חומר רקע

י' בכסלו התשס"ח 20 בנובמבר 2007 לכבוד פרופ' מנחם בן ששון יו"ר וועדת חוקה, חוק ומשפט כנסת ישראל ירושלים מכובדי; הנדון: הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון-הבעת עמדה לעניין הסדר טיעון) התשס"ו-2006 פ/1075/17 ה"ח של ח"כ מיכאל איתן לבקשתך, הריני מתכבדת להציג בפניך את תגובת מרכז נגה לחלופות שעלו בדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט להצעת החוק הנ"ל בדיון שהתקיים ביום 7.11.07. הצעת החוק של ח"כ מיכאל איתן, מנסה להתמודד עם העמימות הבעייתית בחוק זכויות נפגעי עבירה בכל הנוגע להסדרי טיעון, שמאפשרת, למרבה הצער, לפרקליטים ולתובעים להתחמק מחובתם המשתמעת בחוק בכל הנוגע לכיבוד זכויותיו של נפגע העבירה לקבל מידע ולהביע עמדה בעניין הסדר הטיעון המתרקם עם הנאשם. אין ספק שקביעת מנגנון בחוק, שיאפשר לקרבן העבירה להביע את עמדתו בכתב, והדגשת זכותו כי העמדה תובא בפני בית המשפט כרוחה וכלשונה, תיצור ריסון מסוים בכל הנוגע ל"מכת הסדרי הטיעון" מחד, ותחייב את גורמי התביעה לנהוג בשיקול דעת זהיר, מעמיק, מאוזן ומנומק יותר בדבר עצם הצורך בעריכת ההסדר, ובאשר להיקף הוויתורים וההנחות שניתנים לנאשם במסגרת אותו הסדר טיעון. הבעת עמדה בפני בית המשפט תיצור את המסגרת המתאימה של ביקורת חיצונית על החלטות הפרקליטות, שלה מוקנית כיום הסמכות הבלעדית והמוחלטת להחליט על עצם הצורך בעריכת הסדר טיעון עם הנאשם, ועל אופיו ותוכנו של ההסדר. לצערנו, כפי שכבר ציינתי בפניך במכתבי הקודם, לעיתים קרובות מידי נודע לקרבן העבירה על פרטי הסדר הטיעון רק בשלב שבו לעמדתו בעניין כבר אין כל משמעות, שכן לא ניתן עוד לחזור מן ההסדר בלא שייפגעו זכויותיו של הנאשם. ניתן לאומר, מבלי להסתכן בהפרזה, כי התופעה של אי כיבוד זכותו של קרבן העבירה, או לחילופין מתן זכות "אנמית" ומרוקנת מתוכן בצורה של יידוע כללי ובלתי מחייב על האפשרות התיאורטית להגיע להסדר טיעון עם הנאשם, הפך לתופעה נפרצת, עד כי יש חשש כי אם לא יתוקן החוק כך שבית המשפט עצמו ייודע בדבר עמדתו של קרבן העבירה, ועמדתו תתועד בכתב בזמן אמת, תהפוך הזכות ל"אות מתה" בספר החוקים. בתמצית הדיון בוועדת חוקה שהעבירה אלינו עו"ד אפרת רוזן מסוכמות החלופות שהוצעו במהלך הדיון שהתקיים בוועדה ביום 7.11.07. למיטב הכרתנו אף אחת מהחלופות אינה יכולה להוות תחליף רציני וראוי לזכותו של קרבן העבירה שעמדתו תישמע בפני בית המשפט – בע"פ או בכתב, ושתי החלופות הראשונות אף אינן מעשיות וישימות לדעתנו, כפי שיפורט להלן: 1. חלופה מס' 1 מציעה כי ימונה אדם מתוך המערכת שאליו יוכל לפנות נפגע העבירה בהשגות, ואדם זה יוסמך לבקר את שיקול הדעת של התביעה ואת פרטי ההסדר. מנגנון זה יכול אמנם לשמש כמנגנון של ביקורת פנימית, אך מן המפורסמות הוא שביקורת אמיתית יכולה להתבצע רק בידי גוף חיצוני. ובכל מקרה, מנגנון כזה אינו יכול להחליף את זכותו של נפגע העבירה שבית המשפט עצמו ישמע או יקרא את עמדתו. מה גם שהמציאות מוכיחה כי הקמת מנגנון ביקורת שכזה, כרוכה בהיערכות מיוחדת, תהליך שיכול להימשך זמן רב, אולי אף שנים (ראה דוגמת ההשתהות הרבה בהקמת יחידות הסיוע לנפגעי עבירה בפרקליטות). זאת ועוד, מנגנון ביקורת שכזה יוסיף סרבול נוסף להליך המשפטי, וכך נימצא חוטאים למטרה. 