חומר רקע

‏כ"ב כסלו תשס"ח ‏02 דצמבר 2007 לכבוד ח"כ פרופ' מנחם בן-ששון יו"ר וועדת חוקה, חוק ומשפט הכנסת ח"כ בן-ששון הנכבד, הנדון: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון), התשמ"ח - 2007 הצעת התיקון לחוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) מציעה להכפיל את תקופת תקפה של הוראת השעה לשלוש שנים. הארכת תקפה של הוראת השעה תעמיד את הכנסת במסלול התנגשות עם בית המשפט העליון. ערר של הסניגוריה הציבורית נגד החוקתיות של סעיף 5(1) ו-(2) להוראת השעה, בענין נוכחות החשוד בדיוני הארכת מעצר, כבר תלויה ועומדת בפני מותב של בית המשפט העליון (בש"פ 8823/07) והחלפת כתבי טענות בשאלות החוקתיות תושלם בתחילת ינואר 2008. ארגוני זכויות אדם – הוועד הציבורי נגד עינויים, עדאלה והאגודה לזכויות האזרח – עומדים לעתור נגד חוקתיות הוראת השעה כולה בימים הקרובים, וזאת לנוכח הכוונה להאריך את תקפה. לפי דעתי, בית המשפט לא יוכל להימנע מלפסוק שלפחות חלק מהוראות החוק חורגות מפסקת ההגבלה שבחוק-יסוד: כבוד הדם וחירותו, ועל כן אינן תקפות. לעומת זאת, וועדת חוקה חוק ומשפט תוכל גם תוכל להימנע מלאשר את הארכת תקפה של החוק, הפוגע פגיעה ללא תקדים הן בפיקוח השיפוטי על המעצר והן בזכויות העצור להגן על חירותו. אתה הצהרת בעת הצגת הצעת החוק בפני מליאת הכנסת ביוני 2006 לקריאה שנייה ושלישית, כי החוק לא יוארך בתום שנה וחצי, אלא יתקבל חוק חדש נגד טרור, מאוזן וזהיר יותר עם חסמים מתאימים להבטיח זכויות אדם. חזרת והזהרת על כך בדיון שהתקיים בוועדה בקיץ האחרון. איש לא יוכל לטעון להפתעה אם הוועדה בראשותך תעמוד בדבריך ותסרב להאריך את תקפה של הוראת השעה. ההתנגשות הצפויה בין בית המשפט העליון ובין הכנסת בשאלת חוקתיות של הוראת השעה תבוא בעיתוי בעייתי ועלולה להקשות על מאמצי וועדתך לעצב חוקה ראויה למדינת ישראל, שתעגן ביקורת שיפוטית על חקיקה. הנתונים על הפעלת הוראת השעה מראים כי חלק מהוראותיה מיותרות לחלוטין, גם מבחינתו של השב"כ: סעיף 4(1) לחוק מאפשר להאריך את מעצרו של חשוד בצו אחד עד 20 יום. על פי נתוני 2007 אין שימוש בהוראה זו (פרט למקרה אחד ויחיד בשנה האחרונה, בו הוארך המעצר ביום אחד בלבד מעבר לפרק הזמן של 15 יום, המותר על פי החוק הקיים). טוב שאין שימוש בהוראה זו, כי פיקוח שיפוטי הדוק על חקירתו של חשוד מבטיח את חוקיות החקירה ואת נחיצות המעצר, ואין דרך אחרת מלבד פיקוח שיפוטי תדיר על מנת למנוע ניצול לרעה של סמכויות המעצר והחקירה כשהחשוד מנוע מלהיפגש עם עורך דינו. סעיף 4(2) לחוק מאפשר להחזיק חשוד במעצר לצרכי חקירה עד 35 יום לפני הגשת כתב אישום. הוראה זו היתה מיותרת מלכתחילה כי סעיף 17(ב) לחוק המעצרים הקיים כבר מקנה סמכות לבקש את הארכת מעצרו של חשוד מעבר ל-30 יום באישורו של היועץ המשפטי לממשלה. והנה מתברר שבמקרה היחיד, בו נעשה שימוש בסעיף 4(2) להוראת השעה בשנת 2007, ממילא גם הוגשה בקשה באישור היועץ המשפטי לממשלה על פי סעיף 17(ב). סעיף 5(4) להוראת השעה הוא קיצוני; אין דומה לו בכל העולם הדמוקראטי. הוראה זו שוללת לחלוטין את יכולתו של העצור לדעת את הבסיס לשלילת