חומר רקע
מבוא
מסמך זה נכתב לוועדת המדע והטכנולוגיה לקראת דיון בנושא המאבק בתופעת הפדופילים ברשת האינטרנט. במסמך נסקרים השימושים אשר עושים פדופילים ברשת האינטרנט והאמצעים הננקטים בישראל למאבק בשימושים אלו. כמו כן, במסמך מוצגים גם נתוני משטרת ישראל. עם זאת, נתונים אלו אינם משקפים את היקף התופעה, שכן הדינאמיות והאנונימיות המאפיינות את רשת האינטרנט כמו גם אופיה הבינלאומי מקשים על איתור מקרים אלו.
בשנים האחרונות הולך ומתרחב המקום של האינטרנט ככלי לניצול מיני של קטינים, ובפרט בשני מישורים: הפצה של פורנוגרפיית ילדים וניצול כלי תקשורת אינטרנטיים לצורך יצירת קשר עם ילדים. יתר על כן, נטען כי השימוש באינטרנט מביא להרחבה בהיקף פורנוגרפיית הילדים המופצת וכן לשימוש בחומרים פורנוגרפיים "קשים" יותר.
את הטיפול בפדופיליה באינטרנט ניתן למקד בשלושה ערוצים: טיפול אל מול העבריינים, באמצעות מערכת אכיפת החוק; פעילות אל מול הגורמים הטכניים העומדים מאחורי רשת האינטרנט: ספקי התוכן, ספקי השירות, ספקי הגישה ושירותי מיון וחיפוש באינטרנט; טיפול מניעתי בקרב ילדים, שהם הקורבנות הפוטנציאליים, בעיקר באמצעות חינוך והסברה לילדים ולהורים.
1. רקע: אינטרנט ופדופיליה1
השימוש של פדופילים ברשת האינטרנט בא לידי ביטוי בכמה מישורים:2
ראשית, האינטרנט הופך במידה הולכת וגוברת לכלי עזר לביצוע עבירות מין בקטינים. בפרט, עברייני מין משתמשים באינטרנט כדי ליצור קשר עם קטינים. פעמים רבות עברייני המין מתחזים לצעירים כדי לשכנע קטינים להיפגש עמם ובפגישות מנצלים אותם מינית, בכוח או שלא בכוח. לעתים הפדופילים שולחים לקטינים תמונות של ילדים העוסקים בפעילות מינית, כדי לגרום להם לחשוב שהדבר אינו חריג ולשכנעם לנהוג באופן דומה.
שנית, האינטרנט משמש זירה להצגת חומר פורנוגרפי ולהפצתו. התרחבות הפורנוגרפיה באינטרנט משמעותה שיותר ילדים מנוצלים לצורך יצירת החומרים הפורנוגרפיים. חשוב לזכור כי ניצול של ילדים לצורך יצירת חומרים פורנוגרפיים משמעותו פגיעה מתמשכת בילדים, המתחילה בניצול בעת תיעוד האקט המיני ונמשכת בכל פעם שתמונתו של הילד מתפרסמת באינטרנט. כמו כן, יש הטוענים כי התרחבות השימוש באינטרנט לצורך הצגה והפצה של פורנוגרפיית ילדים גורמת להעלאת חומרים "קשים" יותר לרשת, שכן סף הגירוי של הפדופילים הולך ועולה ככל שהפורנוגרפיה נהיית זמינה יותר.
שלישית, האינטרנט משמש ליצירת "קהילות" מקוונות של פדופילים המקנות תחושת לגיטימציה למי שנחשבים לסוטים.
בשנים האחרונות נצפות שלוש מגמות מרכזיות בכל הנוגע לניצול מיני של ילדים באינטרנט:3
• התגברות המעורבות של ארגוני פשע מאורגן בניצול מיני של ילדים באינטרנט, ובפרט בבעלות על אתרי אינטרנט המציעים צפייה בפורנוגרפיה של ילדים בתשלום.
