חומר רקע

עמדת מטה המאבק למען האב הגרוש לדיון ביום 26-27/11/07 בעניין:- זכויות היסוד של האדם סעיף 4. חירות אישית- דיון זכויות היסוד של האדם 5. כבוד האדם - דיון נכתב על ידי :- רז משגב L.L.B 1. לא יתכן כי כוונת המחוקק, כפי שתשתקף מדברי ההסבר ואו מהפרוטוקולים של ועדת חוק וחוקה בדונה על חקיקת חוקה לישראל תאפשר בדיון עקרוני בחוקה התייחסות מפלה לזכויות יסוד של חירות וכבוד למיעוט, ובמקרה זה לאבות חייבי המזונות. 2. מה היתה תגובת חברי הועדה ואחרים, אילו במקום המילים בהצעה לדיון "למעט חוב הנובע מתשלום דמי מזונות" כאשר נקבע ש "אדם חסר אמצעים לא יהיה נתון במאסר או מעצר בשל חוב כספי שאין הוא מסוגל לשלמו " היה נכתב למעט ערבים / חרדים / נשים וכד' ???. 3. לאן נעלמו עיקרון השוויון , החירות והכבוד המוכרים כיום כערכים על חוקתים, להיכן נעלמו ההיגיון והצדק הטבעי בעומדם אל מול תפיסת "הפולטקלי קורקט" של הפמניזים הראדיקאלי ? 4. כיום ממלאים בתי המשפט לענייני משפחה תפקיד דומיננטי לכאורה למאמץ המשפטי למען "יציבות" ו"לגיטימיות", סמנטיקה שאליה נלווית לכאורה קונוטציה חיובית, אך בעצם זוהי מניפולציה סמנטית שבאה בכוונה להשקיט את האבות הגרושים המדוכאים וסביבתם. תוצאות אפליה זו ידועות 5. לא יתכן שיהיה ניתן להמשיך ולהשתמש באופן ישיר בחוקה בפרט ובמשפט בכלל כאמצעי לקידום הדיכוי של הגברים והאבות הגרושים חייבי המזונות. 6. כיום בלחץ הפמינזים הרדיקאלי הכנסת מחוקקת חוקים לצורך השגת מטרה זו של הפליית האבות הגרושים, ובתי-משפט ובראשם בית המשפט העליון מבססים את החלטתם לעיתים קרובות על "כוונות" או ש"הפרשנויות" כדי שתהיינה מקובלות בהתאם להלכות שנקבעו על ידם כדי להשיג את ה"יציבות" וה"לגיטימיות" המפלה את האבות הגרושים, ותשכנענה את הצד המפסיד דהיינו האבות הגרושים להמשיך לתמוך בשיטה הקיימת, או לפחות לא להתנגד לה בפועל. 7. המשפט ובתי המשפט בענייני משפחה כיום אינם פותרים סכסוכים בלבד, אלא גם מגדירים ובולמים אותם או יוצרים תנאים שבהם הם יכולים סיכסוכים אלו להמשיך ולהתקיים זמן רב, כשיטה. טענתי היא, שהשוויון הפורמלי שלקיומו טוענים, הוא אומנם דבר טוב ויפה, אך כשבתי-המשפט מתייחסים לנורמה מפלה קיימת כאל שוויון, כפי שנעשה כיום לאבות הגרושים כתפיסת עולם, והמשפט ובתי המשפט רק מחזקים את הסטטוס-קוו, שאינו שוויוני, המפלה כיום את האבות ופוגע בילדים. הרי שעל החוקה למנוע תופעה זו. 8. התמיכה באפליית האבות הגרושים מחד, והכחשתה של תופעת האפליה מהווים כיום יסודות בעלי אחיזה עמוקה בחברה הישראלית. ויש לשנות מגמה זו על ידי הצהרה ברורה בחוקה. 9. לתופעה זו של אפליית האבות צריכה ועדת חוק וחוקה בדונה על חוקה לישראל לאמר - אין מקום לתפיסה זו של אפליית חייבי מזונות שאינם מסוגלים לשלמם בחוקה. בחוקה בישראל לא תהיה אפליה. למחוקק תהיה סמכות לפעול בחקיקה רגילה בהתאם לתנאי פיסקת ההגבלה בכבוד רב רז משגב עמדת מטה המאבק למען האב הגרוש לדיון ביום 27/11/07 בעניין:- התייחסות מערכת בתי המשפט ובתי הדין הדתיים לאלימות נגד נשים נכתב על ידי :- רז משגב L.L.B 1. אכן, הגיע הזמן שהציבור ידע את נתוני האמת לגבי האלימות במשפחה בישראל . 