חומר רקע

מסמך זה נכתב לקראת דיון בוועדת המדע והטכנולוגיה ביום 26 בפברואר 2008, בנושא "ההייטק בפריפריה". המסמך מציג בקצרה נתונים כלכליים וחברתיים על הפריפריה, את הפוטנציאל הגלום בקיומה של תעשיית הייטק בה ואת פעילותם של משרדי הממשלה בנושא זה. 1. הפריפריה מדינת ישראל מחולקת למחוזות ולנפות לפי החלוקה המינהלית של משרד הפנים ובהתאם לסעיף 3 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948. על-פי חלוקה זו אוספת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוניה ומנתחת אותם. יש בישראל שבעה מחוזות: שלושה מחוזות עירוניים – ירושלים, תל-אביב וחיפה; ארבעה מחוזות מרחביים – צפון, מרכז, דרום ויהודה ושומרון. יש כמה הגדרות של אזורי עדיפות לאומית ושל פריפריה, בין היתר בחוקים,1 בהחלטות ממשלה ובתוכניות מתאר ארציות. ההגדרה המהותית לענייננו היא ההגדרה שמכוח החוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט–1959, המצויה בצו לעידוד השקעות הון, שבו קבועים אזורי העדיפות הלאומית. יש לציין כי תוקף הצו פג ולא הוארך. הנושא מצוי בימים אלה בדיונים בבג"ץ, עקב מחלוקות בנוגע לאזורים שיש לכלול בהגדרה "אזור עדיפות".2 ככלל, המושג פריפריה משמעו אזורים המרוחקים ממרכז הארץ מבחינה גיאוגרפית, אך על-פי רוב למיקום גיאוגרפי זה יש השלכות כלכליות-חברתיות ותרבותיות, הן עקב המרחק מהמרכז, שהוא גם המרכז הכלכלי-התרבותי של המדינה, והן בשל מדיניות ההתיישבות הישראלית במשך שנים רבות. להלן נתונים עיקריים על הפער מרכז–פריפריה. 1.1. תחולת העוני ושיעורי ההכנסה בפריפריה3 כאמור, לריחוק ממרכז הארץ יש השלכות כלכליות וחברתיות כבדות משקל, והן באות לידי ביטוי במדד הכנסה נמוך יחסית ובתחולת עוני גבוהה באזורים המרוחקים לעומת מחוז תל-אביב ומחוז המרכז. הטבלה להלן מפרטת את שיעור העוני לפי מחוזות ואת ההכנסה הפנויה לנפש בשנים 2003 ו-2005. טבלה 1 – שיעור העוני וההכנסה הפנויה לפי מחוזות4 מחוז תחולת העוני מדד הכנסה יחסית5 משפחות נפשות ילדים 2003 2005 2003 2005 2003 2005 2003 2005 צפון 29.5% 29.0% 33.0% 31.6% 43.1% 40.6% 76.4 74.2 דרום 21.3% 23.8% 22.8% 25.2% 30.1% 34.2% 85.8 82.1 ירושלים 32.3% 32.3% 40.3% 41.7% 51.2% 55.6% 83.8 83.4 חיפה 18.1% 17.9% 19.4% 19.2% 25.9% 27.8% 99.3 104.5 מרכז 13.1% 11.6% 13.9% 12.4% 18.8% 17.7% 109.1 115.2 תל-אביב 13.1% 13.8% 14.1% 16.0% 20.0% 26.0% 120.1 120.3 ישראל 19.3% 20.6% 22.4% 24.7% 30.8% 35.2% 100.0 100.0 כפי שניתן לראות בטבלה לעיל, ההכנסה היחסית בצפון, בדרום ובאזור ירושלים נמוכה במידה ניכרת מזו שבאזור המרכז ובתל-אביב; בהתאמה, תחולת העוני בצפון, בדרום ובאזור ירושלים גבוהה במידה ניכרת מתחולת העוני שבאזור המרכז ובתל-אביב. למרות מיקומה הגיאוגרפי של ירושלים, מבחינה כלכלית-חברתית יש בה אלמנטים פריפריאליים ברורים, והם אף באים לידי ביטוי בצו לעידוד השקעות הון. אינדיקציה נוספת למצבה של הפריפריה מצויה בנתוני ההגירה הפנימית בישראל, המצביעים על הגירה שלילית כמעט מכל המחוזות אל מחוז המרכז.6 בשנים 2000–2006 היתה הגירה שלילית במחוז הצפון (23%-) ובמחוז הדרום (9.8-), של 33,000 תושבים. כמו כן, היתה הגירה שלילית של 30,000 תושבים במחוז ירושלים (30%-) ושל 20,800 תושבים במחוז חיפה (20.8%-); לעומת זאת, במחוז המרכז ובמחוז תל-אביב היתה הגירה חיובית (61.5%), של 61,600 תושבים. 