חומר רקע
משרד המשפטים
הסניגוריה הציבורית הארצית
29 מאי, 2026
29 מאי, 2026
לכבוד
פרופ' מנחם בן-ששון
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
הנדון: עמדת הסניגוריה הציבורית בנוגע להצעת חוק המלחמה בפדופיליה,
התשס"ז-2007
הסניגוריה הציבורית מבקשת להתנגד נחרצות להצעת החוק.
הסניגוריה סבורה כי הצעת החוק שבנדון, כמו הצעות רבות שהועלו לאחרונה, הינה דוגמא לחקיקה מואצת, הנובעת מהליכה בעקבות רחשי-הציבור, המבוססים על חרדה ולא על עובדות. חקיקה מואצת זו מבקשת לאמץ "פתרונות פלא" קיצוניים יותר ויותר, כל זאת לפני שהושלם יישום החקיקה הקודמות, ונעשה תהליך של לימוד ובחינת יעילותה.
במסמך זה תבקש הסניגוריה להביע את עמדתה באשר לשני החידושים המרכזיים שבהצעת החוק – הסמכת בית המשפט להורות על "סירוס כימי" (מתן טיפול תרופתי לשם דיכוי היצר המיני) והקמת מאגר מידע הפתוח לציבור הכולל את פרטיהם של עברייני המין.
חקיקה הנובעת מחרדה חברתית: הלקח ההסטורי
הצעת החוק מאפשרת לכפות על אדם לעבור טיפול רפואי שיש בו משום הטלת מום בגופו ("סירוס כימי" באמצעות תרופות המדכאות את היצר המיני). כל זאת, על סמך אבחון וחוות דעת של ועדות רפואיות, אשר התוקף המדעי ומהימנות האבחון שלהן מוטלים בספק רב. על אף הרצון להגן על ילדים מפני פגיעות מיניות, אין לאפשר לחשש להוביל את מערכת המשפט הישראלית לדחיית הערכים החוקתיים של כבוד לשלמות גופו של האדם
הסניגוריה הציבורית סבורה כי על המחוקק לנקוט בנקודת מבט המרוחקת מהלכי הרוח התקופתיים, ולשמש כתמרור אזהרה מפני נטייה לתרגם פחד חברתי (המגובה בנתונים "מדעיים" ובפתרונות "רפואיים") לאמצעים משפטיים, אשר בדיעבד מזעזעים את המוסר והמצפון החברתי.
על מנת לאפשר למחוקק לבחון את הצעת החוק בפריזמה רחבה, מבקשת הסניגוריה להצביע על כך שהצעת החוק מובילה למסלול הדומה למסלול שבו פסעה החקיקה בארצות הברית בתחילת המאה ה-20. באותה תקופה נחקקו במדינות ארצות הברית מספר חוקים שאפשרו לעקר בכפייה נשים רפות שכל, עניות או בעלות מוגבלות. חוקתיותם של חוקי העיקור אושרה על ידי בית המשפט העליון האמריקאי בפסק הדין בעניין Buck (1927). ההנמקה לפסק הדין נסמכה על כך שהחוקים עומדים בדרישות ההליך ההוגן, שכן החוסה יכול לפנות לערכאות כדי שיבחנו האם ראוי במקרה שלו לערוך את ההליך הכירורגי (בדומה למנגנונים הקיימים גם בהצעת החוק שלפנינו). את נימוקיו חתם השופט הולמס באמירה:
"ייטיב העולם אם החברה תמנע מאלו שבאופן ברור הם בלתי כשרים מלהמשיך את רביית בני מינם, ולא תמתין להוצאתם להורג של אותם הצאצאים המנוונים והמושחתים בשל מעשי פשע, או שתצפה בהם רעבים ללחם בשל רפיון שכלם.”
פסק הדין חיזק מאוד את התנועה לשיפור הגזע (אאוגניקה) בארצות הברית, הכשיר שורה של חוקים המבוססים על הרצון למנוע עבריינות עתידית, והביא להפעלה נרחבת של עיקורים בכפייה במהלך שנות ה-30 וה-40, בין היתר של עבריינים מועדים ושל עברייני מין.
ההחלטה בעניין Buck נהפכה רק 15 שנים מאוחר יותר, ב-1942, במידה רבה בעקבות הסלידה מתורת הגזע בגרמניה הנאצית. בהחלטה בעניין Skinner, שפסלה חוק של מדינת אוקלהומה אשר ביקש למנוע עבריינות חוזרת באמצעות הסמכת המדינה לעקר או לסרס את מי שהורשע בשלוש עבירות חמורות או יותר, קבע בית המשפט העליון האמריקאי:
"יש גבול למידה בה הרוב בחברה יכול לבצע ניסויים ביולוגיים על חשבון כבודם וזכויותיהם הטבעיות של המיעוט – אפילו אלו אשר הורשעו במעשים אשר הוגדרו כפשעים".
