חומר רקע
הכנסת
הלשכה המשפטית
נוסח לדיון (בצירוף הערות ראשוניות לסעיפים 1-11 )
לקראת הישיבה ביום 11.2.2008
הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (מס' 3), התשס"ז-2007
החלפת מונח
1.
בפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 1 (להלן - הפקודה),
בכל מקום -
(1) במקום "הנציב העליון" יבוא "שר האוצר";
(2) במקום "לנציב העליון" יבוא "לשר האוצר;"
(3) במקום "שהנציב העליון" יבוא "ששר האוצר";
(4) במקום "והנציב העליון" יבוא "ושר האוצר";
(5) במקום "מהנציב העליון" יבוא "משר האוצר".
משמעות התיקון: הסמכויות על פי פקודת הקרקעות נתונות לשר האוצר. מבחינה מהותית מדובר בהענקת סמכות רחבה ביותר הכוללת בין השאר את: קבלת ההחלטה להפקיע קרקע, קביעת הצורך הציבורי לשמו תתבצע ההפקעה ואישור צורך זה כצורך ציבורי, קביעת המועד בו יש לממש את מטרת הרכישה (כולל סמכות להאריך מועד זה), שינוי הצורך הציבורי לשמו בוצעה ההפקעה וכיוצ"ב.
הערה: אמנם, העברה של סמכויות הנציב העליון לידי שר בממשלה מקובלת, ונעשתה במסגרת דברי חקיקה רבים; במצב בו לא הועברה סמכות הנציב העליון באופן מפורש לשר מסוים, הרי שעל פי הוראת סעיף 14(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948 נתונה סמכות הנציב לכלל הממשלה, וזו האחרונה רשאית לאצול סמכות זו לשר על פי הוראת סעיף 33(א) לחוק יסוד הממשלה. ואולם, בענייננו, המדובר בסמכות רחבה, גורפת ופוגענית ביותר המוענקת לגורם יחיד. לאור העובדה שהליך ההפקעה הוא הליך פוגעני נראה שאין מניעה לביזור הסמכויות בעניין בדרכים שונות: כך למשל ניתן להעניק את הסמכות לשלושה שרים. בישיבת הוועדה האחרונה הוסבר כי ישנה וועדה בינמשרדית המייעצת לשר האוצר בעניין, אופציה נוספת הינה לעגן את ההליך בחקיקה ולא להותיר את העניין כך.
תיקון סעיף 5
2.
בסעיף 5 לפקודה –
(1) בסעיף קטן (1), במקום "והודעה זאת תהיה בטופס א" או בטופס ב' הרשומים בתוספת, הכל לפי הטופס הנאות" יבוא "לפי טופס שקבע שר האוצר, שבה יפורט, בין השאר, הצורך שלשמו עומדים לרכוש את הקרקע
) בפקודה זו – מטרת הרכישה)";
(2) בסעיף קטן (2), במקום "המטרה, שלשמה עומדים לרכוש את הקרקע" יבוא "מטרת הרכישה".
משמעות התיקון: ההודעה על ההפקעה תתפרסם מעתה בטופס שקבע שר האוצר ולא בטופס אשר הופיע בתוספת לפקודה. כן מחייב הסעיף מעתה כי בטופס יפורט הצורך לשמו מתבצעת ההפקעה. בהמשך נקבע בס"ק (2) כי עצם הפרסום של ההודעה מהווה ראיה מכרעת לכך ששר האוצר אישר כי מטרת הרכישה היא מטרה ציבורית.
הערה: ראשית, מלשון הסעיף לא ברור מהו אותו טופס עליו תתפרסם ההודעה על הרכישה וכן לא ברור כיצד שר האוצר צריך לקבוע את הטופס, היכן הוא צריך להתפרסם והאם נדרש אישור וועדה לפורמט הטופס.