2. תעשיית ההייטק והתעשייה המסורתית תחום המו"פ מהווה מנוע צמיחה חשוב למשק הישראלי. הוא מביא לידי ביטוי את היתרון היחסי של מדינת ישראל בעצם מיצוי כוח-האדם האיכותי שבה והשימוש בידע ובחידושים טכנולוגיים, ומציבה אותה בחזית המחקר והתעשייה עתירי הידע. בשל מיעוטם של משאבי טבע ולנוכח הירידה ברווחיות של תעשיות מסורתיות, ברור כיום כי לקיומו ולחיזוקו של תחום המו"פ יש חשיבות מרובה לצמיחתה הכלכלית של ישראל ולשימור מעמדה כמדינה המקדמת תעשייה חדשנית.7 איור 1. תפוקה לעובד בענפי התעשייה (אלפי ש"ח), לפי עוצמה טכנולוגית, 1995–20038 מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מסווגת את ענפי התעשייה לארבע קבוצות, על-פי עוצמה טכנולוגית:9 תעשיות טכנולוגיה עילית; תעשיות טכנולוגיה מעורבת-עילית; תעשיות טכנולוגיה מעורבת-מסורתית; תעשיות טכנולוגיה מסורתית. יש לציין כי הנתונים המוצגים מתייחסים לענפי הייצור בתעשייה ואינם כוללים את ענף השירותים. בתחום טכנולוגיות המידע, לדוגמה, חלק ניכר מן התפוקה הוא בתחומי השירותים. כפי שניתן לראות בגרף לעיל, התפוקה לעובד בתעשייה המעורבת-עילית ובתעשייה העילית עולה במידה ניכרת על התפוקה לעובד בתעשייה המעורבת-מסורתית ובתעשייה המסורתית. נוסף על כך, הגרף מצביע על הגידול הרב שחל בתפוקה לעובד בתעשייה העילית ובתעשייה המעורבת-עילית במשך כעשור. נתונים אלה מלמדים על התועלת הכלכלית הרבה של תעשיות עתירות הידע לכלכלה הישראלית. איור 2. התפלגות היצוא התעשייתי, לפי עוצמה טכנולוגית (באחוזים), 1995–200310 מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כפי שניתן לראות בגרף, התעשייה העילית והתעשייה המעורבת-עילית הן חלק הארי של היצוא התעשייתי (73.3%), ואילו התעשייה המעורבת-מסורתית והתעשייה המסורתית מהוות רק חלק קטן שלו (26.7%). איור 3. שיעור התפוקה ושיעור המועסקים בענפי התעשייה, מכלל התפוקה והתעסוקה בתעשייה, לפי עוצמה טכנולוגית, 2003 11 מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כפי שעולה מאיור 3 לעיל, אף שבמונחי תפוקה התעשייה העילית והתעשייה המעורבת-עילית הן הגורם ליותר מ-50% מכלל התפוקה בתעשייה, התעשייה המסורתית והתעשייה המעורבת-מסורתית מעסיקות כ-63% מן העובדים. מכאן חשיבותן הרבה למשק והצורך לחזקן ולפתחן, כפי שיוצג בהמשך. 