חומר רקע

תמצית מסמך זה נכתב לבקשת חה"כ אלי אפללו לקראת דיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט בהצעת חוק המלחמה בפדופיליה, התשס"ז-2006.1 המסמך סוקר חקיקה עדכנית ואמצעים נוספים שננקטו בשנים האחרונות בכלל המאבק בעבריינות מין בקטינים בארה"ב, בבריטניה, בקנדה ובאוסטרליה. בסוף המסמך נדון הקשר בין רשת האינטרנט ובין עבירות מין בקטינים ומוצגים כמה אמצעים להתמודדות עם תחום זה בכלל המאבק בעבירות מין בקטינים. יצוין כי במסמך יוצגו אמצעים למאבק בעבירות מין בכלל רק כאשר הם נוגעים במפורש לעבירות מין בקטינים. כמו כן, יצוין כי לא מדובר בסקירה ממצה של כלל האמצעים הננקטים במדינות שנבדקו.2 ראשית יש להבהיר את ההבדל בין פדופיליה ובין עבירות מין בילדים. פדופיליה היא הפרעה פסיכולוגית-מינית שמשמעותה משיכה מינית לילדים. עבריין מין בילדים (child molester) הוא מי שמנצל ילדים מינית, והוא אינו בהכרח פדופיל. מכאן שלא כל הפדופילים הם עברייני מין ולא כל מי שמנצלים מינית ילדים הם פדופילים.3 מהמסמך עולים הממצאים האלה: • בשנים האחרונות הוכנסו תיקונים בחקיקה הנוגעת לעברייני מין בקטינים בכל המדינות שנבחנו. השינויים העיקריים נוגעים להסדרה של מרשם עברייני מין, להגבלות על עברייני מין משוחררים ולקביעת עבירות חדשות. • בארבע המדינות שנבדקו יש מרשם של עברייני מין. ההנחיות הנוגעות לרישום שונות בכל מדינה ומדינה. יש הבדל מהותי בין המדינות בכל הנוגע לדיווח לציבור על פרטים מהמרשם. ארה"ב מייצגת קיצוניות אחת – כל המידע האגור במרשם בה זמין ונגיש לכלל הציבור – ואילו אוסטרליה מייצגת את הקיצוניות השנייה – אין בה כל דיווח לציבור. בקנדה הדיווח לציבור שונה בכל מחוז, ואילו בבריטניה נהוג דיווח חלקי וכל מקרה נבחן לגופו. • אמצעי נוסף למאבק בעבירות מין בקטינים הוא הטלת הגבלות על עברייני מין משוחררים, ובייחוד הגבלות על מקומות המגורים והתעסוקה שלהם, וכן פיקוח לאחר השחרור. אחת ההגבלות הרווחות היא הגבלה על עבודה במקומות שיש בהם ריכוזי ילדים. • בחלק מהמדינות תוקנו בשנים האחרונות חוקי העונשין וחוקי סדר הדין הפלילי: נקבעו עבירות מין חדשות בקטינים והוחמרה הענישה בגין עבירות כאלה. העבירות החדשות העיקריות נוגעות לניצול מיני של ילדים באמצעות האינטרנט, לרבות החזקה והפצה של פורנוגרפיית ילדים. • בשנים האחרונות הולך וגדל המקום של רשת האינטרנט בכל הנוגע לעבירות מין בקטינים, הן ככלי ליצירת קשר עם ילדים והן ככלי להפצת חומרים פורנוגרפיים. האנונימיות, העדר הגבולות והנגישות הגבוהה לרשת מקשים על מאבק יעיל בתופעה, וכיום נעשים מאמצים הן ברמה הלאומית והן ברמה הבין-לאומית להתמודד עם קשיים אלו. 1. ארה"ב 1.1. חקיקה פדרלית בשנים האחרונות הוכנסו כמה תיקונים בחקיקה הפדרלית הנוגעת לעבירות מין בקטינים. להלן יוצגו שני חוקים פדרליים מהשנים האחרונות: החוק החדש ביותר –Adam Walsh Child Protection and Safety Act 2006 – יידון ביתר הרחבה, ואילו החוק שקדם לו –Protect Act 2003 – יוצג בקצרה. Adam Walsh Child Protection and Safety Act 2006 (להלן: חוק וולש):4 חוק וולש הוא