזאת על מנת להבטיח את השמירה על בטיחות בני האדם, בטיחות השיט והסביבה הימית גם במהלך פעילותו של העסק.
לצורך כך מוצע להטיל על מפעיל המעגנה החובה לקבוע בחוזה עם בעל העסק כי בעל העסק מחויב בקיום כל הוראות מנהל המעגנה בהתאם לסימן זה.
פרק שלישי – סדרי כניסה ויציאה של כלי שיט מהמעגנה
הוראות פרק זה נועדו להסדיר את היציאה והכניסה של כלי שיט מהמעגנה.
תקנה 13 – חובת הודעה
המעגנה מיועדת בעיקר לעגינת כלי שיט קטנים בכפוף להתקשרות עם מפעיל המעגנה בהסכם עגינה; באמצעות הסכם זה מובאים לידיעתו של המשיט סדרי פעילות המעגנה, וההוראות המיוחדות החלות על כלי השיט במעגנה.
לפיכך, מוצע כי מי שאינו עוגן דרך קבע במעגנה, לא יהיה רשאי להיכנס למעגנה אלא אם קיבל את אישור מנהל המעגנה לכך מראש, למעט אם מצב חירום מחייבו להיכנס למעגנה ללא הודעה מראש.
תקנה 14 – הכוונת כלי שיט
נתיבי הכניסה למעגנה מוגבלים ותנועת כלי השיט בהם רבה ולפיכך התמרון בהם כרוך בסיכונים. קושי זה מעלה את הצורך במתן סיוע לכלי שיט שאינו עוגן במעגנה דרך קבע, המבקש להיכנס למעגנה ולצאת ממנה. מוצע אם כן לאפשר למשיט כלי שיט זה לבקש סיוע בהכוונת כלי השיט בכניסה למעגנה ובעגינתו בה ולחייב את מנהל המעגנה לסייע בהכוונה כמבוקש.
בהתאמה, בהצעת התקנות, כאמור, מוצע כי מנהל המעגנה יסייע בהכוונת כלי השיט בכל אמצעי: באמצעות תקשורת אלחוטית, סימון אורות, כלי שיט מלווה וכיו"ב, אך לאו דווקא באמצעות נתב על סיפון כלי השיט, ויודגש כי אין ולא מוצע שבמעגנות יועסקו נתבים שיהיו אחראים לניתוב כלי השיט הקטנים לתוך המעגנה2.
עוד יובהר, כי הדבר אף תואם את הוראות הדין בעניין ניתוב. כך, בהתאם לתקנה 47 לתקנות הנמלים, התשל"א-1971, חלה חובת ניתוב על כלי שיט המבקש להיכנס לאחד מנמלי ישראל, כאשר בהתאם לתקנה 48 לתקנות הנמלים האמורות חובה זו אינה חלה על כלי שיט קטנים.
תקנה 15 – נתיבים מסומנים
נתיבי הכניסה והיציאה המסומנים הם הדרך הבטיחותית היחידה לכניסה ויציאה מהמעגנה בדרך הים, ועל כן מוצע לקבוע את חובת המשיט להשיט כלי השיט בנתיבים אלה בלבד.
תקנה 16 – איסור כניסה ויציאה
מוצע להסמיך את מנהל המעגנה לאסור על כניסה ויציאה של כלי שיט מהמעגנה מטעמי בטיחות השיט כגון מצב הים; תאונה ימית בתחום המעגנה; תאונה אחרת שמשפיעה על בטיחות השיט; שוקע גדול של כלי השיט או עומק רדוד של המעגנה שאינו תואם את שוקע כלי השיט.
פרק רביעי – פעילות כלי השיט במעגנה
הפרק הרביעי מהווה פירוט של הוראות סעיף 36 לפקודת הנמלים הקובע:
"36 (א) מי שממונה על כלי שיט או נמנה עם צוות כלי שיט יציית בכל עת
להוראותיו של מנהל הנמל או של פקיד מוסמך אחר בדבר –
(1) האופן והזמן שבהם יסיע את כלי השיט לרציף, או יקרבו אליו, יעגינו לידו או ירחיקו ממנו;
(2) הרציף שאליו יוליך את כלי השיט לשם העלאת נוסעים או הורדתם או טעינת טובין או פריקתם;
(3) מהות הטובין שיטעין או יפרוק ברציף;
(4) אופן העלאתם של נוסעים על כלי שיט או הורדתם ממנו, או אופן טעינתם של טובין על כלי שיט או פריקתם ממנו.
ב) "רציף", בסעיף זה - לרבות כלי שיט, מזח וכל מקום אחר בתחומי הנמל.
תקנה 17– עגינת כלי שיט
תקנה זו מסדירה את עגינת כלי שיט במעגנה:
• תקנת משנה (א)
מוצע לאסור עגינת כלי שיט שאינם כשירים לשיט, ולמנוע הפיכתה של המעגנה לחצר גרוטאות;
הוראות הפרק השני לתקנות הנמלים (בטיחות השיט), התשמ"ב- 1982 קובעות כי כלי שיט ישראלי לא יושט אלא אם הוא כשיר לשיט, והוראות הפרק השישי לתקנות אלו קובעות כי כלי שיט שאינו ישראלי לא יושט ללא היתר שיט.
ואולם, תקנות בטיחות השיט האמורות קובעות איסור השטה אך אינן קובעות תנאים או הגבלות לגבי כלי שיט עוגן, וזהו חוסר אשר יוצר "פתח" למכשולי בטיחות כתוצאה מכלי שיט בלתי כשירים לשיט אשר עגינתם מסכנת את האנשים השוהים בהם, את כלי השיט העוגנים בקרבתם, את התפעול התקין של המעגנה ואף מהווים פוטנציאל רב לזיהום הסביבה הימית.
לפיכך, הוראת תקנה זו קובעת את אחת ההוראות המהותיות ביותר בהצעת התקנות, בהיותה מגבילה עגינה של כלי שיט שאינו כשיר לשיט, ומחייבת אישור של הממונה על הנמלים לעגינת כלי שיט שכזה. חזקה על הממונה על הנמלים כי יאשר עגינת כלי שיט לתקופה קצרה, גם אם אין לו רישיון כלי שיט או היתר שיט, אם יוכח לו כי אין בכך סיכון לבטיחות השיט, וכי האישור יהא לפרק זמן קצוב בלבד ולשם הספנת כלי השיט, שיפוצו ו/או בחינתו לצורך קבלת כושר שיט בלבד.
