חומר רקע
פורום פלילי
יו"ר הפורום:
מ"מ:
סגן:
רכזים:
עו"ד רחל תורן
עו"ד נבות תל-צור
עו"ד אבי אודיז
עו"ד רחל שיבר
עו"ד דר' חגית לרנאו
עו"ד נתי שמחוני
כנסת:
עו"ד יאיר גולן
השתלמויות:
עו"ד נמרוד ליפסקר
עו"ד יורם סגי-זקס
בתי משפט:
עו"ד אביגדור פלדמן
ועדות משנה:
חקיקה
עו"ד בני שטיינברג
פרקליטות
עו"ד רות דוד
שוק ההון
עו"ד יעל גרוסמן
משטרה
עו"ד יוסי סדבון
תעבורה
עו"ד שמעון מזרחי
סדרי דין וראיות
פרופ' קנת מן, עו"ד
צבא וביטחון שוק ההון
סנגוריה
ד"ר יואב ספיר, עו"ד
עבירות בטחוניות
עו"ד פהים דאוד
צבא וביטחון
עו"ד אילן כץ
שב"ס
עו"ד מיכאל עטיה
ירושלים, ט"ז כסלו התשס"ח
29 מאי 2026
7143
לכבוד
חה"כ פרופ' מנחם בן ששון
יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט
הנדון: עמדת לשכת עורכי הדין בהצעות חוק להחמרת הענישה בגין עבירות של תקיפה כלפי קשישים
הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת קשישים), התשס"ז – 2007 חה"כ דוד רותם ויצחק אהרונוביץ'.
הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בעבירות של גרם חבלה חמורה ותקיפה כלפי קשישים), התשס"ז-2007 חה"כ משה שרוני.
1. צוות החקיקה של הפורום הפלילי שותף לדעה לפיה יש לראות בחומרה יתרה אירועים של תקיפה אלימה כלפי קשישים. קיימת הצדקה לאבחן לחומרא מעשי אלימות כלפי מי שמחמת גילם מתקשים להתגונן, ולפיכך חשופים לפגיעה. אבחנה שכזו מוצדקת הן מטעמים ערכיים של הגנה על החלש והן מטעמי הרתעה מעשיים: היכן שפגיעותו היחסית של אדם הופכת אותו ל"מטרה קלה" או ל"קורבן נוח", יש שנדרשת הרתעה מיוחדת.
2. בפני הועדה מונחות שתי הצעות חוק בהקשר הנדון, אשר השוני ביניהן מהותי ומשמעותי. צוות החקיקה של הפורום הפלילי מוצא לנכון לתמוך בהצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בעבירות של גרם חבלה חמורה ותקיפה כלפי קשישים), התשס"ז-2007 של חה"כ משה שרוני. לעומת זאת, הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת קשישים, התשס"ז-2007) של חה"כ דוד רותם ויצחק אהרונוביץ', הקוראת להטלת עונשי חובה קיצוניים, באופן גורף, תוך שלילת כל שיקול-דעת שיפוטי וכל יכולת לשקול נסיבותיו של מקרה פלוני והיבטים נוספים לקולא, הינה לטעמנו מרחיקת לכת ובלתי-מאוזנת.
3. בהצעת החוק של חה"כ משה שרוני יש כדי לקיים מספר מטרות: ראשית, הצעת החוק נותנת תוקף דקלרטיבי חשוב לחומרה היתרה שבה רואה המחוקק מעשה תקיפה או חבלה המבוצע כלפי קשיש/ה, אף מעבר לפסול שבמעשה דומה כלפי אדם אחר. שנית, בהחמרת העונש הקבוע בצד העבירות (עד כדי כפל ענישה) מאפשרת ההצעה לבית המשפט להטיל עונשים חמורים יותר, במקרים המתאימים. שלישית, ביטוי עמדת המחוקק ביחס לעונש ש"הולם" את העבירה מהווה שיקול ראשוני בבואו של בית המשפט לגזור את הדין לאחר הרשעה, וגורם ליצירת רף ענישה מעשי נפרד, חמור יותר, לעבירות כלפי קשישים.
