חומר רקע
אי שוויון ואפליה בחברון
-" דו
ח מקיף
–
מוגש ע
"
י מחלקת המחקר של הישוב היהודי בחברון
*
מבוא- מעמדו של הישוב היהודי בחברון
חברון היא העיר העברית הראשונה בהסטוריה
,
והקהילה היהודית בה התקיימה באופן כמעט
-
רציף לאורך כל ההסטוריה עד לפרעות תרפ
) ט "
היו נסיונות לח
דש את הישוב היהודי גם לאחר
טבח תרפ
, ט"
אך בפרעות תרצ
"
ו עזבו אחרוני היהודים את העיר
,
למעט משפחה אחת
–
משפחת
עזרא
,
שהמשיכה להתגורר בחברון עד סוף נובמבר 1947
.(
הישוב היהודי בחברון מונה כיום כ-
1,000 נפש
,
והוא יושב בעיקר בתוך הבתים והנחלות השייכים
לקהילה היהודי
ת העתיקה שחיה בעיר עד לפרעות תרפ
. ט"
עמדתן העקרונית של ממשלות ישראל מזה שנות דור
–
מאז 1980
–
מכירה בלגיטימיות של הישוב
יהודי בחברון
,
ממשלות ישראל קבעו והחליטו כי
"
אין מניעה שיהודים יחיו בחברון
,
כבכל מקום
בארץ ישראל
) "
החלטת הממשלה מס
' 438
משנת1980
(
וכי
"מ
דיניותה של ממשלת ישראל היא
לחזק ולפתח את הישוב היהודי בחברון
) "
החלטת ממשלה מס
' 4245
משנת1998
.(
יתרה מכך
:
מדינת ישראל אף טרחה
לעגן את מעמדו הלגיטימי של הישוב היהודי בחברון
בהסכם בינלאומי
–
הלא הוא הסכם חברון
,
הקובע כי בעיר חברון חיות זו לצד זו אוכלוסיה
יהו
דית ואוכלוסיה ערבית
,
ואף החליטה
,
בד בבד עם קבלת אותו הסכם
,
" כי
הממשלה תפעל
לשמור על כל התנאים והצרכים הנדרשים לקיומו
,
ביטחונו וביסוסו של הישוב היהודי בחברון
"
)
החלטת ממשלה מיום 15/1/1997
.(
הסכם חברון
,
ככלל
,
מניח כהנחת יסוד את קיומן של 2 אוכלוסיות בעיר ואת ה
צורך להתחשב
בצרכיהן של 2 האוכלוסיות
.
כך למשל סעיף 2
א
)2
(
– הדן בבטחון הישראלים
,
סעיף 10– ' ב
הדן
בישראלים וברכושם
,
סעיף 12 ב
– '
הדן בביצוע עבודות תשתית למען הישראלים המתגוררים
בעיר
,
וסעיף 16
– הדן באספקת שירותים עירוניים לישראלים תושבי העיר
.
זוהי הנחת היס
וד של
ההסכם
,
וממילא
עיקר ביצועו וקיומו הוא הבטחת חיים ואורח חיים תקין עד כמה שניתן ל-
2
האוכלוסיות
.
בתקופת הכיבוש הירדני הפך האזור היהודי של חברון לאזור מסחרי
,
ועל חורבותיו של הרובע
היהודי הוקם השוק הסיטונאי
,
השוק הקימונעי
,
ועוד חנויות רבות
.
ואולם
,
בשנים הא
חרונות
,
ובעיקר לאחר חלוקת העיר עם הסכם חברון
,
נדד המרכז המסחרי של חברון מערבה
,
אל אזור ככר
השוטר ואף מערבה משם
,
והאזור של הרובע היהודי שינה שוב את אופיו והפך לאזור של חיים
יהודיים שוקקים
,
אשר מלבד התושבים היהודיים הקבועים מגיעים אליו מידי יום כ
-
1,000
יהודי
ם נוספים
)
עובדים
,
מבקרים ותיירים
(
ובימי חג ומועד
–
עשרות אלפים
.
סך כל המבקרים
היהודיים בחברון עומד על כרבע מליון איש בשנה
.
מטרת הדו
"
ח שלפנינו היא להזים את הטענה הנשמעת ע
"
י ארגוני שמאל שונים
,
ולפיהם
מתקיימת בחברון אפליה לרעה של האוכלוסיה הערבית
.
בעמודים הבא
ים נסקור את התחומים
השונים בהם מתקיימת אפליה לרעה של האוכלוסיה היהודית בחברון לעומת האוכלוסיה
הערבית
.