2. נתוני הנהלת בתי המשפט אודות תיקי אלימות במשפחה1 הינם :- 2003 2004 2005 2006 שלום 2215 2600 2323 1975 משפחה 6423 6053 6086 6062 8638 8653 8409 8037 פילוח התיקים לשנת 2006 הינו - כמות סיום לגופו התקבל 2508 סיום לפי 79א או 4ג 1309 פשרה 1036 סיום לגופו נדחה 891 פס"ד בהעדר כתב הגנה 510 מחיקה/דחיה על הסף 501 מחיקה/הפסקה לפי בקשת תובע/נתבע 445 סגירה טכנית 174 מחיקה עקב אי ביצוע הוראת דין/שופט 142 פס"ד בתיק העיקרי 133 מחיקה מחוסר מעש 97 פס"ד בהעדר התייצבות 67 סיום לאחר גישור חיצוני 65 העברה שיפוטית 43 העברה מנהלית 36 מחיקה אי תשלום אגרה 20 סיום לאחר גישור פנימי 10 הועבר לבוררות 6 עיכוב הליכים 2 נקלט כסגור במזכירות 1 7996 3. מהנתונים עולה כי למרות שלא מנוהל דיון הוכחות, ובד"כ מוגשת תביעה לקבלת צו הגנה עם תצהיר שאליו נלווה אישור משטרה על כך שהוגשה תלונה בלבד, כראיות לכאורה לאמיתות התביעה, הוכחו לכאורה רק 2,508 כתביעות כנכונות. 4. אנו טוענים כי 90% מהתלונות המוגשות על ידי נשים במסגרת הליכי גרושים הינן תלונות כוזבות וכפועל יוצא גם כ 90% מהבקשות לצווי ההגנה הינן בקשות כוזבות. 5. דר' ד"ר אורלי אינס מאונ' חיפה, מנהלת התוכנית עיר ללא אלימות אמרה בעדותה בפני ועדת הרווחה2 כי מדובר :- "בסעד שהקלות של קבלתו היא מאוד מאוד קיצונית. אני יכולה עכשיו ללכת לבית המשפט ולקבל צו הגנה כמעט בלי צורך בראיות בכלל" ועוד אמרה כי " הידע שעמד לרשותה של ועדת קרפ היה שנעשה שימוש לרעה בסעדים דומים שניתנים בעולם בשיעורים של משהו שהוועדה העריכה אז באזור של 20 אחוזים. 20 אחוזים מהשימושים של צווים מהסוג הזה, ייעשה בהם שימוש לרעה או מה שאנחנו קוראים תלונה קנטרנית. ...אם היה עומד ידע לרשותה של ועדת קרפ ש-50 אחוזים מהתלונות הן קנטרניות או שימושים לרעה, אני לא בטוחה שזאת הייתה ההחלטה שמתקבלת. אני בטוחה שהייתה נעשית חשיבה נוספת על הסדרת המנגנונים של קבלת הסעד, אבל בהערכה הזאת ש-20 אחוזים מהמקרים הם שימושים לרעה, הדברים הובאו אל שולחנה של הכנסת והחוק נחקק ב-1991." עוד אמרה דר' אינס כי "שתי התופעות האלה לפני 10 ו-20 שנים בכלל לא הכרנו " וכי מדובר ב"תופעה חדשה שבפירוש אנחנו רואים אותה של הרבה יותר שימושים לרעה בכל מיני סעדים בתוך סכסוכי גירושין. " " אנחנו גם יודעים היום בהחלט שיש תופעה חברתית חדשה של פגיעה בגברים, פגיעה בזכויות ... שיוצרת בהחלט מצוקה קשה מאוד מבחינת הרמה והעוצמה של הפגיעה בזכויות. לוקחים אדם, מוציאים אותו מביתו, לא מאפשרים לו בשלבים ראשונים של התהליך הסדרי ראייה של הילדים, הדברים נעשים הרבה פעמים מסיבות אחרות וכן הלאה. זאת אומרת, בסך הכל עוצמת הפגיעה היא קשה מאוד והדבר הזה כמובן מחולל כל מיני סוגים של תהליכים ותופעות שאני לא אכנס אליהן בדיון הזה אבל בהחלט יש מקום לדבר עליהן. לכן אני מאוד שמחה על הקמת הוועדה הזאת ועל היוזמה לשים את הדברים... אנחנו מדברים על רצף של שאלות שהשאלה הראשונה שצריכה לפתוח את הבדיקה היא האם בכלל מתקיימת שם אלימות. מה שאנחנו קוראים שאלת החקירה. לאחר מכן, בהנחה שמתקיימת אלימות, אנחנו שואלים האם יש סיכון באותה אלימות. כלומר, האם יש סיכוי שאותה אלימות תישנה או תתרחש כשהיא עוד לא התרחשה אבל יש את כל המנבאים לכך שהיא תתרחש. לבסוף יש את שאלת המסוכנות. שאלת המסוכנות היא שאלה שעוסקת בטווח הסכנה. זאת אומרת, אנחנו רוצים להיות מסוגלים לבודד את המקרים המאוד מסוכנים שעלולים להסתיים ברצח או בפגיעות מאוד קשות מכל האחרים כדי להגיב תגובה דיפרנציאלית. המערכת, משרד הרווחה וגם המשטרה, עשתה עבודה מצוינת בשאלה האחרונה, בשאלה השלילית שהיא שאלת המסוכנות אבל היא עשתה עבודה חלקית בנושא של הסיכון. היא כמעט ולא עשתה עבודה בכלל בשאלה הראשונה שהיא שאלת החקירה. (ההדגשות שלי ר.