חומר רקע

עמדת יסודות בעניין חוק שהיה מגביל הפגנות ומצעדים ה"פוגעים ברגשי הציבור הדתי בירושלים" 1. חופש הביטוי, ההתאגדות וההפגנה הם חירויות יסוד של הדמוקרטיה וגילויים של כבוד האדם הנברא בצלם אלוהים. 2. במיוחד אין להגביל את החירויות האלו על בסיס של פגיעה ברגשי דת. המושג "רגשי דת" הוא מושג נזיל ובלתי מוגדר למדי. ואם מתחילים בהגבלות על הבסיס הזה אין לדבר סוף. כידוע הציבור היהודי ואף ה"דתי" מפוצל בינו ובין עצמו. וכולל דתיים לאומיים, חרד"לים, חסידים, ליטאים, פרושים, ואף קונסרבטיבים. (יתכן ויבוא יום ותהיינה קריאות להגביל את פעילות ותפילות חב"ד בהיותו מאשם בשיתוף וחסידות ברסלב בהיותה מאשמת ב"תפילה אל המתים.") 3. עם זאת רצוי שלקהילות יהיו ערכים ותפיסת טוב משותפים. דבר זה גורם לתחושה של שייכות, הזדהות ומעורבות אזרחית וקהילתית. וצריך שלקהילות תהיה הזכות להביע את ערכיהם במרחב הציבורי ולהעניק למרחב הו צביון מסוים. 4. בהתאם לכך,  אפשר להגביל, אבל בשום אופן לא לבטל, הפגנות ומצעדים העומדים בסתירה לערכי  רוב התושבים, מבחינת מקום קיום המצעד והמרחק בו צועדים. כמו כן ניתן  לדרוש  מהמפגינים שמירת נורמות מקובלות של צניעות והתנהגות ראויה במרחב הציבורי. הגבלות אלו  אינן שונות  במהותן מתקנות עירוניות לגבי רעש ושימוש כללי במרחב הציבורי. 5. 6. לגבי הנ"ל עדיף לסכם הגבלות אלו בהדברות בין הצדדים. לכל היותר ניתן לאמץ תקנות עירוניות בנדון. כך, כל קהילה יכולה להתאים את ההפגנות שהיא מאפשרת בתחומה למסכת ערכיה ואולם מצד שני לא למנוע כליל הבעת עמדות חריגות או לא מקובלות. 7. הצורה בה התקיימה מצעד הגאווה בירושלים בשנה שעברה, קרי, מצעד קצר ברח' המלך דוד היא דוגמא לטיפול נאות בנושא רגיש זה.