חומר רקע

כ"א שבט תשס"ח 28 ינואר 2008 לכבוד ח"כ פרופ' מנחם בן ששון יו"ר וועדת חוקה חוק ומשפט משכן הכנסת ירושלים שלום רב, הנדון: הצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון- שיקום מניעתי) התשס"ו-2006 עמדת המועצה לשלום הילד המועצה לשלום הילד מברכת על הצעת חוק חשובה זו. אנו סבורים כי הצעת החוק שבנדון חשובה וחיונית ביותר להגנה על ילדים מפני עברייני מין, וזאת בשימת לב למספר הערות עקרוניות כמפורט להלן: 1. חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו- 2005 (להלן: חוק הגנה על הציבור) אשר התקבל בכנסת כשש שנים לאחר שהחל הליך החקיקה בעניינו, כלל במקורו שלושה חלקים משלימים: ביצוע הערכת מסוכנות של עבריין המין, פיקוח ומעקב ושיקום עברייני מין. הצעת חוק זו משלימה למעשה את החוק הקיים והינה חלק בלתי נפרד הימנו. פרק זה, אשר נשמט מסיבות פרוצדוראליות בעת קבלת חוק הגנה על הציבור, הינו חיוני על מנת לתת את מירב ההגנה לילדים ולציבור הרחב מפני עבירות חוזרות ונשנות של עברייני מין. למעשה מדובר בשלושה נדבכים משלימים או שלוש רשתות הגנה שיחדיו אמורות לספק הגנה מקסימאלית לנפגעי עבירה פוטנציאליים. 2. הליך שיקום מוצלח של עבריין המין הוא אחד החלקים החשובים ביותר בפרישת ההגנה על נפגעים פוטנציאליים ככלל ועל קטינים בפרט, אולם, הליך השיקום לא יכול בשום אופן לייתר או לאיין את חלק הפיקוח. יש לזכור גם בהקשר זה כי שיקום אינו מתאים לכל אחד ואחד מעברייני המין וודאי שאין מדובר ב"תרופת פלא". כך או כך, הטיפול והפיקוח הינם תהליכים המשלימים זה את זה. גם כאשר עבריין מין מתחיל בתוכנית שיקום, אסור שיהא בכך כדי להסיר את הפיקוח. עם זאת, הפיקוח יכול שיצומצם (בהיקפו ובמשכו) בהתאם להתמדתו של עבריין המין בתוכנית ובהתאם להצלחת הטיפול. יש לתת את הדעת בהקשר זה לשתי סוגיות מרכזיות: האחת עניינה מחויבותו של המטפל (מומחה השיקום) להגנת הציבור והשנייה, הגבלת חובת הסודיות של המטפל ביחס לאנשי המקצוע הפועלים מכוח נדבכי החוק האחרים. 3. נבהיר עוד, כפי שגם מתחייב מהוראות הצעת החוק, כי השיקום אינו בא להחליף ענישה על כלל תכליותיה (לרבות הרתעה כללית ואישית, גמול ומניעה). כאמור, להליך השיקום (ולהצלחתו) צריך שיהא קשר ישיר אך ורק לחלק הפיקוח, וזאת מתוך ראיית הגנת הציבור כשיקול ראשון במעלה, כמתחייב מתכליתו של החוק. 4. עיקרה של הצעת החוק צריך שייסוב על עיגון זכותו של עבריין המין לטיפול ולשיקום, או במילים אחרות, על קביעת חובת המדינה לאפשר את שיקומו של עבריין המין באחריותה ובמימונה המלא. למדינה אינטרס מובהק להבטיח זכות מעין זו על מנת להבטיח את שלום הציבור. 5. יש להבטיח, כי לא ייגרע חלקם של הקטינים במימוש הזכות לטיפול ולשיקום. כבר היום פועלות בהצלחה לא מבוטלת תוכניות שונות (הפועלות תחת אילוצים קשים של העדר תקציבים) לטיפול בבני נוער שהורשעו בביצוע עבירת מין. אי עיגונה של זכותם של קטינים לטיפול תפלה אותם לרעה לעומת בגירים, ומימונן הנוכחי החסר של התוכניות הפועלות כיום אף עלול להיגרע. 6. ישנה חשיבות רבה בקביעת סטנדרטים מחייבים ביחס למיהות המטפל (מקצועו, ניסיונו המקצועי, תנאים מגבילים וכיוצ"ב) וביחס לאופי הטיפול (אילו סוגים של תוכניות ייחשבו לתוכניות שיקום מניעתי ואילו לא). 7. חשוב לבסוף להבהיר, כי בשום מקרה לא תיקבע תוכנית טיפולית לעבריין המין, אשר תכלול, באופן כזה או אחר, את השתתפותו של נפגע העבירה, מבלי שהדבר ייעשה בהסכמתו, ומבלי שיובטחו שלומו הפיזי והנפשי. לבסוף, נוכח חשיבותו הרבה של נדבך זה להגנה הנחוצה לקטינים נפגעי עבירה פוטנציאליים, ובהתחשב בפרק הזמן הממושך שארך הליך החקיקה של שני נדבכי החוק האחרים, סבורה המועצה לשלום הילד, כי ראוי לקדם את הצעת החוק במהירות האפשרית. בכבוד רב, ד"ר יצחק קדמן ורד וינדמן, עו"ד מנכ"ל המועצה יועצת משפטית העתק: עו"ד אפרת רוזן, יועצת משפטית לוועדת חוקה