חומר רקע

לגב' תמי סלע, ברכות.   לצערי הרב אין טעם בהצעת החוק המונחת עתה בפני הועדה, כי מקדמת דנא רשאים היו בעלי הדין להסכים על כך שפסיקת הבורר שבו בחרו תהיה נתונה לערעור בפני בורר או בוררים אחרים שהם בחרו בהם, או הסכימו שימונה עבורם. וכבר היו דברים מעולם. זכות הערעור בגופים מוסדיים, כמו בבוררות במסגרת רשות השיפוט (שהיתה פעם משפט החברים) של ההסתדרות הכללית מעוגנת בחוקת ההסתדרות והיא מחייבת את כל חבריה. באגודות שיתופיות, בהן קיימת חובת בוררות בפני רשם האגודות השיתופיות (משמע, בפני בורר הממונה ע"י הרשם), מוקנית זכות ערעור על פי החוק בפני הרשם. במוסד לבוררות עסקית מתבקשים המתדיינים בישיבה ראשונה של הבוררות לנקוט עמדה בדבר זכות הערעור בפני בורר דן יחיד או הרכב בוררים שימונה ע"י נשיא המוסד (בדרך כלל) בהסכמתם או לקבוע מראש את הבורר או הבוררים שישמשו כערכאת ערעור. לכן אין צורך בחקיקה כדי להסדיר את המובן מאליו. החקיקה עלולה להכניס אי בהירות במוסדות בהם קיימת זכות ערעור על פסק הבוררות של הערכאה הראשונה בגלל סדרי הדין השונים על פי החקיקה מאלו הנהוגים באותם מוסדות.   המדינה איננה מסכימה לברר את מחלוקותיה בפני בוררים מהטעם שאין ערעור על פסק הבוררות. אינני מאמין שתסכים המדינה לברר את מחלוקותיה בפני ערכאת בוררים שאינם שופטים או שופטים בדימוס. אגב, כידוע, כיום בוררים שיכולים להיות חסרי כל השכלה (כידוע, לפי חוק הבוררות, נזקק הבורר רק לאצבע, ולא להשכלה כלשהי. האצבע דרושה כדי לחתום (ע"י הטבעתה) על פסק הבוררות, שחייב על פי החוק להיות חתום ע"י הבורר). לכן, לפני שטורחים בהכנת החוק רצוי לברר אצל היועץ המשפטי לממשלה את עמדת המדינה.   זכות ערעור בפני בוררים, ולא בפני בית משפט, תהיה זכות מוקנית לעשירים ולא לצבור הרחב של המתדיינים, כי לא די בכך שהמתדיינים נושאים בהוצאות היקרות של הבוררות (בבית המשפט נושא בהוצאות רק התובע) הם ייאלצו לשאת גם בהוצאות ערכאת הערעור של הבוררים. לא תהיה הסכמה של שני הצדדים לכך, כאשר אחד הצדדים איננו בעל יכולת. המשמעות תהיה שזכות הערעור למעשה איננה ישימה.   לדעתי, יש להקנות זכות ערעור בפני בית המשפט, בפני בית משפט שלום ובית המשפט המחוזי לפי סכום הפסק, או כל קריטריון אחר, בפני דן יחיד או הרכב, כפי שייקבע, ובלבד שידע הבורר שעין בית המשפט פקוחה על פסיקתו וידע בעל הדין שיש לו מפלט מטעויות הבורר בבית המשפט. לענין זה יצויין שלא תמיד בעלי הדין בוחרים את הבורר. לעתים על פי ההסכמים ביניהם הבחירה נתונה ליו"ר לשכת עורכי הדין, נשיא מועצת רואי החשבון וכד, ואז הם, לא פעם, נדהמים ממי שמונה להכריע במחלוקותיהם.   כאשר תהיה זכות ערעור בפני בית המשפט - יפחתו התיקים בבית המשפט, כי בעלי הדין לא יחששו לפנות לבוררות. אני כשופט מעולם לא הצעתי לבעלי דין לפנות לבוררות בגלל העדרה של ערכאת ערעור שיפוטית.   אפשר להרהר בהקמת ערכאת ערעור מטעם המדינה, שתהיה מורכבת מאנשים מתאימים, לדון בערעורים על פסקי בוררות.   ולבסוף. ראוי שיחוקק חוק בוררות חדש. החוק הנוכחי, שהועתק פחות או יותר מפקודת הבוררות המנדטורית, התאים לשנות השלושים ואולי אף לשנות הששים. אבל לא כיום. הנסיון המצטבר בבוררויות מאז חקיקתו והיקף העניניים ומורכבותם המובאים לבוררות אינם הולמים את החוק הקיים.   אני מקווה שתמצאי עניין בדברי ותהיה לך אפשרות להביאם בפני יו"ר הועדה פרופ' מנחם בן ששון וחברי הועדה.   בכבוד רב   אורי שטרוזמן