התיקון העדכני ביותר בחקיקה הפדרלית הנוגעת לעבירות מין בקטינים. ארבעה חלקים עיקריים בחוק: האחדת מסגרת הרישום של עברייני מין ואופן הדיווח לרשויות ולקהילה; תיקונים בחוק העונשין ובחוק סדר הדין הפלילי הקשורים לעבירות מין כלפי ילדים; הקצאת תקציבים למאבק בפשיעה נגד ילדים; קריאה ליוזמות נוספות לקידום ביטחונם של ילדים. להלן יוצגו שני החלקים הראשונים של החוק. רישום ודיווח מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 החקיקה הפדרלית בארה"ב מחייבת את המדינות לערוך רישום של עברייני מין, אולם בעבר היא הותירה למדינות גמישות בכל הנוגע לקריטריונים לרישום ולהיבטים אחרים. חוק וולש נועד ליצור האחדה של החקיקה במדינות על-ידי קביעת סטנדרטים אחידים לרישום של עברייני מין, לרבות עברייני מין בילדים. לפי החוק, חובת הרישום במרשם עברייני המין חלה על כל מי שנמצא בארה"ב והורשע באחד מחמישה סוגי עבירות. הסוג הראשון הוא עבירות שנעשו כלפי קטינים. רישום: חוק וולש קובע כי העבירות כלפי קטינים המחייבות רישום במרשם עברייני המין הן כדלקמן: חטיפת קטין; כליאת קטין; פיתוי קטין לפעילות מינית; שימוש בקטין לצורך מופע בעל אופי מיני; פיתוי קטין לעסוק בזנות; מציצנות באמצעות וידאו; החזקה, ייצור או הפצה של פורנוגרפיה של ילדים; מעשה מיני פלילי כלפי קטין או שימוש באינטרנט לצורך ביצוע או ניסיון לבצע מעשה כזה; כל מעשה הנחשב לפי חוק לעבירת מין כלפי קטין. כאשר מבצע העבירות הוא קטין בעצמו, אפשר שחובת הרישום לא תחול. במהלך הרישום על העבריין למסור שורה של פרטים, ובהם שמו, מספר הזיהוי שלו (מספר הביטוח הלאומי) ופרטים על מקומות עבודה ולימודים. במרשם צריכים להישמר גם תמונת העבריין, תיאור פיזי שלו, העתק של רשיון הנהיגה או תעודה מזהה אחרת, טביעות אצבעות ודגימת דנ"א. חוק וולש מתיר למחוזות לבחור שלא לכלול במרשם מידע על עבריינים מסוימים בדרגות פשיעה קלות יחסית. הרישום הראשון במרשם נעשה לפני השחרור ממאסר, וכשהעונש לא כלל מאסר – בתוך שלושה ימים ממתן גזר-הדין. התדירות שבה העבריינים צריכים להתייצב במרשם לצורך מעקב ועדכונים תלויה בסוג העבירה שעברו, וכך גם תקופת הרישום. יש הבחנה בין שלוש דרגות חומרה של עבירות: עבריינים בדרגת פשיעה חמורה (לצורך חוק זה) מחויבים להתייצב במרשם בכל שלושה חודשים לפחות למשך כל ימי חייהם (אפשר לקצר את התקופה ל-25 שנה). לקטגוריה זו שייכים, למשל, מי שניצלו מינית ילדים שגיל מתחת ל-13. עבריינים בדרגת פשיעה בינונית מחויבים להתייצב בכל שישה חודשים לפחות למשך 25 שנה. עבריינים בדרגת הפשיעה הנמוכה ביותר מחויבים להתייצב פעם בשנה במשך 15 שנים (אפשר לקצר את התקופה ל-10 שנים). החוק גם מורה למדינות לקבוע כי אי-ציות להוראות הרישום הוא בגדר עבירה פלילית. דיווח: חוק וולש הורה על הפעלת תוכנית שתחייב את המחוזות לספק מידע מעודכן מהרשומות לרשויות, ובהן התובע הכללי, גורמי האכיפה, נציגי בתי-ספר ומפעילי דיור ציבורי באזור שבו העבריין מתגורר, עובד או לומד. אשר לדיווח לציבור, החוק קובע כי המדינות מחויבות להעלות לאינטרנט את כל המידע על עברייני המין