חומר רקע

חופש המצפון וחופש הדת והפולחן הצעת המרכז לפלורליזם יהודי מוגשת לוועדת החוקה, חוק ומשפט של כנסת ישראל בכל שנות פעולתה חרטה היהדות המתקדמת בישראל על דגלה את שינוי מערכת היחסים בין הממסד הדתי לרשויות המדינה. ביסודו של מאמץ זה ניצבת התנגדותנו העיקשת להפרת זכויות האדם, לאפליה, ולפגיעה בסדרי שלטון תקינים, המאפיינות, לא אחת, את פעולת הרשויות בתחום זה. תחושת הניכור ממעשי הממסד האורתודוכסי בישראל, נתפסת בעינינו כגורם עיקרי להתרחקותו של ציבור רחב מן היהדות ומסורתה ... עיצוב אופייה היהודי של מדינת ישראל ראוי שייעשה בשדות החינוך, התרבות והשיח הציבורי, וזאת, תוך הכרה במגוון הזרמים, האמונות ואורחות החיים בחברתנו והבטחת חופש דת וחופש מדת לכלל אזרחי ישראל. הפרדה מוסדית בין הדת והמדינה הנה תנאי הכרחי, על פי תפיסתנו, להשבת עולמה של היהדות ללב הציבור היהודי בישראל, ובה בעת לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית ברוח ערכי מגילת העצמאות. מתוך מצע התנועה ליהדות מתקדמת בישראל מבוא חופש המצפון וחופש הדת והפולחן הן מזכויות האדם היסודיות, הראויות להגנתה של החוקה. זכויות אלו ראוי ותחשבנה כתולדות מובהקות של ערכי כבוד האדם וחירותו, וכחלק מן הליבה המכוננת את היותו בן אנוש. חשיבות ההגנה החוקתית על זכויות יסוד אלו מתבהרת לנוכח ההיסטוריה האנושית העגומה, במהלכה, הכרעותיהם המצפוניות של יחידים וקהילות, אמונתם וזהותם הדתית היו מן העילות העיקריות לרדיפתם, הדרתם והשפלתם. מדינת ישראל, אשר קמה לטובת מימוש זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, העניקה ביטוי ברור לחשיבותם של חופש המצפון וחופש הדת, במסמכה המכונן – הכרזת העצמאות. עם גיבושו של מסמך מכונן נוסף – חוקת המדינה, מן הראוי להוסיף ולעגן זכויות יסוד אלו כביטויים מובהקים ומכוננים לאופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל. חשיבות עיגונן החוקתי של חופש המצפון וחופש הדת והפולחן מתחדדת אף לנוכח המציאות הציבורית והמשפטית בישראל, במרוצת שישים שנות קיומה. למרות ההלכה הפסוקה, המבססת זכויות יסוד אלו בשיטת המשפט הישראלית, הרי שקיומה של פגיעה מתמשכת בחירויות המצפון והדת של אזרחי ישראל ותושביה היא מן העובדות הידועות והגלויות. מעטות הן הדוגמאות המובהקות יותר, לפגיעה מתמשכת ורציפה של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת בחירויות יסוד, שהחוקה אמורה להיות לה כמחסום. לשיטת המרכז לפלורליזם יהודי פגיעה זו מערערת את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, אך לא פחות מכך את אופייה כמדינת העם היהודי, על זרמיו, עדותיו וקהילותיו. עיגונן החוקתי של חירויות אלו, וחלחולן לחקיקת הכנסת ולפעולת הרשויות השלטוניות האחרות, הינם מרכיב הכרחי בצמצומן המשמעותי של תחושות הניכור והעוינות של רבים מאזרחי ישראל היהודיים כלפי מסורתם הדתית. להלן הנוסח המוצע על ידי המרכז לפלורליזם יהודי לסעיפי חופש המצפון וחופש הדת והפולחן בשער זכויות היסוד של חוקת ישראל העתידית: חופש מצפון לכל אדם חופש מצפון. חופש דת ופולחן א. לכל אדם חופש דת ופולחן. ב. אין מטילים על אדם חובות, מגבלות או איסורים מטעמי דת. ג. מדינת ישראל תמנע מהענקת מעמד שלטוני למוסדותיהן של קהילות דתיות או למוסדות בעלי אופי דתי, אך לא יהיה בכך כדי למנוע את הסדרת מעמדם באמצעות חוק או את תמיכתה של המדינה בפעולתם. דברי הסבר להצעת המרכז הצעת המרכז לפלורליזם יהודי מבחינה בין חופש המצפון וחופש