חומר רקע

חופש המחשבה הדעה והביטוי [חדש] 8. לכל אדם – (1) חופש המחשבה והדעה; (2) חופש הביטוי, היצירה והמחקר. הצעת המי"ד1: "לכל אדם חופש הדעה והביטוי ברשות היחיד וברשות הרבים, לרבות החופש לפרסם דעות ומידע בכל דרך". "לכל אדם חופש האמנות, היצירה, המחקר וההוראה המדעיים". הצעת המא"צ2: "לכל אדם חופש הביטוי". "לכל אדם חופש הדת, חופש המצפון, חופש הדעה וחופש התרבות". לדיון – העמדה שהתגבשה בדיון היתה שלא לייחד בחוקה מעמד מיוחד לעתונות, בין באזכור נפרד של חופש העתונות ובין באזכור חובות המוטלות על העתונות או התייחסות לרישוי של עתונים. העתונות היא אמנם בעלת חשיבות ציבורית רבה במשטר הדמוקרטי ואולם הגנה הולמת לביטוי של עתונאים יכולה להינתן במסגרת הסעיף הכללי של חופש הביטוי. טעם נוסף שלא לכלול את חופש העתונות במפורש נעוץ בכך שגדרי המושג "עתון" ו"עתונאי" אינם ברורים ועמימותם גוברת נוכח התמורות הטכנולוגיות של העשור האחרון (העמדת מידע לציבור באינטרנט, למשל). יתר על כן, העתונות המסורתית נהנית בימינו מכוח מעין-שלטוני כלפי הפרטים בחברה (שליטה במידע, פגיעה בפרטיות, הטיית החלטות כלכליות וכו') ואם תינתן לה הגנה עודפת בחוקה יגבר הטעם לקבוע הגבלות חוקתיות על כוחה. נדמה שמוטב מלכתחילה לא להתייחס במפורש לעתונות בהקשר זה, וכך הוחלט. לדיון – האם להגביל את הפגיעה המותרת בחופש הביטוי למטרות מסוימות שיימנו בחוקה או להסתפק בנוסחה של פסקת ההגבלה. הנטייה בדיון היתה שלא למנות הגבלות נוספות בגלל הסכנה שרשימה כזו תחטיא את המטרה. בדיון הועלתה הצעה שלא זכתה לתמיכה, להוציא מגדרי הזכות החוקתית סוגים מסוימים של ביטוי שיימנו במפורש בחוקה.