. א
פגיעה ב
חופש התנועה
:
רק %
3
משטח העיר חברון מותר
בתנועה
ליהודים
על פי הסכם חברון
,
התנועה בעיר כולה צריכה להיות פתוחה וחופשית לכל אדם
.
גם ליהודים
.
ואול
, ם
בפועל המצב הבטחוני שנוצר בעיר כתוצאה מהטרור הערבי אילץ את צה
"
ל לנקוט
ב"
מדיניות ההפרדה
".
הנפגעים העיקריים ממדיניות ההפרדה הם היהודים ,
עליהם נאסרת
התנועה ב-
97% של העיר
,
כולל באזורים שבשליטת צה
) ל "H2
( ,
וכולל תנועה למקומות מקודשים
שמצויינים במפורש בהסכם חבר
ון כמקומות אליהם יש לאפשר ליהודים להגיע בכל עת
.
להלן הפירוט:
שטח העיר חברון הוא כ-
18 קמ
. ר"
מתוכו כ-
15 קמ
"
ר מוגדרים כ-
1
H
,
שנמסר לרשות
פלסטינית
;
שטח זה סגור ליהודים
.
השטח הנותר 2
H
–
רובו ככולו פתוח לתנועה ונוכחות ערבית
חפשית
.
גם ברובו הגדול של שטח זה נאסר
ה הנוכחות היהודית
,
והיא מותרת ב-
0.6 קמ
ר "
בלבד
.
דהיינו
,
השטח המותר לנוכחות היהודית הוא 3% משטח העיר חברון
!
חופש התנועה של הערבים בחברון מוגבל באופן מינימלי ביותר
:
בתוככי האזור הישראלי
ממשיכים להתגורר אלפי ערבים
,
והרש
"
פ מפעילה ומקימה בתוכו במכוון מוסדות מוש
כי קהל
במטרה מוצהרת
)
בכתב
!( "
לחנוק
"
את הישוב היהודי
.
כך למשל
,
מול בית הדסה ממשיך לפעול
" בי
ס קורדובה
,
למרות שרוב תלמידותיו מגיעות אליו מאזורים אחרים בעיר
.
בסמוך לתל רומידה
ובצמוד לבית העלמין היהודי מוקם כעת בית ספר נוסף
,
ללא כל צורך אורבני
,
אלא אך ורק על
מנ
ת לדחוק את רגלי היהודים באזור זה
.
עקב תהליכים גיאו
-
כלכליים ממושכים
)
שאינם קשורים
ליישוב היהודי
(
עבר המרכז המסחרי של העיר למערב העיר
,
ואזור היישוב היהודי כבר מזמן אינו
המרכז המסחרי של העיר
.
במערב העיר נבנו ונבנים מבני מסחר ומשרדים רבי קומות ומפוארים
.
למרות
זאת
,
הורתה הרש
"
פ לסוחרים שהחזיקו חנויות ליד הישוב היהודי להמשיך להפעילן
למרות שאין להן שום הצדקה כלכלית
.
לעומת
את ז
,
תנועת יהודים ב
-
97% משטח העיר
,
שנמסר לרשות פלסטינית ב
"
הסכם חברון
ב " -
1997
– נאסרה לחלוטין –
למרות שההסכם קבע חופש תנועה מלא
–
לאחר ששוטרים
פלסטיניים
ומחבלים איימו ברצח על יהודים שנכנסו אליו
.
האיסור הגורף כולל גם שלילת זכות ביקור
ותפילה באתרים מקודשים כמו אלוני ממרא ומערת עתניאל בן קנז
,
למרות שהסכם חברון מחייב
לאפשר חופש גישה ותפילה ליהודים לאתרים אלה
.
אפילו בתוך השטח הישראלי של חברון
)2
H
(
–
נ
שללת גישתם של יהודים למקומות מקודשים כמו
:
קבר אבנר בן נר
,
ישיבת המקובלים
הממוקמת בקסבה
,
ועוד
.
בשטחים שנאסרו לכניסת יהודים נמנעת מהיהודים כל פעילות ואף גישה גם לנכסים הרשומים
על שמם
.
כך למשל
,
מנועים היהודים מכניסה לחלקה 37
,הסמוכה לבית העלמין
;
הרחוב הצמוד
לבית הדסה
–
סגור ליהודים
,
וכך גם הכניסה לקומה התחתונה של בית הדסה
ולבתים יהודיים
הנמצאים בעומק השטח ה
"
פלשתיני
".
