חומר רקע

6 במרץ, 2008       לכבוד ח"כ פרופ' מנחם בן ששון, חברי ועדת חוקה, חוק ומשפט יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט הכנסת הכנסת חברי כנסת נכבדים, הנדון: הרפורמה בחוק ההוצאה לפועל: הגנת דירת המגורים לקראת הדיון הרביעי בנושא הגנת הדיור החלופי, שייערך ביום ראשון, 9.3.08, בשעה 13:00, מבקשת האגודה לזכויות האזרח להעיר שלוש הערות, כדלקמן: הוצאות הדיור החלופי חייבות לחול על הזוכה 1. בנוסח החוק המעודכן נכתב, כי "הוצאות הסידור החלוף יהיו חלק מן ההוצאות האמורות בסעיף 9 לחוק ההוצאה לפועל"1, כלומר – יחולו על החייב ולא על הזוכה. הדבר מנוגד לכל הגיונו הפנימי של הדיון, שהתנהל בוועדה עד עתה. 2. עד עתה הייתה נקודת המוצא של הדיון כולו, שעלות הדיור החלוף למשפחות שיפונו, בהיעדר יכולת להעמיד לעצמם קורת גג סבירה, תחול על המוסדות הפיננסים. על כן, התנגדו הבנקים לביטול ההתניה. הבנקים הזהירו, כי העלות שתחול עליהם תגולגל בסופו של דבר על הציבור על ידי ייקור ההלוואות. מנכ"ל איגוד הבנקים כתב במאמר שפרסם ביום 25.2.08, כי "אם יחויבו המוסדות הפיננסים לממן דיור חלופי לאנשים שבית המשפט הוציא להם צו פינוי, כמנהלי סיכונים הם יתמחרו את העלות הזו ויכניסו אותה למחיר ההלוואה". כלומר – גם למנכ"ל איגוד הבנקים היה ברור, שאם תבוטל האפשרות להתנות על הגנת הדיור החלופי, המימון של הדיור החלופי יוטל על הבנקים, והעלויות יבואו לידי ביטוי, לכאורה, במחירי ההלוואות לדיור. 3. העיקרון אותו קיבלה הוועדה היה, שהבטחת קורת הגג למשפחות המפונות הוא עקרון ראוי, גם ב"מחיר" חברתי מסוים, של ייקור המשכנתאות. אחרי הכול, הבטחת כל זכות אדם כרוכה בעלויות מסוימות. 4. משהיה ברור שעקרון זה מקובל על הוועדה, טענו הבנקים שאם כך, יש להגביל את היקף הגנת הדיור החלוף. נטען שחיובם לשאת בעלויות דיור חלופי שהוא בלתי מוגבל, או בלתי ידוע, עלול, לכאורה, להביא לכך שהסיכון של הבנק יעלה באופן כזה, שהוא ייאלץ להעלות את מחירי ההלוואות בצורה משמעותית, בעיקר ללווים בפריפריה. לאור זאת סברה הוועדה, שנכון להגביל את היקף הדיור החלופי, כדי שניתן יהיה, כביכול, לתמחר את הסיכון מראש. אנו התנגדנו לכך, אולם הוועדה קיבלה את טענת הבנקים. 5. והנה, שמשהוחלט על הגבלת היקף הדיור החלופי, שוב משנים הבנקים את עמדתם. עתה הם טוענים, שמימון הדיור החלופי כלל לא יחול עליהם אלא יחול על החייב הספציפי, גם אם נותר חסר כל. זוהי עמדה שונה לחלוטין מהעמדה שהביעו עד עתה, עמדה שעל בסיסה החליטה הוועדה את אשר החליטה. אם ממילא החייב המסוים, או הערבים, צריכים, בסופו של יום, לשאת במלוא סכום הדיור החלופי, בתוספת ריבית, נשמט הטיעון שהובילו הבנקים מלכתחילה. הסיכון של הבנק לא יעלה בצורה משמעותית, ולכן גם אין כל צורך להגביל את היקף הדיור החלופי. הנה כי כן, הבנקים מנסים לאחוז את החבל בשני קצותיו. 6. זאת ועוד, הטלת עלות הדיור החלופי על החייב הופכת את הדיור החלופי, שהוא מענה לזכות חוקתית, למצרך, הניתן, למעשה, כהלוואה לחייב. הדבר שומט לחלוטין את הרעיון הסוציאלי בבסיס החוק. החוק נועד להבטיח לחייב קורת גג, כרשת הגנה במצב בו הוא ומשפחתו נמצאים בסכנה מידית להיזרק לרחוב. החוק נועד להבטיח, כי החייב ומשפחתו יוכלו לצאת ממעגל המצוקה, ולא לקבור את המשפחה בחובות נוספים. ההחלטה להטיל את עלויות הדיור החלופי על החייב מנוגדת לתכלית החוק. במקום שתובטח לחייב ולמשפחתו קורת גג כזכות בסיסית, כופים עליו, בלית ברירה (שכן החיים ברחוב אינם ברירה אפשרית) דיור, שממומן בהלוואה נוספת, שתיגבה ממנו בתוספת ריבית, במחיר גבוה בהרבה ממחיר העלות הריאלית של הבנק, ותגביר את המצוקה בה נמצאת ממילא המשפחה. אין לקבל זאת. 7. על כן נבקש לתקן את הסעיף באופן שיבהיר, שהדיור החלופי אינו חלק מהוצאות הכינוס הרגילות המוטלות על החייב. הגבלות על היקף ההגנה – רק לגבי משכנתאות 8. למען הסר ספק, עמדתנו העקרונית הינה שהגנת הדיור החלופי חלה על כל פינוי של חייב מבית מגוריו, בין אם מחמת מימוש משכנתא או מטעם אחר. אולם, הגבלות מהסוג שבו דנה הוועדה, המצמצמות את היקף הזכות לדיור חלוף, הן הגבלות שמלכתחילה הוטלו, כפי שהוסבר לעיל, בשל הרצון למנוע עליות מחירי ההלוואות לדיור, ותו לא. לכן, כתבנו בחוות דעתנו הקודמת, כי ההגבלות מיקומן בסעיף 38 (ג) במקום הסיפא שתימחק, ולא בסעיף 38(ב). 9. ההגבלות הן תוצר של הדיון שהתקיים על המשכנתאות, וכך צריך להתייחס אליהן. אם רוצים לדון בהטלת מגבלות על היקף ההגנה במקרים אחרים, כמו ביצוע פסק דין, או מימוש עיקול על המקרקעין, כתוצאה מחוב שאינו קשור להלוואות דיור, יש לבחון את ההצדקות המיוחדות לכך, דבר שלא נעשה כלל בדיון. זכות ערעור 10. אנו תומכים במתן זכות ערעור על החלטות לפי סעיף 38, ומפנים לחוות דעתנו מיום 28.2.08. בכבוד רב, גיל גן-מור, עו"ד