יובהר כי, באשר לכלי שיט שהינם כשירים לשיט, התקנה אינה מסמיכה את הממונה להתערב בתקופת עגינת כלי השיט על פי כל דין. כמו כן יובהר, כי הליך זה איננו מחליף את הצורך באישור משרד הפנים לשהייתם בישראל של אנשים שאינם אזרחים ישראליים, גם אם הם שוהים בישראל על כלי שיט זר.
• תקנת משנה (ב)
עגינת אניה, אשר הינה כלי שיט גדול איננה חלק מהפעילות השוטפת של המעגנה שכן המעגנות נועדו לעגינתם של כלי שיט קטנים.
מכיוון שכלי שיט גדול עלול להפריע לתפעול המעגנה, בשל הצורך להבטיח את בטיחות השיט לאור מגבלות התמרון של כלי השיט הגדול בנתיבי מים מוגבלים, לאור התאמת רציפי המעגנה לקשירת כלי שיט גדול והסיכון שהוא עשוי להוות לכלי שיט עוגנים אחרים במעגנה, ובשל מגבלות עומק המעגנה למול שוקע כלי השיט, מוצע כי עגינת אנייה תהיה טעונה אישור הממונה על הנמלים.
• תקנת משנה (ג)
בתחום מי המעגנה ישנם נתיבי שיט שונים הקבועים בתוכנית המעגנה, אשר נקבעה ואושרה על ידי רשות הספנות והנמלים, ובהם נתיבי כניסה ויציאה וכן נתיבי שיט בין הרציפים. "נתיב שיט" בתקנה זו מתייחס לכלל נתיבי השיט שבמעגנה.
בהתאם לתקנה 34 להצעת התקנות, חלה החובה לסמן את נתיבי הכניסה והיציאה מהמעגנה, ואולם חובה זו אינה חלה לגבי יתר נתיבי השיט הקבועים בתוכנית המעגנה.
עגינת כלי שיט נעשית בדרך כלל ליד הרציף שהקצה לו מנהל המעגנה. עגינה שלא ליד רציף היא עניין חריג בלבד. מוצע להעניק למנהל המעגנה סמכות לאשר זמנית עגינת כלי שיט בנתיב שיט או במקום המגביל גישה לרציפים אחרים במעגנה.
תקנה זו קובעת למעשה נורמת התנהגות בסיסית לפיה עגינה שיש בה משום הפרעה לתעבורה הימית במעגנה היא אסורה, זולת אם אושרה בידי מנהל המעגנה.
• תקנת משנה (ד)
מוצע להתנות הטלת עוגן באישור מנהל המעגנה, זולת אם הדבר נחוץ למנוע סכנה של ממש לחיי אדם או לכלי שיט, מהטעמים הבאים:
(1) בקרקעית המעגנה עוברים כבלים וצינורות אשר הטלת העוגן עלולה להזיק להם;
(2) לאחר הטלת עוגן, כלי השיט מסתובב עם כיוון הרוח סביב העוגן ובכך הוא עלול להפריע לתנועת כלי שיט אחרים ברדיוס הסיבוב שלו, ושרשרת העוגן מהווה מכשול ניווט לכלי שיט אחרים בנתיב השיט.
• תקנת משנה (ה)
על מנת שהתקנה תהיה אפקטיבית מוצע להסמיך את מנהל המעגנה להורות לבעל כלי שיט ולמשיטו על הרחקת כלי שיט מהמעגנה אם עגן בניגוד להוראות התקנה.
תקנה 18 – מקום עגינה ואמצעי עגינה ובטיחות
לשם הבטחת עגינתו הבטוחה של כלי שיט, מוצע להסמיך את מנהל המעגנה להורות למשיט על מקום העגינה ועל אמצעי העגינה שהוא חייב בהם;
כן מוצע במקרה של כלי שיט גדול, כלי שיט מוגבל בתמרון ובמצב של מזג אויר קשה, להסמיך את מנהל המעגנה להורות על איוש צוות בכלי שיט עוגן, אשר יוכל להפעיל את כלי השיט לצורך שמירה על בטיחות כלי השיט ואפשרות תמרונו ומניעת סיכון לכלי שיט אחרים.
בשל העלות הכספית של הוראה, דהיינו – הפגיעה בקניינו של בעל כלי השיט, ומאחר שמכוח תקנה זו מוסמך מנהל המעגנה להוסיף על הקבוע ברישיון כלי השיט ועל פי כל דין, מוצע כי סמכות זו תהא כפופה לאישור הממונה על הנמלים בכל מקרה לגופו.
תקנה 19 – תנועת כלי שיט במעגנה
מאחר שמהירות השיט הראויה בכל מעגנה היא פועל יוצא של נתונים ספציפיים: מבנה המעגנה, תפוסת המעגנה, מצב הים – מוצע להשאיר את קביעת מהירות השיט המותרת במעגנה לשיקול דעתו של מנהל המעגנה, בכפוף לאישור הממונה על הנמלים, לצד קביעת החובה להשיט כלי שיט מבלי ליצור גל ירכתיים – דבר הגורם לתנודת כלי השיט העוגנים ועלול לגרום לחבטות מיותרות ברציפים ולנזק בכלי השיט העוגנים במעגנה, ובהתאמה לתנאי מזג האויר, עומק המים וכללי הימאות הטובה.
תקנת משנה (ג) המוצעת מתייחסת לכלי שיט בהם מותקנים גם מנוע וגם מפרשים.
תמרון במפרשים אינו רצוי שכן הוא מוגבל יותר (מצריך תנועה ב"גלסים" – מעין תנועת זיג-זג) מאשר תמרון באמצעות מנוע, והדבר אף נכון ביתר שאת משהוא נעשה במעגנה שהינה שטח מוגבל בתמרון, שקיימים בו מבנים היוצרים הסתרת רוח מחד ומשבי רוח חזקים מכיוונים בלתי צפויים מאידך, אשר משפיעים מאוד על הפלגה באמצעות מפרשים. משכך יש בו כדי לגרום סיכון מוגבר לכלי שיט אחרים במעגנה.
לפיכך, במטרה לצמצם ככל הניתן את השיט במפרשים בתחום המעגנה, מוצע לאסור בתחום המעגנה תמרון באמצעות מפרשים של כלי שיט שמותקן בו מנוע.
תקנה 20 – חובת ביטוח
מוצע לאפשר למנהל המעגנה להתנות כניסת כלי שיט למעגנה בביטוח מתאים, על מנת להבטיח פיצוי במקרה של גרימת נזק לצד ג' מכלי שיט במעגנה, לרבות ביטוח עלות משייתו במקרה של טביעה או עלייה על שרטון בתחום המעגנה.