מ) 6. רונית צור פקידת סעד ראשית לסידרי דין אומרת3 כי בסכסוך גירושין האלימות המצבית היא לא אלימות קורבנית וכי יש לטפל בתופעה זו באופן שונה מהטיפול באלימות קורבנית וכי :- " יושבים על המדוכה על מנת לבנות כלים כדי לאבחן יותר טוב גם את סוגי האלימות וגם את דרכי ההתערבות הנכונות. אני מסכימה כאן לגמרי שיש תלונות קנטרניות ואני חושבת שצריכה להיות התייחסות של הפרקליטות, לפחות בכמה מקרים ייצוגיים שיקבלו הד נכון." " צריך להתייחס לתופעה וצריך לבחון את הנתונים. אילולא חשבתי כך, לא הייתי מצהירה הצהרה גלויה של מדיניות שם אני נמצאת. אני חושבת שילדים נפגעים כתוצאה מתלונות קנטרניות והן יכולות להיות משני הצדדים. אני מסכימה מאוד שצריך לחשוב איך לחדד את כלי המחקר שלנו, את כלי האבחון שלנו, על מנת שמינימום אנשים שהם לא אלימים ייכנסו לתופעה הזאת." ומסכימה לדברי יו"ר ועדת המשנה ח"כ אמסלם האומר כי :- "בחסות ההנחיה הזאת או ההמלצה הזאת של פגיעה מסוימת למען השמירה על הילדים, אנחנו מדברים כרגע כנראה על תופעה שגדלה ובסופו של דבר היא עושה עוול גדול. רונית צור: אני מסכימה אתך לגמרי. " 7. גם במשטרה, נצ"מ ד"ר פיני יחזקאלי מהמכללה לביטחון לאומי מעריך כי 50% מהתלונות על אלימות במשפחה המוגשות למשטרה הן כוזבות4 וכותב: כיום, רובן המכריע של התלונות במשטרה על אלימות במשפחה מביאות למעצר החשוד. זה קורה גם כאשר התשתית הראייתית חלשה, כאשר אין סימני פגיעה וכאשר החומר היחיד הנמצא הוא גרסאות סותרות של המעורבים (הסיכויים גבוהים במיוחד בשעות אחר-הצהרים, הערב והלילה, כאשר הקצינים התורנים בתחנות, בדרך-כלל, אינם מקצועיים, ויודעים, כי עדיף מבחינתם שישגו בביצוע מעצר שווא על-פני שחרור בעייתי, שיכול גם לפגוע בקורבן וגם בהם ובקריירה שלהם). מעצר שווא בתחנת המשטרה יכול להגיע להארכת מעצר בבית-המשפט ואף להגשת כתב אישום, למרות שאין בתיק מאומה, וסופו להסתיים בזיכוי החשוד. על-כן, רבים היום המקרים, שבהם מקבלות נשים, הנמצאות במאבקי גירושין "עצות חבריות", ולצערנו, מה שחמור מכך, אף הנחיות מעורכי-דינן להגיש תלונות שווא5. 8. במאמר אחר6 עומדים הפסיכולוג מיכאל בר-אלי, עו"ד מאיר בר-מוחא ועו"ד פרופ' דוד פרנקל על הקושי בפניו ניצבים חוקרי המשטרה בעת קבלת החלטות לגבי תיקי אלימות במשפחה: בעיה זו היא קשה במיוחד, שכן, סכסוכים משפחתיים רבים מתרחשים "בארבע עיניים". בפני בגורם החיצוני המעורב, במקרה זה, המשטרה, אין תמיד בנמצא מידע עובדתי מוצק, היכול להוות תמיכה ביגרסה זו או אחרת. הדילמה קשה אף יותר, שכן, על השוטר או על הקצין להחליט, לעתים קרובות, תוך פרק זמן קצר, האם לעשות מעשה. למשל, האם להרחיק מביתו בעל, שאשתו התלוננה כי נקט נגדה אלימות מסוג כלשהו אם לאו. ברור כמעט מאליו, כי להרחקה שכזו, קל וחומר למעצר, עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת בהמשך. הן מההיבט המשפטי-טקטי (למשל, ניצול אקט זה, מאוחר יותר, בדיונים המשפטיים, גם אם יתברר כי "אין לטענת האלימות רגליים"), וכן, גם המשפחתי-פסיכולוגי, למשל, התפתחות סרבנות ליצירת קשר, בקרב ילדי בני הזוג, עם האב "האלים". 