חומר רקע
21 בנובמבר, 2007
מ ז כ ר
מאת: עו"ד עמוס האוזנר – יו"ר המועצה הישראלית למניעת עישון
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת
בנושא: חוק מניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון התשמ"ג – 1983: (להלן – "חוק מניעת העישון") - שיעור הקנסות בברירת קנס לאור תיקון מס' 2 לחוק.
========================================================
נתבקשתי, לאור ניסיוני בנושא מאז שנת 1983, וכמי שיזם את התיקון מס' 2 הנ"ל, ניסח את ההצעה, וליווה את הליכי חקיקת התיקון בכנסת, לחוות דעתי בנוגע לגובה הקנסות בברירת הקנס.
המלצתי היא - לאשר את פניית משרד המשפטים, יחד עם משרד הבריאות, לעניין גובה הקנסות. הפרטים בהמשך.
1. רקע
חוק מניעת העישון נחקק כדי להשיג מניעה של חשיפת בני אדם לתופעה הנקראת "עישון כפוי", לאמור שאיפת רעלי העשן ממוצרי הטבק בניגוד לרצונם.
חוק מניעת העישון קובע בסעיף המטרות שהוסף לאחרונה, בתיקון מס' 2 הנ"ל (להלן – "התיקון"), כי העישון הכפוי גורם לתחלואה, נכות ומוות, והחוק נועד למנוע זאת.
בדברי ההסבר להצעת התיקון מובאת האמנה הבינלאומית אותה אישרה ישראל בשנת 2005, ובה התחייבה לנקוט אמצעים חקיקתיים ומנהליים למניעת החשיפה לעישון הכפוי.
תיקון מס' 2 לחוק נדרש כי אין החוק נאכף כיום, למרות התחייבות בינלאומית זו. הנושא נדון ביולי 2006 ע"י בית המשפט העליון, אשר דיבר על "כבדותה ואיטיותה" של פעולת הרשויות לאכיפת החוק, בע"א 9615/05, אירית שמש נ. פוקצ'טה בע"מ, שהח"מ ייצג בה את המבקשת שבקשתה נתקבלה.
כן מומלץ לעיין בדו"חות השנתיים לפי חוק חובת הדיווח על הנזקים מעישון מוצרי טבק, התשס"א-2000, לפיהם מספר הדו"חות הנרשמים כיום הוא אפסי. כדוגמא אפשר לעיין במכתבה של עיריית ת"א, לפיו היא מטילה רק דו"ח אחד מכוח חוק מניעת העישון על כל 4000 דו"חות (!) שהיא מוציאה בגין עבירות חניה. היא גם מוציאה הרבה יותר דו"חות בגין פתיחת עסקים בשבת מאשר בגין חוק מניעת העישון (יחס של 1:10).
התיקון העלה את גובה הקנס, וקבע כי שיעור סכום ברירת הקנס לא יעלה על עשירית מסכום הקנס הנקוב בצד כל עבירה. חברי הכנסת חיוו בעת הדיון את דעתם, מהו סכום הקנס המתבקש לגבי כל עבירה, ודבריהם נרשמו בפרוטוקול כחלק מהליך החקיקה. הגיעה העת לקבוע את סכום ברירות הקנס. לכך נועד מזכר זה. המזכר יסקור תחילה את השיקולים הנוגעים בדבר, וכסיכום תופיע המסקנה המתבקשת מן השיקולים הנסקרים.
2. השיקולים הרלוונטיים בקביעת גובה הקנס
(א) המאטריה בה אנו עוסקים: כאמור, מדובר בחוק שמטרתו להציל חיי אדם. כך קרה בפועל בסקוטלנד, שם נחקק לפני שנה חוק דומה, ונמדדה כבר מאז שנכנס לתוקפו ירידה תלולה במספר התקפי הלב. החוק אכן יכול איפוא להציל חיי אדם כשהוא מקוים. קשה למצוא דוגמאות כל כך בולטות ומיידיות להצלת חיים. על גובה הקנס לשקף את מידת הצורך בתוצאה המבוקשת.
(ב) הפגיעה באוטונומיה שלא לעשן: על הקנסות להיות כאלה, שירתיעו מפני פגיעה באוטונומיה של מי שבחר שלא לעשן. זו זכות בסיסית, ויש לדאוג שלא תהיה כל פגיעה בה.
(ג) עמדת הפסיקה בנדון: לגבי שלוש מן העבירות נשוא ברירת הקנס, ניתנה עמדת הפסיקה בדבר חומרתן. מדובר בעבירות של (1) אי הצבת שלט בדבר איסור העישון; (2) של העדר אכיפה מצד המחזיק במקום; ו-(3) הצבת מאפרות במקום ציבורי אסור בעישון.
(1) לענין השילוט – הנושא עלה בבית המשפט העליון ברע"'א 9615/05 הנ"ל, שם היה העדר השילוט שיקול מרכזי בהטלת אחריות על המחזיק ובהגדלת סכום הפיצוי פי 10 ע"י ביהמ"ש העליון; וכן בת"ק 07-11169, ירון רותם נ. קפה נטו שם צויינה החומרה באי הצבתם של השלטים, שם נפסק פיצוי לנפגע מעישון כפוי בסך 2000 ₪ ללא הוכחת נזק.