• עברייני מין משתמשים ברשתות הווירטואליות באמצעים טכניים מתוחכמים יותר ויותר כדי להסוות את זהותם.
• תיירות של עברייני מין לצורך הפקת פורנוגרפיית ילדים במדינות שבהן הדבר קל ונגיש יותר.
לפיכך ברור המקום של המאבק בפורנוגרפיה של ילדים באינטרנט ובשימוש של עברייני מין באינטרנט במאבק הכולל בניצול מיני של ילדים.
השימוש באינטרנט מעורר כמה קשיים במאבק בניצול מיני של ילדים, ובראשם – העדר הגבולות והניידות הרבה שהרשת מאפשרת, מידה רבה מאוד של אנונימיות למשתמשים, נגישות קלה והבדלי חקיקה בין המדינות.4 על כן, כדי להילחם ביעילות בניצול המיני של ילדים באינטרנט יש לשים לב לנקודות האלה:5
• יצירת מסגרת חקיקה מתאימה, העוסקת במפורש בעבירות מין הנעשות באמצעות האינטרנט.
• הגברת המודעות ומתן כלים ומשאבים מתאימים למאבק בתופעה.
• מניעת כפילות במאמצים להילחם בתופעה כאשר כמה מדינות חוקרות במקביל את אותו מקרה.
• פיתוח מנגנוני שיתוף פעולה ברמה הלאומית והבין-לאומית, לנוכח האופי העל-לאומי של רשת האינטרנט.
• קידום שיתוף פעולה עם ספקיות האינטרנט, הן לצורך קבלת מידע על עברייני מין לשם איתורם, לכידתם והעמדתם לדין והן לצורך מניעת ניצול מיני של ילדים באינטרנט.
2. המצב החוקי
המאבק בעבירות מין בקטינים המבוצעות באמצעות האינטרנט מוסדר כיום בישראל במסגרת שני חוקים: חוק העונשין, התשל"ז-1977 והחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998.
סעיף 214 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 אוסר פרסום והצגת תועבה. באשר לקטינים, הרי שבסעיף חל איסור מפורש על פרסום דבר תועבה ובו דמות של קטין (לרבות הדמיית קטין או ציור של קטין); איסור על שימוש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה או הצגת תועבה; ואיסור על החזקת פרסום תועבה ובו דמות קטין, למעט אם פרסום כזה הוחזק באקראי ובתום לב. איסור זה חל גם על דבר תועבה בפורמט אלקטרוני המופץ על-גבי האינטרנט או מוחזק במחשב. סעיף זה אוסר למעשה על הפקה, הפצה או החזקה של פורנוגרפיית קטינים, ולפיו גם מי שמחזיק במחשב שלו פורנוגרפיית ילדים עובר על החוק.
יצוין, כי בשנת תשס"ז תוקן סעיף זה בחוק העונשין, כך שבוטלה תקופת ההתיישנות על עבירות כאמור בקטינים.
בחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 נקבע, כי "כל הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעותיו האמורות; התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות" הן הטרדה מינית. התייחסויות כאמור המופנות לקטין מתחת לגיל 15 הן הטרדה מינית גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות אלו. יצוין כי בהגדרות לחוק זה נקבע כי התייחסות היא "בכתב, בעל פה, באמצעות מוצג חזותי או שמיעתי, לרבות באמצעות מחשב או חומר מחשב, או בהתנהגות".
3. נתוני משטרת ישראל
כאמור, הערוץ הראשון למאבק בפדופיליה באינטרנט הוא אל מול הפדופילים עצמם, באמצעות מערכת האכיפה.