3. מודלים לחיזוק הפריפריה ועדות וגופים שונים בחנו את סוגיית חיזוק הפריפריה והציגו מגוון אפשרויות בתחום זה. להלן יוצגו כמה מהכלים שהוצעו לחיזוק הפריפריה. לנוכח סקירת כלים אלה עולה הצורך לנקוט פתרון שאיננו נשען אך ורק על היבט אחד, אלא על מכלול כלים לחיזוק הפריפריה. בשנת 1996 מונתה על-ידי שר התמ"ת ושר האוצר דאז ועדה לעידוד תעשיות עתירות ידע ולקידום מיומנויות מקצועיות באזורי פריפריה, בראשותו של יורם גבאי, כדי להציע שינויים בחוק עידוד השקעות הון. הוועדה המליצה להגביר את התמיכה בעסקים קטנים ולחזק את ההשקעות בהון אנושי במקום בהון פיזי. ועדת גבאי המליצה גם על הפניית תקציבים לחמישה תחומים, שיש בהם לסייע לאזורי העדיפות: 1. קידום והכשרה של כוח-אדם; 2. קידום עסקים קטנים ויוזמות מקומיות; 3. תמיכה באזורי תעשייה; 4. פיתוח סחר חוץ וקידום היצוא; 5. תמיכה בתשתית מחקר ופיתוח. אף שהמלצות ועדת גבאי אושרו על-ידי ועדת שרים וגם הוצעה תוכנית לכלי תמיכה חלופיים לחוק ברוח המלצות הוועדה, תוכנית זו לא יושמה בפועל. תקציב התוכנית קוצץ הן עקב קיצוץ רוחבי והן כחלק מקיצוץ תקציבי של משרד התמ"ת.12 מבקר המדינה התייחס לסוגיה: "החלטת המשרד לקצץ פעמיים בתקציב התוכניות המשמשות כלי תמיכה חלופיים לחוק מעידה על החשיבות הקטנה יחסית שהוא מייחס לכלים אלה, ומונעת מאזורי העדיפות, שנפגעו מהשינוי בחוק, לקבל סיוע בסכומים משמעותיים לשם שיפור מצבם".13 באוקטובר 2007 הגישה הוועדה לבחינת אמצעים להעצמת הפריפריה והתעשייה המסורתית בראשותו של ישראל מקוב את המלצותיה לשר התמ"ת, חה"כ אלי ישי. הוועדה בחנה את הנושא באמצעות שלוש תת-ועדות, שעסקו בנושאים אלו: אמצעים להעצמת הפריפריה; חברות רב-לאומיות; העצמת התעשייה המסורתית. מחברי הדוח גורסים כי "קיימים שלושה תנאים הכרחיים להעצמת הפריפריה: פיתוח מערכת תחבורה מהירה ונגישה; פיתוח קהילתי, חברתי ותרבותי מספק בפריפריה ומערכת חינוך הולמת, המספקת שוויון הזדמנויות, ויישום מדיניות התיישבות של ריכוז-מבוזר, באופן המאפשר ליישובים למצות יתרונות כלכליים לגודל".14 הוועדה סברה כי יישומם של תנאים אלו באופן מלא ייתר את הצורך בתמרוץ ובהעדפת הפריפריה ואולם, עד להשגת תנאים אלה הוועדה ממליצה על פעולות נקודתיות להעצמת הפריפריה: עידוד אוכלוסיות ברמה כלכלית-חברתית גבוהה להתיישב בפריפריה ומניעת הגירה של אוכלוסייה כזו מן הפריפריה למרכז. דוח ועדת מקוב מצביע על התפתחותה של כלכלה דו-קוטבית בתעשייה בישראל: מחד גיסא, התעשייה עתירת הידע, המתאפיינת בתוצר גבוה לעובד ובהיקף השקעה גבוה במו"פ; מאידך גיסא, התעשייה המסורתית, שבה תוצר נמוך לעובד (כמחצית מהתוצר לעובד בארצות-הברית בשנת 2003) והשקעה נמוכה במו"פ. מחברי הדוח מציינים כי הפריון הנמוך של התעשייה המסורתית בישראל הוא פועל יוצא של השקעות המו"פ הנמוכות בתחום זה – דבר שאינו מחויב המציאות בתחום זה. הטענה היא שבשוק תעשייתי גלובלי התעשייה הישראלית חייבת לפתח יתרון תחרותי, באמצעות שכלול תהליכי הייצור ואיכות התוצרים, אשר יפצה על כוח עבודה זול יותר במדינות אחרות. במלים אחרות, יש צורך בהטמעת מאפייני הייטק, ב-Low-Tech, הן מבחינת תהליכי העבודה והן ביישום עקרון החדשנות הטכנולוגית בתעשייה זו. בנוגע לתעשיית המו"פ ולעידוד כניסתן של חברות רב-לאומיות לתחומים אלה, ועדת מקוב מציינת שיש צורך להקים מקבצים גיאוגרפיים של פעילות כלכלית, לפתח תשתיות פיזיות שיקשרו בין מקבצים אלה ולפעול לפיתוח רשתות חברתיות (Networks) של ידע וחדשנות. רשתות