9. מדיניות של "אפס צדק": השופט המחוזי נתן זלוצ'ובר חיווה אף הוא את דעתו – במאמר שפירסם בכתב העת "משטרה וחברה" – לגבי הלחץ המופעל על רשויות אכיפת החוק בנושא האלימות במשפחה, ותוצאותיו הבעייתיות בשטח7: "בשל החשיפה התקשורתית וההתעניינות הציבורית בכל אירוע של אלימות במשפחה, שתוצאותיו קשות, עומדות סוכנויות אכיפת החוק לדין, לפני כולם. כדי להתגונן במשפט הציבור, יש העדפה ברורה של נקיטת דפוסי פעולה קשיחים, הנמנעים, לעיתים, מהפעלת שיקול דעת ענייני, התואם את המקרה הרלוונטי. הגזמה הפוגעת בחשוד, בעצור או בנאשם לא הביאה, עד עתה, לביקורת קשה בתחום זה. אולם, מנגד, ברור, כי תוצאה של שגיאה, ולו גם קלה, שתביא לתוצאה קשה – תפגע קשה גם בשוגה (עד כדי הדחה של קציני משטרה מתפקידיהם). בהמשך לאמרו לעיל, לעתים, מתוך אותה תחושה של צורך להתגונן מביקורת, ולא בהכרח בשל טובת הנושא או המתלוננת, יש נטייה להחמיר בטיפול גם במקרים הקלים ביותר. זאת, תוך כמעט התעלמות מגירסת הנילון, מהעוול שעלול להיגרם לו, מהבעיות הראייתיות שתתעוררנה בבוא העת בבית המשפט, ותוך נקיטת עמדה פטריארכלית – התעלמות אפילו מגירסת המתלוננת." 10. בתי המשפט מגלים נטייה להרשיע גברים אוטומטית בעבירות נגד נשים, רק על סמך מינם ומינה של המתלוננת. כפי שאמרה עו"ד ענבל רובינשטיין, הסניגורית הציבורית הארצית8: "הרבה מאוד חפים מפשע מודים הודאות שווא ונכלאים (...) בדרך כלל, רוב התיקים הם עדות מול עדות, ללא שום ראייה שמחזקת את עדות המתלוננת", אמרה רובינשטיין. לדבריה, "רוב הנאשמים הם אנשים מהיישוב, ללא רקע או עבר פלילי, וב-99 אחוזים בית המשפט מאמין למתלוננת. בשנים האחרונות ישנה החמרה אסטרונומית בעונשים שמגיעים ל-15 ואף 28 שנות מאסר, יותר חמור מתיקים של הריגה. ואז הנאשמים חושבים שאולי כדאי להם להסכים לעסקת טיעון בה יקבלו עבודות שירות או שנתיים ושלוש שנות מאסר במקום עונש של עשרים שנה". היא הוסיפה, "לשופטים קשה לזכות נאשם בעבירות מין, למרות גרסאות חלשות של המתלוננות וראיות מאוד חלשות, והפרקליטות מעדיפה שלא לחזור מכתב האישום ובוחרת שבית המשפט יחליט". 11. גם נציב שירות בתי הסוהר יעקב גנות (לשעבר), התריע על כך שמספרם של האסירים השפוטים בגין עבירות נגד נשים גדל בקצב מסחרר בעשור האחרון9 ואמר: מספר הכלואים בבתי הכלא בגין עבירות מין עלה מ-287 ב-1995 לאלף בתחילת 2005. אלימות במשפחה עלה מ-400 ב-1995 ל-2,000 בתחילת השנה. שיעור גידול זה גבוה משמעותית משיעור הגידול בכלל הכלואים. בכך זינק שיעור עברייני המין והאלימות במשפחה לכרבע מכלל הכלואים (...). לדברי גנות, הגידול בשיעור עברייני המין מקשה על השב"ס, שכן האסירים הפליליים האחרים סולדים מהם ומגיבים כלפיהם באלימות, והדבר מחייב את השב"ס למצוא לכך פתרונות ולהעביר עבריינים ממקום למקום. 12. ונשאלת השאלה כמה מבין האסירים האלו הם קורבנות של עלילות ללא ראיות, ושל מדיניות ה"אפס צדק" ו"אפס שיקול דעת מקצועי" של רשויות החוק והמשפט לגבי תלונות של נשים נגד גברים ? 