חומר רקע

המסמך נכתב לבקשת הוועדה לזכויות הילד, ומובאים בו נתונים על היקף התופעה של קטינים הפוגעים מינית ומידע על פעילותם של גורמים שונים למניעתה ולטיפול בקטינים אלו. תמצית • התופעה של ילדים ובני נוער הפוגעים מינית בילדים אחרים זוכה למודעות הולכת וגדלה, שכן בשנים האחרונות נחשפים מקרים רבים של פגיעה מסוג זה. לפי מחקרים, ההתנהגות המינית הפוגעת היא התנהגות נלמדת, הנובעת מכמה גורמים – ובהם פגיעה, מינית או אחרת, בתוקף עצמו. איתור הקטין הפוגע, אבחונו וטיפול בו מוקדם ככל האפשר הם דרכי ההתמודדות הנאותות עם התנהגות זו ועשויות להביא לשינויה, ואילו בהעדר טיפול יש חשש שהתוקף ימשיך בהתנהגותו הפוגעת ואף יפעל באופן חמור יותר. • לפי נתוני המשטרה, בשנת 2007 היו קרוב ל-800 מקרים של עבירות מין שביצעו קטינים בקטינים, כ-18.5% מהם (146 מקרים) בוצעו על-ידי ילדים מתחת לגיל 12. במשרד החינוך נרשמו בשנה זאת כ-400 מקרים של פגיעה מינית של תלמידים בתלמידים, והיו מעורבים בהם כ-530 תלמידים תוקפים. • הטיפול בקטינים הפוגעים מינית הוא בתחום אחריותם של כמה גורמים, ובהם המשטרה, שחוקרת ומנהלת תיקים פליליים אם הקטין המעורב במעשים הוא מעל לגיל האחריות הפלילית; משרד החינוך, המתמודד עם מקרים בתוך בתי-ספר; משרד הרווחה והשירותים החברתיים, המטפל בילדים מתחת לגיל 12 ובקטינים שהופנו לטיפול שירות המבחן לנוער. • בפועל הטיפול הקליני המקצועי בקטינים פוגעים מינית ניתן בעמותות שונות, ואלו מסוגלות להעניק טיפול למספר מצומצם יחסית של קטינים. היקף התקציב הממשלתי הייעודי לנושא זה הוא 800,000 ש"ח בשנה בלבד, והוא מיועד לטיפול בקטינים שהופנו לטיפול בשירות המבחן לנוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. 1. רקע1 עבריין מין צעיר מוגדר בספרות המחקרית כך: קטין המבצע מעשה מיני עם אדם בכל גיל נגד רצון הקורבן, ללא הסכמה או בדרך תוקפנית, נצלנית או מאיימת. המודעות לקיומה של עבריינות מין בקרב ילדים ובני נוער ולחיוניות הטיפול באוכלוסייה זאת הולכת וגדלה בשנים האחרונות, בשל העלייה במספר הדיווחים על מקרים אלה ממקורות שונים. בין הגורמים שמנו חוקרים להתנהגות מינית פוגענית של קטינים ניתן למצוא גורמים סביבתיים, שבהשפעתם הקטין לומד כי התנהגות זאת מקובלת, לרבות חשיפה למין, לאלימות או לחומרים פורנוגרפיים, בעיקר במסגרת המשפחה; היותו של הקטין עצמו קורבן של פגיעה מינית או אחרת; עיוותים קוגניטיביים, שבגללם הקטין תופס את ההתנהגות החריגה כהתנהגות מקובלת ובלתי מזיקה. לעתים קרובות התוקף ובני משפחתו מגיבים על חשיפת ההתנהגות המינית הפוגעת בהכחשה, בהקטנה של חומרת הפגיעה ובהאשמת הנפגע. ואילו החברה הסובבת נוטה לתאר התנהגות זאת, במיוחד בגיל צעיר, כחלק מתהליך לגיטימי של גילוי המיניות. תגובות אלו מקשות את ההתמודדות עם הבעיה ואת הטיפול בקטין הפוגע. עם זאת, מכיוון שילדם הם בעלי מיניות, וטבעי שהם מגלים סקרנות ועניין במין, ככל שהבדלי הגיל בין הפוגע לנפגע קטינים יותר, וההתנהגות היא פולשנית ותוקפנית