תקנה 21 – אמצעי קשירה ודיפון
כלי שיט הרתוק לרציף חייב להיות מצויד באמצעים שיגנו עליו מפני נזק הנובע מפגיעה ברציף והרציף חייב להיות מצויד באמצעים שיגינו עליו מפני נזק הנובע מפגיעת כלי שיט, וזאת בכל תנאי מזג אוויר.
מוצע להטיל על משיט כלי שיט העוגן במעגנה החובה להבטיח כי אמצעי הקשירה והדיפון בכלי השיט יהיו תואמים לסוג ומבנה כלי השיט ובמספר הדרוש ויותקנו באופן התואם את מזג האוויר. כן מוצע להסמיך את מנהל המעגנה לתת הוראות למשיט לעניין זה, ואם לא קוימו – לבצע הוראותיו בעצמו ולחייב המשיט בהוצאותיו.
תקנה 22 – מניעת נזק במעגנה
כלי שיט קטן יכול לעגון תקופות ארוכות מבלי לשוט, כאשר משתמשים בו כמן "בית צף".
מוצע להורות לבעל כלי שיט או למשיט להימנע מכל נזק העלול להיגרם למתקני המעגנה או לכלי שיט אחר במעגנה כתוצאה מתנועה או עגינה של כלי שיט. חובה זו תחול בכל עת שכלי השיט שוהה במעגנה, ולו גם רתוק לרציף, ולא רק בעת השטתו (יובהר כי כלי שיט הרתוק לרציף בצורה לא בטוחה עלול לגרום נזקים לכלי השיט העוגנים בקרבתו וכן לרציף ותשתיותיו).
כמו כן, מוצע להטיל על משיט כלי השיט החובה להודיע למפעיל המעגנה ולמנהל המעגנה על כל נזק כאמור שנגרם.
פרק חמישי - בטיחות במעגנה
בפרק זה מוסדרות מכלול ההוראות להבטחת הבטיחות במעגנה ולמניעת או הפחתת הסיכון לחיי אדם, לסביבה הימית ולנזק לרכוש ובפרט בעקבות שימוש בחומרים דליקים ובעת שריפות.
תקנה 23 – איסור סיכון לאש
השימוש באש גלויה בכלי שיט או בסביבתו מסוכן עקב הימצאות חומרים דליקים בכלי השיט העלולים לגרום להתלקחות של כלי השיט עצמו וכן של כלי השיט ומיתקנים המצויים בסביבתו. עוד יצוין כי בשל סוגי החומרים מהם בנויים מרבית כלי השיט הקטנים, קרי עץ ופיברגלס, התלקחות של כלי שיט קטן עד לשריפתו המוחלטת היא תהליך מהיר מאוד שעלול להימשך מספר דקות בלבד.
מוצע כי שימוש באש או ביצוע פעולות העלולות לגרום להיווצרות גיצים (כגון הלחמה, ריתוך וחיתוך) בתחום המעגנה יותנו באישור מנהל המעגנה, אשר יורה על תנאים לביצוע הפעולה באופן שיפחית את הסיכון לאש.
תקנה 24 – כיבוי דלקות
במידה שפרצה שריפה, מוצע להסמיך את מנהל המעגנה לנקוט בכל האמצעים לכיבוי הדליקה וצמצומה. כמו כן מוצע להטיל על משיט או בעל כלי שיט החובה להודיע למנהל המעגנה ולרשות הכבאות על כל שריפה שפרצה, אף אם כובתה, וזאת בכדי לבדוק את הנזקים שנגרמו בעקבות השריפה ולתקנם.
תקנה 25 – הרחקת כלי שיט
תקנה זו נועדה למקרי חירום בהם יש לפעול באופן מיידי להקטנת סיכון לחיי אדם או לסביבה הימית או לנזק לרכוש. לפיכך, מוצע להסמיך את מנהל המעגנה להורות על הרחקת כלי השיט או לביצוע תמרון אחר בו כאשר הדבר הכרחי לדעתו בכדי למנוע או להפחית סכנה לחיים או לסביבה הימית או לנזק לרכוש, וכן מוצע להסמיכו לבצע הפעולה בעצמו כאשר הוראותיו כאמור לא בוצעו.
פרק שישי - מניעת זיהום
בפרק זה מוסדרות מכלול ההוראות לעניין מניעת זיהום מי המעגנה (כאמור התקנות נערכו בהתייעצות עם המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הבריאות).
תקנה 26 – הגדרת "שפיכה"
זיהום מי המעגנה יכול להיעשות בעקבות השלכה או הנחה או שפיכה של חומרים או חפצים למעגנה.
מוצע לכלול בגדר פעולת "שפיכה" של חומרים או חפצים גם פעולות הזרמה, השלכה, פליטה, סילוק, דליפה או טפטוף של חומרים או חפצים.
תקנה 27 – מניעת זיהום
חלק מפעולות התחזוקה הבסיסיות לכלי שיט (שטיפת סיפונים ומפרשים, צביעה בהתזה, ניקוי חול וחלודה) הן פעולות העלולות לגרום למפגע או לנזק סביבתי כאשר הן מבוצעות בתחום המעגנה. לפיכך מוצע להתנות ביצוע פעולות שכאלו באישור מנהל המעגנה אשר יורה על תנאים לביצוע הפעולה באופן שימנע נזק סביבתי. כמו כן, על מנת למנוע מתן אישור לביצוע הפעולות האמורות שיש בו בכדי להתנגש עם תנאי מתנאיי רישיון העסק של מפעיל המעגנה מוצע לקבוע כי אישור מנהל המעגנה כאמור יינתן בכפוף לתנאי רישיון העסק.
בשל האינטרס המיוחד בשמירת איכות מי הכנרת כמי שתייה מוצע לאסור לחלוטין על ביצוע פעולות אלה בתחום נמל טבריה (הכנרת).
תקנה 28 – איסור צביעה ב- T.B.T
על פי האמנה הבינלאומית בדבר פיקוח על מערכות למניעת צמדת ים בכלי שיט, בעת צביעת כלי שיט יש להימנע משימוש בחומרי צביעה המכילים תרכובות בדיל אורגניות (T.B.T), שהינם צבעים רעילים לסביבה הימית ובלתי פריקים. בהתאמה מוצע לאסור על צביעת כלי שיט בתחום המעגנה בצבעים המכילים T.B.T.