הרשומים (למעט סייגים מסוימים) כדי שיהיה נגיש לגורמי המקצוע בכל מחוזות השיפוט, וכן לציבור הרחב. החוק גם קובע סטנדרטים לארגון המידע באתרי האינטרנט. לדוגמה, נקבע כי אתרי האינטרנט חייבים לאפשר חיפוש לפי מיקוד, וכך אזרח המבקש להשתמש במאגר יוכל לבדוק בלי קושי אם יש עברייני מין המתגוררים סמוך למקום מגוריו.5 תיקונים בחוק העונשין ובסדר הדין הפלילי: חוק וולש קובע שורת עבירות פדרליות חדשות, מחמיר את הענישה בגין עבירות קיימות, מכניס תיקונים בסדר הדין הפלילי ומסדיר הליך של civil commitment לעברייני מין (ראו להלן). רבים מהתיקונים נוגעים לעבירות מין בקטינים. בעבירות החדשות שנקבעו בחוק כלולות עבירות מין כלפי ילדים, כגון ניצול מיני של ילדים באמצעות שמות דומיינים (domains) מטעים כדי לפתות אותם לצפות בחומר פורנוגרפי. החוק החמיר את הענישה בגין שורת עבירות בילדים, ובהן: העבירה העונש הקודם העונש החדש מסחר בין-לאומי בילדים לצורך ניצול מיני לא פחות מ-5 שנות מאסר ולא יותר מ-30 שנה לא פחות מ-10 שנות מאסר ולא יותר ממאסר עולם ניצול מיני של ילד בנסיבות מחמירות כל תקופת מאסר או מאסר עולם לא פחות משלושים שנות מאסר או מאסר עולם ניצול מיני של ילד עד 10 שנות מאסר אין הגבלה על משך המאסר המרבי ניצול מיני של ילד בידי מי שיש לו הרשעה קודמת בעבירות דומות בין 15 ל-30 שנות מאסר לא פחות מ-30 שנות מאסר או מאסר עולם שימוש בכתובת אינטרנט מטעה כדי לפתות ילדים לצפות בחומר מזיק עד 4 שנות מאסר עד 10 שנות מאסר ייצור של חומר פורנוגרפי על ילדים מחוץ למדינה לצורך ייבוא לארה"ב עד 10 שנות מאסר לעבירה ראשונה; עד 20 שנות מאסר לעבירות חוזרות 15-5 שנות מאסר לעבירה ראשונה; 40-15 שנות מאסר לעבירות חוזרות החוק גם קובע כי על עבריין המחויב ברישום אשר ביצע עבירות מסוימות כלפי ילדים ייגזר מאסר קבוע של 10 שנים, נוסף על העונש שייגזר עליו בגין העבירה. שתי תקופות המאסר יהיו מצטברות. שינויים בחוק סדר הדין הפלילי: חוק וולש קבע כמה שינויים בסדר הדין הפלילי, חלקם נוגעים לעברייני מין בכלל וחלקם נוגעים באופן ספציפי לעברייני מין בקטינים. בכל הנוגע לקטינים, החוק ביטל את תקופת ההתיישנות על עבירות מין שנעשו בקטינים, הטיל שורת הגבלות על שחרור בערבות של מי שביצעו עבירות מין בקטינים וקבע כי רכוש הקשור בתועבה או בניצול מיני של ילדים יוחרם על-ידי המדינה. Civil commitment לעברייני מין מסוכנים – עוד לפני חוק וולש בכשליש ממדינות ארה"ב היו חוקים שהסדירו מנגנון של פיקוח על עברייני מין ברמת מסוכנות גבוהה לאחר שסיימו לרצות את מאסרם. מדובר בפיקוח בהליך כפוי, ובמסגרתו עבריינים מאושפזים או מקבלים טיפול אמבולטורי במוסדות כמו בתי-חולים, מוסדות לטיפול בבריאות הנפש ומעונות סגורים. ה-civil commitment אינו תחליף לענישה, אלא נוסף עליה.6 בחוק וולש הוסדר ה-civil commitment במסגרת פדרלית. החוק מאפשר נקיטה של הליך זה כאשר בית-המשפט משתכנע ללא צל של ספק כי עבריין מסוים הוא בעל רמת מסוכנות מינית גבוהה. החוק מגדיר אדם בעל מסוכנות גבוהה "מי שהיה מעורב או ניסה להיות מעורב במעשה מיני אלים