בנוסף, הסעיף קובע כי עצם פרסום ההודעה למעשה "מכשיר" את ההפקעה והופך את מטרת הרכישה ל"מטרה ציבורית". יש לשקול האם לחייב פרסום הודעה על הפקעה ב-2 עיתונים יומיים או להסתפק בפרסום ברשומות, בהנחת ההודעה בקרקע ובמסירתה לבעל המקרקעין. כמו כן, הפקודה לא כוללת כל התייחסות לשאלה מהי אותה מטרה ציבורית או צורך ציבורי אשר לצורך השגתם קיימת סמכות הפקעה ומהם הקריטריונים לאותו הצורך. שאלת הצורך הציבורי אשר הצעת החוק אינה מתייחסת אליה היא סוגיה רחבה שקשורה לכל הצעת החוק ויש לדון בה בנפרד.
הוספת סעיף 5א
3.
אחרי סעיף 5 לפקודה יבוא:
"טענות נגד
הרכישה
5א.
(א) פורסמה הודעה לפי סעיף 5, ייתן שר האוצר הזדמנות לבעל הקרקע ולמי שיש לו טובת הנאה בקרקע, לטעון את טענותיהם נגד רכישת הקרקע לפניו או לפני מי שהוא הסמיך לכך, באופן ובמועד שקבע בתקנות, ובלבד שהמועד לא יהיה מאוחר ממועד פרסום ההודעה לפי סעיף 7, ואולם רשאי שר האוצר, בנסיבות מיוחדות ומטעמים שיירשמו, לדחות את המועד למועד מאוחר ממועד פרסום ההודעה כאמור.
(ב) בהודעה לפי סעיף 5 תצוין זכותם של בעל הקרקע ושל מי שיש לו טובת הנאה בקרקע לטעון את טענותיהם לפי סעיף זה."
משמעות התיקון: הסעיף מעגן את זכותו של בעל הקרקע להעלות טיעונים נגד ההפקעה. על פי ההצעה מועד זכות הטיעון יהיה, ככלל, בין פרסום ההודעה על פי סעיף 5 לבין פרסום הודעה על מסירת החזקה לפי סעיף 7. אופן העלאת הטענות והמועד יקבעו על ידי שר האוצר בתקנות. כן מוענקת לשר האוצר סמכות לדחות את מועד הטיעון בנסיבות מיוחדות ומטעמים שירשמו למועד מאוחר יותר.
הערה: ראשית, יתכן ויש להביא את התקנות לאישורה של ועדת הכספים או של ועדת חוקה, חוק ומשפט, שכן מדובר בקביעות חשובות ביותר באשר לזכות הטיעון. כמו כן, לא ברור מהם הטעמים המיוחדים בגינם ניתן להורות על דחיית המועד להעלאת הטענות. יתרה מכך, הסעיף מעניק לשר האוצר סמכות דחייה גורפת מבלי לתחום את גבולות המועד לדחייה. מכאן, שעל פי הסעיף שר האוצר יכול לדחות את זכות הטיעון של בעל קרקע למועד בלתי ידוע ולכן כדאי לקבוע תקרה למועד הדחייה.
יוער כי זכות הטיעון שמבוקש לעגנה כאן היא בהתאם להמלצה בבג"ץ 307/82 לוביאנקר נגד שר האוצר, ואולם שם הומלץ כי המועד לזכות הטיעון יהיה טרם קבלת החלטת ההפקעה על ידי שר האוצר (כלומר על פי סעיף 3) ולא לאחר פרסום ההודעה על פי סעיף 5, כפי שמוצע כאן.
תיקון סעיף 7
4.