בפברואר 2000 נוסד במשטרת ישראל מפלג עבירות מחשב, הפועל במסגרת היחידה הארצית לחקירות הונאה. מטרת המפלג לטפל בעבירות של חדירה למחשבים ושל שימוש במחשבים כדי לעבור עבירות, כאשר אחד מתחומי העיסוק שלו הוא פדופיליה וניצול מיני של ילדים באינטרנט. במפלג מועסקים כיום שישה חוקרים.6
עיקר פעילות המפלג בתחום הפדופיליה קשורה במידע המגיע מגופים בינלאומיים, בעיקר מהאינטרפול, הקושר ישראלים להחזקה ולהפצה של חומר פדופיליה באינטרנט. המשטרה מקבלת מגופים אלו רשימות של כתובותI.P. של חשודים. בנוסף, המשטרה גם מאתרת חשודים באמצעות תלונות מהציבור, למשל על הטרדות בצ'אטים. לאחר קבלת הודעה על הטרדה כאמור או קבלת מידע מחו"ל מאותר החשוד לפי כתובת ה-I.P. של המחשב שלו, באמצעות מידע המועבר מחברות האינטרנט. בנוסף, כאשר קיים במשטרה חשד סביר כי אדם מסוים עוסק בפעילות לא חוקית בהקשר זה, נעשית לעיתים פניה יזומה של חוקרי המשטרה אליו באמצעות צ'אטים באינטרנט.7
הטיפול של משטרת ישראל בנושא הפדופיליה כרוך במספר בעיות:
מרבית תיקי החקירה של משטרת ישראל בעניין זה נפתחים על בסיס מידע המועבר אליה מגורמי האכיפה במדינות אחרות. לטענת המשטרה, עובדה זו יוצרת עיכובים בשל פרק הזמן הנדרש להעברת המידע בין המדינות; כן נטען, כי ראיות שהושגו בחו"ל אינן תמיד קבילות על-פי הדין הישראלי.8
בנוסף, קיים קושי באיסוף ראיות באינטרנט בשל האנונימיות שמקנה הרשת, הדינאמיות שהיא מאפשרת ואופייה הבינלאומי.
קושי נוסף קשור בפער בין הצרכים קרי, התרחבות הפדופיליה באינטרנט, אל מול המשאבים המצומצמים המוקצים במשטרה לעניין זה: כאמור, כיום פועלים במפלג עבירות מחשב שישה חוקרים, זאת לעומת תשעה חוקרים אשר פעלו בו בעבר.9
להלן יוצגו נתונים על תיקים שנפתחו במשטרת ישראל בשנים 2007-2005 בגין עבירות על סעיף 214 לחוק העונשין - פרסום והצגת תועבה של קטינים, שנעשו באמצעות האינטרנט, ועל סטאטוס הטיפול בהם. כאמור, נתונים אלו אינם משקפים את היקפה האמיתי של התופעה.10
שנה
תיקים שנפתחו
תיקים שנסגרו
תיקים שהועברו לפרקליטות / לתביעה המשטרתית
תיקים פתוחים
2005
13
6
7
-
2006
30
15
12
3
2007 (עד ה-16.12)
30
6
10
14
4. פעילות אל מול הגורמים הטכניים
בתפעול רשת האינטרנט מעורבת שורת גורמים טכניים הממלאים תפקידים שונים: ספקי התוכן, שהם יוצרי האתרים ומפעיליהם; ספקי השירות (hosts), שהם בעלי החומרה המספקת שירותי אחסון או אירוח לאתרים; ספקי הגישה, שהם למעשה שער הכניסה לרשת האינטרנט; מנועי חיפוש ופורטלים, שהם כלים לחיפוש אתרי אינטרנט.11
מבחינה טכנית, ניתן לפעול נגד פדופילים אל מול בעלי התפקידים השונים שצוינו לעיל. כל ערוץ פעולה שייבחר כרוך ביתרונות ובחסרונות, כמפורט בטבלה הבאה:
הגורם הטכני
יתרונות
בעיות / הערות
ספקי התוכן
הגורם האחראי באופן ישיר לבחירת התכנים ולהצגתם באתר.