או בניצול מיני של ילדים והוא מסוכן מבחינה מינית לאחרים". אדם נחשב למסוכן לאחרים מבחינה מינית אם הוא "סובל ממחלה נפשית חמורה, מחוסר נורמליות או מהפרעה כלשהי אשר בגינן הוא יתקשה, אם ישוחרר, למנוע מעצמו לבצע מעשים של אלימות מינית או ניצול מיני של ילדים". Protect Act 2003 החוק עוסק בנושאים האלה:7 • הרחבת האמצעים שמערכת האכיפה רשאית להשתמש בהם במקרים של עבירות מין חמורות כלפי קטינים (למשל שימוש בהאזנות בחקירת מקרים של שימוש באינטרנט לצורך פיתוי ילדים). • ביטול תקופת ההתיישנות על פשעים הכוללים חטיפת ילדים והתעללות בהם, לרבות התעללות מינית. • הקשחת התנאים לשחרור בערבות של נאשמים בביצוע עבירות חמורות כלפי ילדים, כפי שקיים בעבירות אחרות כמו עבירות סמים. • החמרת הענישה של עבריינים היוצאים מהמדינה לצורך פיתוי מיני של ילדים. • מאסר עולם לעבריינים אשר ביצעו שתי עבירות מין חמורות כלפי ילדים. • הארכת תקופת הפיקוח לאחר שחרור על עברייני מין – לפני תיקוני החוק הפיקוח על עברייני מין לאחר שחרורם הוגבל לחמש שנים. החוק ביטל את הגבלת משך הפיקוח, וכך אפשר לפסוק לעבריין מין משוחרר כל תקופת פיקוח שהיא, ואף פיקוח לכל החיים. • הרחבת ההגבלות על פורנוגרפיה של ילדים באינטרנט. • הסדרת פעילותה של מערכת התרעה לאיתור ילדים חטופים – AMBER Alert Program – אשר פעלה בארה"ב בשנים שקדמו לחוק. 1.2. החקיקה המדינתית החקיקה המדינתית מוסיפה על הסטנדרטים המינימליים שנקבעו בחקיקה הפדרלית וקובעת אמצעים נוספים למאבק בעבריינות מין בקטינים, אשר ייסקרו להלן. בשנים האחרונות החקיקה המדינתית הקשורה לעבירות מין בקטינים מתמקדת בשני מישורים עיקריים: הגבלות על עברייני מין משוחררים ומעקב אחריהם באמצעות מערכות ניווט לווייניות.8 הגבלות על עברייני מין משוחררים, ובעיקר על מקומות המגורים והעבודה שלהם, נהוגות כיום ביותר מ-20 מדינות בארה"ב (לעתים הגבלות אלו מוסדרות ברמה המקומית). על-פי רוב, ההגבלות חלות על עברייני מין אלימים או על מי שביצעו עבירות מין בקטינים. הגבלות אלו נועדו להרחיק עבריינים אלו מריכוזי ילדים. הגבלות על מגורים מתבטאות בקביעת אזורים מסוימים שבהם אסור לעבריינים אלו להתגורר, על-פי רוב סמוך לריכוזי ילדים (בתי-ספר, גני ילדים וכו'). הגבלות אלו מעוררות התנגדות משני טעמים עיקריים: הן פוגעת בחופש המגורים של העבריינים; זהו אמצעי לא אפקטיבי, שכן ילדים נמצאים בכל מקום ולא רק באזורים מוגדרים. נוסף על כך, הגבלות אלו עשויות לגרום לכך שאזורים מסוימים בערים, שבהם מותר לעברייני המין להתגורר, ייהפכו למסוכנים בגלל ריכוז העבריינים שיגורו בהם. אשר לתעסוקה, עבריינים אלו מנועים מלעבוד במקומות שיש בהם ריכוזי ילדים – בתי-ספר, מועדוני ספורט, בריכות ציבוריות ודומיהם. יש מדינות בארה"ב שמחייבות מעקב אחר עברייני מין משוחררים באמצעות מערכות ניווט לווייניות (GPS); בחלקן חובה זו חלה רק על עברייני מין אשר ביצעו עבירות בקטינים. משך המעקב תלוי בסוג העבירה וברמת המסוכנות של העבריין. לעתים המעקב מיועד לעבריינים בתקופת מבחן או בשחרור על תנאי. מערכת הניווט הלוויינית משדרת לגורמי האכיפה מידע על מקומו של העבריין, וכך מאפשרת להם לדעת אם הוא שוהה באזורים האסורים עליו (בקרב ריכוזי ילדים, למשל).9 2. בריטניה הטיפול בעבירות מין בקטינים בבריטניה מתמקד בשני מישורים: ניהול מרשם עבריינים והטלת הגבלות על עבריינים משוחררים. 