הדת והפולחן, וזאת בניגוד להצעות חוקה שונות הכורכות יחדיו זכויות יסוד אלו. למרות שאין חולק על קרבתן הרעיונית של שתי הזכויות, ועל אף העובדה כי במובנים מסוימים יש לראות את חופש הדת והפולחן כתולדה של חופש המצפון, יש להכיר, לשיטת המרכז, בקיומן העצמאי, זו בנפרד מזו. מחד, יש בכך כדי להכיר בהיקפה הרחב של הזכות לחופש מצפון, המשתרע מעבר לענייני האמונה הדתית וביטוייה וכן בעובדה כי גבולותיה ותכניה של זכות זו, עודם עמומים, בכל הנוגע לשיטת המשפט הישראלית. הצמדתו של חופש המצפון לחופש הדת, עלולה ליצור זיקה הדוקה מדי בין שתי הזכויות ובין המתווים הפרשניים להבנת תוכנן, באופן המצמצם את גבולות חופש המצפון ואשר עלול להקשות על מילויו בתוכן מהותי. מנגד, ההפרדה בין שתי הזכויות מבטאת את ההכרה בייחודה של הדת כתופעה חברתית-תרבותית מובחנת, המקשרת באופן הדוק אמונה ומעשה, ואשר על פי רוב מתקיימת בזיקה לחיים קהילתיים. עובדה זו, בצד ההיסטוריה העגומה של ההגנה על זכות יסוד זו, כמו גם מציאות הישראלית המורכבת בעניינה, מצדיקות את עגונה הנפרד במסגרת מגילת הזכויות. בעניינה של הצעת המרכז לפלורליזם יהודי לנוסח הסעיף העוסק בחופש דת ופולחן, יצוינו הדברים באים: א. הגדרת הזכות כ"חופש דת ופולחן" נועדה לתן דגש על השתרעות הזכות הן על ענייני אמונה והשקפת עולם והן על גילוייה המעשיים, המאפיינים את הרוב המכריע של השיטות הדתיות. הגם שעל פניו, חופש הפולחן, נכלל בליבתו של חופש הדת, יש בתוספת טקסטואלית זו דגש ראוי על ההגנה החוקתית הנדרשת לביטוייה ה"חיצוניים" של האמונה הדתית - מעשי פולחן. ב. סעיף ב' העוסק במניעת חובות, מגבלות ואיסורים מטעמים דתיים, ממשיך את הקו בו נקטה ועדת חוקה, חוק ומשפט בדיונה על אודות זכויות היסוד, ולפיו יש מקום לפרט את היבטיהן של הזכויות המרכזיות הן על דרך החיוב והן על דרך השלילה. בנוסף נותן הסעיף ביטוי לעקרון של חופש מדת. עקרון זה נכלל, אמנם, בעצם מושג "חופש הדת", אולם סעיף זה מעגן מפורשות את תכניו המהותיים. ג. סעיף ג' מביא לידי ביטוי את עמדת היהדות המתקדמת בזכות הפרדה מוסדית בין דת ומדינה. על פי סעיף זה תעמוד למדינה הזכות לתמוך בפעילותם של מוסדות דתיים על בסיס שוויוני וענייני, ולהסדיר את מעמדם הייחודי באמצעות חוק, אולם מוסדות אלו לא יהוו חלק מרשויות השלטון ולא ייהנו מסמכויות שלטוניות. סעיף מעגן זה את עקרון אי מיסוד הדת כמרכיב מרכזי בחופש הדת של אזרחי ישראל ותושביה, מבלי שיהיה בדבר כדי לפגוע באופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, בה מממש העם היהודי את זכותו להגדרה עצמית. יצוין כי לשיטת המרכז לפלורליזם יהודי, מן הראוי לכלול בפרק עקרונות היסוד של החוקה סעיף העוסק בנושא הדתות בישראל. בהיכלל סעיף מעין זה בהצעת החוקה, מן הראוי למקם את עקרון ההפרדה המוסדית במסגרתו ולהותיר את הזכות לחופש דת, עם שני סעיפיה הראשונים בלבד. ברם, בהעדר סעיף בפרק עקרונות היסוד העוסק במעמד הדתות בישראל, מן הראוי להותיר את עקרון ההפרדה המוסדית כחלק מהותי מסעיף חופש הדת והפולחן, וזאת בשל השפעות השליליות ומרחיקות הלכת, שיש למיסוד הדת בישראל על הזכות לחופש דת ופולחן והזכות לשוויון. בעניין זה - להלן הצעת המרכז לפלורליזם יהודי לסעיף הדתות במסגרת פרק עקרונות היסוד החוקתיים: דתות א. מדינת ישראל תבטיח את מעמדן, עצמאותן, וחופש פעולתן של הקהילות הדתיות הפועלות בה. ב. מדינת ישראל תמנע מהענקת מעמד שלטוני למוסדותיהן של קהילות דתיות או למוסדות בעלי אופי