4. הצעת החוק הנדונה משווה את עונשו של מבצע עבירת תקיפה, פציעה או חבלה כלפי קשיש לעונשו של מי שמבצע עבירה דומה כלפי "בן משפחה" (בן זוג ו/או קטין או חסר ישע). קיים טעם והגיון בהשוואה זו, המדגישה את החומרה בניצול פער הכוחות הקיים והפסול הערכי שמתווסף אל חומרתו של מעשה תקיפה כשלעצמו, בכל אחד מן המצבים הללו.
5. ראוי לשקול אם להגדיר, ביסודות העבירה, את מושאה של התקיפה כ"מי שמחמת גילו המבוגר אינו יכול להגן על עצמו" – הגדרה שתחייב הוכחת מספר יסודות עובדתיים במהלך המשפט, או שמא יש להגדיר "קשיש" בהגדרה נוקשה ומפורשת, לפי גיל (כפי שנוקט החוק לגבי "קטין").
היתרון בהגדרה ה"מהותית" המוצעת נובע מכך שבכל הגדרה לפי הגיל בלבד טמונה אקראיות מסוימת (כך למשל, מדוע להבחין בין אדם שגילו 64 ועשרה חודשים לבין אדם מבוגר בכמה חודשים ממנו). יחד עם זאת, אבחנות שכאלו הינן לעתים הכרחיות (כך כאמור, גם בהגדרת גיל 18 כגיל בו אדם הופך "בגיר" ובהגדרות נוספות בחוק המבוססות על גיל). יתרון נוסף מצוי בכך שההגדרה מתמקדת ב"מהות" – קרי, במודעות של העבריין לכך שהוא תוקף אדם ש"מחמת גילו אינו יכול להגן על עצמו", כאשר מודעות זו רלוונטית (ולעתים ברורה יותר) מן המודעות לגילו של המותקף.
מצד שני, חסרונה של ההגדרה הוא בכך שהיא מעוררת שאלה עובדתית (הדורשת הוכחה) במסגרת משפט פלילי לא רק ביחס לגילו המבוגר של המתלונן, אלא גם ביחס לטענה ש"אינו יכול להגן על עצמו". חקירה סביב שאלה זו עלולה לגרום לדיון במהלך המשפט לסטות אל שאלות כגון יכולותיו הפיסיות והנפשיות של המתלונן, במקום להתמקד באלימות מצד העבריין. יתכן שיש מקום להימנע ככל הניתן מעצם העמדתם של מתלוננים בפני סיטואציה לא נעימה שכזו, במהלך משפט פלילי.
המלצתנו היא להעדיף הגדרה נוקשה, המבוססת על גילו של הקורבן.
6. לעומת גישתו החיובית והתומכת של הצוות ביחס להצעה להחמרת הענישה בעבירות של גרם חבלה חמורה ותקיפה כלפי קשישים, הרי שהצוות מסתייג מהצעת החוק שהוגשה מטעם חה"כ דוד רותם ויצחק אהרונוביץ'. בהצעת חוק זו ישנם אלמנטים שמעבר להחמרת ענישה במובן ובדרך המקובלים והשלכותיה מרחיקות לכת.
7. הצעת החוק מציעה לקבוע עונשים חמורים במיוחד בצד העבירות בהן מדובר (הכפלת הענישה פי חמישה ויותר, עד כדי השוואתה לעונש על עבירת הריגה או גרימת חבלה בכוונה מחמירה – מן העבירות הקשות עלי ספר). אולם הקושי נובע לא רק מעצם ההצעה לקביעת עונשים חמורים במיוחד בצד העבירות, אלא מן הקביעה שהעונש יהיה עונש חובה, שאין כל שיקול-דעת לעניין החלתו בנסיבות של מקרה פלוני, שאין אחריו כל הירהור וששולל כל אפשרות להתייחס לנסיבותיו המיוחדות לקולא של מקרה ו/או של נאשם. ההצעה גם שוללת אפשרות להטלת העונש על תנאי, ולו באופן חלקי.