פעילות מולו תהיה היעילה ביותר.
האינטרנט מאפשר לספקי התוכן מידה רבה מאד של אנונימיות, מה שמקשה על איתורם ועל נקיטת אמצעים נגדם.
ספקי השירות
לספק השירות שליטה מוחלטת על האתרים המתארחים אצלו, והוא יכול לסרב לארח אתרים מסוימים או להוריד אתרים קיימים. ניתן לחייב ספקי שירות להסיר אתרים ספציפיים המציגים פורנוגרפיית ילדים.
ספק השירות אינו שותף לייצור ולהפקה של התכנים באתר, ועל כן אינו תמיד מודע לתכנים של האתרים אותם הוא מאחסן.
ניתן להחיל אחריות על ספק השירות רק אם הוא ידע על טיב החומר המאוחסן אצלו, שכן בדיקת תוכני האתרים כרוכה בעלות גבוהה.
אתרי אינטרנט הם ניידים מאד ויכולים לעבור בקלות ובמהירות ממארח למארח. בפרט, היות והסדרים כאלו תלויים בחקיקה, אתרי אינטרנט יכולים לעבור להתארח אצל שרתים במדינות אחרות, בהן חקיקה כזו אינה קיימת.
הגורם הטכני
יתרונות
בעיות / הערות
ספקי הגישה
לספק הגישה יכולת לזהות את כל האתרים בהם ביקר המשתמש במהלך הגלישה באינטרנט. דבר זה רלוונטי בעיקר לצורך איתור חומרים פורנוגרפיים אצל חשודים אשר אותרו כבר.
ספק גישה יכול לחסום גישה של משתמשים לאתרים מסוימים. באופן זה, ניתן להעביר לו רשימת אתרי אינטרנט המכילים פורנוגרפיית ילדים, ולהורות כי יחסום אותם. היות וגולשים ישראליים משתמשים בעיקר בספקי גישה ישראליים שיטה זו יכולה להיות יעילה למדי.
בשיטה זו כרוכות בעיות טכנולוגיות: חסימת הגישה לאתר אינטרנט נעשית לרוב באמצעות חסימת כתובת IP הניתנת לספק השירות עליו יושב האתר. אולם אותו ספק שירות יכול להכיל כמה אתרים, אשר חסימת כתובת IP תחסום גם את הגישה אליהם.
שירותי איתור מידע באינטרנט – מנועי חיפוש ופורטלים
ניתן לתבוע מפורטלים וממנועי חיפוש לא להציג קישורים לרשימה של אתרים ידועים מראש, הכוללים תוכן שהמחוקק מעוניין להטיל עליו איסור מוחלט (במקרה זה – פורנוגרפיית ילדים). כמו כן, אפשר לתבוע מפורטלים להימנע מהצגת קטיגוריות מסוימות שהסיווג שלהן קשור לפורנוגרפיית ילדים או לפדופיליה.
גם בהקשר זה האופי הבינ"ל של רשת האינטרנט בעייתי, שכן לא ניתן להכפיף פורטלים או מנועי חיפוש היושבים במדינות אחרות לחקיקה המקומית.
בישראל כיום אין חקיקה המסדירה את האחריות של הגורמים הטכניים השונים על התכנים המועלים לרשת האינטרנט. לדברי עו"ד חיים רביה, מומחה למשפט ואינטרנט, בכל הנוגע למאבק בפדופיליה בילדים קיים כיום שיתוף פעולה בין ספקיות האינטרנט ובין רשויות האכיפה.12
מהטבלה שלעיל עולה כי הטלת הגבלות שונות על חברות אינטרנט לצורך מאבק בפדופיליה כרוכה בבעיות שונות, טכניות ואחרות. בפרט מתעוררת השאלה מהי מידת האחריות שיש להטיל על גורם טכני אשר אינו תמיד מודע לתכנים המועלים לאתרי אינטרנט אשר הוא מפעיל.