יהודי שיעז להכנס לאזורים אלה
–
יסתכן בנפשו
,
ובנוסף
יעצר וי
שפ
ט בגין
"
הפרת צו
".
ההבדל המהותי ביותר בין הגבלות התנועה שהוטלו על ערביי חברון לבין א
לה שהוטלו על
היהודים
,
אינו רק בגודל השטח בו הוגבלה התנועה
,
אלא במניעים להגבלתה
" בג .
צ קבע לאחרונה
כי הגבלות תנועה יש להחיל על הגורם המאיים באלימות ובהפרת חוק
,
ולא על הגורם המאויים
.
"
ככלל
,
על המפקד הצבאי למלא את חובתו להגן על בטחונם של התושבים
...
בדרך אחרת ו
לא
בדרך של סגירת השטחים
) "
דברי השופטת בייניש
" (
על המפקד הצבעי להימנע מלסגור
שטחים
...
לשם התכלית של הגנה על התושבים עצמם
) "
דברי השופט ריבלין
"ו , (
מן הראוי
שהשמירה על הסדר הציבורי ועל בטחון של התושבים
...
תהא באמצעות נקיטת צעדים
מתאימים כנגד אותם גורמים מתפרע
ים ולא על דרך של הטלת מגבלות נוספות על נפגעי
האלימות
) "
דברי השופט ג
'
ובראן
;
כל הציטוטים מפס
ד "9593/04
.(
ההגבלות שהוטלו על תנועה ערבית הולמת את הכלל שנקבע בבג
"צ,
משום שמטרתן מניעת
פיגועים
,
מעשי אלימות והפרות חוק מצד האנשים שתנועתם הוגבלה
.
לעומת זאת
,
ההגבלות
שהוטלו על תנועת יהודים סותרות כלל יסוד זה
:
הן הוטלו על נפגעי האלימות
.
" מצ
ב לדו
"ח :
מפת חלוקת העיר
.
. ב
פגיעה בזכות הקניין
:
זכות ש
נשללה כמעט לחלוטין מהיהודים
:
בעוד שערביי חברון נהנים מהזכות הטבעית והבסיסית לקנין ולבעלות על נכסים קרקעיים
–
זכות זו נשללת כמ
עט לחלוטין מהאכלוסיה היהודית
.
הבתים
,
החנויות והקרקעות שהשאירו מאחוריהם יהודי חברון שגורשו מהעיר לאחר פוגרום
תרפ
ט "1929
,הופקעו אחרי הכיבוש הירדני ב
-
1948" י " ע
האפוטרופוס הירדני על נכסי האויב
, "
למרות שיהודים אלו מעולם לא היו אויב לאיש
,
והם נרצחו וגורשו ללא כל סיבה ובלא כל הקשר
מלחמתי
.
נכסים אלו
לא הוחזרו מעולם
.
ממשלת ישראל החליטה להנ
צ
יח את העוול
,
ולהעביר את
הנכסים השדודים מידי האפוטרופוס הירדני
–
אל האפוטרופוס הישראלי
.
בפועל
,
משמעות
ההחלטה היא ה
משך החכרתם של נכסים אלה לערבים
,
לעתים קרובות תוך ביזוי הנכס
.
, כך
למשל
,
בסמוך לשכונת אברהם אבינו מופעלת גם היום רפת של פרות בתוך מבנה שהיה בעבר
ישיבה של מקובלים
,
מעל חור
בו
ת בית הכנסת של חב
"
ד הופעל עד לאחרונה
"
שוק הפשפשים
, "
. ' וכו
גם כאשר הבעלים המקוריים של נ
כסים אלה מבקשים באופן רשמי לקבל לידיהם את הנכס
,
או לחילופין לאפשר בו התיישבות יהודית
–
התשובה המתקבלת היא שלילית
, כך .
למשל
,
חזרה
בה הממשלה מהחלטתה להשכיר ליהודים את דירות המגורים ב
"
שוק
"
של חברון
,
תוך התעלמות
והתכחשות לבקשת בעלי הנכס
.
בנוסף
,
נשללת מיהודים ה
זכות הטבעית לרכוש בתים וליהנות מזכות הקניין המשותפת לכל בני
אנוש
.
שלילת הזכות הזו מיהודים בלבד היא אקט ברור של אפליה גזענית
.
החוק הירדני
והפלשתיני קובע עונש מוות לערבי שימכור את ביתו ליהודי
,
ועונש זה אף מיושם בפועל
.
מדינת
ישראל אינה נוקטת צעדים כלשהם כנגד
חוקי גזע אלה
.