2. חלופה מס' 2 מציעה כי נפגע העבירה יפנה בעתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד הסדר הטיעון. למעשה, כפי שהוזכר בדיון, גם כיום יכול נפגע העבירה לעתור בעניין זה לבג"ץ, והתיקון המוצע אינו אלא אותה גברת בשינוי אדרת. המציאות מוכיחה כי קרבנות פשע, הנמצאים בשעת משבר קשה ביותר לאחר שנפגעו פיזית ונפשית כתוצאה מהעבירה שבוצעה בהם, לא יתחילו לנהל הליכים משפטיים כנגד המדינה שלא השכילה להגן עליהם מלכתחילה, ולרוב אין בידם את המשאבים הכספיים, הידע והזמן לנקוט בהליכים שכאלה, והם גם נעדרים את תעצומות הנפש הנדרשות לשם כך. הצעה זו אינה מתאימה לדעתנו גם בשל המבחנים לתקיפת החלטה מנהלית, המחייבים בין היתר לעמוד בקריטריון של חוסר סבירות קיצונית כדי שבית המשפט יתערב. מבחנים אלה אינם מתאימים לעניין שלפנינו, והוא: עמדתו של נפגע העבירה ביחס להסדר הטיעון. 3. חלופה מס' 3 שלפיה רשויות התביעה יהיו מחויבות להודיע לנפגע עבירת מין או אלימות חמורה על פרטיו של הסדר טיעון מתגבש, בתוספת דרישה כי בית המשפט יברר, בשעת הצגת הסדר הטיעון בפניו, אם קוימו הוראות חוק זכויות נפגעי עבירה, יכולה להוות פתרון חלקי לבעיית העמימות המאפיינת את לשון הסעיף כיום, אך לא יותר מכך. בכל מקרה, זו תוספת ראויה וחשובה שמן הדין שתיכלל בהוראות סעיף 17 לחוק זכויות נפגעי עבירה, בנוסף, ולא כתחליף להצעת החוק דנן. כאמור, אנו ערים לקשיים שהצביעו עליהם נציגי התביעה והפרקליטות מחד ונציגי הסנגוריה הציבורית מאידך בעת הדיונים הקודמים בוועדת החוקה בהצעת החוק. להערכתנו זהו אתגר שראוי כי וועדת חוקה, חוק ומשפט תשוב ותתמודד עמו כדי להגיע לתוצאה ראויה שתבטיח את זכויותיו של קרבן העבירה, ותבטיח שקולו יישמע ועמדתו תישקל בכובד ראש, בכנות וברצינות, לפני שההסכמות שנרקמו בין הנאשם למדינה (מאחורי גבו של בית המשפט ורחוק מעיני השמש), הפכו לעובדה מוגמרת. אנו מקווים כי לא ייסתם הגולל על הצעת התיקון של ח"כ מיכאל איתן באמצעות בחירה של אחת החלופות שלעיל, רק כדי לצאת ידי חובה, ועל ידי כך לקבור את התיקון המוצע. אנו סבורים כי זהו אינטרס משותף לכל הצדדים לברר את השיקולים, הנימוקים והעמדות לקראת הסדר טיעון לפני שזה מובא כהסכם חתום לאישורו הפורמאלי של בית המשפט. מן הדין ומן הצדק שבית המשפט עצמו ידע, ידיעה אקטיבית ולא קונסטרוקטיבית בלבד, שקרבן העבירה קיבל את המידע המלא והמפורט, וכן ידע מהי עמדתו ביחס להסדר. זאת, במטרה להגביר את ביקורתו של בית המשפט על טיבו של ההסדר וכדי למנוע תרחישים בלתי סבירים כגון זה שבג"ץ נאלץ לדון עמו בעקבות הסדר הטיעון בפרשת קצב. תרחישים כגון זה פוגעים בסופו של דבר באימון הציבור במערכת המשפט כולה. להווה ידוע כי תרחישים כאלה, מתרחשים על בסיס יומיומי, אך כאשר הם אינם קשורים בשמות "מפורסמים" הם אינם זוכים לתשומת ליבה של התקשורת והציבור. ח"כ מיכאל איתן הציע פתרון ראוי באמצעות התיקון הנ"ל לחוק זכויות נפגעי עבירה, שאף כי אינו מושלם לדעתנו, הרי שיש בו כדי להוות מענה צודק לשאיפתם של נפגעי העבירה שקולם יישמע ועמדתם תישקל על ידי בית המשפט עצמו, ולא על ידי גופים מנהליים שונים, שכדי לפנות אליהם וליהנות משירותיהם נדרש ידע, זמן, כסף ותעצומות נפש – שמן הסתם חסרים לרוב נפגעי העבירה. בכבוד רב, ד"ר דנה פוגץ', עו"ד ראש מרכז נגה