2.1. מרשם עברייני מין עבריינים שהורשעו בעבירות מין חמורות, ובכלל זה עבירות מין בקטינים, מחויבים לפי חוק עבירות מין (Sexual Offences Act 2003) להירשם במרשם עברייני מין ועבריינים אלימים (VISOR – violent and sex offender registry). כמו כן, חוק עבירות מין מסמיך את בית-המשפט (the magistrates’ court) להטיל חובת מסירת פרטים גם על הוריהם של עברייני מין קטינים. הרישום הראשוני נעשה שלושה ימים לאחר שחרור העבריין ממשמורת חוקית, והוא נדרש למסור בו את שמו וכן כינויים אחרים המשמשים אותו, את תאריך לידתו ואת כתובתו. במעמד מסירת הפרטים המשטרה רשאית ליטול מהעבריין טביעות אצבעות ולצלמו. בהמשך יידרש העבריין לעדכן את פרטיו במשטרה לפחות אחת לשנה או כשחלים שינויים בפרטיו. משך הזמן שבו חלה חובת מסירת פרטים תלוי בעבירות שנעברו ובעונשים שנגזרו בגינן.10 הפרת חובת הרישום היא עבירה פלילית. נוסף על הרישום במרשם עברייני המין, עברייני מין היוצאים מהמדינה לשלושה ימים או יותר מחויבים למסור למשטרה פרטים על נסיעתם, ובהם תאריכי עזיבה וחזרה ויעד הנסיעה.11 המידע הכלול במרשם עברייני המין נגיש למשטרה, לשירותי המבחן ולשירות בתי-הסוהר. כמו כן, בבריטניה יש יידוע של הציבור על עברייני מין, אולם הוא חלקי בלבד: המשטרה רשאית למסור מידע לקבוצות מסוימות של אנשים, ובהם מי שעובדים עם ילדים (למשל מורים), מעסיקים ובעלי בתים, וכן הורים. בפועל, היקף המידע הנמסר שונה בכל אזור ואזור. בשנה האחרונה נבחנו במשרד הפנים של בריטניה חלופות לשיטת מסירת המידע הקיימת כיום, ובהן המודל האמריקני לדיווח על עברייני מין, שבו המידע ברישום עברייני המין גלוי לכלל הציבור. במשרד הפנים סברו כי מסירה אוטומטית של כל המידע לציבור עשויה לפגוע בציות של העבריינים לחובת הרישום וכך לפגוע בפיקוח עליהם. כדי להדגים זאת ציינו החוקרים כי בארה"ב שיעור ניכר של עברייני מין רשומים כדרי רחוב, ואפשר שהם בוחרים להירשם ככאלה כדי להימנע ממסירת כתובתם. לכן, משרד הפנים של בריטניה אינו תומך ביידוע כולל של הציבור, אולם מציע להרחיב את מסירת המידע הנהוגה ולאמץ מודל של מסירת מידע מבוקרת. לפי המודל המוצע, מידע על עברייני מין יימסר לגורמים שהוא נדרש להם, למשל אם חד-הורית החוששת כי היא מתגוררת סמוך לעבריין מין. משרד הפנים מתעתד לקדם חקיקה שתחייב את הרשויות לשקול באופן פרטני מסירת מידע על-פי הנסיבות של כל מקרה. מנגנון מסירת המידע בתגובה על בקשות מהציבור יפעל לצד היידוע היזום של גורמים בציבור הקיים כיום.12 לצד מנגנוני היידוע שצוינו לעיל פועל כיום אתר אינטרנט שמתפרסמים בו שמותיהם של עברייני מין מסוכנים אשר נעדרים. 