הואיל ולאחר מתן האישור לביצוע פעילות של צביעת כלי שיט שלא בצבעים המכילים T.B.T אין אפשרות מעשית להבטיח באופן מוחלט וודאי כי אכן לא ייעשה שימוש בצבעים אלו, על מנת להבטיח כי מקבלי האישור מודעים לאיסור זה, מוצע להטיל על מנהל המעגנה, בבואו להתיר פעילות צביעת כלי שיט בתחום המעגנה, החובה להורות כי לא ייעשה שימוש בצבעים אלו.
תקנה 29 – שפכים
תקנה זו נועדה למנוע הזרמת שפכים למי המעגנה – מתחומה היבשתי או מכלי שיט העוגן בה. מוצע לקבוע כי שפכים המצויים בכלי השיט יוזרמו אך ורק למיתקנים שייעד לכך מנהל המעגנה, וזאת במקביל לחובת מפעיל המעגנה להקים מיתקני קליטה לשפכים, אשר מוצע לקבוע בתקנה 46.
תקנה 30 – פסולת
מאחר שכלי שיט העוגנים במעגנה משמשים פעמים רבות גם למגורים, מוצע לחייב את מי שאחראי על כלי השיט, קרי המשיט, למנוע הצטברות פסולת בכלי השיט וכן לאסוף ולסלק את הפסולת המצטברת על כלי השיט או הרציף למיתקנים שייעד לכך מנהל המעגנה;
כמו כן, מוצע להבהיר בתקנת משנה (ג) כי הפסולת האמורה בתקנה זו איננה מתייחסת ל"שפכים", אשר ההוראה לגביהם קבועה בתקנה 29 שלעיל, והכוונה בתקנה זו לפסולת "שמחמת מהותה או כמותה מזיקה לבריאות ומפריעה לשמירת הניקיון במעגנה" כאמור בתקנת משנה (א).
תקנה 31 – מניעת מפגעים
מוצע להטיל על מי שאחראי על כלי שיט אחריות כי כלי השיט לא יהווה ולא יגרום מפגע כמשמעותו בפקודת בריאות העם, 1940. היווה או גרם כלי שיט מפגע כאמור, מוצע להסמיך את מנהל המעגנה להורות לאחראי על כלי השיט לסלק את המפגע מהמעגנה או להעבירו ממקומו.
פרק שביעי – חובות מפעיל המעגנה
תקנה 32 - מתן שירותי עגינה
מפעיל המעגנה מספק שירותים לציבור ומחזיק במשאב ציבורי ייחודי. לפיכך, מוצע להטיל על מפעיל המעגנה החובה שלא לסרב לספק שירותי עגינה במעגנה אלא מטעמים סבירים.
תקנה 33 – חובות מפעיל המעגנה - כללי
מפעיל המעגנה, כבעל הזכות במקרקעין אחראי לשמירה על תקינות התשתיות, המערכות והמתקנים במעגנה, לספקם לכל כלי השיט העוגנים במעגנה ולתחזקם ברמת בטיחות נאותה. הואיל ומפעיל המעגנה הוא גוף מסחרי הפועל על בסיס שיקולים עסקיים אשר עלולים לגרום לרמת תשתיות ירודה, מוצע להטיל על מפעיל המעגנה את החובה לתחזק את התשתיות במעגנה ברמת בטיחות נאותה להנחת דעת הממונה על הנמלים.
מאחר ולכל מעגנה מאפיינים שונים – אופי פעילות שונה, קיבולת עגינה שונה, צרכים שונים וכו' – מוצע להסמיך את הממונה על הנמלים לפטור מקיומן או תחזוקתן של תשתיות מסוימות, כאשר לא ניתן להקים או להפעיל את התשתית או שאין צורך ממשי בכך. עם זאת מכיוון שרישיון העסק של מפעיל המעגנה קובע תנאים בעניין התשתיות האמורות בתקנה 46(ג) (מיתקני קליטה לשפכים סניטריים, מי שיפוליים, שמן ושמן משומש ופסולת) ובתקנה 47 (ציוד לזיהום ים) שלהלן, מוצע להכפיף סמכות זו של הממונה על הנמלים להוראות כל דין וזאת על מנת להבהיר כי אין בה בכדי לסתור הוראות כל דין ובכלל זה כל תנאי מתנאי רישיון העסק של מפעיל המעגנה.
תקנות 34 - 47 – חובות מפעיל המעגנה בקיום תשתיות, מערכות ומתקנים במעגנה
תקנות אלו מסדירות את חובותיו של מפעיל המעגנה, בעל הזכות במקרקעין, בקיום התשתיות המערכות והמיתקנים הנדרשים לצורך הפעלה תקינה של המעגנה, המהווים את שירותי הנמל הבסיסיים והחיוניים שלהלן שעל מפעיל המעגנה לספקם לציבור משתמשיה:
• תקנה 34 – נתיבי כניסה ויציאה
נתיב הכניסה הימי למעגנה הינו נתיב צר שמצידיו מכשולי ניווט , ועומק המים בו משתנה מאוד במהלך השנה. בשל כך, מוצע להטיל על מפעיל המעגנה, בכפוף לאישור הממונה על הנמלים, החובה לסמן את נתיבי הכניסה והיציאה הבטוחים מהמעגנה באופן ברור ובולט לעין (באמצעות מצופים ותאורה) בכל שעות היממה.
• תקנה 35 – עומק המים
עומק המים בשטח המעגנה, המצוין במפה הימית של המעגנה אינו אחיד ומשתנה בהתאם למיקום במעגנה – בפתח הנמל, ליד הרציפים, בנתיבי הגישה וכדו', ובשל תנועת החול לאורך חופי הים התיכון.
שינוי בעומק המים במעגנה מהקבוע במפה הימית עלול לסכן את בטיחות השיט. לפיכך, מוצע להטיל על מפעיל המעגנה, על פי הוראת הממונה על הנמלים, האחריות לחפירת והעמקת קרקעית המעגנה עם התרחשות שינוי בעומק המים כאמור, וכן לסמן נתיבים בטוחים לשיט במעגנה עד לסיום החפירה.
נמל טבריה הינו נמל פתוח ברובו ללא נתיבי כניסה מוגדרים. הואיל וגובה המים בכינרת משתנה מאוד במהלך השנה, ועל מנת שלא לפגום באיכות מי השתייה בכינרת, מוצע כי חובה זו לא תחול בנמל טבריה.
