חומר רקע
הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון-הבעת עמדה לעניין הסדר טיעון), התשס"ו-2006
נקודות מוצעות לדיון ביום רביעי ה- 07 בנובמבר 2007 מטעם הייעוץ המשפטי לוועדה
הוראות החוק לעניין זכותו של נפגע עבירה להביע עמדה לעניין הסדר טיעון ברורות ומפורשות. לפי ס' 17 לחוק על התביעה להודיע לנפגעי עבירות מין ואלימות חמורה (בלבד) על קיומה של אפשרות כי עניינם יוכרע בדרך של הסדר טיעון, וליתן להם הזדמנות להגיב עליה, והכל בטרם יוחלט אם לאשר את ההסדר. למצב המשפטי הקיים מספר מאפיינים ברורים:
(1) אין לנפגע העבירה 'זכות וטו' או אפילו מעין 'זכות הצבעה' לעניין אישור הסדר טיעון, לא על ידי התביעה ולא על ידי ביהמ"ש;
(2) עמדתו של הנפגע לעניין הסדר הטיעון לא תהווה אלא חלק ממכלול השיקולים שהתביעה מצווה עליהם לעניין זה והנתונים כמכלול בשיקול דעתה הבלעדי;
(3) החוק מחייב הודעה בדבר האפשרות שהתביעה תגיע להסדר טיעון, ואין חובה להודיע לנפגע על הסדר טיעון ספציפי.
הצעת ח"כ איתן (בעקבות הדיונים הקודמים בוועדה)
קביעת מסלול נוסף על זה הקבוע היום בס' 17 לחוק ולפיו: מקום שבו נפגע עבירת מין או אלימות חמורה קיבל הודעה לפי ס' 8(ג)(2) על האפשרות שהתביעה תגיע להסדר טיעון עם הנאשם, והוא הגיש עמדתו בכתב לתובע, הוא רשאי כי עמדתו האמורה תובא בפני ביהמ"ש אם יבקש זאת, בדיון בכתב האישום שבו מציג התובע בפני ביהמ"ש את הסדר הטיעון אליו הגיע עם הנאשם.
נקודות לדיון
אם הנפגע יביע עמדה בפני ביהמ"ש לענין סעיפי אישום (במובחן מהעונש), הרי שהוא יציג בפני ביהמ"ש תיאור עובדתי של העבירה מנקודת מבטו, ומכאן שיהיה מדובר במידע שלא נבחן ראייתית בהליך הפלילי. לכאורה, אם רוצים לשמור על ההליך הפלילי האדברסרי, משמעות הדבר שקבלת ההצעה דנן מחייבת גם מתן אפשרות לנאשם ולתביעה לחקור חקירה נגדית את הנפגע ואף להביא עדויות מטעמם כדי לערער את מהימנות הנפגע ולהפריך גרסתו העובדתית. מאידך גיסא, ברור הוא שבמצב כזה נוצר למעשה מעין משפט זוטא במעמד אישור הסדר הטיעון, שיש בו כדי לסרבל את ההליך כולו.
כדי להתגבר על הבעייתיות האמורה ניתן היה לכאורה לקבוע עילה צרה ודווקנית לצורך התערבות ביהמ"ש כך שיאפשר הבאת ראיות נוספות על עמדת הנפגע רק במקרים חריגים. ברי, כי קביעתה של עילה כאמור היא בעייתית ביותר במצב החקיקתי הקיים שבו החוק כלל אינו קובע מהן עילות ההתערבות של ביהמ"ש בהסדרי טיעון ככלל. במצב הנוהג, דומה שביהמ"ש ידחה הסדר טיעון המבוסס על שיקול בלתי ענייני, זר או פסול. אולם מדוע לייחד אמות מידה כאלה רק למצב שבו מדובר בהסדר טיעון שבו נפגע העבירה הביע עמדה ולא לצורך הסדרת שיקול דעתו של ביהמ"ש בבואו לאשר הסדרי טיעון ככלל? האם המחוקק יבקש לקבוע אמת מידה שונה לעניין שיקול דעתו של ביהמ"ש באישור הסדרי טיעון בסיטואציות שבהן הנפגע מביע עמדתו? אם סבורה הוועדה כי הגיעה העת לעגן את אמות המידה לאישור הסדרי טיעון בחוק, הדבר אפשרי כמובן, אולם נדמה שהדרך לעשות כן היא במסגרת הסדרה של הסוגיה של הסדרי טיעון בכללותה. יצוין, כי בדעת משרד המשפטים ליזום תזכיר חוק בנושא זה.
לחלופין ניתן היה לקבוע כי כל ספק קל שבקלים שמעלה עמדת הנפגע אצל ביהמ"ש מחייב אותו להעביר את התיק לבירור ולמעשה לדחות את הסדר הטיעון. ברי, שקביעה כאמור למעשה מעניקה זכות וטו לנפגעי העבירה לענין הסדרי טיעון ויש בה אף לפגוע פגיעה ממשית בזכויות הנאשם אשר בשלב זה כבר שינה מצבו לרעה (למשל מהטעם שהודה או מסר גרסה לצורך גיבוש הסדר הטיעון).