הפסיקה בישראל אימצה בשנים האחרונות גישה של "הודעה והסרה" בכל הנוגע לעבירות אחרות (לשון הרע וזכויות יוצרים) ברשת האינטרנט. לפי גישה זו, על הגורמים הטכניים השונים, אשר אינם תמיד מודעים לתכנים המועלים על-גבי אתרי אינטרנט, לא חלה חובה לסנן את אותם תכנים, אולם במידה והם יודעו על תכנים המהווים עבירה על החוק - עליהם להסירם. לדוגמה, בפסק דין שניתן במאי האחרון בבית-משפט השלום בתל-אביב קבע בית-המשפט כי "מקרה שבו ביהמ"ש משתכנע, כי בעל אתר האינטרנט לא ידע על הפרת זכויות היוצרים, וכאשר נודע לו על כך, הסיר את הפרסום המפר סמוך להודעה, אין מקום להטיל על בעל האתר אחריות לאותה הפרה".13
4. טיפול מניעתי בקרב ילדים
כאמור, המאבק בפדופילים כרוך בבעיות רבות, בעיקר בשל הקושי לעצור את הפדופילים לפני שהם יוצרים קשר פיזי עם הילדים. על כן, היבט חשוב ומרכזי במאבק בתופעה צריך להיות הקטנת החשיפה האפשרית של קטינים לפדופילים, באמצעים חינוכיים ובמידה מסוימת – גם באמצעים טכניים.
חינוך - חוזר מנכ"ל משרד החינוך בנושא חסימת אתרי מידע בלתי רצויים באינטרנט במערכת החינוך, מה-2 במאי 2004, מפרט את הצעדים שעל בתי-הספר לנקוט כדי להבטיח הגנה על קטינים מפני חשיפה לתכנים מזיקים באינטרנט וכדי לפתח שימוש ביקורתי בכלי תקשורת זה. בחוזר נקבע כי על בתי-הספר המחברים את מערכת המחשוב שלהם לאינטרנט להבטיח חסימה של אתרי סקס, פורנוגרפיה, אלימות וסמים, כחלק מההסכם עם ספקיות האינטרנט. כן נכתב בחוזר, כי המנהלים והמורים מתבקשים לפעול להגברת המודעות בעניין זה וכי בתי-הספר מתבקשים לקיים אסיפות הורים לצורך יידוע והדרכה על הסכנות בגלישה באינטרנט ועל עקרונות של גלישה בטוחה.14
הטיפול בנושא הגלישה הבטוחה נעשה במספר מסגרות:15
• יום לאומי לאינטרנט בטוח, אשר נערך אחת לשנה ומשתתפים בו גם גורמי האכיפה ונציגים של ספקיות האינטרנט. ביום הלאומי האחרון, אשר נערך במרס 2006, השתתפו 2700 בתי-ספר ובהם תלמידים מכל שכבות הגיל.
הדרכות במסגרת ההוראה בכיתות, בין אם במסגרת שיעורים ייעודיים ובין אם כחלק מהעיסוק בנושאים אחרים. באשר לבתי-הספר היסודיים, בכיתות א'-ו' מופעלת תכנית "חינוך לחיים בחברה", הכוללת עיסוק בנושאים שונים. נושא האינטרנט הבטוח אמור להיות אחד הנושאים הנידונים במסגרת תכנית זו. כיום נעשה מהלך להפצת התכנית בבתי-הספר היסודיים, כולל מפגש אחד לפחות בנושא גלישה בטוחה ברשת – ניתוח סיטואציות אפשריות עם תלמידים. באשר לכיתות הבוגרות יותר, הרי שבמשרד החינוך פותחו שלושה מערכי שיעור בנושא "גלישה לחופים בטוחים", אשר מיועדים לשעת חינוך בכיתות ח' במקביל לנושאים אחרים. למשרד החינוך אין נתונים על מספר התלמידים אשר עברו בפועל הדרכות בנושא גלישה בטוחה.
