חומר רקע
הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון מועד האיזון)
כללי:
יש להקל על בני זוג שעוברים הליכי גירושים בכך שהתלות הכלכלית לא תימשך תקופה ארוכה לאחר שהצדדים פסקו להתנהג כתא משפחתי אחד. יש לאפשר לכל בן או בת זוג למצות את זכויותיו הכלכליות לאחר כשלון הנישואין מבלי להיות חשוף לסחטנות.
החוק חייב לקבוע מעשה ומועד ברור שבהם ניתן לפרק את נכסי הנישואין ואין לקשור את מועד זה לפקיעת הנישואין.
עמדת הלשכה ביחס לסעיפי החוק המתוקן:
סעיף 5 (ג):
הלשכה תומכת בתיקון, בהסתייגות אחת. אין לחשב "כושר ההשתכרות" וגם "כישורים שנרכשו מלימודים". במידה ושני הגורמים נחשבים בנפרד, תיווצר התופעה הידועה כ "double dipping". דהיינו, יכולתו של בעל מקצוע להשתכר ברמה מסויימת, (לדוגמה: רופא) נובעת בעיקר מכישוריו שנרכשו בלימודים (בוגר פקולטה לרפואה). לכן, אין לחשב את שני הגורמים האלו בנפרד כי הם שני צדדים של אותו המטבע. מוצע לכתוב "כושר ההשתכרות או כישורים שנרכשו מלימודים".
סעיף 3 בהצעת החוק - הוספת סעיף 5 א (א) בחוק- הלשכה תומכת בגירסה א 1'.
על התנאים המפורטים בסעיף 5 א (א) להיות חלופיים ולא תנאים מצטברים. תנאים אלו הם שיאפשרו את מימוש החוק ויישמו בפועל. על כן, עמדת לשכת עורכי הדין שיש למחוק את המילה "כל" ולהשאיר את לשון הסעיף כדלקמן: "הוגשה בקשה לפי חוק זה והתקיים אחד מהמקרים הבאים......"
כמו כן, עמדת הלשכה שיש להשאיר את המונח "התרת נישואים" בסמוך למונח "הליך גירושים". לטענת הלשכה, הגדרה זו מדויקת לעומת ההגדרה שנוסחה בסעיף 5 להצעת החוק.
סעיף 5 (ד) :
עמדת הלשכה: יש להעניק סמכות לבית המשפט להתנות את פסק הדין לאיזון משאבים בכך שהמבקש יפקיד בבית הדין הדתי גט או כתב הסכמה לתת או לקבל גט.
הוכחה חדשה למכשול בחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג- 1973 הדורש תיקון.
בפס"ד שניתן בביה"ד הרבני הגדול ביום 28.11.07 (תיק מס' 1700-21-1, פורסם באתר המשפטי נבו), נקבע כי סמכותו של ביה"ד הרבני לדון בתביעת הרכוש שהגיש הבעל, על אף שהאשה הגיש קודם את תביעתה לביהמ"ש לענייני משפחה, נובעת מכך, כי האשה תבעה (בביהמ"ש כאמור) תביעה לשמירת זכויות ומתן סעדים לפי סעיף 11 לחוק, בעוד שהבעל הגיש תביעת גירושין וכרוך לה חלוקת רכוש.
יוסבר, כי האשה לא הגישה לביהמ"ש תביעה לחלוקת רכוש, לאור הוראת סעיף 5 לחוק יחסי ממון, לפיה כל עוד לא פקעו הנישואין לא ניתן לאזן את המשאבים. לכן לא נהוג להגיש לביהמ"ש תביעה לחלוקת רכוש בטרם פקיעת הנישואין, אלא תביעה על פי סעיף 11 לחוק לשמירת סעדים.
מדובר בחוסר שוויון בין המערכות המשפטיות, המקנה למי שתובע בביה"ד הרבני (בד"כ הבעל) תביעה לחלוקת רכוש, בעוד שבביהמ"ש לא ידונו בתביעה בטרם פקיעת הנישואין.
תיקון סעיף 5 לחוק הינו, איפוא, נחוץ.
לאור האמור לעיל, ולאור ההתפתחות בפסיקת ביה"ד הרבני הגדול אנו מציעים בזאת, לתקן את החוק באופן שימנע אפליה, ויאפשר מרוץ סמכויות "הוגן". להלן הצעתנו לתיקון החוק:
"הוגשה לביהמ"ש לענייני משפחה לתביעה לאיזון המשאבים ו/או בקשה למתן סעדים ע"פ סעיף 11 לחוק אותביעה לפסק דין הצהרתי בעניין הרכוש, תהא לביהמ"ש סמכות שיפוט ייחודית ובלבד שהתביעה או הבקשה הוגשו שם לראשונה".
עניין זה דומה להוראות שנקבעו בבקשה ליישוב סכסוך, שם נקבע בתקנה 258 כ', כי הגשת בקשה כמוה כהגשת תביעה לצורך הקניית סמכות לביהמ"ש. כפי שהתברר התקנה לא מנעה מבתי דין לקבוע כי התקנות סותרות את החוק ולכן אין להן תוקף- לפיכך יש לתקן זאת בהוראות חוק.
על פי סעיף 13 לחוק יחסי ממון, על ביה"ד הרבני לפעול ע"פ הוראות חוק יחסי ממון.
בנוסף, מוצע לתקן את סע' 5 לחוק באופן שניתן להגיש תביעה לפסק דין הצהרתי / רכושי בכל עת, ללא כל מגבלה כמו שבן זוג שנישא קודם 1.1.74, שבעניינו חלה הלכת השיתוף, רשאי להגיש תביעה לחלוקת רכוש בכל עת.
הפורום לדיני משפחה