13. מציאות קפקאית זו, משמשת נשים רבות כאמצעי לחץ וסחיטה של הבעל במאבקי הגרושים מבלי שדבר מתלונותיהן הוכח. שכן לאחר הגשת התלונה וקבלת האישור על הגשתה, בד"כ משמש אישור זה כבסיס לבקשה להוצאת צו הגנה להוצאת האב מהבית ובכך זכתה המתלוננת ליתרון משמעותי [פיזי, משפטי ופסיכולוגי] בכך שהאב הורחק מהבית 14. שכן, הפגיעה בגברים בכלל ובאבות הגרושים בפרט הינה קשה, בלתי חוקתית ופגועת פגיעה אנושה בזכויות היסוד הבסיסיות של הפרט - 14.1. גברים ואבות רבים נעצרים, מועמדים לדין ואף מורשעים בשל תלונות כוזבות ללא כל הצדקה. 14.2. גברים ואבות רבים מורחקים מביתם בצו קצין משטרה ללא כל הצדקה. 14.3. אבות רבים שנעצרים ומורחקים מביתם מנותקים מילדיהם וילדיהם מנותקים מהם ללא הצדקה. 14.4. חוקרי המשטרה נמנעים מבדיקה מקצועית של גירסאות הצדדים ומעדיפים תמיד לקבל את גירסת האישה, גם כאשר ברור להם שהיא שקרית. 14.5. חזקת החפות איננה קיימת ואויינה בהתייחסות המערכתית כאשר מדובר בתלונת אישה נגד הגבר. 14.6. הלחץ המופעל על המשטרה והשופטים ע"י גורמים פמיניסטיים גורם לכך שתלונות נשים נגד גברים, כולל התלונות המופרכות ביותר, אינן נסגרות בשלב הראשוני וכמעט תמיד הופכים לתיקי פ"א10. 14.7. כאשר תלונת האשה מתבררת כשקרית, המשטרה איננה נוקטת בצעדים נגד הכזבנית, למרות שמדובר בעבירה פלילית – דבר המעודד כמובן הגשתן של תלונות כזב נוספות. 14.8. תלונות הנשים אינן נסגרות ברישומי המשטרה. עילת הסגירה הינה חוסר עניין לציבור או אחרת מבלי שאמיתות התלונה ותגובת האב נבדקת לעומקה. 14.9. המשטרה מסרבת לקבל תלונות של גברים על אלימות כנגדם ואיננה מטפלת בתלונות הפרת הסדרי ראיה שיש בהם החלטה שיפוטית. 14.10. רוב תלונות הגברים מסווגות כא"ת. 14.11. המשטרה מסרבת לקבל תלונות של גברים על הפרת הסדרי ראיה והתעללות בילדים על ידי האימהות. 15. כשמתקבלות תלונות הגברים על הפרת הסדרי ראיה המהווה התעללות בקטינים חסרי ישע והפרת הוראה חוקית. התלונות נסגרות מיידית מנהלתית, הנשים אינן נחקרות. חלק מסגירות התיקים נעשה ללא סמכות תוך שהמשטרה עוברת על הוראות סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי באופן בוטה. 15.1. התלונות נגד נשים בתיקי אלימות במשפחה אינן מטופלות נסגרות ונמחקות מרישומי המשטרה. המשטרה סוגרת אוטומטית את תלונות האבות ללא כל סיבה, מול אי סגירת לונות הנשים נגדם. מנתוני המשטרה בשנת 2003 עולה כי קיים הפרש של 400% לרעת הגברים בסגירת תיקי אלימות במשפחה11. 16. הגורמים למצב: 17. מדיניותם ומשנתם השגויים של משטרת ישראל12, הפרקליטות, בתי המשפט ומערכת הרווחה בטיפול בתלונות על אלימות בין בני זוג מבוססות על בסיס נתונים שיקרי, שאינו אמת כפי שיפורט להלן. משנה סדורה זו מהווה הפרה בוטה של חזקת החפות העומדת לכל אדם. מדיניות זו מנוגדת לשלטון החוק ומעליה מתנוסס דגל שחור בשל הפרת זכויות היסוד של הפרט. 18. בין יתר הזכויות המופרות בניגוד לחוקי היסוד תוך פגיעה קשה בכבוד האדם פוגעות הרשויות בזכות לחרות, זכות לקניין, חופש התנועה, חופש הביטוי, הזכות לאבהות, זכות השיוויון ועוד. 19. אחת התוצאות הקשות ביותר של המצב הקיים הינה העובדה שלפי נתוני משרד הבריאות13 כ – 200 אבות גרושים מתאבדים כל שנה. מומחים בתחום אומרים כי המספר האמיתי גבוהה פי 3 או 4 !!! 