• יום המשפחה - בשנת הלימודים הנוכחית יוקדש יום זה גם לנושא גלישה בטוחה באינטרנט. ייערכו סדנאות של 4-2 שעות, משותפות להורים ולילדים. לבתי-הספר תועבר ערכת פעילות מיוחדת לצורך הנושא.
• פעילויות להגברת המודעות בקרב מדריכים בבתי-ספר קהילתיים.16
• סקר הרגלי גלישה – בשנת הלימודים תשס"ז נערך סקר ראשון בנושא הרגלי גלישה של תלמידים בכיתות ה', ח' וי"א, לרבות שאלות בנושא הטרדות ברשת האינטרנט. תוצאות הסקר לא רוכזו בצורה ארצית ולא פורסמו, והן מיועדות לשימושו של כל בית-ספר.
• אתר האינטרנט של משרד החינוך, המכיל חומרי הסברה לתלמידים, להורים ולמורים.
חסימות במחשב - לצד חינוך לגלישה בטוחה ניתן לחסום מחשבים מפני שימוש של ילדים ונוער בתוכנות מסוימות, לרבות צ'אטים. יצוין עם זאת, כי חסימת הגישה לצ'אטים היא גורפת, כלומר אותם משתמשים לא יוכלו לעשות שימוש בכלי תקשורת זה. בעיה זו נוגעת גם לשאר אמצעי הסינון באינטרנט, למשל אתרי אינטרנט.
5. מבט משווה
מדינות בעולם נקטו אמצעים חקיקתיים ואחרים כדי להיאבק בתופעה. הפעילות נעשית בשלושה מישורים עיקריים:
• הגדרת עבירות חדשות, בפרט כאלה הנוגעות לניצול מיני של ילדים באמצעות רשת האינטרנט. בשנים האחרונות חוקי העונשין בחלק מהמדינות מתוקנים ונוספות עליהם עבירות המבוצעות באמצעות האינטרנט, למשל – פיתוי קטינים להיפגש כדי לנצל אותם מינית, בין השאר באמצעות מסירת פרטים מטעים. נוסף על כך מושם דגש הולך וגובר בחקיקה על עבירות של הפקה, הפצה והחזקה של פורנוגרפיית ילדים, בין השאר באינטרנט.
• הטלת חובת דיווח על ספקיות האינטרנט – בחלק מהמדינות מוטלת על ספקיות האינטרנט חובה לדווח לרשויות אם מתגלה להן כי בתשתית התקשורת שהן מפעילות נעברו עבירות מסוימות, ובכלל זה עבירות מין בקטינים (בעיקר פורנוגרפיה).
• הקמת גופים ייעודיים למאבק בתופעה – חלק מהמדינות הקימו גופים ייעודיים למאבק בניצול מיני של ילדים באמצעות האינטרנט. גופים אלו פועלים בכמה דרכים: מניעת התופעה – יידוע ילדים והוריהם על גלישה בטוחה באינטרנט; פעילות יזומה לאיתור עברייני מין בקטינים – באמצעות התחזות לפדופילים או יצירת אתרים פיקטיביים של פורנוגרפיית ילדים כדי לאתר גולשים שייכנסו אליהם; ריכוז דיווחים מרשויות אחרות ומהציבור על עבירות מין מקוונות ולא מקוונות, בין השאר באמצעות "קו חם" המאפשר דיווח מקוון על עבירות מין. בגופים אלו שותפים נציגים של גופים כגון רשויות האכיפה, גורמי טיפול בילדים ונציגי ספקיות האינטרנט.
לצד הגופים הפועלים ברמה הלאומית פועלים גופים רב-לאומיים או על-לאומיים למאבק בתופעה זו, למשל האינטרפול.