בסעיף 7 לפקודה –
(1) בסעיף קטן (1), במקום "בהודעה שתימסר לפי סעיף 5 או בכל הודעה שלאחריה שתימסר באופן דומה" יבוא "בהודעה שתפורסם ברשומות לאחר פרסום ההודעה לפי סעיף 5, ואם הקרקע דרושה באופן דחוף למימוש מטרת הרכישה - אף יחד עם ההודעה לפי סעיף 5", בכל מקום, במקום "לצורך הציבורי שלשמו עומדים לרכשה" יבוא "למימוש מטרת הרכישה", ובסופו יבוא "הודעה כאמור בסעיף קטן זה תהיה לפי טופס שיקבע שר האוצר, והיא תימסר למי שהיה זכאי לקבל את ההודעה לפי סעיף 5, וכן תוצג, הכל באופן הקבוע בסעיף האמור.";
משמעות התיקון: בתיקון זה מוצע לדחות את מועד פרסום ההודעה ברשומות (לפי סעיף 7), למועד כך שהוא יהיה במועד מאוחר יותר מפרסום הודעתו של שר האוצר על כוונתו לרכוש קרקע (לפי סעיף 5). מטרת הדחיה היא לאפשר קיומה של זכות הטיעון בין פרקי הזמן הנ"ל. כן מוצע כי במקרים חריגים בהם הקרקע דרושה באופן דחוף תהא לשר האוצר סמכות לפרסם את ההודעות על כוונה לרכוש את הקרקע ועל הרכישה (על פי סעיפים 5 ו-7) בו זמנית, במקרים אלו רשאי שר האוצר לדחות את עריכת השימוע למועד מאוחר לפרסום ההודעה על רכישה (על פי סעיף 7).
הערה: מסירת החזקה בקרקע צריכה להיעשות לפחות חודשיים לאחר פרסום ההודעה, אלא אם הקרקע דרושה באופן דחוף, אך לא ברור מלשון הסעיף אימתי דרושה הקרקע באופן דחוף ומהם המקרים שנכנסים בגדר החריג, הדבר הושאר לשיקול דעתו הבלעדי של שר האוצר ואין כל הנחיה או אמת מידה לקביעת הדחיפות. על פי הסעיף "הרצאת דברים בהודעה שהקרקע דרושה באופן דחוף" היא ראיה מכרעת לעובדה זו. יש לחייב את שר האוצר לנמק היטב את הדחיפות ולקבוע את אמות המידה לשאלה מתי מתקיימת דחיפות, בחקיקה עצמה. ראוי לקבוע שגם כשהקרקע דרושה באופן דחוף תהיה תקופת מינימום לדרישתה על ידי שר האוצר.
(2) אחרי סעיף קטן (1) יבוא:
"(1א) לא תפורסם הודעה לפי סעיף קטן (1) אם חלפו למעלה משלוש שנים ממועד פרסום ההודעה לפי סעיף 5, ואולם רשאי שר האוצר, במהלך התקופה האמורה, להאריכה בתקופה נוספת, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על חמש שנים; הודעה על הארכת התקופה לפי סעיף קטן זה תפורסם ברשומות."
משמעות התיקון: מוצע לקבוע תקופה מירבית לפרסום ההודעה על פי סעיף 7. על פי ההצעה לאחר פרסום הודעה על פי סעיף 5 יש לפרסם את ההודעה על פי סעיף 7 בתוך 3 שנים, לשר האוצר ישנה סמכות להאריך תקופה מטעמים מיוחדים שיירשמו עד לפרק זמן כולל של 5 שנים.
הערה: לא ברור מהם הטעמים המיוחדים בגינם יש לאפשר להאריך את פרק הזמן בין פרסום הודעה לפי סעיף 5 ל-7 מעבר ל-3 שנים.
הוספת סעיף 7ב
5.
אחרי סעיף 7א לפקודה יבוא:
"התקופה למימוש מטרת הרכישה
7ב.
(א) בהודעה לפי סעיף 7 יקבע שר האוצר את התקופה שבמהלכה יש להתחיל בביצוע מטרת הרכישה (בפקודה זו – תקופת המימוש), שלא תעלה על 10 שנים ממועד פרסום ההודעה, ואולם רשאי שר האוצר, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לקבוע בהודעה כאמור תקופת מימוש ארוכה יותר, ובלבד שלא תעלה על 17 שנים ממועד פרסום ההודעה.
(ב) שר האוצר רשאי להאריך את תקופת המימוש שקבע לפי סעיף קטן (א), במהלך התקופה האמורה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על 17 שנים ממועד פרסום ההודעה לפי סעיף 7; הודעה על הארכת תקופת המימוש לפי סעיף קטן זה תפורסם ברשומות, והיא תימסר למי שהיה זכאי לקבל את ההודעה לפי סעיף 5, וכן תוצג, הכל באופן הקבוע בסעיף האמור".
