חומר רקע

עמדת המכון לאסטרטגיה ציונית בעניין הזכות לשוויון בהצעת החוקה הצעה להרחבת הדיון בסוגיית השוויון סעיפים 15 ו- 16 להצעת החוקה של המכון לאסטרטגיה ציונית הוצגו בניסיון להסדיר את סוגיית השוויון.1 במידה וקיימת נטייה של הועדה להרחיב את סוגיית השוויון מעבר למה שהוצע בסעיפים אלו, אנו מתכבדים להציע בפני הוועדה אפשרות לניסוח רחב יותר לדיון: סעיף א כל בני האדם שווים בפני החוק ללא הפליה מכל טעם שאינו ממין העניין. סעיף ב על כל אזרחי המדינה חלות זכויות וחובות שוות; אי מילוי חובות על ידי אזרח מאזרחי המדינה יכול שיהיה כרוך באובדן זכויות וכשירויות כפי שייקבע בחוק. סעיף ג אין באמור בסעיף א' כדי לפגוע בכל הוראת חוק או החלטה ממשלתית- 1. הנובעת ממהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית וכבית לאומי של העם היהודי או 2. המייחדת זכויות או חובות או כשירויות לתפקידים ציבוריים לאזרחי המדינה או 3. הנובעת משיקולי ביטחון של מדינת ישראל. המדינה רשאית לייחד זכויות, חובות או כשירויות לתפקידים ציבוריים, הקשורות לענייני בטחון המדינה, לבעלי סיווג בטחוני הולם. דברי הסבר לנוסח המורחב כל בני האדם שווים בפני החוק המונח "כל בני האדם" מונע אפשרות של פרשנות רחבה מדי למונח "הכול שווים בפני החוק" אשר עלול להתפרש ככולל גם קבוצות ולא רק בני אדם כפרטים. ברמה החוקתית ראוי לעגן את הזכות לשוויון של פרטים. את הסדרת קידום הקבוצות יש להסדיר בסעיפים אחרים בחוקה. הצעה זו תואמת את גישתה של הועדה בדיוניה על הזכויות לחיים ולחירות, בהן נידון העיקרון הכללי שהזכויות מוקנות לפרטים ולא לקבוצות. רעיון זה בא לידי ביטוי גם בסעיף 15 לצ'רטר הקנדי: "Every individual is equal before and under the law" הצ'רטר הקנדי ראה לנכון להשתמש במושג individual בסעיף זה ולא person כפי שהוא עשה במקומות אחרים בהוראותיו. שינוי זה נובע מהרצון להדגיש שהזכות לשוויון בפני החוק מוענקת לפרט ולא להגדרה רחבה יותר.   נושאים מסוימים שלפיהם ראוי שזכות השוויון תוגבל זכות לשוויון הינה זכות חשובה וחיונית. אף על פי כן, יש חשיבות להגביל זכות זו כלפי ערכים מסוימים היורדים לשורש מהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית וכבית הלאומי של העם היהודי.2 הצעה זו מצאה את ביטויה בהצעות חוקה שהוצעו בעבר, כגון אלו של בנימין הלוי3 , פרופ' רייכמן בהצעת "חוקה לישראל"4, פרופ' קלינגהופר5 ופרופ' בנדור6. הצעה מורחבת זו יוצאת מנקודת הנחה שהזכות לשוויון כפופה לפסקת ההגבלה כשאר הזכויות שיימנו בפרק השני של החוקה. יחד עם זאת, יש צורך לקבוע שהזכות לשוויון תוגבל בנוגע לנושאים מסוימים באופן ספציפי. הרציונל הוא לאפשר לרשויות המחוקקת והמבצעת לדאוג לקיומה של מדינת ישראל, הן בהיבט הקיומי, מבחינה ביטחונית, והן מההיבט המהותי, כבית הלאומי של העם היהודי, ללא הצורך לעמוד לפני בית משפט העליון על סמך פסקת ההגבלה. פרופ' גביזון העירה בפני ועדת חוקה חוק ומשפט לא פעם אחת בעניין זה וכתבה את הדברים הבאים: "זהותה היהודית של המדינה אינה מצדיקה בשום פנים אפליה על בסיס דת או לאום, אבל היא מאפשרת, מעודדת ובמקרים מסוימים אף מחייבת הדגשה לא-מתנצלת של האופי הייחודי של המדינה, ונקיטת צעדים שיחזקו אותו ויעודדו את המשכיותו ושגשוגו בתחומים שונים, ובכלל זה במדיניות ההגירה, ההתיישבות והדיור, בחינוך, בסמלי המדינה, בתרבותה הציבורית ובשפתה. חוק השבות הוא דוגמה בולטת לעיקרון זה. ... דוגמה נוספת למדיניות מעשית הנגזרת מזהותה היהודית של המדינה נוגעת לשאלת ההתיישבות. לישראל, כמדינה יהודית, יש אינטרס חשוב בעידוד יישובם של יהודים בכל חלקי הארץ, ובשמירת הרצף והשלמות הטריטוריאליים שלה. לישראל יש הצדקה מלאה להקים יישובים יהודיים על מנת למנוע יצירת רצף טריטוריאלי של ערים וכפרים ערביים בתחומה, העלולים לחבור אל ריכוזי אוכלוסייה ערביים מעבר לגבול ולתבוע פרישה מן המדינה. 7