2.2. הגבלות על עברייני מין משוחררים בבריטניה מוטלות כיום שלוש הגבלות עיקריות על עברייני מין משוחררים: צו עיכוב יציאה מבריטניה, צו הגנה על קטינים והגבלות על עבודה עם ילדים. צו עיכוב יציאה מבריטניה13 – (FTO) Foreign travel order מתוקף חוק עבירות מין בית-המשפט רשאי, לבקשת קצין משטרה בכיר, להוציא צו עיכוב יציאה מבריטניה נגד עבריין מין כדי למנוע פגיעה מינית חמורה בקטינים מחוץ לבריטניה. התנאי להוצאת צו כזה הוא שהתנהגותו של העבריין מאז הרשעתו מקימה חשד סביר שהוצאת הצו היא הכרחית. תוקפו של צו עיכוב היציאה מבריטניה לא יעלה על שישה חודשים. בצו אפשר לכלול את ההוראות האלה: • איסור יציאה למדינות או למקומות המפורטים בו; • איסור יציאה מגבולות בריטניה, פרט למדינות או למקומות המפורטים בו; • איסור מוחלט של יציאה מגבולות בריטניה. הפרת צו זה בלא סיבה סבירה ומוצדקת היא עבירה פלילית. בית-משפט רשאי לשנות את הוראות הצו, לחדשו או לבטלו לבקשת המשטרה או לבקשת העבריין. צו הגנה מפני פגיעה מינית בקטינים – RSHO) Risk of sexual harm order)14 לבקשת קצין משטרה בכיר, בית-המשפט רשאי להוציא צו מיוחד להגנה על קטינים שגילם מתחת ל-16 מפני פגיעה מינית. בית-המשפט רשאי להוציא צו זה, שאינו ענישתי אלא הגנתי גרידא, נגד בגירים שהואשמו בעשיית המעשים האלה בשתי הזדמנויות לפחות: • עיסוק בפעילות מינית15 שמעורבים בה קטינים מתחת לגיל 16 או בנוכחותם; • שידול והסתה של קטין שגילו מתחת ל-16 לצפות באדם העוסק בפעילות מינית, בסרטי מין או בתמונות מין; • מתן כל חפץ הקשור לפעילות מינית או שיש בו התייחסות לפעילות כזאת לקטין שגילו מתחת ל-16. לדוגמה, מתן אמצעי מניעה או אביזרי מין כלשהם; • התקשרות עם קטין שגילו מתחת ל-16 אם היא או חלק ממנה מינית. לדוגמה, משלוח חומר פורנוגרפי לקטין באמצעות האינטרנט. צו זה יינתן רק אם הוכח כי מעשיו של הנאשם מקימים חשד סביר שהוצאת הצו הכרחית. על מי שהוצא נגדו צו הגנה זה חלה באופן אוטומטי חובת מסירת פרטים. תוקפו של הצו לא יעלה על שנתיים, ובית-המשפט רשאי לאסור על הנאשם לעסוק בכל פעילות המפורטת בו. האיסורים שייקבעו בצו יהיו רק הגבלות ואיסורים שמטרתם להגן על ילדים מפגיעה מינית בשל מעשי הנאשם. לבקשת קצין משטרה בכיר בית-המשפט רשאי להוציא צו הגנה זמני עד למתן צו הגנה קבוע או ממושך. הפרת צו ההגנה או צו ההגנה הזמני בלא סיבה סבירה ומוצדקת היא עבירה פלילית. בית-המשפט רשאי לשנות את הוראות הצו, לחדשו או לבטלו לבקשת המשטרה או לבקשת הנאשם. הגבלות על עבודה עם קטינים בשנים האחרונות נקבעו כמה תיקוני חקיקה שנועדו למנוע ממי שהורשע בעבירות מסוימות, ובכללן עבירות מין, לעבוד בסביבת ילדים. בכמה חוקים נקבעו במקביל רשימות של אנשים המנועים לעבוד בסביבת ילדים (וכן כאלה המנועים לעבוד בסביבת מבוגרים בעלי מוגבלויות). בשנת 2006 חוקק חוק ההגנה על קבוצות פגיעות (Safeguarding Vulnerable Groups Act 2006), אשר קבע מנגנון לסינון ולניפוי של מי שמבקשים לעבוד עם ילדים ועם קבוצות אוכלוסייה פגיעות. בחוק נקבע כי לצורך הבדיקה יאוחדו "רשימות הפסולים" שנוצרו מתוקף חוקים קודמים, והמנגנון שיוקם יבדוק את המבקשים לעבוד עם ילדים אל מול הרשימה המאוחדת. המנגנון אמור להתחיל לפעול בסוף שנת 2008.16 חשוב לציין כי