חומר רקע

נייר עמדה – מוגש על ידי פרופ' פרנסס רדאי1 לוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת לקראת הדיון בנושא כבוד האדם במסגרת הדיון על זכויות היסוד של האדם ביום שלישי 27.11.07 1. הזכות לכבוד האדם מהווה אבן יסוד במשפט הבינלאומי הזכות לכבוד האדם מהווה אבן היסוד של הטקסטים המסדירים זכויות האדם במשפט הבינלאומי: Universal Declaration of Human Right (UDHR) of 10 December 1948: Preamble : Whereas recognition of the inherent dignity and of the equal and inalienable rights of all members of the human family is the foundation of freedom, justice and peace in the world. Article1: Fundamental Human Rights All human beings are born free and equal in dignity and rights. They are endowed with reason and conscience and should act towards one another in a spirit of brotherhood. Charter of Fundamental Rights of the European Union 2000: Article 1 Human dignity is inviolable. It must be respected and protected. 2. יש לכלול את הזכות לכבוד האדם כזכות נפרדת בהצעת החוקה על פי הפרוטוקולים של וועדת חוק, חוקה ומשפט הועלתה הצעה שלא לכלול את הזכות לכבוד האדם כזכות נפרדת כפי שהיא מופיעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זאת משום שכוונת הוועדה היא להציע שזכויות מסוימות כגון חופש הביטוי והזכות לשוויון שנכללו בגדר כבוד האדם בפסיקת בית המשפט העליון, יופיעו בהצעת החוקה כזכויות נפרדות ועצמאיות. ברצוני להביע עמדה לפיה רצוי שהזכות לכבוד האדם תופיע במגילת הזכויות של החוקה גם אם הזכויות הנזכרות מופיעות גם הן באופן מפורש. הסיבות לכך הן כדלקמן: 1. הזכות לכבוד האדם קיימת כבר במסורת החוקתית הישראלית ויש לשמר אותה. ככלל, יש להעדיף המשכיות ואבולוציה חוקתית על פני ביטול והתחלה מחדש. ההמשכיות מצד אחד מסמלת את היציבות של המשטר החוקתי ומצד שני היא מבטיחה את היציבות הזו. המסורת ההשוואתית של ניסוח עקרונות חוקתיים נותנת עדיפות לאבולוציה, באמצעות תיקונים למסמכים חוקתיים קיימים, על פני ביטולם והתחלה מחדש. כך הוא המצב בשני המשטרים החוקתיים המובילים בעולם: האמריקני והצרפתי. המקרים של ביטול והתחלה מחדש היו סביב אירועים בהם התחולל שינוי מהפכני במשטר המדיני. לדוגמא - המצב בגרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה ובברית המועצות ומדינות מזרח אירופה אחרי הפרסטרויקה. לכן אני מציעה לשמור את הזכות לכבוד האדם כפי שהיא מופיעה כבר בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. 2. הזכות לכבוד האדם בחוק היסוד שמש כבסיס לפיתוח עקרונות של זכויות האדם בפסיקה של בית המשפט העליון. הפסיקה זו בעניין כבוד האדם עמד במבחן הקונסנסוס הפרלמנטארי. אכן, המחוקק לא התקרב לבטל או לתקן אף אחד מההלכות שנקבעו בבית המשפט העליון בגדר הזכות לכבוד האדם. פסיקה זו מהווה חלק מההתפתחות החוקתית בישראל וחשוב לשמר אותה כחלק אינטגראלי מתפיסת הצדק והמשפט. כך למשל - פיתח בית המשפט העליון בגדר הזכות לכבוד האדם את הזכויות לשוויון של נשים, ערבים, זרמים שונים של היהדות והומוסקסואלים וגם הזכות לחופש מצפון וחופש ביטוי. פסיקה זו נוסחה בצורה מאוזנת ומעמיקה ויש לשמרה. 3. הזכות לכבוד האדם מהווה זכות תשתיתית המכסה את השטח לצורך טיפול בסיטואציות הנופלות לעיתים בין זכויות ספציפיות אחרות. אין אפשרות לצפות מראש מה תהיינה הסיטואציות האלה ולכן חשוב לשמור את הזכות הזו לכבוד האדם כזכות סל. 3. אין לשנות או לצמצם את ההגדרה של הזכות לכבוד האדם שתי הגרסות המוצעות בהצעת החוקה משנות את ההגדרה של הזכות לכבוד האדם. דעתי היא שעדיף לשמר את ההגדרה הפשוטה הקיימת גם מטעמי המשכיות וגם מטעמים מהותיים. גרסה א' מציעה זכות מצומצמת שמכסה רק חלק מהזכות לכבוד האדם. לא כל פגיעה בכבוד האדם נכנסת להגדרה ב גרסא א' המציינת ביזוי או השפלה. כך, למשל, יתכן שהסירוב לאפשר למשפחה לבחור את השפה בה היא ירשם הכיתוב על קבר יקירה הינה פגיעה בכבוד האדם אף כי היא איננה מעשה השפלה או ביזוי. אין ממש בטענה שיש לצמצם את היקפה של הזכות לכבוד האדם בגלל הניסוח המפורש של הזכויות המוגנות בגדר זכויות כבוד האדם באופן נפרד. הרי בהרבה מקרים יש חפיפה בין זכויות אדם: הזכות לחירות והזכות לחופש ביטוי למשל. הזכות לשלמות הגוף והאיסור על עינויים. לכן, בחוקה הגרמנית שהיא חוקה מודרנית מתוחכמת הזכות לכבוד האדם מופיעה יחד עם הזכות לחופש ביטוי, הזכות לשוויון והזכות לצדק חברתי. גרסה ב' עדיפה כי היא כוללת את הזכות של כל אדם "להגנה על כבודו כבן אנוש". אולם, אין במילים הנוספות תוספת מהותית לזכות לכבוד האדם כפשוטו. עדיף ואלגנטי יותר לאמץ את הגרסה הקיימת של "הזכות לכבוד האדם", המוכרת והמקובלת.