במטרה לשלול את זכויות היהודים להחזיק בנכסי קרקע
,
מונחים עובדי המנהל האזרחי לנקוט
מדיניות אכיפה מחמירה כלפי יהודים
,
ומקלה כלפי ערבים
.
בעוד שעל הערבים אין כל אכיפה
בתחום חוקי התכנון והבניה
,
וקיימת תופעה בקנה מידה ענק של בניה בלתי חוקית
.
לפעמים
אף
מומצאים חוקים אך ורק נגד רכישת נכס ע
"
י יהודים
.
מסמך פנימי שכתב גורם בכיר בפרקליטות
הצבאית ונחשף בעיתונות קובע כי בכל מחלוקת משפטית בין יהודים לערבים לגבי רכוש
–
גורמי
הצבא
,
המנהל והמשטרה יתנו עדיפות לצד הערבי
,
אף כשאין לטענתו כל בסיס
.
משמעות
ההוראה היא
שהאפשרות לרישום בעלות על הקרקע מצד יהודים תיהפך להליך כמעט בלתי
אפשרי
.
הוראה זו מהווה אפליה גזענית נגד יהודים
,
ומנוגדת לחוק הבינלאומי הקובע כי אין
להעדיף באופן מיידי אוכלוסייה מסויימת על פני אוכלוסייה אחרת
.
ג.
אפליה ב
אכיפת החוק
:
אכיפת-י
תר
כלפי האוכלוסיה ה
יהודית לעומת
תת-אכיפה כלפי הערבים:
בחברון מתקיימות למעשה שתי רמות של אכיפת חוק כלפי שתי האוכלוסיות בעיר
:
היהודית
והערבית
.
מחקר מקיף בנושא זה בוצע ע
"
י מחלקת המחקר של הישוב היהודי בחברון בשנת 2003
.
המחקר הקיף בדיקה של כ-
100 תיקי חקירה שנפתחו נגד יהודים בחברו
, ן
ובמקביל כ-
50
תיקי
חקירה שנפתחו ע
"
י יהודים כנגד ערבים שהתכנלו להם
.
כן נעזרנו במהלך המחקר בנתונים
רשמיים שנמסרו לכנסת ולתקשורת ע
"
י משטרת ישראל וע
"
י פרקליטות המדינה
.
בדיקת טיב
האכיפה בוצעה באמצעות סקירת המרכיבים העיקריים המשקפים את האכיפה ואת תוצאותיה
:
ה .א
קצאת כח אדם משטרתי
–
כמות שוטרים לאזרח
.ב
אחוז הגילויים בתיקי חקירה
.ג
אחוז ההרשעות בכתבי אישום
להלן עיקרי מסקנות המחקר
:
כלפי האוכלוסיה היהודית מונהגת אכיפת יתר
,
המעוגנת בנהלי אכיפה מחמירים
,
בהנחיית
פרקליטות המדינה
.
נהלים אלה
,
שהיו סודיים עד שנחשפו בשנת 1997 בתח
קיר שערך ועד הישוב
בחברון
עוררו ביקורת ציבורית חריפה
,
בשל האפליה הבוטה שעלתה מהם
.
בשנת 1998
תוקנו
לכאורה
"
הנהלים המיוחדים
, "
אולם החלקים העיקריים המורים למשטרה לבצע אכיפת יתר על
יהודים נותרו כתובים ומחייבים
.
במסגרת נהלים אלה נדרשת המשטר
ה להשקיע משאבים חסרי
תקדים בכח
אדם
,
אמצעים
וניידות
,
ומתנהל מעקב צמוד של גורמים בכירים ביותר בפרקליטות
אחר כל הפרת חוק
–
ולו המינורית ביותר מצד יהודים
.
התוצאה הישירה של אכיפת יתר זו היא
פתיחה סיטונית של תיקי חקירה בגין עבירות מינוריות ודברים של מה בכך
,
והגשת כתבי אישום
וניהול מ
שפטים אשר מסתיימים פעמים רבות בזיכויים או בסגירת תיקים טכנית
.
התוצאה
העקיפה היא פגיעה אנושה ויום יומית בחירויות הפרט של תושבי חברון היהודים
,
ונזק מצטבר
בדמות תיקים פליליים המכתימים את המרשם הפלילי שלהם
–
תיקים שלא היו נפתחים בשום
מקום אחר במדינת ישראל
.
לעו
מת זאת
,
כלפי האוכלוסיה הערבית קיים מצב של תת אכיפה ומראית חוק
.