פחות, כך קשה יותר לקבוע פגיעה מינית מהי על-פי ההגדרה הזאת. יש להיזהר שלא לסווג התנהגות מינית נורמטיבית כהתנהגות מינית חריגה. לפי מחקרים שנערכו בארצות-הברית, כ-50% מעברייני מין בוגרים שנשפטו על עבירות מין החלו להתנהג התנהגות מינית חריגה כבר בגיל ההתבגרות ואף קודם לכן. אי-טיפול בקטין המפגין התנהגות מינית חריגה מביא להתבססות הדפוסים החריגים ואף להסלמה של המעשים. איתור של קטינים אלה וטיפול בהם בגיל צעיר ככל האפשר, בשלב שבו דפוסי ההתנהגות החריגה מושרשים פחות, מאפשרים ללמד את הקטין דרכי התנהגות אחרות, מקובלות. 2. נתונים כמה גופים מרכזיים אוספים נתונים על ילדים ובני נוער הפוגעים מינית. ראוי לציין שהנתונים המגיעים לכל המקורות הללו הם המקרים המדווחים; להערכת אנשי המקצוע, מקרים רבים נוספים אינם מדווחים ואינם נכללים בנתונים המובאים להלן. אין בידי מי מהגורמים נתונים לראשית שנת 2008. 2.1. משטרת ישראל לידיעת המשטרה מגיעים מקרים שבהם יש חשד כי בוצעה עבירה, לרבות מקרים שיש לגביהם חובת דיווח לפי סעיף 368ד לחוק העונשין, התשל"ז–1977: אינוס בכוח או באיומים, בעילה אסורה בהסכמה ומעשה מגונה. חשוב לציין כי לא בכל המקרים נפתחים תיקים פליליים בגין העבירה, בשל גיל המבצע ונסיבות אחרות (ראו להלן). נתוני המשטרה מעידים על ירידה במספר עבירות המין שביצעו קטינים בקטינים בין 2006 ל-2007, זאת לאחר עלייה במקרים אלה בין 2005 ל-2006. עבירות מין שמעורבים בהם קטינים (2002–2007)2 2002 2003 2004 2005 2006 2007 עד גיל 12 135 130 140 206 226 146 בני 12–18 797 720 733 659 695 646 סה"כ 932 850 873 865 921 792 שיעור עבירות המין מכלל עבירות הקטינים 12.4% 11.5% 10.8% 11.5% 12.7% 12.4% לפי נתוני המשטרה, בקרב ילדים מתחת לגיל 12 חלקן של עבירות המין בכלל העבירות הוא 17%–25%, ואילו בקרב קטינים מבוגרים יותר שיעורן של עבירות המין בכלל העבירות הוא 10%–12%. בשתי הקבוצות העבירה השכיחה ביותר היא מעשה מגונה בכוח. 2.2. משרד החינוך במשרד החינוך נאספים דיווחים על פניות לשירות הפסיכולוגי-ייעוצי בשל מקרי פגיעה מינית בבית-הספר. דיווחים אלה נוגעים לטווח רחב של התנהגויות מיניות, שחלקן אינן מוגדרות עבירות מין בדרך כלל. בחלק גדול מן האירועים הצוות החינוכי בבית-הספר מגיב על הפנייה ומטפל בה באופן עצמאי, ואין צורך בפנייה להיוועצות עם מדריכי היחידה, ולכן נתוני המשרד אינם משקפים את מספר הפגיעות המיניות בין תלמידים במסגרות החינוך. נתוני משרד החינוך מעידים על עלייה במספר המקרים של פגיעה מינית של תלמידים בתלמידים בין 2006 ל-2007, לצד ירידה במספר התלמידים המעורבים במקרים אלה.3 מקרי פגיעה מינית של תלמידים בתלמידים (2007-2003) 3. טיפול בקטינים שפגעו מינית הטיפול בילדים ובבני נוער המתנהגים התנהגות מינית פוגענית הוא בתחום אחריותם של כמה גורמים, בהתאם לגיל הילד ולחומרת העבירה. 