משמעות התיקון: סעיף זה מחייב את הרשות לקבוע תקופה מרבית בה עליה להתחיל במימוש מטרת הרכישה (עד 10 שנים, עם אפשרות להאריך את התקופה עד למקסימום של 17 שנים ממועד פרסום ההודעה).
הערה: ראשית, לשר האוצר שיקול דעת בלעדי לקבוע את התקופה לתחילת מימוש הרכישה. לא ברור על פי אלו אמות מידה תיקבע מידת הדחיפות. מתי תיקבע תקופה של 10 שנים ומתי תיקבע תקופה של שנתיים. מן הראוי שיובאו בפני הוועדה עובדות בעניין המועדים של מימוש מטרת הרכישה שנהגו עד כה, וכן שהוועדה תקבל סקירה של הקריטריונים שמשמשים לקביעתה של תקופה זו. מן הראוי שקריטריונים אלו יעוגנו בחקיקה. בנוסף, יש לבחון האם לא מדובר בפרקי זמן ארוכים מדי בהם הקרקע יכולה להיות מוחזקת על יד הרשות ללא שימוש כלשהו. בעניין זה יוער כי הפסיקה קבעה במספר פסקי דין כי שיהוי לא סביר בביצוע ההפקעה יכול להעיד על זניחת ההפקעה ולהצדיק את ביטול ההפקעה. בפועל, היישום של הלכה זו נעשה בזהירות רבה ורק במקרים חריגים ביותר.
תיקון סעיף 8
6.
בסעיף 8 לפקודה, בסופו יבוא "סכסוך על גובה הפיצויים שיש לשלם בעד הרכישה או הגשת תביעה לפיצויים כאמור, לא יהוו עילה לעיכוב הכניסה לקרקע או לעיכוב תפיסת החזקה בה".
משמעות התיקון: ההוראה מבהירה כי קיומו של סכסוך על גובה הפיצויים לא מעכב את העברת הקרקע לידי הרשות.
הערה: בפסיקה מקובל לראות את הוראת סעיף 8 כהוראת הוצאה לפועל של הליך ההפקעה, משכך, פירשה הפסיקה את מתן הצו כעניין פרוצדוראלי ונטתה ליתן צו כאמור במרבית המקרים. כן נקבע, כי העלאת הטענות לגבי ההפקעה, ובכלל זה טענות בדבר גובה הפיצויים, תעשה במסגרת הוראת סעיף 9. ניכר כי קיימת הצדקה שלא לעכב את מסירה הקרקע, על מנת למנוע הליכי סרק ושימוש לרעה בהליך שיפוטי על מנת לדחות את מסירת הקרקע. הוראה דומה קיימת גם בחוק כביש ארצי לישראל, חוק יישום תוכנית ההתנתקות וכן בחוק משק הגז הטבעי. עם זאת, יש לשקול האם לא ייתכנו מצבים בהם הוראה זו תפגע בבעל הקרקע באופן קיצוני. יתכן וראוי לקבוע במקרה זה הוראה לפיה הרשות צריכה לתפוס בפועל את החזקה בקרקע סמוך ככל האפשר למועד בו היא מתכוונת להשתמש בקרקע לצרכי ההפקעה (קיימת פסיקה מחוזית בעניין, אם כי בפועל ביצוע ההפקעה עוכב על פי מבחן זה רק במקרים חריגים). בתוך כך יש לזכור, כי בכל מקרה לבית המשפט נשמר שיקול הדעת להורות במצבים מסוימים על עיכוב ביצוע ההפקעה.
תיקון סעיף 9
7.
בסעיף 9 לפקודה, במקום הרישה עד המילים "במשך חדשיים" יבוא "אם לא הוגשה תביעה לראש תחום הפקעות במינהל מקרקעי ישראל במשך חודשיים".