מן הראוי שהלקח ההסטורי הזה יעמוד לנגד עיני המחוקק שעה שהוא מבקש לאשר הצעות חוק, אשר פוגעות באופן בלתי הפיך בזכויות אדם וביסודות החברה הדמוקרטית.
מאגר המידע המוצע בחוק הינו בלתי-יעיל ומסוכן
החידוש הנוסף בהצעת החוק הוא הקמת מאגר מידע פתוח לציבור אשר יכלול מרשם מפורט של עברייני מין הסובלים מפדופיליה. בכך, מבקשת ההצעה לייבא לישראל את "חוקי מייגן" האמריקאיים.
"חוקי מייגן" הם חוקים המחייבים את רשויות האכיפה ליידע את הציבור על מקום מגוריהם של עברייני מין, אשר נחקקו במספר מדינות בארה"ב. החוק הראשון נחקק במדינת ניו-ג'רזי בשנת 1994, לאחר רציחתה של הילדה מייגן קנקה. נוכח הזמן הרב בו מיושמים חוקי מייגן בארה"ב, הצטברו עד היום די עדויות מחקריות, אשר מאפשרות לנו לבחון באופן ביקורתי את הצעת החוק. המסקנות מן המחקרים הרבים שנעשו הן חד-משמעיות: אין מקום ליצור את המאגר המוצע בחוק, הן מכיוון שהמאגר אינו יעיל, והן נוכח פגיעתו הקשה בזכויות האדם.
חוסר-יעילותו של המאגר המוצע
מחקרים מוכיחים כי הרוב המוחלט של הפגיעות בילדים מתבצעות על ידי בן משפחה או מכר. לפיכך, המאגר, המתייחס אך לפגיעות על ידי זרים, לא יאפשר להגן על רובם הגדול של הילדים שנפגעו מינית. בנוסף, מכיוון שמאגר המידע מבוסס על מידע שאותו מוסרים עברייני המין עצמם, הרי שהוא למעשה מאגר הכולל רק את עברייני המין שחזרו בהם ממעשיהם הרעים, ומבקשים להיות כיום חברים שומרי-חוק בחברה – כלומר אלו שהסכנה מהם היא הקטנה ביותר ושאין בסיס להניח כי ישובו לפגוע בילדים.
יתרה מכך, ישנם מחקרים המצביעים דווקא על כך שהקמת המאגר אף תוכל להגביר את הסיכון לפגיעה בילדים. השילוב בין ההגבלות על מגורי העבריין, להשפלה וההטרדה שהם מנת חלקו, מחייב את העברייניים לגור בבידוד, הרחק ממשפחותיהם, מגופים טיפוליים או ממקורות אחרים של תמיכה חברתית ורגשית, שהייתה יכולה לסייע להם להתמודד עם דחפיהם המיניים. בהקשר זה יוזכר מקרה מזעזע אחד, שבו חוקי מייגן גרמו לכך ש-4 עברייני מין נאלצו להתגורר יחד מתחת לגשר, שכן נדחו משאר מקומות היישוב באזור.
חשש מפגיעה פיזית בעברייני מין ששמם מופיע במרשם
מאז שהוקמו מאגרי המידע בארה"ב, נתגלו מקרים רבים ביותר של התנכלות ופגיעה פיזית בעברייני מין שהופיעו במרשם. בעקבות הופעת שמם במרשם, אף נרצחו שני אנשים – האחד בוושינגטון באוגוסט 2005, והשני במיין באפריל 2006. בנוסף, היו מקרים רבים מאוד של פגיעה פחותה יותר: הטרדה מילולית, ונדליזם וכו'.
טרם מוצו הכלים שבחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין
הצעת החוק שבנדון מבקשת להתמודד עם מסוכנותם של עברייני המין לציבור. ואולם, מענה מספק לחשש זה מצוי כבר היום בחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, אשר מספק הסדר מידתי יותר להתמודדות עם בעייה זו.
החוק, אשר חלקו האחד נחקק בשנת 2006 וחלקו השיקומי טרם הושלם, קובע מנגנון מורכב ומאוזן יותר, אשר משלב בין אבחון מסוכנות של עברייני המין, פיקוח והגבלות על מעשיהם לאחר ריצוי העונש ומתן מענה טיפולי/שיקומי. הסניגוריה הציבורית סבורה כי יש להשלים את חקיקת חוק הגנה על הציבור, לפתח כלים טיפוליים ושיקומים (כולל טיפול תרופתי במקרים המתאימים) לצד צווי פיקוח ולעקוב אחר דרך יישומו של החוק ואחר יעילותו.
מן הראוי להשלים את חקיקתו של פרק השיקום בחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, במקום לקדם הצעות חוק המבקשות לפגוע באופן בלתי-מידתי בזכויות אדם וביסודותיה של הדמוקרטיה הישראלית, אשר אף יעילותן להגנה על ילדים עומדת בספק.
______________________
הסניגוריה הציבורית הארצית