אלה אמורות לקשר בין גורמים עסקיים שונים, בין גורמים אלה לרשות המקומית ולרשות המרכזית, לאקדמיה ולקהילה, וכך ייווצרו מוקדי ידע אזוריים. בתוכנית העבודה של משרד התמ"ת לשנת 2008 יש התייחסות לדוח ועדת מקוב וליעדים הקבועים בה, של "הקטנת הפערים הכלכליים בין מרכז הארץ לפריפריה, שיפור כושר התחרות של המשק הישראלי והגברת היצוא", ומצוינות שם כמה "דרכי פעולה": מודל תמרוץ חדש להקמת מרכזי מו"פ לחברות רב-לאומיות; הקמת מכון לאומי לביוטק; שילוב חברות טכנולוגיית מים והפעלת חממה תעשייתית בנגב.15 בשנת 2006 החליט משרד הבינוי והשיכון על עריכת מחקר מקיף לבחינת הכלים לעידוד התיישבות באזורי עדיפות לאומית (להלן: המחקר).16 את המחקר ערכה חברת "צנובר יועצים", ובדצמבר 2006 נמסר הדוח המסכם. בין השאר עלו ממנו הממצאים האלה:17 • תחבורה – לפי המחקר, למסילות רכבת לערי פריפריה יש על-פי רוב השפעה מובהקת על משיכת תושבים. כמו כן, מומלץ לסבסד תחבורה ציבורית בין ערי הפריפריה למרכז הארץ, כדי לעודד תושבים העובדים במרכז הארץ להתגורר בפריפריה. • עידוד השקעות הון – במחקר נמצא כי עידוד השקעות הון בפריפריה משפיע על מאזן ההגירה ועל משיכת תושבים מהמרכז. לעומת זאת, ממצאים אחרים מראים כי עידוד השקעה בהון פיזי ולא בהון אנושי מביא להקצאה לא יעילה של ההשקעות, מושך לערי הפריפריה מפעלים שהשכר בהם נמוך ואינו מביא לשדרוג חברתי-כלכלי של העיר לאורך זמן.18 כמה מחקרים מצביעים על הקשר ההכרחי בין השכלה גבוהה להתפתחותה של תעשיית הייטק. נגישות ההשכלה הגבוהה לתושבי הפריפריה ועידוד אוכלוסייה משכילה להמשיך להתגורר בה הם הבסיס לחיזוק תעשיית ההייטק בפריפריה ולשיפור המוביליות החברתית של התושבים. תהליך זה יכול להתרחש, בין השאר, באמצעות הקמת מכללות ואוניברסיטאות קרוב לפריפריה וחיזוקם של מוסדות להשכלה גבוהה קיימים באזורים אלו. הניסיון בעולם מצביע על התפתחותן של "ערים אוניברסיטאיות", המשמשות מרכזי ידע אזוריים חשובים.19 אף שישראל היא בין המדינות המובילות בשיעור האקדמאים באוכלוסייה, כמה מחקרים מצביעים על מחסור במהנדסים.20 הצעה שהוגשה לוועדת המדע והטכנולוגיה מצביעה על הפוטנציאל של ההשכלה הגבוהה בתחומי ההנדסה לשמש מנוע צמיחה עבור הפריפריה. ההצעה מתייחסת להשקעה בעידוד לימודי הנדסה בקרב יוצאי הפריפריה, באמצעות סיוע והלוואות ללימודים, שתנאי הפירעון שלהן ייקבעו בהתאם לתחום העיסוק, למקום העבודה ולמקום המגורים של הבוגר. הכוונה היא שתמריץ מסוג זה יעודד פיתוחה של תעשיית הייטק בפריפריה. קיומה של תעשייה עתירת ידע בפריפריה ייצור מספר רב של משרות, ביחס של 1:4.5. דהיינו, על כל מהנדס יועסקו עוד כ-4.5 עובדים בתחומי המעטפת של עבודתו: סיוע, שירותים וכדומה.21 כאמור, כדי להציע חיזוק משמעותי של הפריפריה לא די בשיפור נקודתי של תחום אחד אלא יש צורך במערך כולל של פתרונות. לעתים ערי פריפריה שחיזקו תחום אחד אך לא תחומים אחרים נחלשו דווקא. לדוגמה, עיר המחזקת את רמת החינוך בה ומגיעה להישגים מצוינים – בתום שנים אחדות בוגרי מערכת החינוך של העיר נוטים שלא לחזור