• תקנה 36 – ציוד חירום והצלה
בעת אירוע חירום במעגנה קיימת חשיבות עליונה במתן עזרה ראשונה מיידית לנפגעים עד להגעת צוות רפואי למקום. בשל כך, מוצע להטיל על מפעיל המעגנה החובה להחזיק ולתפעל בתחום המעגנה ציוד חירום והצלה שיכלול בין היתר ציוד עזרה ראשונה, מערכת כריזה וסירת שירות.
יתרה מכך, במעגנה, בשל אפיונה הייחודי, נוסף לסיכונים הנלווים לאירוע חירום, קיים סיכון לנפילת אנשים למים מהרציף ו/או מכלי שיט, ולצורך כך נדרש כי במעגנה יוחזק ציוד חירום ייחודי כגון גלגלי הצלה וסולמות עלייה מהמים לרציפים.
• תקנה 37 – אמצעי עגינה ומערכת פגושים
לצורך השמירה על בטיחות כלי השיט העוגנים במעגנה ועל שלמות הרציף, מוצע להטיל על מפעיל המעגנה החובה לוודא קיום אמצעי עגינה ומיגון כלי שיט במעגנה ותקינותם, כל זאת בהתחשב בסעירות (אגיטציה) הגלים במעגנה ובמימדי כלי השיט להם יועדו.
התקנת אמצעי מיגון במעגנה מותנית באופן בניית המעגנה. בשל ההבדלים בין תוכניות המעגנות השונות ובאמצעי העגינה ומיגון כלי השיט המותקנים כיום במעגנה, לא בכל מעגנה ניתן להתקין את כל אמצעי המיגון הקיימים. יתרה מכך, חיוב מעגנה בביצוע שינוי באמצעים אלו עשוי לחייב בשינוי/בנייה מחדש של רציפים שעלויותיו גבוהות. בשל כך, מוצע להטיל על מפעיל המעגנה את החובה לפי סעיף זה כחובה כללית לוודא קיום ותקינות אמצעי עגינה ומיגון ברציפים למניעת פגיעה בכלי שיט או ברציפים במעגנה.
• תקנה 38 – אמצעי הספנה
מוצע להטיל על מפעיל המעגנה חובה להחזיק מנוף או אמצעי אחר לצורך הספנת כלי השיט העוגנים במעגנה. אמצעי ההספנה מיועדים לשם הוצאת כלי שייט מהמים לצרכי טיפול ואחזקה, וכן למצבי חירום של חדירת מים מסיבית לכלי השיט, שאז נדרש להספין את כלי השיט באופן מידי למניעת טביעתו במי המעגנה.
• תקנה 39 – האזנה לקשר
תקנה זאת נוסחה בהתייעצות עם משרד התקשורת.
התקשורת בין כלי השיט השונים, בים ובמעגנה, וביניהם ליבשה נעשית באמצעות מכשירי קשר אלחוטיים. תקשורת זו מתבצעת במהלך פעילותם היומיומית של כלי השיט ונועדה לצרכים שונים , החל מהעברת הודעות בדבר מזג האוויר, והסדרת הכניסה והיציאה מהמעגנה, וכלה בשליחת קריאות מצוקה של כלי שיט הנמצאים במצבי חירום.
לפיכך, מוצע להטיל על מפעיל המעגנה החובה להפעיל תחנת טלגרף אלחוטי, בהתאם להוראות פקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], התשל"ב-1972. עוד מוצע להטיל על מפעיל המעגנה החובה לקיים באמצעות תחנת הטלגרף האלחוטי האזנה לערוצי התג"מ הימי המפורטים בתקנה בהתאם להוראות הממונה על הנמלים.
• תקנה 40 – מידע
מוצע להטיל על מפעיל המעגנה החובה להביא לידי ציבור משיטי כלי השיט העוגנים במעגנה על גבי לוחות מודעות הנגישים לציבור המשיטים את הנתונים הבאים:
• נתונים מטאורולוגים עדכניים, לרבות מזג אויר, מצב הים, וכדו';
• הגבלות ניווט במימי החופין של מדינת ישראל, כגון, קיום מכשולי ניווט, סגירת שטחים, וביצוע עבודות ימיות;
• הודעות לימאים המתפרסמות לפי תקנה 59 ולפי הפרק השמיני לתקנות הנמלים (בטיחות השיט), התשמ"ג-1982 – נועד לסייע לציבור המשיטים בקבלת מידע הרלבנטי אליהם (כגון הודעות על מכשולי ניווט קבועים או זמניים וכיו"ב);
• פרטי שעות פעילות משרדי הנהלת המעגנה ושעות מתן שירותי המעגנה - פירוט שעות פעילות משרדי הנהלת המעגנה ושעות מתן שירותי המעגנה הינו רלוונטי מאוד לציבור המשתמשים בשירותי המעגנה, ויאפשר וודאות באשר לשעות פתיחת משרדי ההנהלה ומועדי מתן השירותים ויסייע בבירור טענות נגד הנהלת המעגנה בדבר סגירת המשרדים ואי קבלת שירותים במעגנה.
• תקנה 41 – תאורה
מוצע להטיל על מפעיל המעגנה החובה להתקין מערכת תאורה להארת תחום המעגנה. מערכת התאורה תותקן באופן שימנע סינוור כלי השיט ולא תפריע לזיהוי משואות הניווט. תקנה זו נועדה להבטיח תאורה מספקת בתחום המעגנה למניעת מפגעי בטיחות, אך בד בבד להבטיח כי התאורה שתותקן לא תפגע בבטיחות השיט וכלי השיט במעגנה.
• תקנה 42 – מערכת כיבוי אש
מוצע להטיל על מפעיל המעגנה החובה לקיים מערכת לכיבוי אש שתאושר על ידי רשות הכבאות העירונית שבתחום שיפוטה נמצאת המעגנה. תקנה זו נועדה להבטיח טיפול מהיר בשריפות אם וכאשר יקרו במעגנה.
• תקנה 43 – חשמל ומים
בשל העובדה שכלי שיט במעגנה משמשים גם כמגורים ארעיים ליאכטונרים, מוצע להטיל על מפעיל המעגנה החובה להקים ולהפעיל תשתית לאספקת מים וחשמל לכלי השיט העוגנים במעגנה. עוד מוצע כי לא יחובר כלי שיט לתשתית זו אלא באישור מנהל המעגנה.
• תקנה 44 – תדלוק
מוצע לחייב מפעיל מעגנה להקים ולהפעיל תחנת תדלוק לכלי שיט.
