חומר רקע
נייר עמדה – מוגש ע"י עמותת טבקה
השמה חוץ ביתית של ילדי הקהילה האתיופית
מוגש לוועדת הקליטה העלייה והתפוצות של הכנסת
פתח דבר:
הקהיליה האתיופית מונה כיום כ 110.000 יוצאי אתיופיה, אשר מהווים 0.5% מכלל האוכלוסייה. % 3.2 מכלל הילדים המוצאים מביתם בישראל למסגרות חוץ ביתיות, הינם יוצאי אתיופיה (הלמ"ס דוח שנתי 2006). דהיינו, אחוז הילדים יוצאי אתיופיה המוצאים מביתם גדול פי שישה מחלקם באוכלוסיה. בכל בית אב בקרב הקהילה האתיופית, מוצאים מביתם למסגרות חוץ ביתיות, לכל הפחות שני ילדים.
נתונים אלה, מצביעים על מציאות עגומה המעגנת התייחסות סטריאוטיפית ומפלה כלפי אוכלוסיית עולים. מציאות אשר דורשת שינוי מהותי, תוך התייחסות כלל מערכתית לסיבות ולגורמים היוצרים מצב זה.
בנייר עמדה זה המוגש על ידי עמותת 'טבקה- משפט וצדק ליוצאי אתיופיה' לוועדת הקליטה, העלייה והתפוצות של הכנסת, נסקור את הרקע למצב זה, הסיבות אשר יוצרות ומנציחות אותו וניתן המלצות לשינוי המצב.
רקע:
הליך קליטתם של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית הנו קשה, מורכב וארוך משל קהילות אחרות אשר עלו לארץ בשני העשורים האחרונים.
אחד מהקשיים הבולטים בהשתלבותם של יוצאי אתיופיה, הינו המרחק והשוני העצום בין תרבות המוצא שלהם לתרבות הישראלית והמעבר ממבנה חברתי פטריאכלי – מסורתי למבנה חברתי מערבי ומודרני.
עולי אתיופיה נאלצים להתמודד עם מערכת נורמטיבית – התנהגותית והיררכיה חברתית השונה מהותית מזו המקובלת והנהוגה בחברה הישראלית.
החברה האתיופית פועלת על פי הירארכיה של סמכויות (בן עזר 1992). במסגרת המשפחתית ובמסגרות של העדה או של החברה הרחבה, ישנם קריטריונים ברורים הקובעים את ההירארכיה, כמו: גיל, מגדר,סמכות משפחתיות, תפקיד עדתי ועוד. הירארכיה זו מכתיבה נורמות של התנהגויות, בינאישיות ומשפחתיות.
הצורך של יוצאי אתיופיה להיקלט בחברה הישראלית יצר והאיץ שינויים בדפוסים המשפחתיים המרכזיים שלה (פריהר,1996). המבנה החברתי והמשפחתי עבר טלטלה קשה עקב העלייה, עת נחשף ונאלץ להתאים עצמו למבנה חברתי ומשפחתי מערבי. המשפחה המורחבת והגרעינית אבדה מכוחה. אב המשפחה איבד מכוחו וסמכותו, הנו מתקשה להתמודד עם השינויים וחותר לשמר את הדפוסים הקודמים. האם חותרת לאימוץ השינויים ואילו ילדי המשפחה נשארים בטווח, מצויים בקונפליקט בין שני העולמות, בין הבית למציאות החיצונית.
הילדים אשר רוכשים במהירות גדולה יותר את השפה ואת מאפייני התרבות הישראלית, הופכים בעל כורחם למתווכים בין החברה לבית ולוקחים על עצמם תפקידים החורגים מהמקובל לגילם בחברה מערבית.
הסיבות להשמת יתר חוץ ביתית של ילדים יוצאי אתיופיה
בהעדר כלים חינוכיים המקובלים בחברה הישראלית, עושים ההורים יוצאי אתיופיה, שימוש בשיטות חינוך אשר היו מקובלות בחברה האתיופית ואשר אינן לגיטימיות בחברה הישראלית.
מתווסף לכך המצב הסוציואקונומי הקשה בו מצויה הקהילה, מספר רב של ילדים בכל משפחה וקשיי הבנה והפנמה של הקודים התרבותיים, כל אלה ועוד, מייצרים בסיס נרחב לקשיי תפקוד, אשר מזמינים/ מאלצים את רשויות הרווחה להתערב בנעשה בתוך ביתם של העולים.
פרמטר נוסף הראוי לציון הנו חוסר הטולרנטיות של החברה הישראלית כלפי השוני התרבותי בקרב יוצאי אתיופיה, הגוזר יחסים השונים מהמקובל בחברה מערבית, בין הורים וילדים.