3.1. מערכת אכיפת החוק סעיף 34ו לחוק העונשין קובע כי האחריות הפלילית מוטלת על קטינים בני 12 ומעלה. בעבירות מין שביצעו ילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית אין למשטרה סמכות לעצור את הקטין או לחקור אותו באזהרה, אך ביכולתה לזמן אותו ואת הוריו לגביית עדות. חקירת ילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית מתבצעת בידי חוקרי ילדים ולא בידי המשטרה. לא יוגש כתב אישום נגד קטין מתחת לגיל האחריות הפלילית, והקטינים הפוגעים מופנים לאבחון ולטיפול של פקידי הסעד במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. בסמכות המשטרה לקיים הליכים פליליים נגד קטינים מעל גיל 12 שנחשדים בביצוע עבירות מין. חקירת ילדים עד גיל 14 המעורבים בעבירות מין מתבצעת בידי חוקרי ילדים מטעם משרד הרווחה והשירותים החברתיים. בני יותר מ-14 נחקרים בידי שוטרים ביחידות הנוער של המשטרה. חקירת ילדים בידי חוקרי ילדים היא שלב ראשון חיוני בתהליך האבחון והטיפול בילד הפוגע. החקירה נעשית בעקבות פנייה של המשטרה ולאחר שהועברו לחוקרי הילדים חומר החקירה והעדויות שנאספו בנושא. כל החקירות מתועדות ומתומללות ומשמשות ראיה בבית-המשפט. לאחר סיום החקירה חוקר הילדים מעביר למשטרה טופס המסכם את עיקרי החקירה ואת התרשמותו מהילד החשוד וממהימנותו. בחמש השנים האחרונות נחקרו בידי חוקרי ילדים 3,128 ילדים שנחשדו במעורבות בתקיפה מינית.4 בשל מחסור בחוקרי ילדים ממתינים כיום לחקירה 570 ילדים, בהם ילדים החשודים במעורבות בתקיפה מינית. משך ההמתנה לחקירה הוא כחודשיים. לדברי מנהלת היחידה לחקירת ילדים במשרד הרווחה, צמצום רשימת ההמתנה צפוי בזמן הקרוב עם איוש התקנים החסרים.5 לצורך טיפול בקטינים פיתחה המשטרה נוהל ייחודי: "הליך טיפול וטיפול מותנה בקטינים". במסגרת הליך טיפול מותנה פרטי הקטין אינם מצויים במערכת המשטרתית הממוחשבת, וכך נמנע תיוגו של הקטין כעבריין. בכל הנוגע לעבירות מין, הנוהל קובע כי אין לנקוט הליך זה אלא במקרים שבהם העבירה שבוצעה היא בעלת אופי "קל" וחד-פעמי. רק 20% מן התיקים שנפתחים לקטינים המבצעים עבירות מין בקטינים אחרים מטופלים בהליך טיפול מותנה, בעוד 80% מתיקים אלו מטופלים בהליך הפלילי הרגיל (הליך פ"א).6 בחלק מן המקרים מסתיים הטיפול המשטרתי בלא פתיחת תיק פלילי ובלא רישום פלילי, בין היתר משום שלקטין החשוד אין רישומים קודמים במשטרה או משום שנסיבות העבירה קלות (תיקי "אי-תביעה").7 קטינים שהוגש נגדם כתב אישום מטופלים לפי חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971, שנקבעה בו מסגרת נפרדת, בבית-משפט לנוער, הדנה בקטינים העוברים על החוק. בסמכות בית-המשפט לנוער להפנות את הקטין הפוגע לטיפול ולמעקב של שירות המבחן או לשלוח אותו למסגרת חוץ-ביתית של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים או לכלא "אופק", המיועד לבני נוער.8 3.2. משרד הרווחה והשירותים החברתיים קטינים מעל לגיל האחריות הפלילית קטינים מעל גיל 12 שביצעו עבירות מין מטופלים בשירות המבחן לנוער במשרד. הקטינים מופנים לשירות המבחן על-ידי המשטרה הן במקרים שבהם הוחלט שלא לפתוח כנגדם תיק פלילי והן