אליה לאחר השלמת תואר אקדמי, משום שאין בה מקורות הכנסה מתאימים ומשום שאיכות הדיור בה אינה מספקת. לפיכך יש צורך בפתרון משולב: שיפור רמת החינוך, משיכת מקורות תעסוקה הדורשים הון אנושי (השכלה אקדמית או כישורי יזמות עסקית), פיתוח תשתיות ותחבורה והיצע תרבותי.22 4. פעילות משרד התמ"ת משרד התמ"ת הוא הגוף הממשלתי המרכזי מבחינת מדיניות פיתוח התעשייה בישראל.23 לשכת המדען הראשי במשרד (להלן: המדען הראשי) פועלת לפיתוח התעשייה הישראלית ולעידוד חדשנות טכנולוגית ותעשייתית, מתוקף חוק עידוד מחקר ופיתוח בתעשייה, התשמ"ד–1984. מטרותיו של המדען הראשי מיושמות באמצעות תוכניות תמיכה בתחומי המו"פ, קידום שיתופי פעולה והסכמים בין-לאומיים ועידוד יזמות וחדשנות טכנולוגיות. תקציב המדען הראשי הוא כ-67% מכלל תקציבי המו"פ הממשלתי האזרחי,24 ולפיכך הוא השחקן הממשלתי המרכזי בהתוויה וביישום של מדיניות המו"פ הממשלתית של ישראל. התוכניות שמפעילה לשכת המדען הראשי אינן תוכניות ייעודיות לפריפריה, אך יש בהן מנגנוני תעדוף, שמטרתם לעודד פעילות מו"פ באזורים אלו. 4.1. קרן המו"פ קרן המו"פ, הפועלת מכוח חוק המו"פ, באמצעות ועדת המחקר בראשותו של המדען הראשי, מציעה תמיכה במו"פ תעשייתי תחרותי של חברות. המענק ניתן עבור הוצאות מו"פ המוכרות על-ידי המדען הראשי, בשיעור השתתפות של 20%–50%, בהתאם לקריטריונים שקבעה ועדת המחקר ועל-פי החלטותיה בנושא. מקבל המענק נדרש לתשלום תמלוגים בגינו, בשיעור של 3%–5% מן המכירות העתידיות של המוצר. ההחלטות על חלוקת מענקי קרן המו"פ מתקבלות על-פי הקריטריונים של ועדת המחקר, ללא קשר למיקומה של החברה. עם זאת, חברות הפועלות בפריפריה זוכות לתוספת מיידית על המענק: תוספת של 10% לחברות באזור פיתוח א' ותוספת של 25% לחברות באזור קו העימות. חברות העוסקות במו"פ בתחומי התעשייה המסורתית הזוכות למענק מקבלות את שיעור ההשתתפות המקסימלי – 50%. בשנים 2002–2007 הוגשו 592 פרויקטים, בהיקף השקעה כולל של 2.3 מיליארדי ש"ח. מתוכם אושרו 509 פרויקטים, בהיקף השקעה כולל של 1.2 מיליארד ש"ח. בפרויקטים המאושרים היה מענק המדינה בסך 661 מיליון ש"ח, ונכללו בו תוספת של 57 מיליון ש"ח בגין אזור עדיפות א' ותוספת של 21 מיליון ש"ח בגין קו עימות. להלן סך המענקים בפריפריה מול המענקים באזורים אחרים.25 מקור: משרד המדען הראשי, משרד התמ"ת מהנתונים לעיל ניתן לראות כי המענקים שניתנו לפרויקטים בפריפריה בשנת 2007 היו נמוכים מהמענקים לפרויקטים אלה בשנים 2003–2006. כמו כן, משקלם של אלה בכלל המענקים הניתנים מקרן המו"פ קטן בשנים 2005–2007 מ-18% ל-10%, במקביל לעלייה בכלל המענקים המחולקים מקרן המו"פ בשנים אלה – מ-743 מיליון ש"ח ל-962 מיליון ש"ח. 4.2. תוכנית החממות ליזמות טכנולוגית החממות ליזמות טכנולוגית הן מסגרות תומכות, המאפשרות ליזמים מתחילים לפתח רעיון טכנולוגי חדשני לכדי מוצר מסחרי ולהקים עסק לצורך מסחורו. התוכנית החלה בשנת 1991, היא מתנהלת במסגרת לשכת המדען הראשי של משרד התמ"ת ועוסקת במגוון רחב של תחומי מו"פ. מטרת התוכנית ליצור סביבה המספקת ליזם