משמעות התיקון: סעיף 9 הקיים קובע שאם לא הוגשה תביעה למנהל אגף רישום והסדר הקרקעות בתוך חודשיים ממועד פרסומה של ההודעה על כוונת שר האוצר להפקיע, הנושא ייושב על ידי בית המשפט. מטרת התיקון היא להבהיר כי הגורם אליו יש לפנות בנוגע להפקעות הינו ראש תחום הפקעות במינהל מקרקעי ישראל (ולא מנהל אגף רישום והסדר הקרקעות). בנוסף מדובר בסעיף המנוסח באופן ארכאי, מוצע לנסח את הסעיף מחדש.
תיקון סעיף 12
8.
בסעיף 12(ה) לפקודה, המילה "השנתי" – תימחק, ובמקום "שלא תעלה על" יבוא "שלא תעלה, בעד כל שנת חכירה, על".
משמעות התיקון: להבהיר כי הפיצוי אינו משולם כל שנה אלא החישוב נערך על בסיס שנות החכירה בהן תחול ההפקעה.
ביטול סעיף 13
9.
סעיף 13 לפקודה – בטל.
משמעות התיקון: הסעיף מבטל את סעיף 13. סעיף 13 קובע מתן פיצוי לבעל הקרקע בגין אבדן דמי חכירה בשל התקופה שבין מועד תפיסת החזקה על ידי הרשות למועד תשלום הפיצוי בפועל. במקביל מוצע לתקן את החוק לתיקון דיני הרכישה (להלן בסעיף 15) באופן שיקבע כי בעל הקרקע זכאי להפרשי הצמדה וריבית מלאים ממועד פרסום ההודעה לפי סעיף 5 ועד למועד תשלום הפיצויים בפועל. לפיכך נקבע כי אין עוד מקום והצדקה ליתן לנפקע מסלול חלופי של תשלום דמי שימוש.
הערה: ההצעה לתיקון מובאת בעקבות פסק הדין (ע"א 2912/93 מד"י נ' עזבון המנוח הרב פנחס דוד הורוביץ) אשר קבע כי הפיצוי אותו זכאי בעל קרקע לקבל בגין הפקעה כולל פיצוי בגין ערך הקרקע וכן פיצוי בגין התקופה שבין תפיסת החזקה בקרקע ועד למועד תשלום הפיצוי. בגין הפרמטר האחרון זכאי בעל הקרקע לתשלום ריבית על סכום הפיצוי בגין הקרקע (לפי החוק לתיקון דיני הרכישה לצורכי ציבור) או לתשלום דמי חכירה בגין תקופה זו (לפי הוראת פקודת הקרקעות). הפסיקה קבעה כי מדובר במסלולים חלופיים, וכן נקבע כי בעל הקרקע זכאי לגבוה מבין שני סוגי הפיצויים. בסעיף הנ"ל מוצע לבטל את המסלול של תשלום דמי חכירה ולקבוע מסלול יחיד של תשלום ריבית והצמדה. יוצא אם כן, שהמצב הקיים, לאור ההלכה בעניין, הוא טוב יותר מההצעה המובאת כאן. נראה כי ביטול המסלול יפגע בזכויותיו של בעל הקרקע. מן הראוי שיובאו בפני הוועדה עובדות לעניין אופן השימוש בשני המסלולים כאמור, לאורך השנים ולגבי ההפרשים בין גובה הפיצוי אשר ניתן לפי כל אחת מדרכי החישוב.
תיקון סעיף 14
10.
בסעיף 14 לפקודה –
(1) בסעיף קטן (1), במקום הרישה עד המילים "לפי סעיף 5" יבוא "פורסמה הודעה לפי סעיף 5, וכל עוד לא קנה שר האוצר חזקה בקרקע לפי סעיף 7, רשאי הוא לחזור בו, בין לגמרי ובין במקצת, מרכישת אותה קרקע", והסיפה החל במילים "בתנאי כי" - תימחק;
(2) אחרי סעיף קטן (1) יבוא:
"(1א) פורסמה הודעה לפי סעיף 5 ומתקיים אחד מאלה, לפני ששר האוצר קנה חזקה בקרקע לפי סעיף 7, יחזור בו שר האוצר מרכישת הקרקע לפי הוראות סעיף קטן (1):
(א) לא פורסמה הודעה לפי סעיף 7 עד תום התקופה לפרסומה כאמור בסעיף קטן (1א) של הסעיף האמור;
(ב) לא הוחל בביצוע מטרת הרכישה של הקרקע במהלך תקופת המימוש שנקבעה לגביה;
(ג) תם הצורך הציבורי שלשמו נדרשה הקרקע ושר האוצר לא החליט על צורך ציבורי אחר לפי הוראות סעיף 14א."