בעייתיות נוספת שיש בהצעה נובעת מכך שככל שההליך הפלילי שבו נתון הנאשם מצוי בשלב מתקדם יותר, כך גובר הפוטנציאל לפגיעה בזכויותיו ולכן העלאת השגות מצד נפגע העבירה נגד הסדר הטיעון בפני הערכאה הדיונית בשלב אישור הסדר הטיעון מעוררת ביתר שאת צורך לאזן בין האינטרסים המנוגדים שלו ושל הנאשם. ייתכן, שמתן אפשרות להעלאות טענות שמקורן מנהלי כנגד ההסדר שלא בפני הערכאה הדיונית, היה נותן מענה לחשש זה.
יצוין כי על פי המצב הנוהג, מוסמך בג"ץ לפקח על חוקיות החלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה הנוגעות להעמדה לדין ובכלל זאת החלטה לחתום על הסדר טיעון עם נאשם. בעשותו כן, שואל עצמו בג"ץ האם נגועה החלטת היועץ בפגם מהפגמים המהותיים הבאים: האם היא בלתי סבירה באופן קיצוני; האם הובילו להחלטה שיקולים זרים; האם ההחלטה מנוגדת לאינטרס הציבורי ולתקנת הציבור; והאם ההחלטה נתקבלה תוך פגיעה מהותית בעיקרון השוויון בפני החוק.
הצעה חלופית – בעקבות דיונים קודמים של הוועדה:
להפוך את זכותו של הנפגע לזכות עם תוכן מהותי, מבלי לפגוע בנקודת המוצא העקרונית לפיה שיקול הדעת לעניין עריכת הסדר טיעון עם נאשם, כמו גם לעניין פרטיו, מצוי בסמכותה הבלעדית של התביעה. לפי הצעה זו, החוק יתוקן כך שהחובה שתוטל על התובע תהיה להודיע לנפגע עבירת מין או אלימות חמורה על פרטיו של הסדר טיעון מתגבש ולא רק על האפשרות שיוגש הסדר טיעון. על כך, תיווסף דרישה נוספת לביקורת חיצונית על התביעה, ולפיה בדיון בכתב האישום שבו מציג התובע בפני ביהמ"ש הסדר טיעון אליו הגיע עם הנאשם, יברר ביהמ"ש האם קוימו הוראות חוק זכויות נפגעי עבירה.
נדמה כי הצעה כזו תעצים את מעמדו של נפגע העבירה בהליך הפלילי מבלי לפגוע במסגרת הדיונית והמהותית הקיימת. הצעה זו גם עולה בקנה אחד עם אמות המידה שהתוותה השופטת ארבל בפסק דינה בבג"ץ 5961/07 פלוני נ' פרקליט המדינה שם קבעה כדלקמן:
(1) על התביעה לתת לנפגע העבירה הסבר ומידע אודות הסדר הטיעון הנשקל על ידה, אודות השיקולים העומדים ביסוד הכוונה לערכו, ככל שניתן, ואודות האיזון שנערך במסגרתו בין האינטרסים השונים הרלבנטיים לעניין. בין היתר, עליה לתאר בפני הנפגע קשיים שונים אם התגלעו בהוכחת האישומים, להסביר אילו אישומים צפויים להימחק מכתב האישום במסגרת ההסדר והטעמים שבגינם נעשו השינויים; ובהתייחס לעונש עליה לציין לאיזה עונש בכוונתה לעתור ולהבהיר לנפגע שעל ההסדר להיות מובא לאישור ביהמ"ש.
(2) על התביעה לשמוע בלב פתוח ובנפש חפצה את עמדתו של נפגע העבירה בהתייחס לאפשרות זו ובמיוחד להתרשם מנקודת השקפתו כנפגע וכמתלונן. כחלק מחובה זו ראוי לתת לנפגע לאחר ששמע את הסברי התביעה שהות סבירה לגבש את עמדתו ביחס להסדר, בין באופן עצמאי ובין לאחר היוועצות עם גורמים נוספים כמו קרובי משפחה וחברים, ואף לתת לו שהות לשכור לעצמו ייצוג משפטי.
(3) על התביעה להבהיר לנפגע כי עמדתו היא רק שיקול אחד מבין השיקולים שעליה להביא בחשבון, כי אינה מחויבת לעמדה שהביע בפניה וביהמ"ש רשאי לאשר את ההסדר חרף עמדת הנפגע. ראוי גם ליידע את הנפגע אודות זכותו לפי ס' 18 לחוק למסור הצהרה בכתב על פגיעות ונזקים שנגרמו לו אשר תובא בפני ביהמ"ש בדיון בעניין גזר דינו של הנאשם.
לחלופין, ח"כ איתן הציע כי יגובש מנגנון של ביקורת מנהלית חיצונית על החלטות הפרקליטות להתקשר בהסדר טיעון עם נאשמים. על פי הצעה זו, יוקם גוף חיצוני לפרקליטות שאליו נפגע העבירה יהיה רשאי לפנות לצורך השגה על תנאיו של הסדר טיעון מתגבש, עוד קודם להבאת ההסדר בפני הערכאה הדיונית (על כל הבעייתיות הכרוכה בכך כמפורט לעיל).
לחלופי חלופין, ניתן לשקול יצירת מנגנון ביקורת מנהלי פנימי על החלטות כאמור, למשל בדרך של דרישת אישור של דרג בכיר בפרקליטות להסדרי טיעון מסוימים (למשל כאלה שלגביהם הביע נפגע העבירה עמדתו, וקיימת סתירה בין עמדתו ובין פרטיו של הסדר הטיעון).