חומר רקע

מדינת ישראל משרד המשפטים המחלקה למשפט עברי ‏כ"ז אדר א, תשס"ח ‏4 מרץ, 2008 לכבוד יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט, פרופ' בן ששון שלום רב, הנדון: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 99) (הגנה עצמית), התשס"ח-2008 להלן הערותינו להצעת החוק, על שתי גרסאותיה – גרסה א 1. במשפט העברי קיימת הוראה בנושא החוק המוצע. שם הדין במשפט העברי הוא 'הבא במחתרת'. לפי המשפט העברי דין הבא במחתרת מתייחס למקרה של גניבה – "אם במחתרת ימצא הגנב" (ספר שמות, פרק כב, פסוק א). ההגנה הפלילית מוענקת במשפט העברי לפעולה כנגד גנב המתפרץ לבית מגורים1. לעומת זאת, הסעיף המוצע כללי יותר: "היתה התקיפה התפרצות או כניסה לבית מגורים בכוונה לבצע עבירה...". הסעיף המוצע כולל לדוגמא גם מקרה של פריצה לבית מגורים לשם עישון סמים שם אך לא למטרת גניבה. הרחבה זו אינה נראית לנו ראויה, ועדיף לטעמנו לצמצם את תיקון החקיקה למתפרץ שבא לגנוב: "...היתה התקיפה התפרצות או כניסה לבית מגורים בכוונה לגנוב...". הרציונל הוא שדווקא מי שמתפרץ לביתו של זולתו כדי לגנוב, מודע לכך שהוא עלול להיתקל בבעל הבית שיבקש למנוע את הגנבה. אם אף על פי כן הוא אינו נרתע, ישנה הנחה כי הוא יפגע בחייו של בעל הבית עת ייתקל בו. לעומת זאת, אדם המתפרץ לביתו של זולתו כדי לעשן שם סמים, לדוגמא, אין זה ברור כי הוא מוכן גם להרוג את בעל הבית לשם כך. 2. בסעיף 2 להצעה מוצע לתקן את סעיף 34טז לחוק העונשין. יושם אל לב, הוראת סעיף 34טז מתייחסת, בין היתר, להוראת סעיף 34י העוסקת בהדיפת תקיפה אשר לפי המוצע, תכלול גם תקיפה בצורה של התפרצות או כניסה לבית מגורים. הוראת סעיף 34טז היא הוראה כללית בעניין המידתיות של ההגנה העצמית. לפיכך הנוסח המתאים יותר לתיקון הוא: "... לא יראו מעשהו של אדם כלא סביר בנסיבות העניין, בשל כך שלא נסוג מפני התקיפה". ראינו לציין הערה זו אף שהיא אינה קשורה להוראות המשפט העברי. גרסה ב 1. בסעיפים 1 ו-2 להצעה זו מבוקש להעניק הגנה כללית למי שפועל כנגד פריצה או כניסה לבית מגוריו, עסקו או משקו החקלאי. נוכח סעיף 18 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969 המעניק הגנה למחזיק במקרקעין לפעול בכוח במידה סבירה כנגד מסיג גבול, אנו מפקפקים בנחיצות חקיקת הסעיפים המוצעים. יודגש כי נוכח סעיף 34טז אף ההגנה המוצעת תוגבל למעשה סביר. 2. בס"ק (ב) לסעיף 2 להצעה, מוצע להעניק הגנה רחבה למי שהודף פורץ/ נכנס לבית עסק או למשק חקלאי בכוונה לבצע עבירה. מוצע כי כל עוד המעשה הננקט לא היה בגדר לא סביר בעליל, תחול ההגנה הפלילית. זאת לעומת מקרים אחרים ובהם הגנה על סכנה לחיי אדם שבהם תחול ההגנה של סעיף 34טז קרי סבירות בעלמא. אנו מוצאים הוראה זו מנוגדת לעמדת המשפט העברי ואף לא מוסרית. היא מבקשת להעניק הגנה רחבה יותר לרכוש מאשר לחיי אדם. המשפט העברי, איננו מעניק הגנה פלילית על פעולה פרטית שיש בה פגיעה בגופו של אחר, לשם שמירה על רכוש. במסגרת דין הבא במחתרת, ניתנת במשפט העברי, הגנה פלילית רק לשם שמירה על חיי אדם. בהתאם לכך, פסק הרמב"ם כי אין הגנת דין הבא במחתרת חלה אלא בבית מגורים שכן הנחתו היא שרק במקום זה נשקפת סכנה לחיי בעל הבית מאת הגנב. זאת לעומת מקומות עסקיים שבהם לטעמו, ההנחה היא שאין הגנב מתכוון לפגוע בחיי אדם וכוונתו רק ליטול רכוש. לפיכך קבע הרמב"ם שאין לבעליהם אפשרות לפגוע בגופו של המתפרץ אליהם2. בברכה, י. שפירא יעקב שפירא, עו"ד ממונה, המחלקה למשפט עברי העתק: ד"ר מיכאל ויגודה, ראש תחום משפט עברי גב' רביד דקל, ממונה על חקיקה ויעוץ