ניתן לטעון כי הקושי בהפנמת המשמעות הרחבה של חברה רב תרבותית, על ידי רשויות הרווחה, ומערכת החינוך, יוצר גישה פטרנליסטית ומתנשאת כלפי התא המשפחתי של יוצאי אתיופיה.
ניכרת תפיסה רווחת של הרשויות דלעיל כלפי הקהילה האתיופית, כאל קהילה פרימיטיבית, אשר אינה דואגת לצורכיהם ולרווחתם של ילדיה, נהפוך הוא, בני הקהילה מזניחים ומזיקים לכאורה לילדיהם.
תפיסת עולם זו, מביאה לעיתים להתערבות בוטה של רשויות הרווחה בתוך התא המשפחתי, כאשר כל דינמיקה יומיומית בין ההורים לילדיהם נבחנת תחת זכוכית מגדלת ונזקפת לחובתם.
קודים תרבותיים שונים, איום וחשש מצד ההורים, מתפרשים על ידי גורמי הרווחה כחוסר שיתוף פעולה וניסיונות לסכל את מאמציהם ולפגוע בטובת הילד. לכך מצטרפים קשיי תקשורת, חוסר ידיעת השפה והבנת תהליכים בירוקרטים והשלכותיהם.
האוטונומיה ההורית נשללת מיוצאי אתיופיה במקומות רבים בהן לא הייתה נעשית כל התערבות מצד הרשויות כלפי אוכלוסיות ותיקות יותר ומבוססות יותר כלכלית.
סמכויות רבות מידי מרוכזות בידי פקידי הסעד ומגובות על ידי בתי המשפט, אשר מעדיף במקרים רבים לקבל את המלצותיהם וחוו"ד של עובדי הרווחה והחינוך על פני רצונם של ההורים.
העדר ייצוג משפטי של הורים בתהליכי השמה חוץ ביתית, יוצר חוסר איזון אינהרנטי בין גורמי הרווחה להורים, אשר אינם מודעים לזכויותיהם וזרים לשיח המשפטי והבירוקרטי.
לעיתים קרובות לא ניתן משקל רב מספיק, לאלטרנטיבות של טיפול משפחתי בתוך הקהילה, ולבית משפט משודרת בהילות ודחיפות "המחייבת" את הוצאת הילדים מהבית, לעיתים קרובות בניגוד גמור לרצון ההורים.
כל האמור לעיל, מביא "ליד קלה על ההדק" על ידי רשויות הרווחה ובתי המשפט להכרזה על ילדים יוצאי אתיופיה כ"קטינים נזקקים" על פי "חוק הנוער טיפול והשגחה תש"ך –1960".
על כך יעידו הנתונים הבאים: מקרב כ- 110.000 יוצאי אתיופיה 3.2% מכלל הילדים המוצאים מביתם למסגרות חוץ ביתיות, הינן יוצאי אתיופיה.
השלכות הוצאתם של הילדים מהבית
הנזק הנגרם לילד ולמשפחתו אינו הפיך ולעיתים רבות גוררת הוצאת ילד אחד מן הבית את הוצאתם של אחים נוספים מהבית.
יתר על כן, קיימת קוראלציה בין יכולתו של הילד להקילט במסגרת החוץ ביתית, לבין שיתוף הפעולה והסכמתם של ההורים לתהליך.
למותר לציין, כי השמה חוץ ביתית דורשת הקצאת משאבים כלכליים רבים יותר מאלה הדרושים לטיפול בילד בתוך הקהילה.
מסקנות והמלצות
1. תיקון חוק הנוער טיפול והשגחה תש"ך –1960, על ידי הוספת חובת ייצוג הורים בתהליכי השמה חוץ ביתית. הצעת חוק זו מנוסחת בימים אלו על ידי עמותת "טבקה" ותוגש בקרוב לכנסת.
2. מתן הכשרות בנושא רב תרבותיות ומאפייני חברות מהגרות, לעובדים סוציאליים, פקידי סעד ולשופטי נוער.
3. שקיפות גדולה יותר, פיקוח וביקורת חיצונית על דרכי עבודתן של רשויות הרווחה.
4. הקצאת משאבים לטיפול במשפחות בתוך הקהילה.
5. הכשרת עובדים קהילתיים, עו"סים ופקידי סעד ממוצא אתיופי, לטיפול במשפחות יוצאי אתיופיה המתמודדות עם קשיים בגידול ילדיהם.
ביביליוגרפיה
1. בן עזר ג,כמו אור בכד.1992 .עליית וקליטתם של יהודי אתיופיה.הוצאת ראובן-מס.ירושלים.
2. גרופר ע. יעקוב מ. נודלמן א. טקסי מעבר של נוער יוצא אתיופיה בכניסה לפנימיה. בתוך : אייזיקוביץ ר.(2003) על גבולות תרבותיים וביניהם: עולים צעירים בישראל. חינוך וחברה, הוצאת רמות, אונ' ת"א.