חומר רקע

מסמך מצע לדיון בהצעת חוק הבוררות ביום 18/12/2007 הבעיה – אין שימוש רב בהליך הבוררות המטרה – לעודד שימוש רב יותר בהליך הבוררות, בין היתר, כדי להקל מהעומס הקיים על בתי המשפט הטענה – העדר השימוש במנגנון הבוררות נובע בין היתר מכך שאין מנגנון לתיקון טעויות בפסק הבורר ואנשים נרתעים מלפנות להליך שאין דרך לתקן בו טעויות. האפשרות לתקן טעויות גם תגביר את האמון במוסד הבוררות ואת תחושת הצדק ביחס להחלטות בבוררות. סוגיה לדיון – האמנם זו הסיבה להעדר שימוש במנגנון הבוררות ? אפשרויות אחרות: יותר אי ודאות באשר לעלות ההליך ובאשר לתוצאותיו (בהשוואה להליך בבימ"ש); ניגוד ענינים שכן לצד ה"נתבע" עדיף לפנות להליך ממושך יותר בבימ"ש; עדיין יש לצדדים יותר אמון בבימ"ש מאשר בצד ג' שאינו בימ"ש...; חוסר מודעות לאפשרות. אם הסיבה המרכזית להעדר השימוש בבוררות היא העדר מנגנון לתיקון טעויות ניתן לתהות מדוע צדדים אינם קובעים מנגנון ערעור פנימי גם כיום (שהרי אין מניעה לעשות כן לפי החוק הקיים) ומדוע עורכי דין אינם מייעצים ללקוחותיהם לעשות כן. כן מתמיה מדוע אין פריחה במוסדות בוררות שהכללים שהם קבעו לבוררות המתנהלות אצלם כן כוללים מנגנון ערעור פנימי כמו המוסד לבוררות עסקית... (רק 10 מקרים בשנה בוחרים לכלול מנגנון של ערעור פנימי). סוגיה לדיון - בהנחה שרוצים לקבוע / לאפשר מנגנון לתיקון טעות – איזו מבין הדרכים השונות לתיקון טעות בפסק הבוררות - עדיפה: בעד נגד שאלות נוספות - ערעור בפני בימ"ש על פסק הבורר / עילת ביטול בשל טעות מהותית הבולטת על פני הפסק (מה ההבדל ?). ערעור בפני גורם בעל הכשרה ונסיון רב (מנגד יש שיטענו שהצדק והבינה אינן נחלתם הבלעדית של בימ"ש והמשפטנים, ויכולה להיות תועלת רבה גם בחוות דעת של בורר נוסף...) אם ממילא הצד המפסיד היה פונה לבימ"ש בעילת ביטול כלשהי – כך חסכנו שלב יש אמון בבתי המשפט – וזה גם יגביר את האמון במוסד הבוררות צדדים ינסו פחות להיכנס לתוך עילות ביטול פסק הבוררות כאשר למעשה הם מבקשים לערער עצם ידיעת הבורר שהפסק עלול לעמוד לבחינת בתי המשפט יביא להתיחסות רצינית יותר (אולי זה נכון גם לגבי ערעור בפני בורר נוסף – אבל נראה שלא באותה מידה) הליך בבימ"ש עלול לקחת זמן רב – ואחת הסיבות לפניה לבוררות היא קיצור זמן ההליך (מנגד – אם אח"כ יש עוד בקשה לביטול פסק הבורר ממילא מגיעים לבימ"ש; כמו כן ניתן להגביל לערעור אחד ותו לא) אחת הסיבות לעידוד הבוררות היא הורדת העומס מבתי המשפט וכך אנחנו מוסיפים עומס (מנגד – אם הדבר יוביל לשימוש גובר במנגנון הבוררות, זה בכ"ז יועיל כי רק אחוז קטן מגיש ערעור בפועל – למשל אולי המדינה שהיא מתדיין מרכזי תתחיל להפנות את סכסוכיה לבוררות) הבאת ההליך לבימ"ש מטרפדת את הפרטיות של ההליך שהיא אחד מיתרונות הבוררות. חשש שבוררים לא יהיו מעוניינים להתמנות אם ידעו שהם כפופים לביקורת בימ"ש • בפני איזה בימ"ש ? (מחוזי...) • האם יש לקבוע את הערעור כברירת מחדל שהצדדים יכולים לוותר עליה ? • האם ערעור יאפשר ביקורת על כל שאלה בפסק הבורר (גם עובדתית) או רק על שאלה משפטית ? האם רק ביחס לטעות בולטת על פני הפסק ? • האם במקרה שבוחרים בערעור – צריכים לחול סדרי דין מיוחדים (חובת הנמקה, חובת ניהול פרוטוקול, אח' ?) • האם כשהצדדים התנו שעל הבורר לפסוק לפי הדין – יהיה אוטומטית ערעור או שזה נתון לבחירתם ? אולי לקבוע שאלה ברירות מחדל שהולכות יחד ? ערעור פנימי בפני בורר נוסף על פסק הבורר חוות דעת נוספת שמאפשרת תיקון טעויות מחד, תוך שמירה על יתרונות הליך הבוררות לעומת הליך בבימ"ש (אוטונומיה של הצדדים בבחירת הבורר, סדרי הדין, פרטיות ונוחיות, הליך קצר יחסית) אין לבורר הנוסף יתרון כלשהו על פני הבורר הראשון (אלא אם כן דורשים דרישות של הכשרה ונסיון כלשהו – עו"ד סטי הציע שתמיד בערעור ישב גם עו"ד... – מנגד – בנושאים מקצועיים שונים אין יתרון מיוחד דוקא לעו"ד) עלות נוספת – ממילא הבוררות היא הליך לא זול (תלוי בבורר) אם נכון שחייבים להשאיר עילות ביטול, אז אחרי פסק הבורר הצד המפסיד עדיין יוכל לנסות ולהיכנס לאחת מעילות הביטול – ולא תושג סופיות הנסיון מלמד שלמרות שהאופציה קיימת צדדים לא בוחרים בה, ולא הוסיפו אותה מיוזמתם. • האם יש לקבוע הכשרה / נסיון לבורר בהליך ערעור פנימי • האם קביעת מנגנון ערעור פנימי צריכה להשפיע על עילות הביטול: מחד: רצון למנוע התמשכות יתר על ההליך ; מנגד: עילות הביטול באות לתת מענה לבעיות בהליך הבוררות שאינן נוגעות לשיקול הדעת של הבורר ולטעויות של הבורר אלא למעטפת החיצונית - חריגה מסמכות, ניהול לא תקין של ההליך או פגיעה בתקנת הציבור - כל אלה יכולים להתקיים גם בפסק הבורר בערעור וקיומה של ערכאת ערעור לא מהווה פתרון. הדבר בעייתי במיוחד כשיש צדדים עם פערי כוחות אך לא רק. יש לזכור שמדובר על החלטה שהמערכת המשפטית נותנת לה גושפנקא בדמות אישור פסק בורר ומסייעת באכיפתה. שאלות וסוגיות נוספות לדיון • האם לקבוע את שתי האופציות כאפשריות ? • האם לקבוע ברירת מחדל ביניהן ? מה צריכה להיות ברירת המחדל ? • האם לקבוע הסדרים דיוניים מסוימים שיחולו במקרה שבו בוחרים באחת החלופות (קוגנטיים / דיספוזיטיביים) – חובת הנמקה, חובת ניהול פרוטוקול, התייחסות למינוי הבורר בערעור, התיחסות לסמכויות הבורר בערעור... סוגיות אחרות לדיון • סוגיה לדיון – האם יש מקום לשנות את עילות הביטול הקיימות בחוק הבוררות – בכלל (לאו דוקא כאשר קובעים מנגנון ערעור פנימי) ? • סוגיה לדיון – הנמקה כברירת מחדל שניתן להתנות עליה / כחובה – בהליכי בוררות שיקולים בעד: יצמצם טעויות – כי כאשר הבורר צריך לנמק הוא מחויב להתייחס יותר ברצינות להחלטתו ; ימנע טענות שהבורר לא הכריע בכל הענינים שנמסרו להכרעתו כי הדברים יהיו מתועדים; הצד המפסיד יקבל הסבר להחלטה ובמקרים רבים זה ימנע את הפניה לערעור / בקשת ביטול הנובעת לעתים מתחושת תסכול שיקולים נגד : יגביר את הפניות לבימ"ש / לבורר נוסף כיוון שיאפשר לגלות טעויות ביתר קלות; הצדדים בחרו בבורר כי הם סומכים עליו ונותנים בו אמון; כתיבת פסק מנומק אורכת זמן רב יותר ותהיה כרוכה בעלות רבה יותר