חירותו ולהתנגד לה. בתקופת הדיווח האחרונה (1.7.07 עד 15.11.07) לא נעשה שימוש בסמכות זו. בכל שנות החקירה של השב"כ עד לחקיקת הוראת השעה – הן על פי החוק בישראל והן על פי תחיקת הביטחון באזורי יש"ע – הסתדר השב"כ והצליח בחקירותיו ללא סמכות חריגה זו. הוראות סעיף 3 וסעיף 5 לחוק מצמצמות את הביקורת השיפוטית על המעצר. בכך מאפשר החוק שימוש לרעה בסמכויות המעצר והחקירה. רשויות החקירה שולטות על התשתית העובדתית באופן בלעדי בשלב שיהוי הבאת העצור בפני שופט מכוח סעיף 3 לחוק. גם בבקשות לקיים דיון שלא בנוכחות העצור על פי סעיף 5 לחוק, נאלץ בית המשפט לשמוע רק צד אחד: השופט אינו שומע את החשוד, לא באופן בלתי אמצעי ולא באמצעות עורך דינו, כי עורך הדין מנוע מלפגוש את החשוד ולהביא את דבריו. בערר הנ"ל מצביעה הסניגוריה הציבורית על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בב"ש 9947/07 פלוני נ' שירות הביטחון הכללי ואח', כתימוכין לטענתה שרשויות החקירה מציגות את העובדות בפני בית המשפט בצורה מופרזת, לעומת התשתית הראייתית האמיתית. (ההחלטה לא פורסמה). במקרה של פרופסור גאזי מוחמד פלאח (ת"ז 050991181), אזרח ישראל בעל אזרחות כפולה קנדית, המשמש כפרופסור לגיאוגרפיה באוניברסיטת עקרון שבארה"ב, דיוני הארכת מעצרו והערר בעניינו התנהלו בחודש יולי 2006 שלא בנוכחותו מכוח סעיף 5 לחוק. הוא נחשד בריגול על יסוד מפגשים עם עמיתים בכנסים מקצועיים בעולם הערבי, וצילומים שצילם ליד ראש הנקרה. קשה מאד להבין כיצד שופטים השתכנעו כי הבאת הפרופסור לדיון בבית המשפט עלולה למנוע סיכול של עבירת ביטחון או סיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם, כנדרש על פי סעיף 5 לחוק. לא היתה לפרופ' גאזי כל דרך להתנגד להמשך מעצרו כשהדיון מתקיים בהיעדרו ונאסר עליו לפגוש את סניגורו. הוא שוחרר לאחר 22 ימי מעצר. מאז הוא פרסם מאמרים התוקפים באופן חמור את התנאים בהם הוחזק בבית המעצר קישון והאופן שבו התנהל חקירתו תוך דריסת זכויות אדם. ניהול דיון בהעדרו של העצור על פי סעיף 5 סותר עקרונות השפיטה ותפיסת הצדק על פי מורשת ישראל. דיינים "לא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה", דהיינו, בנוכחותו של האדם שעניינו נדון ובראייתו ממש בפני שופטיו (רש"י, בראשית י"ח, כא, דב"ה "ארדה נא"). קיים איסור נגד שמיעת הליך כלשהו במעמד צד אחד בהעדר יריבו (משנה תורה של הרמב"ם, סנהדרין, כא, ז; שולחן ערוך, חושן משפט, סימן יז סעיף ה). כדברי השופט מנחם אלון: "הזכות לטעון, ולהישמע בבית המשפט, מקורה ויסודה במורשת ישראל מקדמת דנא, וחכמי ישראל ראוה כזכות יסוד הקדומה ביותר בתרבות אנוש" (בג"צ 4112/90 האגודה לזכויוות האזרח בישראל נ' אלוף פיקוד הדרום, פ"ד מד(4) 626, 637 (1990)). כשהצעת החוק הובאה בפני הוועדה בראשותך, עשית צעד אמיץ ונבון בסירובך לקבל גזירות מופרזות חדשות בענין מניעת מפגש בין העצור ובין עורך דינו. הגיעה השעה לומר פעם נוספת: כן לביטחון, לא לפגיעה בזכויות יסוד המוגנות מקדמת דינא. בכבוד רב, אליהו אברם, עו"ד היועץ המשפטי של הוועד הציבורי נגד עינויים העתק: חברי וועדת חוקה, חוק ומשפט