20. מסה עצומה של מעל ל-139 מחקרים ו – 36 מאמרים שנעשו בשנים האחרונות בעולם המערבי הוכיחו מעל כל ספק כי נשים יוזמות לפחות 50% מהתקריות האלימות בין בני זוג14, וכי 38% מהנפגעים באלימות בין בני זוג הם גברים15. 21. הנתונים הרשמיים בארה"ב, ונתוני אל"י והמועצה הלאומית לשלום הילד בישראל, קובעים כי נשים ולא גברים אחראיות לרוב מכריע של האלימות נגד ילדים16. 22. חוקרות פמיניסטיות מציגות את נושא האלימות וההתעללות בנשים בילדים כפעולות של גברים בלבד ומתעלמות – ואף מסתירות – את העובדה שנשים אחראיות ללמעלה משני שלישים ממקרי ההתעללות בילדים. הן מנפחות את שיעור ההתעללויות המיניות – הקטגוריה היחידה שבה גברים מובילים על פני נשים – מתוך כלל ההתעללויות בילדים תוך התעלמות מוחלטת מהתעללות מינית של נשים בילדים והצגת הנושא ככזה הנעשה על ידי גברים בלבד. יש לציין שרק כ-10% מההתעללויות בילדים שייכות לקטגוריה של התעללויות מיניות. תוך התעלמות מוחלטת מהתעללות נפשית של הנשים בגברים ובילדים. 23. בכל שאר הקטגוריות של התעללות ואלימות – כולל התעללות פיזית בילדים – נשים מובילות על פני גברים17. 24. מקור הנתונים השגויים:- 25. מקור הנתונים השיקרי הינו הזרם הפמניסטי וחוקרות פמיניסטיות שבמשך שנים רבות פעלו לקידום מטרותיהן באמצעים מניפולטיבים השאובים מתורת המדע הפתלוגי18. תוך בניה, פיברוק נתונים והטייתם19. בארה"ב מתקיים בשנים האחרונות דיון נוקב ובריא בעולמות האקדמיה והעתונות במגמה ברורה של התנערות משנים ארוכות של דיסאינפורמציה פמיניסטית-רדיקלית20. 25.1. הפמיניזם הרדיקלי רואה את הזוגיות כחלק ממנגנון דיכוי ולפיכך אינו מעוניין בהצלחתה או הצלתה במצבי משבר. כל משבר זוגיות נמדד במונחים של דיכוי האשה ע"י הגבר ואינו פתוח לאופציות אחרות. 25.2. כל אקט שנוקט הגבר נגד אשתו מתוייג כ"אלימות" ואילו צעדים לוחמניים ואף אלימים ממש של אשה לא רק שאינם מתוייגים כאלימים אלה מקבלים עידוד. 25.3. מופצות סטטיסטיקות כוזבות בעניין אלימות במשפחה. 25.4. מזה זמן רב, מתקיים מסע לדמוניזציה של דמות הגברים בכלל והאבות הגרושים בפרט ובשל כך איונו (מלשון אין ) של האב התקבל, עד לתחילת פעילות מטה המאבק למען האב הגרוש, כדבר מובן מאליו. 26. על רקע זה יש לראות את פעולות הרשות המחוקקת והמבצעת, כמסייעים ליצירת והשלטת מצב בלתי חוקי ובלתי חוקתי. 27. בארץ מתבצעת הדיסאינפורמציה בסיועו הפעיל של משרד הרווחה שבין היתר מימן סקר יחיד [המוצג בטעות גם בכנסת כמחקר אמפירי] ומתיימר להראות מספר רב של נשים מוכות21 . שוב ושוב מושמעות "הערכות" מופרכות והיסטריות בדבר מספרן של הנשים המוכות בישראל: 140,000, 160,000, 200,000 נשים מוכות22... כאשר למספרים אלה אין כל קשר למציאות בישראל23 , לא רק שמעולם לא נערך בישראל מחקר אמפירי אלה שנתוני האמת על אלימות כפי המפורט בהמשך להלן, מוכיחים אף כי מספרים אלו מצוצים מהאצבע. 28. החוקר שערך את הסקר היחיד שתמך לכאורה במספרים אלה 24(ד"ר ויינשטוק ממכון מינרבה באוניברסיטת חיפה) חזר בו מהנתונים של עצמו כעבור מספר חודשים ואמר כי יש רק כ-50,000 נשים מוכות 25. 