מאחר שניתן לקיים תחנת תדלוק במעגנה גם על ידי רכב מיכל וגם על ידי מיכלית (כלי שיט) ולאו דווקא באמצעות "תחנת דלק" בנויה וקבועה, הרי שמוצע לקבוע כי מיקום התחנה ואופן הפעלתה יקבע באישור הממונה על הנמלים ובהתאם לתנאי הבטיחות ולתנאים למניעת מפגעים סביבתיים, לרבות זיהום הים, כפי שנקבעו על ידי הרשויות המוסמכות לכך על פי דין.
• תקנה 45 – שירותים ומקלחות
כאמור לעיל כלי השיט העוגנים במעגנה משמשים פעמים רבות כמגורים ארעיים ליאכטונרים, ולכן , כמקובל בעולם, מוצע להטיל על מפעיל המעגנה להתקין ולהפעיל בתחום המעגנה, לשימוש ציבור המשיטים, שירותים ומקלחות בכמות מספקת בהתאם למספר מקומות העגינה במעגנה.
• תקנה 46 – מתקני קליטה
לשם שמירה על איכות הסביבה במעגנה ולמניעת זיהום מי המעגנה מוצע להטיל על מפעיל המעגנה להתקין מיתקני קליטה לאיסוף וסילוק שפכים, מי שיפוליים, שמן (שמן ראוי לשימוש) ושמן משומש (שמן שאינו ראוי עוד לשימוש) ופסולת (כהגדרתה בתקנה 30 שלעיל) בתחום המעגנה, בהתאם לתוכנית מפורטת שהממונה על הנמלים אישר מראש, לאחר התייעצות עם המפקח למניעת זיהום הים.
יובהר כי מיתקני הקליטה האמורים הינם שונים זה מזה בסוגם ובעלי מאפיינים המותאמים לסוג שפכים או פסולת מסוים אשר לקליטתו נועדו.
כן מוצע לחייב את מפעיל המעגנה לוודא כי מתקני הקליטה ירוקנו והשפכים או הפסולת שנאגרו בהם יסולקו למקום המיועד לכך לפי כל דין.
• תקנה 47 – ציוד זיהום ים
לשם מניעת זיהום מי המעגנה ולהבטחת טיפול מהיר במקרי זיהום, מוצע להטיל על מפעיל המעגנה החובה להחזיק במעגנה ציוד לניקוי מי המעגנה מזיהום בכמות שתאושר על ידי הממונה על הנמלים, לאחר שהתייעץ עם המפקח למניעת זיהום הים. על הציוד להיות מוכן לשימוש בכל עת.
• תקנה 48 – התייעצות עם המפקח למניעת זיהום הים
לשם השמירה על איכות הסביבה בתחום המעגנה ולמניעת זיהום ים והטיפול בו מוצע לקבוע לממונה על הנמלים חובת התייעצות עם המפקח למניעת זיהום ים קודם למתן אישורו לתוכנית להתקנת מתקני הקליטה במעגנה (תקנה 46(ג)) ואישור לכמות הציוד למניעת זיהום ים שתוחזק במעגנה (תקנה 47).
• תקנה 49 – תוכנית מוכנות למקרי חירום
לשם ייעול הטיפול במצבי חירום מוצע להטיל על מפעיל המעגנה החובה לערוך תוכנית מוכנות למקרי חירום בהם נדרשת התערבות המשטרה, מד"א, מכבי אש או כל גורם דומה אחר לרבות מקרים של תאונה ימית בתחום המעגנה ושריפה. בתוכנית יפורטו כל הפעולות שיש לבצע במקרים אלו ועל ידי מי יבוצעו וכן דרכי התקשורת לגורמים חיצוניים אלו. כן מוצע להטיל על מנהל המעגנה ועובדיו החובה להכיר את התוכנית ולתרגלה לפחות פעמיים בשנה.
• תקנה 50 – דיווח לממונה על הנמלים
לצורך הפעלת סמכויותיו של הממונה על הנמלים בפיקוח על ניהול הנמלים ובפרט בעניינים מקצועיים מובהקים או בעלי השפעה ממשית על בטיחות השיט או על תפעולה התקין של המעגנה, מוצע להטיל על מנהל המעגנה חובת דיווח לממונה על הנמלים בכל אחד מהמפורטים להלן וחובת ניהול יומן לתיעוד דיווחים אלה:
(1) איסור על כניסה ויציאה של כלי השיט מהמעגנה;
(2) משיית כלי שיט מהמים ללא הסכמתו של בעל כלי השיט;
(3) תאונה ימית בתחום המעגנה;
(4) שינוי משמעותי בעומק נתיב הכניסה למעגנה;
(5) אירוע חריג בתחום המעגנה;
(6) תקלה משמעותית באחת התשתיות;
(7) זיהום מי המעגנה או חשש לזיהום מי המעגנה;
(8) תירגול תוכנית המוכנות לפי תקנה 49;
(9) אי התקיימות הוראות תקנה 11 בעסק למתן שירותים ימיים הפועל בתחום המעגנה.
כמו כן לצורך הגברת הפיקוח השוטף על מנהל המעגנה ועל אופן השימוש בסמכויותיו על פי התקנות מוצע להטיל על מנהל המעגנה חובת דיווח לממונה על הנמלים מדי כל שלושה חודשים על השימוש בסמכויותיו ובסמכויות מפעיל המעגנה. מאחר שאין מבוקש להתערב שלא לצורך בפעילותה השוטפת המסחרית של המעגנה צומצמה חובת הדיווח לדיווח על השימוש בסמכויות כאמור, אשר יש בהן בכדי פגיעה מהותית בגורמים פרטיים ובקניינם, ובסמכויות הנוגעות לבטיחות השיט והחיים במעגנה בלבד, המפורטות בתקנת משנה (ג).
• תקנה 51 – הפסקת פעילות
במטרה לשמור על תפעולן התקין של המעגנות, על בטיחות השיט ועל איכות הסביבה הימית, ועל מנת למנוע מצב של ניגוד עניינים בין הפעולות הנדרשות לביצוע לדעת הממונה על הנמלים והנחיותיו לבין האינטרסים העסקיים של מפעיל המעגנה, מוצע להסמיך את הממונה על הנמלים, באישור שר התחבורה, לאסור כניסה ויציאה של כלי שיט מהמעגנה אם נוכח כי מפעיל המעגנה לא קיים את חובותיו לפי פרק שביעי זה, לאחר שנתן למפעיל המעגנה הזדמנות להשמיע טענותיו.