(2) לענין המאפרות – עוד בטרם הוגדרה הצבתן כעבירה מכוח התיקון, הדגישה הפסיקה את חומרת הצבתן, כמעודדות את העישון, ואמרה כך בת.ק. 10153/06, נעם פלד נ. החברה לניהול של דיזנגוף סנטר (השופטת יעל אילני):
"הנתבעת פעלה בניגוד לרוח החוק בשני ההיבטים: האחד – בהציבה מאפרות
ברחבי הקניון. אין ספק שמדובר בשדר הפוך מזה המשודר בשלטי איסור העישון … אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 4000 ש"ח ".
(3) לענין אי-האכיפה בידי המחזיק – אמר כב' השופט שלמה פרידלנדר בענין ת"ק 3658-06-07, גיא אופיר נ. רוזטי מזון בע"מ, עד כמה חשובה הנחישות באכיפה: וכי גובה הפיצוי עקב אי-מניעת העבירות אמור להגיע כדי גובה סמכותו של ביהמ"ש לתביעות קטנות שהוא 17,800 ₪. על הקנסות לקחת בחשבון עמדה זו של בית המשפט.
(ד) הגשמת רצונו של המחוקק: במהלך הדיון בתיקון בועדת הכלכלה, עלו וירדו חלופות שונות לגבי שיעור הקנסות. חברי הכנסת שקבעו את נוסח החוק ואת העונש, לקחו בחשבון את הקנס ששיעורו היה לנגד עיניהם, וברור כי היו משנים את הנוסח אילו סברו כי בסופו של דבר שיעור הקנס יהיה שונה מזה שציינו לפרוטוקול כקנס שהם מניחים שייקבע בסופו של דבר. הגשמת רצונו של המחוקק היא יעד חשוב בחקיקת המשנה.
(ה) התאמה לדברי חקיקה אחרים: כדוגמא, חיקוק בריאות וטרינרי: תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי– מחלת בעלי חיים) התשס"ה–2005 קבע קנסות בסך 3500-1000 ₪ לעבירות על פיו. ואילו חוק שמירת הניקיון, העוסק בהשלכת פסולת שאינה תעשייתית, קבע קנסות בסכומים של 4000-1000 ₪. מדובר בעבירה שעניינה העיקרי הוא באסתטיקה. כאן מדובר בעבירות הפוגעות ישירות בחיי האדם ובאוטונומיה שלו, ועל הקנס להיות בדרגה גבוהה יותר, באופן משמעותי. ידוע, כי כרגע יש מגמה להגדיל עוד את ברירות הקנסות בגין אי-שמירת הניקיון. דוגמה אחרת היא עבירות מנהליות (קנס מנהלי – איסור העסקת עובדים זרים שלא כדין והבטחת תנאים היגייניים) התשנ"ב-1992, שם נקבע קנס מינהלי של 5000 ₪ ועוד 900 ₪ ליום. קל וחומר בעבירה שעניינה קשור ישירות בהצלת חיים, והוכח בפועל כי חיי אדם אכן ניצלים כשהיא נמנעת.
(ו) היחס ההולם בין גובה הקנס בברירת הקנס לבין הקנס שיכול להטיל בית המשפט: כאמור, בתי המשפט קבעו כבר פיצויים אזרחיים גבוהים ביותר. יש להניח כי גם שיעור הקנסות שיוטלו בפועל בבית המשפט יהיה גבוה, לאור הנחיות הפסיקה עד כה; כך שהיחס של 10:1 בין השניים ראוי הוא כדי להרתיע את העבריין מפני הרצון להישפט, שיגרום לעומס על בתי המשפט. המשך מגמה זו ימנע כל חשש מפני עומס כזה. מכל מקום, מחלקות התביעה ברשויות המקומיות חזקה עליהן שידעו להתמודד עם התביעות כפי שהן מתמודדות בעבירת בניה וחניה למשל.
(ז) כיבוד התחייבות בינלאומית: הקנסות צריכים לעמוד בקני מידה ההולמים התחייבות בינלאומית של המדינה, גם כשהם מתורגמים למטבעות אחרים (דולר או יורו). כאמור, ישראל התחייבה לנקוט אמצעים חקיקתיים ומנהליים למניעת החשיפה לעישון הכפוי. על גובה הקנס לבטא מילוי אחר התחייבות בינלאומית זו.
(ח) מניעת הרווח מן העבריינים, ועידוד הרשות האוכפת למלא תפקידה:
המחזיקים במקומות ציבוריים טוענים כי "כדאי" להם להפר את החוק ולשלם קנסות נמוכים יחסית לאור רווחיהם, ומאידך עד כה הרשויות האוכפות סבורות כי לא כדאי כלכלית לאכוף את החוק; ובפועל אין הן אוכפות אותו, כאמור בדו"חות השנתיים שמפרסם משרד הבריאות מכוח חובתו לפי חוק חובת הדיווח בדבר הנזקים הבריאותיים מעישון מוצרי טבק, התשס"א-2000. המחוקק לקח בחשבון בשיקוליו את גובה הקנס שייקבע כנימוק מרתיע (את העבריין) וממריץ (את הרשות האוכפת). זהו התמריץ הקיים לאחר שלא נקבעה חובה של מינוי מפקחי רשות מקומית במספר מסויים ומוגדר, מתוך הנחה שדי בגובה הקנסות. על מחוקק המשנה להגשים את השיקול, כמו גם את המטרה.
3. לאור זאת, גובהן של ברירות הקנס ראוי שיהיה כפי שהמליצו חברי ועדת הכלכלה, וכפי שאכן נתקבל על דעתם של משרדי המשפטים והבריאות בצווים כפי שהוגשו על ידם.
==+====+====+====+====+====+====+====+====+====+====+=
/tmp/doc2txt-v82d9a7j/input.doc