8. הפועל היוצא של חקיקה מסוג זה הינו "over-kill". ההחמרה שנועדה לחול על מקרי-דגם קשים ואף מזעזעים בנסיבותיהם, תחול מעצם הגדרתה, באופן בלתי-נמנע, גם על מקרים שנסיבותיהם חמורות הרבה פחות (ולעתים פעוטות ממש). יש לצפות מצבים רבים בהם הטלת ענישה כה חמורה, באופן גורף, תגרום לעוול ואי-צדק. ניתן לדמות סוגים שונים של דוגמאות: מקרים בהם מדובר בתקיפה שאין חומרה ממשית בנסיבותיה (כגון דחיפה קלה אגב ויכוח), מקרים בהם אדם, חרף היותו קשיש, תרם בהתנהגותו שלו לאירוע (ואולי תקף בעצמו), נסיבות מקלות המצויות ברקע לביצוע העבירה, מקרים בהם נגרמה חבלה באופן לא מכוון, מקרים בהם עצם האחריות לאירוע הינה גבולית, ועוד.
ואולי נכון יהיה להשתמש בדוגמא תיאורטית כדי להמחיש את הקושי: נניח ששני אנשים – האחד בגיל 65 וחברו צעיר רק במקצת, מתווכחים ביניהם ובלהט הויכוח האחד סותר לחברו, ולהיפך, או אפילו שמתפתחת ביניהם תיגרה מינורית. התוצאה המשפטית עשויה להיות חסרת הגיון ובלתי מוצדקת לחלוטין: הטלת עונש קל ביותר, אם בכלל (כמתחייב מנסיבות העניין) כלפי האחד, לעומת עונש של עשר שנות מאסר חובה על השני, שחלקו באירוע היה זהה. מובן שהדוגמא דמיונית, אבל חיי המעשה יספקו מאות דוגמאות ממחישות רלוונטיות לא פחות (אפילו התוקף צעיר). הצעת החוק הנדונה עלולה לחייב ענישה בלתי פרופורציונית ובלתי סבירה בעליל על מעשים שאינם חמורים בנסיבותיהם.
9. ישנם הטוענים שכבילת שיקול-דעתו של בית המשפט באופן שעלול להוביל לענישה הנתפשת כענישת-יתר, עלולה להוביל שופטים להעדיף זיכוי על פני הטלת עונש קיצוני שאינו מוצדק בעיניהם בנסיבות העניין. תוצאה תיאורטית זו בוודאי שאיננה רצויה. כך גם לא רצוי להעמיד את השופטים – העוסקים במלאכה הקשה והרגישה של הטלת עונשים וקביעת גורלות של נאשמים – בפני דילמות אנושיות כה קשות.
10. מן הבחינה העקרונית, מסתייג צוות החקיקה של הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין באופן עקבי מהרעיון של קביעת "עונשי חובה", מתוך תפישת הענישה כמלאכה קשה, מורכבת ורבת-פנים, שמחייבת איזון ורגישות; מלאכה שאיננה "מעשה אוטומט" נוקשה וחסר אבחנה; מלאכה שמחייבת התייחסות לנסיבותיו האינדיבידואליות והמיוחדות של כל מקרה ומקרה כתנאי להגשמת הצדק.
11. ככלל, הדין הישראלי מעולם לא צידד בהטלת עונשי חובה ללא סייג וללא שיקול-דעת. יש לציין שחוק העונשין גם תוקן באופן שסייג את הטלת עונש החובה ביחס לעבירה החמורה ביותר – עבירת הרצח, וזאת במקרים המיוחדים המוגדרים בסעיף 300א לחוק.
12. צוות החקיקה של הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין מוצא לנכון גם להסתייג מס"ק (ד) לנוסח הסעיף המוצע, שכן המודעות ליסודות העבירה, ובפרט ליסוד המחמיר – מספקת את ההצדקה להטלת הענישה הקשה יותר. בהקשר זה יש להבחין בין קביעת אחריות מוחלטת – הזרה כמעט לחלוטין לעקרונות המשפט הפלילי – לבין קביעת חזקה ראייתית כזו או אחרת.
בכבוד רב,
עו"ד נחשון שוחט
חבר ועדת חקיקה
"הפורום הפלילי"