פרק שמיני – הוראות כלליות
תקנה 52 – תשלומים למפעיל המעגנה
• תקנת משנה (א)
השירותים אותם מספק מפעיל המעגנה לכלי השיט העוגנים במעגנה , לרבות אלה שחובה לתתם לפי הצעת התקנות כרוכים בעלויות רבות. מאחר שמפעיל המעגנה הוא גורם פרטי, מוצע להעניק לו סמכות לגבות תשלומים בעד השירותים כאמור.
תקנה זו מוצעת לנוכח פסק הדין בבג"ץ 6662/94 אמנון חורש נ' היועץ המשפטי לממשלה בו נידונה חוקיות גביית דמי עגינה במרינה אילת על ידי החברה הכלכלית אילת בע"מ. פסק הדין קבע כי זכותה של החברה לגבות תשלום בעבור השירותים שהיא מספקת בתחומי המעגנה קיימת בהתאם לחוזה ההפעלה שכרתה עם עיריית אילת, זאת כל עוד לא נמצא בסיס חוקי השולל ממנה את זכותה החוקית הזו. כמו כן, נקבע כי סמכות השר להתקין תקנות לקביעת אגרות בעניין זה איננה פוגעת בזכויות החברה במישור החוזי והקנייני ואיננה סותרת אותן, ובפרט כאשר מדובר בגביית תמורה בעבור שירותים שאין חובה חוקית לתיתם והמדינה מושכת את ידיה מאספקתם, וכאשר גביית תשלום בעבור שירותים מעין אלה מותרת בתחומי הנמל.
לאור פסיקה זו ובפרט לאור ההערה לעניין "שירותים שאין חובה חוקית לספקם" נקבעה תקנה זו למען יובהר כי בסמכות מפעיל המעגנה לגבות תשלומים עבור שירותים הניתנים על ידו במעגנה לכלי שיט, הגם שחובתו לתיתם קבועה בהצעת התקנות.
• תקנת משנה (ב)
מוצע להסמיך את מפעיל המעגנה, באישור הממונה על הנמלים, להורות על הוצאת כלי שיט שלא שילם את כל התשלומים החלים עליו.
בדומה להוראת תקנה 5 שלעיל, הליך זה הינו הליך חריג במובן שהוא מאפשר פגיעה בזכויות הפרט (הוצאת כלי שיט מהמעגנה או איסור על כניסתו למעגנה) כסעד עצמי – דהיינו ללא הליך שיפוטי. אף בתקנה זו יוחדה הענקת הסעד העצמי למקרים מסוימים בלבד בהן ישנה פגיעה בתפעול התקין של המעגנה, והיא הוכפפה להפעלת שיקול דעת בידי גורם שלטוני, אשר בידו לשקול את מלוא השיקולים הנוגעים בעניין.
כמובן שאין בתקנה זו כדי לפגוע בזכויותיו של מפעיל המעגנה /מנהל המעגנה לנהל הליך שיפוטי לגביית התשלומים שלא שולמו לו או להפעלת זכויות העומדות לרשותו על פי דין, כגון זכות עכבון, אשר בהגדרתה איננה כוללת הוצאת כלי שיט משטח המעגנה או איסור על הכנסתו אליו, אף אם אין אלה מצוינים בתקנות המעגנות, שהרי כקבוע בתקנה 60 להצעת התקנות, תקנות אלו באות להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן.
תקנה 53 – תשלומים כתנאי להשטה אל מחוץ למימי החופין
הצעת תקנה זאת מבוססת על סעיף 40 לפקודת הנמלים לפיו:
"מנהל נמל לא ירשה לכלי שיט, לעזוב את הנמל אלא אם שוכנע ששולמו אגרות הנמל, מכס, דמי הסגר ושאר תשלומים בעד כלי השיט או טובין שעליו, או שיש ערובה לתשלומם, והוא רשאי שלא להרשות שיוצאו משטח הנמל טובין שיש עליהם תשלום כאמור לפני ששוכנע ששולם או יש ערובה לתשלומו.
בכדי להבטיח כי ישולמו כל התשלומים החלים על כלי שיט קודם ליציאתו ממימי החופין של ישראל ועל מנת למנוע מצב בו כלי שיט שלא שילם את מלוא התשלומים החלים עליו במעגנה, יצא אל מחוץ למימי החופין דרך מעגנה אחרת לה אינו חב דבר, מוצע להתנות יציאת כלי שיט מהמעגנה (אם דרך הים ואם דרך היבשה) אל מחוץ למעגנה באישור מנהל המעגנה כי שולמו כל התשלומים החלים על כלי השיט.
תקנה 54 – סייג לתחולה
מוצע לקבוע כי על מעגנות בהן יותר ממחצית כלי השיט העוגנים במעגנה שייכים למפעיל המעגנה וכי השירותים לכלי השיט ניתנים במעגנה ללא תמורה, כדוגמת נמל טבריה המורכב ממספר מעגנות קטנות שחלקן שייכות לחברות שונות המפעילות מספר כלי שיט העוגנים במעגנה, לא יחולו ההוראות בעניינים הבאים: חובת הודעה בטרם השטת כלי שיט בתחום המעגנה (תקנה 13); חובת מפעיל המעגנה להחזקת אמצעי הספנה (תקנה 38); הפעלת תחנת טלגרף והאזנה לערוצי התג"מ הימי (תקנה 39); חובת התקנת והפעלת תשתית לאספקת מים וחשמל (תקנה 43), תחנת תדלוק (תקנה 44) ושירותים ומקלחות (תקנה 45).
במעגנות אלו, כבכל מעגנה, נדרש מפעיל המעגנה לתת שירותים לכלי השיט העוגנים במעגנה. עם זאת במקרה זה כאשר מפעיל המעגנה הוא גם הלקוח שלה, בבואו לתת שירותים לכלי השיט שלו, ומאחר שאין חוזה עגינה עצמי, הוא יכול לבחור ולהחליט על שיטת הטיפול בכלי השיט שלו לפי שיקול דעתו, והואיל וכלי השיט במעגנה הינם רכושו, סביר כי יעניק הטיפול הטוב ביותר להבטחתם.
תקנה 55 – ערר
על מנת לאפשר בקרה והפעלת שיקול דעת מקצועי על החלטות מנהל המעגנה מוצע לקבוע מנגנון כללי להגשת ערר על כל החלטה של מנהל המעגנה על פי תקנות אלו, למעט לפי תקנה 5(ב), לממונה על הנמלים.