משמעות התיקון: הסעיף מסדיר את הנושא של חזרה מהפקעה בפרק הזמן שבין פרסום ההודעה לפי סעיף 5 ועד למסירת החזקה בקרקע לפי סעיף 7. סעיף 14(1) קובע כי שר האוצר רשאי לחזור בו (ההחלטה נתונה לשיקול דעתו בלבד) מהחלטת הפקעה כל עוד לא נמסרה החזקה בקרקע. סעיף 14(1א) קובע 3 מצבים בהם יהיה חייב שר האוצר לחזור בו מההפקעה.
הערה: הסעיף מעניק לשר האוצר שיקול דעת רחב מאוד לחזור בו מהפקעה. פרק הזמן שבין פרסום הודעה על כוונה להפקעה (לפי סעיף 5) ועד לדרישה למסירת חזקה (לפי סעיף 7) יכול להגיע ל-5 שנים (זאת על פי הוראת סעיף 7, אם כי ניכר כי התקופה יכולה להיות ארוכה יותר שכן מועד מסירת החזקה לפי סעיף 7 אינו בהכרח זהה למועד פרסום ההודעה לפי סעיף 7, אשר צריך להיות מקסימום 5 שנים לאחר הודעה לפי סעיף 5). מדובר בפרק זמן ארוך אשר בכל נקודת זמן במהלכו רשאי שר האוצר לחזור בו מההפקעה מבלי שתהיה לבעל הקרקע, אשר נפגע, זכות טיעון בעניין.
באשר למצבים בהם מחוייב שר האוצר לחזור בו מההפקעה, מדובר בשלושה מצבים המנוסחים בניסוח מרחיב מדי ולא ברור מהן הסיטואציות שתיכנסנה בגדרו של כל אחד מהמצבים. כמו כן, יש לשים לב שיתכן מצב בו יחלוף פרק זמן ארוך מאוד מבלי שהמדינה תקדם את ההפקעה ושר האוצר לא יהיה מחוייב לחזור בו מההפקעה. בנוסף, בסעיף 14(1א)(ג), האם לא יהיה נכון וצודק יותר לחייב את שר האוצר לחזור בו מההפקעה במצב בו תם הצורך הציבורי מבלי לדרוש תנאי נוסף לפיו לא נקבע צורך חדש. בעניין בג"ץ קרסיק קבע בית המשפט כי סמכות ההפקעה הינה סמכות "צמודת מטרה" ומשכך מטרת ההפקעה צריכה להתקיים לא רק בעת ביצוע ההפקעה אלא גם לאחר הפעלת הסמכות, לכל אורך הזמן בו מצויה הקרקע המופקעת בידי הרשות. ההפקעה תקפה כל עוד קיים הצורך הציבורי ומשתם צורך זה בטלה ההפקעה. עניין הצורך הציבורי הנוסף מוזכר בפסק הדין, אם כי הדברים נאמרו באמרת אגב. כך נאמר, כי יתכן והקרקע לא תוחזר לבעלים עם תום הצורך הציבורי הראשון, כאשר קיים צורך ציבורי חדש וכאשר היה שיהוי מצד הבעלים או כאשר האינטרס הציבורי מחייב זאת, כלומר, בית המשפט עוסק בנושא וקובע אינטרסים שונים שצריכים להיבחן במצב בו תם הצורך הציבורי, מן הראוי כי הסעיף המוצע יבטא גם כן את האינטרסים השונים. בנוסף, מן הראוי שיובאו בפני הוועדה עובדות בנוגע לחזרת שר האוצר במצב בו תם הצורך הציבורי.
הוספת סעיפים 14א עד 14ד
11.
אחרי סעיף 14 לפקודה יבוא:
"שינוי מטרת הרכישה
14א.
