חומר רקע

ד"ר דפנה קפליוק בית ספר רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי, הרצליה שלום תמי, 17.11.07 להלן הערותיי לנוסח המוצע: סעיף 21א(1) גרסה 1 אני סבורה שאין להכניס את כל הסוגיה של ערעור בפני בורר לחוק, אך אם מעוניינים בכך הרי שהנוסח ראוי. כיום יש מוסדות ערעור שמאפשרים קיומו של ערעור בפני בורר. אינני סבורה שיש להכניס בחוק את הסוגיה הזו, השייכת כולה להסדרים של הצדדים במישור הפרטי. אוסיף ואקשה. אם רוצים להסדיר את סוגיית הערעור, אולי יש להרחיב את התוספת השנייה להסדרת כל הערעור. למשל, האם הבורר שבערעור יכול לשמוע עדים חדשים? האם עליו להסתמך על העדויות שבבוררות הראשונה? הסוגיה כולה לא מוסדרת. אני חושבת שיש להסיר אפשרות זו מן החוק ולהשאיר אותה כפי שהיא כיום. גרסה 2 מסוכנת. היא מוסיפה עלויות על הצדדים ולמעשה דורשת ידיעה רחבה מדיי של החוק על ידי הדיוטות. צדדים שעורכים הסכם בוררות אינם מכירים במקרים רבים את פרטי החוק. הם יודעים מה זה בוררות, אך אינם יודעים הרבה יותר מזה. אם בכל פעם שהצדדים קובעים שהבורר יהיה כפוף לדין יהיה ערעור אוטומאטי בפני בורר הרי שמטרות הבוררות יסוכלו: עלויות הצדדים יגדלו, הזמן להכרעה סופית בבוררות ולאחר מכן לאפשרות לבטל את הפסק יארך, לבורר יהיה תמריץ שלילי לא להשקיע בתיק שכן החלטתו תהייה בכל מקרה כפופה לערעור של בורר אחר ועוד. סעיף קטן (ג) – אין כל הצדקה בצמצום עילות הביטול במקרה שפסק הבורר נתון לערעור. עילות הביטול צריכות להיות זהות. אפשר אולי לקבוע שצדדים יכולים לצמצם על דעת עצמם את עילות הביטול אם הם רואים זאת לנכון, ללא קשר לשאלה אם היה ערעור בפני בורר על הפסק אם לאו. אני בעד אפשרות זו. ערעור בפני בורר אינו נוגע למערכת המשפט הממוסדת. עניינו הסכמת הצדדים להסדרת הסכסוך מחוץ לבית המשפט. לכן, אם אנו מעוניינים בהפחתת הפיקוח השיפוטי על פסק הבורר, יש לאפשר לצדדים לעשות זאת בין אם הם בוחרים בערעור בפני בורר בין אם לאו. סעיף 21א(2) – הדרישה לרישום פרוטוקול חסרת כל תוכן מעשי. הואיל ואין כללים מפורטים בדבר רישום פרוטוקול והואיל ולא ניתן לכפות על הצדדים עלויות ביחס לעריכת פרוטוקול מפורט, ייתכנו מקרים רבים שבהם הפרוטוקול שיירשם לא יהיה ראוי. מה יהיה במצב כזה? האם תוטל חובה על הבורר? האם אפשר לומר שהוא לא מילא את תפקידו כראוי? נראה לי שאנחנו נכנסים לסיטואציה לא טובה בהקשר זה שבה עשויים להיות מוטלים חיובים על הבורר. יתירה מזו, בשום מדינה בעולם אין דרישה שיירשם פרוטוקול במהלך הבוררות. מדוע עלינו להיות שונים? הרי אם הפרוטוקול אינו טוב, בית המשפט לא יוכל להסתמך עליו. האם בית המשפט יחליט אם לדון בביטול לפי העילה של 24(7) בהתאם לשאלה אם יש פרוטוקול ראוי או לא? ההצעה מטילה חיוב על הבורר שאין לו מקום בחוק. דרישת ההנמקה לעומת זאת היא ראויה. כאן אבקש להציע לשקול חובת הנמקה בכל בוררות ולא רק במקרה הזה. ההנמקה יוצרת ודאות אצל הצדדים ומאפשרת להם לדעת על מה הסתמך הבורר בהכרעתו. פסק דינו של השופט מלץ ז"ל בפרשת אלי ארוך מהווה דוגמה מצוינת מדוע ההנמקה חשובה. סעיף 24א(3) אני בעד. הוא מנוסח טוב. אפשר לשקול למנוע את האפשרות של ערעור ברשות. למעשה החלטת בית המשפט בערעור תהיה סופית ולא ניתן יהיה לערער עליה בין בזכות בין ברשות. תוספת שנייה – (א) אני מתנגדת לחיוב תיעוד הישיבות בפרוטוקול. (ב) כאמור לעיל אני חושבת שההנמקה צריכה להיות ברירת מחדל בכל מקרה. לכן כדאי להעביר אותה לתוספת הראשונה. יתירה מזו כפי שכתבתי, אבקש לשקול חיוב הבורר לנמק את פסקו בכל מקרה. (ג) אני מתנגדת. לא ייתכן שהצדדים מנהלים ערעור בפני בוררים והחלטותיהם לא תחשבנה. לא ייתכן שהצדדים ישקיעו משאבים בניהול הליך שהחלטותיו אינן מחייבות בסופו של דבר. זה מנוגד לכל טיעון כלכלי אפשרי. לכן יש לקבוע שהערעור יהיה בפני מספר אי זוגי של בוררים : בורר אחד או שלושה. הדבר יוביל לוודאות ולא יוביל צדדים להשקעה מיותרת במשאבים. (ד) אני מתנגדת. כאמור יש נושאים שונים שיש להסדיר אותם אם רוצים לכסות את סוגיית הערעור בפני בורר כולה. אשמח לענות על כל שאלה שתתעורר. בברכה, דפנה