את המקום, את המשאבים הכספיים, את ההנחיה המקצועית ואת הסיוע האדמיניסטרטיבי כדי להפוך רעיון ערטילאי למוצר ייחודי בעל יתרון בשוק הבין-לאומי, במהלך התקופה שבה הוא פועל במסגרת החממה. התוכנית מגדילה במידה ניכרת את סיכויי היזם לגייס השקעה פרטית, למצוא שותף אסטרטגי ולצאת מן החממה כעסק עצמאי. מתוך 24 חממות טכנולוגיות, 15 הן בפריפריה,26 שלוש בירושלים, שתיים בחיפה וארבע חממות במרכז. מתוך 15 החממות בפריפריה, שמונה חממות מרוחקות זוכות להטבות מיוחדות, ובהן מענק מדינה להוצאות תפעול החממה בסך של כ-650,000 ש"ח לשנה, שהוא כ-50% מהוצאות התפעול; מענק מוגדל לפרויקטים המוגשים מחממות אלה, בסך 2,100,000 ש"ח, לעומת המענק הרגיל, בסך 1,680,000 ש"ח. מאז שנת 1991 התנהלו יותר מ-1,000 פרויקטים במסגרת החממות הטכנולוגיות. מתוכם, כ-57% הצליחו לגייס השקעה פרטית בתום השהות במסגרת זו. בשנים 2002–2007 הוגשו 799 פרויקטים, בהיקף השקעה כולל של 1.1 מיליארד ש"ח, ומתוכם אושרו 595 פרויקטים, בהיקף השקעה של 867 מליון ש"ח. סך מענק המדינה בפרויקטים המאושרים היה 669 מיליון ש"ח. להלן כלל המענקים המאושרים לחממות טכנולוגיות במרכז הארץ ובפריפריה:27 מקור: משרד המדען הראשי, משרד התמ"ת בשנים 2005–2007 נותר סך המענקים לחממות בפריפריה ללא שינוי, והיה 29 מיליון ש"ח בממוצע. תמיכה זו נמוכה יחסית לתמיכה במענקים בשנים 2002–2004: 46 מיליון ש"ח בשנה בממוצע. מחקר שערך מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה בשנת 2002, שכותרתו "הערכה של תוכנית החממות הטכנולוגיות בישראל", סקר את פעילותן של 21 חממות והשווה בין החממות לפי מקום הפעילות. אלה מסקנות המחקר הנוגעות לחממות הפועלות בפריפריה:28 • בפריפריה תהליך הסינון מחמיר פחות מתהליך הסינון באזור המרכז. הפעלת קריטריונים מחמירים יותר בסינון הפרויקטים עשויה להגדיל את סיכוייהם לשרוד בתוכנית ואחריה. • פרויקטים של החממות בפריפריה מתקשים להשיג מימון בשלבים שאחרי תמיכת החממות יותר מפרויקטים של החממות באזור המרכז. • יכולתן של החממות הממוקמות בפריפריה להשיג מימון פרטי קטנה יותר מיכולתן של חממות אחרות. לכן חממות הממוקמות באזורים מרוחקים זקוקות להקצאת משאבים גדולה יותר לזמן ממושך יותר. • יש בעיה בתקצוב הפרויקטים הפועלים בחממות. התקציב הממוצע של פרויקטים באזור הפריפריה הוא 80% מהתקציב המקביל במרכז. חלקה של התמיכה הציבורית בפרויקט בפריפריה הוא 82% בממוצע, ואילו במרכז הוא 64% בממוצע. פרויקטים הפועלים במרכז מצליחים לגייס מקורות מימון פרטיים, ובהם קרנות הון-סיכון ושותפים, וכך מגדילים את תקציבם. • סביר להניח שחלק מהקשיים שפרויקטים וחממות בפריפריה נתקלים בהם נובעים מריחוק ממערכת תשתיות מחקר ומאוניברסיטאות ומחוסר בכוח-אדם מתאים. 5. פעילות משרד המדע משרד המדע מפעיל כעשרה מרכזי מו"פ אזוריים בתחומים מגוונים. המרכזים עוסקים הן במחקר והן בחינוך מדעי בקהילה וממוקמים כולם באזורים פריפריאליים.29 תחומי העיסוק של המחקרים קשורים על-פי רוב לאזור שבו הם פועלים: חקלאות, אגריטק, ביוטכנולוגיה וסביבה.30