בדרך כלל הפרות
חוק של ערבים מטופלות רק אם הן מגיעות לרמה של פעילות חבלנית עויינת
;
אך עשרות
התנכלויות יום יומיות של ערבים כלפי התושבים היהודים בחברון
,
כגון ידוי אבנים
,
הטרדות
מיניות ונזק לרכוש
–
אינן מטופלות
.
הדבר נובע הן מנהלים כתובים של הפרקליטות הצבאית
,
והן
ממחסור בכח אדם משטרתי
,
עקב העובדה שרובו ככולו מופנה לאכיפת החוק על התושבים
היהודים
.
התוצאה הישירה של תת האכיפה היא שלילת זכותו של התושב היהודי בחברון לקבל
הגנה משטרתית מפני התנכלויות
,
הצקות
ותקיפות שונות
.
אמנם מדובר במחקר שנערך לפני כ
-4 שנים
,
אך מאז לא חל כל שינוי משמעותי בתחום זה
,
שכן
שינוי משמעותי בהתנהלות המשטרה מחייב קודם לכן שינוי מהותי ועקרוני בהנחיות
הפרקליטות
,
והנחיות אלה לא השתנו
.
" מצ
ב לדו
"ח :
תת-
אכיפה ומראית חוק
–
" דו
ח על אכיפת ה
חוק כלפי האוכלוסיה הערבית בחברון
,
יצא לאור
בשנת 2003
טבלאות נתונים על אכיפת החוק בחברון וביהודה ושומרון
טבלה
–
עבירות אלימות כנגד יהודים בחברון
, 2007
.
. ד
אפליה במערת המכפלה
:
רק רבע משטח
המערה
-
למתפללים
היהודים
:
מערת המכפלה הינה הקניין העברי הראשון בארץ
,
ומקום קבורתם של אבות האומה
.
המבנה מעל
המערה נבנה ע
"
י העם היהודי בתקופת בית המקדש השני
,
לפני כ-
2000 שנה
.
במשך דורות
היוותה מערת המכפלה אבן שואבת ליהודים מכל העולם
.
גם היום
,
מבקרים במערת המכפלה
כרבע מליון מבקרים ומתפללים יהודיים בשנה
.
למרות זאת
,
קיימת כיו
ם אפליה חמורה נגד יהודים במערת המכפלה
.
אפליה זו באה לידי ביטוי
הן בחלוקת השטח
,
הן באכיפת ההפרדה
,
והן ביכולת לפתח ולטפח את המקום
:
1
.שטח המערה :
לכאורה חולקה המערה בין מתפללי2 הדתות
,
ואולם למעשה השטח שעומד לרשות היהודים
מהווה כרבע בלבד מהשטח שנמסר לרשות המ
וסלמים
,
ורובו הוא חצר פתוחה חשופה לקור
,
גשם
ופגעי מזג אויר
.
2
.אפליה ב
אכיפת ההפרדה :
כלל הברזל של ה
"
הפרדה
"
בין מאמיני 2 הדתות
,
שנקבע ע
"
י ועדת שמגר
,
מיושם למעשה רק כלפי
היהודים
:
נציגי הואקף המוסלמי והמואזין מורשים להכנס לשטח היהודי
,
והמואזין ממשיך
להיכנס
ולהשמיע קריאות קולניות ברמקול בעוצמה גבוהה בזמן תפילת היהודים
.
לעומת זאת
,
כניסת יהודים לשטחים שהוקצו לתפילת ערבים
–
נאסרה לחלוטין
.
3
.הזכות
לטיפוח ופיתוח :
מיהודים נשללת הזכות הבסיסית לטפח ולשפר את מקום התפילה המקודש שלהם
,
כאשר לואקף
המסולמי ניתנה זכות וטו
על תכניות הטיפוח והפיתוח של היהודים
.
על הערבים
,
לעומת זאת
,
אין
כל הגבלה
,
ותקציבי עתק מוזרמים ומנוצלים ללא הרף לאולמות שהוקצו להם
.
מובן מאליו
שתוכניות אלה אינן מובאות לאישור או אפילו להתייעצות בפני הגורמים היהודיים המופקדים על
המערה
.
כתוצאה מכך אולם יצחק
,
שהוא האולם המרכזי והגדול
,
מטופח בהשקעות ענק בצבעים
,
עיטורים ואמצעי-פולחן מוסלמים
,
ללא כל רגישות לאופי היהודי של המקום
.
" מצ
ב לדו
"ח :
מפת חלוקת מערת המכפלה
.