29. את נתוני האמת נמצא במספר המטופלים ב – 53 המרכזים למניעת אלימות במשפחה. המספרים האמיתיים נמוכים מאד ביחס לנתונים הכוזבים המופצים - והם :-26 : - פניות משפחות נשים גברים ילדים בשנת 2002 12,467 6,020 4,787 1,840 635 בשנת 2003 12,922 6,500 5,077 2,213 588 29.1. הגב' ציפי נחשון גליק, מפקחת ארצית לטיפול באלימות במשפחה, משרד הרווחה מסרה כי המספר האמיתי יש של גברים אלימים המטופלים במרכזים למניעת אלימות הינו כ-2,500 בלבד27. 29.2. גב' גליק לא נקבה משום מה מהו מספרן של הנשים האלימות כלפי בן זוגם ו/או הילדים המטופלות שם. 30. גופים בעלי קונטציה פמיניסטית רדיקלית קיצונית משתתפות בימי עיון והסברה לשוטרים ושופטים סדנאות וממשיכות להפיץ נתונים שאינם נכונים. 31. החינוך "מחדש" באמצעות נתונים שאינם את של השוטרים, השופטים ואחרים פסול . 32. יש לשרש תופעה זו, ובנוסף יש לאפשר לארגוני אבות וגברים להעביר את משנתם במקביל כדי לתקן את האפליה ולאזן את הצגת פני הדברים. 33. יש לציין כי קבוצה פמיניסטית רדיקאלית זו תוקפת באופן אגרסיבי את כל מי שאינו מישר קו עם רצונותיהם. פסיקה שאיננה תומכת בדעתן זוכה מידית לביקורת מתלהמת ורועשת שלעיתים רבות היא גם בלתי נכונה ובלתי מקצועית על ידי כתבות בעיתונות הכתובה והאלקטרונית28 ושדרניות רדיו וטלויזיה פמיניסטיות. תעמולה בלתי פוסקת זו משמשת גם רקע לחקיקת חוקים המפלים ואי תיקונם של חוקים המפלים גברים והמשרתים אידיאולוגיה קיצונית, אנטי-גברית, אשר קנתה לה אחיזה בקרב פוליטיקאיות, אקדמאיות ועיתונאיות ישראליות ב-25 השנים האחרונות. ואולם, בארצות המערב יש מאז אמצע שנות ה-1990 (ובמיוחד מאז עליית השמרנים לשלטון בארה"ב בשנת 2000) מגמת התעוררות והתנערות מאידיאולוגיה זו, ומחקרים חדשים אף מראים כי בתחום חקר האלימות בין בני זוג, קיים קשר ישיר בין השתייכות אידיאולוגית של חוקרים – ובעיקר חוקרות – לבין תוצאות מחקריהם29. 34. נראה כי אידיאולוגיה זו חדרה גם לשורות המערכות הממסדיות ולדוגמא המשטרה - דוגמה לכך ניתנה בראיון שנתנה סגן ניצב (בדימוס) דר' אריאלה שדמי ביום 19/3/2006 במעריב היא מתארת את המשנה אותה הנחילה והטמיעה במשטרה בהיותה ראש מנהל תכנון וארגון [ ובכך הייתה אחראית על - ריכוז עבודת התיכנון והמטה לטווח קצר וארוך , תיכנון ארגוני, פיתוח מאגרי המידע, מתן נתונים סטטיסטיים וניתוחם, גיבוש "הוראות המשטרה" ו"פקודות המטה הארצי" ריכוז הטיפול בהן ופרסומן ] :- ... " פמיניזם זה לא שיוויון אלה מיסוד עולם אחר מנקודת מבט נשית .... המשמעות של פמיניזם ראדיקלי היא לבנות עולם חדש לפי איטרסים של נשים, לחשוב כל הזמן בצורה אחרת "... את המשטרה היא מתארת :- ..." כשאני מסתכלת על המשטרה, אני לא מבינה מה ארגון כזה עושה בדמוקרטיה. זה ארגון חולה, כישלון ממש "... 