במסגרת הטיפול בתיקים פליליים של בני נוער. קצין המבחן לנוער בודק את נסיבות ביצוע העבירה, את האקלים המשפחתי של הקטין, את מעורבותו בעולם העברייני ואת תפקודו במסגרות שונות, ומבצע הערכת מסוכנות. בהתאם לממצאי הבדיקה מעביר קצין המבחן המלצות לכל הגורמים במערכת אכיפת החוק.9 מספר הקטינים שביצעו עבירות מין שהופנו לשירות המבחן לנוער בחמש השנים האחרונות הוא 3,138, לפי הפירוט הזה:   2003 2004 2005 2006 2007 מספר הקטינים 628 621 630 669 590 מספר עבירות 782 770 787 820 825 בסמכות בית-המשפט להפנות קטין שהוגש נגדו כתב אישום לטיפול בקהילה או במעון נעול. הטיפול הניתן לעברייני מין בשתי מסגרות אלו הוא טיפול קבוצתי, על-ידי שני מנחים, במשך כשנה. הטיפול מתמקד בדרישה שהפוגע יקבל עליו אחריות על הפגיעה וכן בתהליכי חינוך ושיקום, תוך התייחסות לממדים קוגניטיביים, רגשיים והתנהגותיים, ומטרתו היא הפסקת ההתנהגות הפוגעת. בשנת 2008 יפעיל שירות המבחן, בשיתוף רשות חסות הנוער, 15 קבוצות לטיפול בעברייני מין. עשר קבוצות יופעלו באמצעות עמותת על"ם, ומהן שלוש קבוצות יתקיימו במעון נעול וחמש – בשירות המבחן לנוער. התקציב השנתי לטיפול זה הוא 800,000 ש"ח, והוא מאפשר לתת מענה על צורכי הטיפול של כ-120 עברייני מין בכל שנה. 10 לדברי מר אפי ברוור, ראש שירות המבחן לנוער, קטינים המופנים לשירות המבחן אך אינם מגיעים לטיפול הייעודי לעברייני מין יטופלו באופן פרטני על ידי קצין המבחן. כאשר במידה וההליך הפלילי כנגד הנער הסתיים (תיקי "אי תביעה") לא ניתן לחייב את הנער ומשפחתו לקבל טיפול.11 במסגרת הדיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט של כנסת בחוק להגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו–2006, התחייב משרד הרווחה להציע שינוי בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971, כך שתהיה בו התייחסות ספציפית לקטינים שפגעו מינית. לדברי נציגי המשרד, הם שוקדים על נושא זה בימים אלה, בשיתוף הייעוץ המשפטי של המשרד והמועצה הלאומית לשלום הילד. והטיפול בו צפוי להסתיים בחודשים הקרובים.12 ילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית ילדים צעירים מגיל 12 שביצעו עבירות מין מטופלים לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך–1960, באמצעות פקידי הסעד לחוק הנוער בשירותי הרווחה המקומיים.13 החוק מקנה לפקידי הסעד מגוון כלים לטיפול בילדים אלה, בין היתר, במקרים קיצוניים, השמה במסגרת חוץ-ביתית לזמן קצר או ממושך, לצורך אבחון הילד הפוגע וטיפול בו. ברוב המקרים פקידי הסעד פועלים לשילוב הילד הפוגע בתוכניות לאבחון ילדים צעירים שעברו עבירת מין ולטיפול בהם – בהסכמת הילד ובני משפחתו. הטיפול בתוכניות אלה הוא בתשלום חלקי של ההורים, והשתתפות של שירותי הרווחה המקומיים בתשלום זה ניתנת במגבלות תקציביות. כיום אין במשרד הרווחה והשירותים החברתיים תקציב ייעודי לנושא זה, ולעתים הרשויות המקומיות נאלצות להיעזר בתורמים ובקרנות. לדברי פקידת הסעד הראשית, גב' חנה