דתי, אך לא יהיה בכך כדי למנוע את הסדרת מעמדם באמצעות חוק או את תמיכתה של המדינה בפעולתם. ג. מדינת ישראל תבטיח את חופש הגישה של בני כל הדתות אל המקומות הקדושים לדתם ואת חופש הפולחן בהם ותמנע את חילול כבודם. הזכות לחופש דת ופולחן וזכויות יסוד נוספות לשיטת המרכז לפלורליזם יהודי הדיון בזכות היסוד לחופש דת ופולחן, ראוי ויערך בזיקה ברורה לדיון בזכויות יסוד נוספות ובהן: הזכות לחיי משפחה וזכויות קהילתיות. זיקה זו מתחייבת מן הקשר המהותי הקיים בישראל בין ההסדרים בתחום יחסי דת ומדינה ודיני המשפחה, וכן מן המרכיב הקהילתי-קבוצתי המאפיין את הרוב המכריע של הדתות הממוסדות. יצוין כי דו"ח ועדת חוקה, חוק ומשפט בעניין הצעות לחוקת מדינת ישראל, אינו כולל התייחסות מפורשת לזכות לחיי משפחה ולזכויות קהילתיות. בהקשרה של הזכות לחיי משפחה, יש לשיטת המרכז לפלורליזם יהודי, לתן, בראש וראשונה, ביטוי לזכותו של כל אדם להינשא לבן זוגו, לנהל עמו חיי משפחה ולהביא את נישואיו לכדי סיום. בנוסף מן הראוי לכלול בזכות זו את זכות האדם להורות ואת זכות ההורשה. להלן נוסח ראשוני להצעת המרכז לפלורליזם יהודי לזכות היסוד לחיי משפחה: הזכות לחיי משפחה א. לכל אדם הזכות לחיי משפחה עם בן זוגו וצאצאיו הקטינים. אין בהוראה זו כדי למנוע מן המחוקק ומרשויות שלטון אחרות את ההכרה בקשרי משפחה נוספים. ב. לכל אדם הזכות להינשא לבן זוגו, עם הגיעו לפרקו, ולהביא את נישואיו לכדי סיום. המחוקק רשאי להגביל את זכות הנישואין מחמת קשרי משפחה בין בני הזוג או מחמת גילם. אין בהוראה זו כדי למנוע מן המחוקק ומרשויות שלטון אחרות את ההכרה בקשר זוגי שאינו נוצר על ידי נישואין. ג. לא יינשא אדם אלא אם הוא פנוי על פי דין. נישא האדם מכוח דין דתי המוכר על פי חוק, לא יחשב כפנוי כל עוד הוא נשוי על פי אותו הדין. ד. לכל אדם הזכות להורות. ה. לכל אדם הזכות להיות משמורן לצאצאו הקטין, בכפוף לטובת הצאצא הקטין וזכויותיו על פי הוראותיה של חוקה זו. ו. לכל אדם הזכות להוריש את נכסיו בהתאם לרצונו, הבא לידי ביטוי בצוואה או בכל אמצעי אחר המוכר על פי חוק. ככתוב לעיל, בצדה של הזכות לחיי משפחה, מן הראוי להכיר בזיקה בין הזכות לחופש דת ופולחן ובין ההכרה החוקתית בזכויות קהילתיות/קבוצתיות. לשיטת המרכז לפלורליזם יהודי מן הראוי לכלול במגילת זכויות היסוד את ההכרה המפורשת בזכותו של אדם לפעול יחד עם בני קבוצתו/קהילתו לשימור זהותם האתנית-לאומית, תרבותם, אמונתם הדתית ופולחנם או שפתם, לטפחה ולהנחילה לבני הדורות הבאים. הכרה מפורשת מעין זו תעניק ביטוי מפורש להקשרים הקהילתיים והקבוצתיים של הזכות לחופש דת, בצד ההקשרים הקהילתיים והקבוצתיים של זכויות יסוד נוספות ככבוד האדם, חופש המצפון וכיוצא באלו. סיכום לנוכח כל האמור לעיל במסמך זה, בעניין חשיבותם של חופש המצפון וחופש הדת והפולחן, לזהותה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית וכמדינה יהודית, בה מממש העם היהודי את זכותו להגדה עצמית, מן הראוי לסכם את הצעת המרכז לפלורליזם יהודי בפסיקתו של בית המשפט העליון, אשר ניתנה מפי השופט ויתקון ז"ל בהמ' 525/63 שמואל נ' היועץ המשפטי לממשלה ואשר נתנה ביטוי למרכזיותו הנדרשת של עקרון חופש הדת בשיטת המשפט הישראלית: "...יש להיזהר מכל פגיעה בחופש הדת ומכל התערבות יתרה מטעם המדינה בתחרותן החפשית של דעות והשקפות בתחום הדת ובתחומים רוחניים אחרים. דווקא אנו, העם היהודי החי ברובו בתפוצות הגולה, רגישים לכל התערבות כזאת". אדר ב תשס"ח מרץ 2008