חומר רקע
כבוד האדם – הערות לדיון
ד"ר מרגית כהן
הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים
במסגרת הדיון בפרק זכויות היסוד בחוקה, קיימת הסכמה כי לכבוד האדם כזכות חוקתית יש מקום מרכזי וחשוב בחוקה. עם זאת, עולות מספר שאלות בקשר לאופני ההגנה על זכות זו. נייר עמדה זה מבקש להוסיף על חומר רקע אחר, ולכן איננו מהווה בחינה מקיפה של הזכות לכבוד.
הדיון מחויב ראשית לכמה נקודות יסוד:
מבחינת משטרה, מדינת ישראל היא דמוקרטיה ליברלית. אחד מיסודותיו של משטר זה מעוגן במחויבות פוליטית וחברתית להגנה על זכויות יסוד, המוכרות בכל משטר דמוקרטי ליברלי. אלה נגזרות מן ההכרה שתכליתה של המדינה היא בהגנה על אזרחיה, על בסיס תפישה ערכית משותפת שלפיה כל המשתתפים בעשייה החברתית והמדינית הם בני אדם בני חורין בעלי ערך שווה הראויים לכבוד מעצם היותם בני אנוש.
כך, זכותו של כל אדם לכבוד נתפשת כזכות טבועה, אינהרנטית, הנתונה לכל אדם באשר הוא אדם. היא מוכרת למשל בהכרזה האוניברסלית של האו"ם בדבר זכויות האדם, סעיף 1: "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בכבודם ובזכויותיהם. כולם ניחנו בתבונה ובמצפון, ומשום כך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה."
גם במדינת ישראל, שיח הכבוד הוא שיח חשוב, לפני ומעבר לקיבועו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ראו למשל "כבוד האדם או השפלתו? מתח כבוד האדם בישראל", אסופת מאמרים בעריכתם של אלוף הראבן וחן ברם, בהוצאת הקיבוץ המאוחר ומכון ון ליר.
הקדשת סעיף נפרד להגנה על כבוד האדם: לאור מרכזיותה של הזכות, יש חשיבות עליונה בהקדשת סעיף נפרד לכבוד האדם. אזכורו של כבוד האדם בסעיף העקרונות ההצהרתי הוא כמובן חשוב; סעיף זה יידון בהמשך דיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט. אולם חשוב להדגיש שלא די בסעיף ההצהרתי, שלו ערך חינוכי ותרבותי, אבל איננו מספק כלים ראויים להגנה על זכות עילאית זו.
הזכות לכבוד האדם מול זכויות אחרות: אכן, עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהיה חוק חסר, קיבל כבוד האדם משמעות מיוחדת, לאור היעדר ההגנה המפורשת על זכויות יסוד מרכזיות אחרות. בביהמ"ש העליון נשמעו גישות שונות, כולן מכירות בחשיבותו של כבוד האדם; הגישה המרכזית הכירה באופן חלקי בלבד בהישענות על כבוד האדם כדי להגן על זכויות אחרות: זאת, רק כאשר לפגיעה בזכות האמורה היה גם משקל של פגיעה בכבוד האדם. כך, למשל, כשדובר בפגיעה בשוויון, קבע ביהמ"ש כי לא כל פגיעה בשוויון יהיה בה משום פגיעה בכבוד האדם.
בחקיקתה של חוקה שתכיר בכל זכויות האדם הקלאסיות, שהן חלק בלתי נפרד מן המערך של דמוקרטיה ליברלית – לרבות השוויון, חופש הביטוי, חופש המצפון והדת – ניתן יהיה להסתמך ישירות על זכויות אלה. עם זאת, אין בכך כדי לייתר את מקומה הנכבד של הזכות לכבוד האדם. כאמור לעיל, לזכות זו נתון מקום מרכזי בצד הזכויות האחרות. היא מעולם לא נועדה להחליפן ואינה מתייתרת בשעה שכל הזכויות האחרות מקבלות ביטוי חוקתי.
היקף הזכות: יש לדחות את ההצעה להסתפק באיסור על ביזוי או השפלה (כאחת הגירסאות שהובאה בפני הוועדה). לכך מספר סיבות:
1. מושג "כבוד האדם" והזכות לכבוד נגזרים כאמור מעצם היות האדם בן אנוש. הוא איננו שווה ערך לאיסור על ביזוי או השפלה, אם כי ביזוי והשפלה בדרך כלל פוגעים בכבוד האדם.
2. הביטוי "ביזוי או השפלה" איננו מן הביטויים המקובלים בחוקות. סעיפי חוקה הם במובהק בעלי ניסוח רחב ולא פרטני. לכל היותר, מצב של ביזוי או השפלה הוא אחד הביטויים של פגיעה בכבוד האדם. פירוט יתר בסעיף חוקתי הוא בעייתי, הן משום שהוא עלול למנוע הכרה בפגיעות שאינן מפורשות, והן משום שהוא עלול לחול גם על מצבים שאין זה ראוי כי יזכו להגנה.