מוצע לגרוע ממניין החלטות מנהל המעגנה שעליהן ניתן לערור בפני הממונה על הנמלים, את ההחלטה לפי תקנה 5(ב) לפירוק מיתקן ימי שהוקם ללא רשות מנהל המעגנה, זאת שכן החלטה כאמור מותנית באישור הממונה על הנמלים ובעריכת שימוע לאדם כלפיו ניתנת ההחלטה. במצב דברים זה נערכה כבר מעין "ביקורת שלטונית" על החלטת מנהל המעגנה, עוד קודם ליישומה, ואין טעם לקבוע ביקורת נוספת (ערר) בידי אותו דרג.
תקנה 56 – נטילת סמכות
בכדי לאפשר בקרה אפקטיבית על פעילות מנהל המעגנה ולשמירה על בטיחות השיט ולצורך תפעול תקין של המעגנה מוצע להעניק לממונה על הנמלים סמכות ליטול סמכות מסמכויות מנהל המעגנה למטרות אלו.
יודגש כי תקנה זו חוזרת למעשה על הסמכות הקיימת בידי הממונה על הנמלים לפי סעיף 3 לפקודת הנמלים המפורט לעיל.
כמובן, שכעניין של מינהל תקין, עם השימוש בסמכות זו יודיע על כך מיידית הממונה על הנמלים למפעיל ולמנהל המעגנה.
תקנה 57 – אכיפת הוראות
מוצע להעניק למנהל המעגנה, באישור הממונה על הנמלים, סמכות לאכוף הוראה מהוראותיו שלא בוצעה, באמצעות הוצאת כלי שיט מתחום המעגנה, ריתוקו, העברתו ממקומו או לאסור כניסתו למעגנה, אם בעצמו ואם על ידי מי מטעמו, כל זאת על חשבון בעל כלי השיט.
מאחר שתקנה זו מקנה למנהל המעגנה, כגורם פרטי, סמכות לביצוע פעולות בעלות אופי הפוגע בקניינו של אדם, יש צורך בפיקוח על ההחלטות המתקבלות מכוח סמכות זו ובפרט כאשר הן מתקבלות על ידי מנהל המעגנה שהינו עובדו של מפעיל המעגנה, שהוא בעל שיקולים עסקיים, ועל כן נדרש אישור הממונה על הנמלים קודם למימוש הסמכות.
יובהר כי בזכות הערר לפי תקנה 56 שלעיל אין די בכדי למנוע פגיעה כאמור, היות וזכות זו קמה לאחר מתן ההחלטה העשויה להתבצע עוד קודם למימוש זכות הערר.
תקנה 58 – הודעות לימאים
במטרה להביא לידיעת מפעילי ומנהלי המעגנות ולידיעת ציבור המשיטים ובעלי כלי השיט את החלטות הממונה על הנמלים אשר ניתנו מכוח סמכויות המסורות לו בהצעת תקנות זו בעניינים טכניים, כלליים, בטיחותיים ומנהליים וכללי התנהגות מקצועית, מוצע להעניק לממונה על הנמלים סמכות לפרסם הודעות לימאים (כהגדרתם בפרק השמיני בתקנות הנמלים (בטיחות השיט), התשמ"ג-1982).
יובהר כי, כאמור, מטרת תקנה זו לשמש כאמצעי פרסום להחלטות הממונה על הנמלים אשר ניתנו מכוח סמכויותיו המסורות לו בהצעת תקנות זו, כגון – הגבלת השימוש במיתקני המעגנה (תקנה 2) והפסקת פעילות במעגנה (תקנה 51), ואין בהן לכשעצמן בכדי לקבוע נורמות בעלות פועל תחיקתי (קרי, הוראות הקובעות נורמה משפטית חדשה המביאה לשינוי במשפט הנוהג במדינה, והמופנות אל הציבור כולו או אל חלק בלתי מסוים ממנו) או להסמיך את הממונה על הנמלים לפרסם הוראות בנות פועל תחיקתי שכאלו.
תקנה 59 – סמכויות מפקח למניעת זיהום הים
מוצע כי מתוקף סמכויותיו למניעת זיהום הים לפי כל דין המפקח למניעת זיהום הים יפקח על קיום הוראות תקנות אלו לעניין מניעת זיהום מי המעגנה (פרק שישי) ולעניין מקום התקנת מתקן הקליטה לאיסוף פסולת ושפכים (תקנה 46(ג)) וכמות הציוד לניקוי הים מזיהום (תקנה 47).
יצוין כי הגדרת סמכויות זו של המפקח למניעת זיהום ים נקבעה על פי בקשת המשרד לאיכות הסביבה, המעוניין בהפעלת סמכויות אלו ואשר ברשותו הכלים וכוח האדם המיומן לכך.
תקנה 60 – שמירת דינים
מוצע לקבוע הוראה כללית לפיה, הוראות תקנות אלו לא יגרעו מהוראות כל דין אחר.
תקנה 61 – תחילה
על מנת לאפשר הערכות נאותה להוראות תקנות אלו, מוצע לקבוע כי התקנות ייכנסו לתוקפן 60 יום מיום פרסומן.
תקנה 62 – הוראות מעבר
לשם התאמת המצב הקיים כיום במעגנה להוראות תקנות אלו, ועל מנת לאפשר למפעיל המעגנה להתאים את כל המתקנים במעגנה להוראות תקנה 4 לעניין מיתקנים ימיים, להוראות תקנה 11 לעניין עסק למתן שירותים ימיים ולהוראות הפרק השביעי הקובעות קיום תשתיות והקמת מתקנים, אשר יתכן ואינם קיימים כיום בכל המעגנות, מוצע לקבוע כי:
(1) כל מתקן ימי שהוקם והופעל קודם לכניסת התקנות לתוקפן יראו אותו כמתקן שאושרה הקמתו על ידי מנהל המעגנה לפי תקנה 4;
(2) עסק למתן שירותים ימיים הפועל כבר במעגנה יראו אותו כאילו אושרה פעילותו בידי מפעיל המעגנה כאמור בתקנה 11;
(3) במעגנה שהפעלתה כדין החלה לפני תחילת תקנות אלו יראו את מפעיל המעגנה כאילו מילא חובותיו לפי הפרק השביעי לתקנות במשך שנה מיום תחילתן. כמובן שבחלוף שנה זו יהא על מפעיל המעגנה למלא את כל חובותיו לפי הפרק השביעי.
תוספת
בתוספת מפורטות כל המעגנות עליהן יחולו התקנות המוצעות, והיא כוללת את הנמלים בישראל המשמשים לעגינת כלי שיט קטנים בלבד, וכן נמלים אשר חלק מהם משמש כאמור, תוך נקיבת אותו חלק בנמל בלבד.