סלוצקי, העדר תקציב ייעודי לנושא זה מונע מן המשרד לתמוך בעמותות הפועלות בתחום ומגביל את יכולת הטיפול שלהן ואת הנגישות לשירותיהן, בעיקר בפריפריה. כן ציינה הגב' סלוצקי כי יש מקרים שבהם ניתן לטפל בילד הפוגע במסגרת מערכת החינוך.14 להלן כמה מהעמותות המפעילות תוכניות לטיפול בילדים הפוגעים מינית ופירוט של פעילותן בתחום זה: עמותת על"ם מפעילה מרכז למניעת אלימות מינית בקרב ילדים ולטיפול בפוגעים, המטפל בילדים ובבני נוער שלא הוגשה נגדם תלונה פלילית ובילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית. במרכז נעשה אבחון של ילדים שפגעו מינית ושל בני משפחותיהם, וניתן להם טיפול במגוון דרכים. כן מופעל מענה טלפוני לפניות של בני משפחה, של אנשי מקצוע ושל אחרים בנוגע לאלימות מינית ולגבולות ההתנהגות המינית. למרכז שלושה סניפים, אחד מהם ממוקם בעיר טמרה ומיועד לאוכלוסייה הערבית. בשנת 2007 טופלו במסגרת המרכז וסניפיו 146 ילדים ובני נוער.15 עמותת אל"י מפעילה מרכז קליני, שבמסגרתו מטופלים ילדים ובני נוער שנפגעו מינית או שפגעו פגיעה מינית. במרכז מתבצעת הערכת מסוכנות לילד הפוגע, ובהתאם לאבחון נבנית לו תוכנית טיפול, ובה, לפי הצורך, טיפול קבוצתי, טיפול משפחתי או טיפול פרטני. בשנת 2007 טופלו במסגרת המרכז 59 ילדים ובני נוער שפגעו מינית.16 נוסף על כך, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, בשיתוף ארגון "אשלים", מקיים הכשרה שמטרתה לאפשר לצוותי פנימיות להתמודד עם תופעות של פגיעה מינית ועם ילדים פוגעים מינית השוהים במסגרת פנימייתית.17 בשנת 2003 נדון הטיפול בילדים מתחת לגיל 12 הפוגעים מינית בוועדה לזכויות הילד של הכנסת. בדיון עלה שאין שום גורם המוסמך לטפל בילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית הפוגעים מינית, ובסיכומו קרא היו"ר, חה"כ מיכאל מלכיאור, להקים ועדה בין-משרדית לנושא זה.18 בעקבות הדיון התכנסה ועדה בין-משרדית, בשיתוף נציגי משרדי הרווחה, החינוך והבריאות ונציגי המשטרה, והציעה תוכנית אב לאומית לטיפול בפוגעים מינית מתחת לגיל האחריות הפלילית. לפי התוכנית, שהושלמה בשנת 2004, המדינה תקבל עליה את האחריות לטיפול בילדים אלה, בהיותם סכנה לעצמם ולסביבתם, אף-על-פי שאינם בני-עונשין. ועדה בין–משרדית – שתנוהל על-ידי יחידה מיוחדת, שתוקם לצורך כך בשירות הילד והנוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים – תגבש תוכנית לטיפול, והיא תתייחס להיבטים אחדים של הבעיה, בין היתר הגברת המודעות הציבורית לנושא, תוכניות מניעה ואיתור, הכשרת אנשי מקצוע, פיתוח שירותים ופתרונות, התאמת חקיקה ועוד. לפי ההערכות, עלות יישום התוכנית כ-27.5 מיליון ש"ח בשנה, והיא תאפשר לתת מענה טיפולי לכ-1,000 ילדים בכל שנה.19 לדברי נציגות משרדי החינוך והרווחה, מאז הגשת מסקנות הוועדה לא נעשו צעדים משמעותיים ליישומן.20 3.3. משרד החינוך טיפול משרד החינוך במקרים של פגיעה מינית בבתי-הספר מוסדר מאז 1999 באמצעות חוזר מנכ"ל. בין השאר, קבועים בחוזר כללים