(א) בסעיף זה , "מטרת הרכישה המקורית" - מטרת הרכישה שפורטה בהודעה לפי סעיף 5.
(ב) קרקע שפורסמה לגביה הודעה לפי סעיף 7, רשאי שר האוצר להחליט כי היא דרושה לצורך ציבורי השונה ממטרת הרכישה המקורית (בסעיף זה - מטרת הרכישה החדשה) בכפוף להוראות אלה:
(1) שר האוצר יפרסם ברשומות הודעה על החלטתו, לפי טופס שיקבע, שבה תפורט, בין השאר, מטרת הרכישה החדשה;
(2) בהודעה לפי פסקה (1) יקבע שר האוצר את התקופה שבמהלכה יש להתחיל בביצוע מטרת הרכישה החדשה, שתחילתה במועד פרסום ההודעה, ויחולו לגבי התקופה האמורה הוראות סעיף 7ב, בשינויים המחויבים;
(3) הודעה לפי סעיף קטן זה תימסר למי שהיה זכאי לקבל את ההודעה לפי סעיף 5, וכן תוצג, הכל באופן הקבוע בסעיף האמור.
(ג) מומשה מטרת הרכישה המקורית, רשאי שר האוצר להמשיך ולהשתמש בקרקע לאותה מטרה, עד למימוש מטרת הרכישה החדשה.
(ד) הוראות סעיפים 14 ו-14ב, וכן הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחויבים, על מטרת הרכישה החדשה כאילו היתה מטרת הרכישה המקורית, והוראות סעיף 14ד יחולו לגביה בשינויים הקבועים באותו סעיף.
(ה) שינוי מטרת הרכישה כאמור בסעיף זה אינו מקנה זכות לפיצויים לפי פקודה זו או כל זכות דומה אחרת.
(ו) אין באמור בסעיף זה כדי לגרוע מסמכות אחרת של שר האוצר לפי פקודה זו.
משמעות התיקון: הסעיף מאפשר לשר האוצר לשנות את המטרה לשמה הופקעה הקרקע וזאת לאחר פרסום הודעה לפי סעיף 7. ההליך לשינוי הצורך דומה בעיקרו להליך הפקעה רגיל (פרסום הודעה, קביעת תקופת מימוש למטרה החדשה וכו'). עוד מוצע לקבוע כי שינוי מטרת הרכישה אינו מקנה לבעל הקרקע זכות לפיצויים.
הערה: ראשית יש לשים לב כי גם פה מדובר על סמכות רחבה ביותר אשר מוקנית באופן בלעדי לשר האוצר. כמו כן, הסעיף המוצע אינו מבחין בין שינוי מטרה לאחר שהמטרה הראשונה מומשה, לבין מצב בו משנים את המטרה מבלי שהמטרה הראשונה, לשמה הופקעה הקרקע, מומשה. בדו"ח של הועדה הבינמשרדית אשר המליצה על תיקון החוק הומלץ להבחין בין שני המצבים: כאשר שינוי המטרה נעשה לאחר שמומשה המטרה הראשונה מוצע בדו"ח שההפקעה תעשה ללא פיצוי, כפי שגם נקבע בהצעת החוק. אולם, הוועדה המליצה שלגבי מצב בו ההפקעה נעשתה לאחר שהמטרה הראשונה לא מומשה נחלקו הדעות. עמדה אחת גורסת כי הפקעה כזו צריכה להיעשות מחדש- כולל פיצוי מחדש. העמדה השניה גורסת כי אין מקום לפצות את בעל המקרקעין.
כמו כן, הסעיף המוצע בעייתי במובן הזה שניתן למעשה להאריך באמצעותו את תקופת ההפקעה באופן שאינו מוגבל. כך לדוגמה, קרקע שהופקעה, המטרה לשמה היא הופקעה לא מומשה תוך 10-17 שנים (תלוי בתקופת המימוש שנקבעה) ורגע לפני תום התקופה השר משנה את מטרת ההפקעה, השר יכול לעשות זאת שוב ושוב ללא הגבלה ומבלי שמטרה ממטרות ההפקעות שנערכו מומשה למעשה בפועל.