34.1. חלק מתוצאות עבודתה של דר' שדמי, הנובע מתפיסת עולמה, אנו רואים כיום באופן בו מתנהלת כיום המשטרה [וגם גופים אחרים] כנגד הגברים בכלל, והאבות בהליכי גרושים בפרט. 35. האידיאולוגיה האנטי-גברית רואה את העולם במושגים של שחור ולבן, כאשר גברים הם השחור ונשים הן הלבן. היחסים בין המינים מצטיירים בעיני האידיאולוגיה הזו כיחסים של שליטה ואונס, ולא של אהבה ומשיכה הדדית. אלימות בין בני זוג מצטיירת אצלן כנורמה ולא כחריג. למרות שממסה גדולה של מחקרים שנערכו במערב עולה - שאלימות בין בני זוג היא בדרך כלל תולדה של הסלמה הדדית, וכי נשים יוזמות ומתחילות את האלימות בלפחות 50% ממקרי האלימות בין בני זוג. החוקרות הפמיניסטיות הרדיקליות מתעקשות להציג תמונה מסולפת לפיה אלימות במשפחה היא מעשה גברי בלבד. 36. מניפולציה נוספת היא הניסיון לטייח את העובדה שנשים משתמשות בנשק העלילות לעיתים קרובות בכדי לזכות ביתרון במאבקים זוגיים, ובכדי לפגוע בבני הזוג שלהן. אם הכוח הפיזי הוא נשקו של הגבר, הרי שהשקר הוא הנשק הנשי, ומחקרים אף הוכיחו כי נשים בדרך כלל מוכשרות יותר באמירת שקרים מגברים. 37. כאמור, ראו דבריה של דר' אינס30, הלחץ המופעל ע"י הפמיניסטיות הרדיקאליות על המשטרה גורם לכך שבשנים האחרונות חדלו במשטרה, בפרקליטות ובבתי המשפט לסנן בין תלונות ותביעות כוזבות או מוגזמות המוגשות על ידי נשים לבין מצבי אמת. ההתייחסות לתלונות בין בני זוג מתבססת על מינו של המתלונן ולא על קריטריונים מקצועיים, כאשר לכאורה נראה כי החשש מלחץ ארגוני הנשים ותגובותיהם גובר על כל שיקול אחר31 . 38. למרבה הצער, ארגוני הנשים עושים שימוש מניפולטיבי לרעה בכל הקורה באלימות במשפחה תוך ניצול כוחם הרב בתקשורת. ואולם, בדיקת מקרי הרצח מגלה כי, ברובם כלל לא קדמו לרצח תלונות על אלימות32, וממילא לא היתה למשטרה שום דרך למנוע אותם. ספק, איפוא, אם מעצר אוטומטי של גברים בגין תלונות של נשים – מדיניות שהיא בעייתית בכל מקרה – בכלל מונעת רציחות. כך גם החרמה ושלילת רישיון הנשק באופן אוטומטי רק על סמך תלונה כוזבת, מעשה המהווה פגיעה בזכויות יסוד שאין לה הצדקה. 39. באם לוגיקה זו של מעצר אוטומטי נכונה, הרי שיש צורך מיידי לעצור כל אדם שבידו רישיון נהיגה ולהרחיקו מידית מהכביש, זאת משום שהדבר ימנע הריגתם ופציעתם של רבים. 40. בנוסף עולה כי ביחס לכלל מדינות המערב התופעה בישראל פחותה וישראל נמצאת אחר כבוד בסוף הרשימה . רובן של רציחות הנשים הינה תוצאה של רקע תרבותי חברתי בקבוצות שונות. 41. קיימים גם סימני שאלה גדולים לגבי מספרם של הגברים הנרצחים ע"י נשים. המחקרים מראים כי נשים מעדיפות אמצעי רצח לא אלימים, כמו רעל, או אמצעים עקיפים כמו שכירת רוצח שכיר. יש לברר מדוע מקרים אלו אינם מוצאים דרכם לסטטיסטיקה המשטרתית לגבי רצח במשפחה, ולבדוק כיצד למשל המשטרה מטפלת בחשדות לרצח גבר ע"י בת זוגו. 42. במקרים מסויימים אף הצליחו נשים לרצוח גברים משום שאלה חששו להגן על עצמם33, בידיעה שכל אקט של הגנה עצמית יוביל למאסרם האוטומטי. יש לבדוק אם המדיניות המערכתית הקיימת כיום סייעה, במקרים כאלה, באופן עקיף, לרצח. 43. לסיכום 44. יש לשים סוף להשפעתה ההרסנית של האידיאולוגיה הפמיניסטית רדיקאלית קיצונית זו, שנתפסה כמציאות, למרות שהדבר אינו נכון, על ידי הרשויות המחוקקת והמבצעות המתבטאת כאמור בפגיעה חמורה בזכויות הגבר בכלל והאב בפרט תוך פגיעה בילדים והתעלמות מחזקת החפות מחד, ונקיטת מדיניות מחמירה ובלתי מוצדקת ללא כל ראיה מוחשית נגד הגברים מאידך. מעשים ופעולות אלו מהווים מעשי עוולה ונגישה, ונעשים ללא הצדקה והינם מנוגדים לעקרונות היסוד החוקתיים והעל חוקתיים. בכבוד רב רז משגב