לטיפול בתלמיד הפוגע, ובהם הבהרת המקרים שבהם חלה חובת דיווח לפקיד סעד או למשטרה וקביעה כי גם במקרים שבהם הפוגע צעיר מגיל 12 יש לדווח על הפגיעה לפקיד סעד; חובת יידוע הורי התלמיד הפוגע; אופן ההתייחסות לתלמיד הפוגע מינית; הטיפול המשמעתי והחינוכי של בית-הספר בו והצורך להפנותו לטיפול נפשי.21 לפי החוזר, הטיפול המשמעתי מתמקד בהגנה על תלמידים אחרים בבית-הספר ובפרט על התלמיד הנפגע, וכן בהעברת מסר חד-משמעי בנוגע לחומרת המעשה בעיני בית-הספר. החוזר מאפשר לבית-הספר להצמיד לתלמיד הפוגע מבוגר מלווה, להשעותו מן הלימודים לכמה ימים ולהעבירו לכיתה אחרת ואף למסגרת חינוכית אחרת. עם זאת, אין בחוזר הוראה המסדירה את הטיפול הנפשי המקצועי בתלמיד הפוגע, וככלל המשרד מטיל את האחריות בנושא זה על משרדי הרווחה והבריאות. לדברי שוש צימרמן, ראש היחידה למניעת התעללות בילדים ובבני נוער בשירות הפסיכולוגי-ייעוצי במשרד החינוך, בשנת 2000 הוכשרו על-ידי המשרד כ-20 פסיכולוגים חינוכיים לביצוע הערכות מסוכנות ולטיפול במקרים הקלים יותר של תלמידים פוגעים מינית. בהעדר מסגרת טיפולית מוגדרת, טיפלו פסיכולוגים אלה בכמה עשרות תלמידים בעלי התנהגות מינית פוגעת בשנים האחרונות. בשנת הלימודים הבאה יחל המשרד בהכשרת פסיכולוגיים חינוכיים למתן טיפול קצר טווח לילדים פוגעים מינית.22 4. נושאים לדיון מבחינת הנתונים והמידע בנוגע לטיפול בקטינים שפגעו מינית בקטינים במסמך זה, עולות הנקודות האלה: • על-פי נתוני הגופים שונים, בכל שנה מתגלים מאות מקרים של ילדים ובני נוער הפוגעים מינית בילדים ובבני נוער אחרים. בכ-20% מן המקרים המדווחים הילדים המעורבים הם מתחת לגיל 12. בין כל הגורמים העוסקים בנושא יש הסכמה כי לאיתור הקטין הפוגע, לאבחונו ולטיפול בו מוקדם ככל האפשר חשיבות רבה בתהליך השיקום, שיאפשר את הפסקת ההתנהגות הפוגעת. למרות זאת, בפועל ניתן טיפול חלקי, גם בקטינים שעברו את גיל האחריות הפלילית ובמיוחד בילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית. • הגוף העיקרי שאליו מופנים ילדים ובני נוער שפגעו מינית לצורך קבלת טיפול וסיוע הוא משרד הרווחה והשירותים החברתיים. הגורמים האחרים העוסקים בנושא – משרד החינוך והמשטרה – מתמקדים בדרך כלל בהיבטים של המקרה הנוגעים לתחום עיסוקם: משרד החינוך עוסק בטיפול המערכתי עקב התקיפה המינית ובהגנה על כלל התלמידים מפני התלמיד הפוגע; המשטרה עוסקת בחקירת המקרה ובקיום ההליך הפלילי. • משרד הרווחה והשירותים החברתיים איננו מקבל עליו את מלוא האחריות לטיפול בקטינים פוגעים מינית ומבקש לחלוק אותה הן עם משרדים אחרים והן עם עמותות הפועלות בתחום. התקציב הקיים לשם טיפול בקטינים מעל גיל 12 במסגרת שירות המבחן מוגבל, ומאפשר טיפול רק בחלק קטן מן הקטינים שביצעו עבירות מין. בכל הנוגע לילדים מתחת לגיל 12, ברוב המקרים הילדים ומשפחותיהם מופנים לעמותות פרטיות לצורך קבלת טיפול, בהסכמת ההורים ובהשתתפותם בתשלום. במשרד אין תקציב ייעודי לכך ומספר הילדים המטופל באופן זה קטן יחסית.