הטיפול בעבירות מין בבריטניה נעשה ברמת הקהילה, ובשיתוף פעולה בין הרשויות. חוק הילדים (Children Act 2004) הורה על הקמת Local Safeguarding Children Boards, שהם גופים הפועלים ברמה המקומית בשיתוף המשטרה, הרשויות המקומיות ושירותי הבריאות והרווחה לצורך שמירה על הילדים באותו אזור וקידום רווחתם. למעשה, גופים אלו מתאמים בין הגופים העוסקים בתחום ומפקחים עליהם. בין השאר, הם ממונים על הבדיקה של מי שאמורים לעבוד עם ילדים ועל איתור ילדים החשופים לניצול מיני כדי לשפר את ההגנה עליהם. 3. קנדה בשנים האחרונות השתנתה החקיקה הפדרלית המסדירה את אופן הטיפול בעבירות מין בקטינים בשני תחומים עיקריים: מרשם עברייני מין ותיקונים לחוק העונשין ולחוק סדר הדין הפלילי. 3.1. מרשם עברייני מין בדצמבר 2004 נכנס לתוקף חוק פדרלי לניהול מרשם עברייני מין (The Sex Offender Information Registration Act), ומאז מתנהל במדינה מרשם לאומי של עברייני מין. יצוין כי ברשימת העבירות המחייבות רישום במרשם אין התייחסות מיוחדת לעבירות מין בקטינים, מלבד עבירות של ייצור, החזקה או הפצה של פורנוגרפיה של ילדים. במרשם מופיעים הפרטים האלה על העבריין: שם, תאריך לידה, כתובת עדכנית, תמונה עדכנית, סימני זיהוי והעבירות שבגינן הורשע. משך הזמן שבו העבריין מחויב ברישום תלוי בעבירה ובעונש שנגזר בגינה. עבריין החייב ברישום צריך לדווח למשטרה מדי שנה, וכן כאשר חלים שינויים בפרטיו.17 החקיקה הפדרלית בקנדה אינה מסדירה את הדיווח לקהילה. ה-Correctional Services of Canada (שירות בתי-הסוהר) מיידע את תחנות המשטרה הקהילתיות בדבר תנאי השחרור שנקבעו לעברייני מין החיים בקהילה, ועל-פי רוב יש דיווח שוטף למשטרה גם על שחרור עבריינים לאחר שריצו את עונשם. עם זאת, בחלק מהמחוזות החקיקה מתירה למשטרה למסור לציבור מידע על שחרור עברייני מין מסוכנים. במניטובה, למשל, אם המשטרה סבורה שעבריין משוחרר הוא בגדר סיכון לציבור, היא רשאית לפרסם הודעה פומבית באמצעי התקשורת כדי ליידע את הציבור על כך. בהודעה יופיע שמו של העבריין, תמונתו ומידע נוסף עליו. המידע על עברייני המין זמין לתושבי המחוז גם באתר אינטרנט.18 יצוין כי הזכות ליידע את הציבור נוגעת לעברייני מין בכלל, ולא רק למי שעברו עבירות מין בקטינים. 3.2. אמצעים נוספים בשנים האחרונות תוקנו חוק העונשין וחוק סדר הדין הפלילי בקנדה ונקבעו בהם כמה תיקונים הנוגעים לעבירות מין בקטינים:19 • קביעת עבירות חדשות: פיתוי קטינים באמצעות האינטרנט – עבירה שהעונש המרבי בגינה הוא חמש שנות מאסר; שורת עבירות הקשורות לפורנוגרפיית ילדים באינטרנט: הפצה, פרסום, ייצוא והחזקה לצורך הפצה. העונש המרבי בגין עבירות אלו הוא עשר שנות מאסר. נוסף על כך נאסרה הגישה באמצעות האינטרנט לפורנוגרפיית ילדים, והעונש המרבי בגין עבירה זו הוא חמש שנות מאסר. בנוגע לגישה לפורנוגרפיית ילדים באינטרנט נקבע כי הדבר ייחשב לעבירה רק אם הגישה לחומר הפורנוגרפי נעשתה במודע. • הוראה למחוק חומרים הכוללים פורנוגרפיה של ילדים מאתרי אינטרנט – בית-המשפט רשאי להורות לכל גורם ששומר מידע מסוג זה, דוגמת ספקיות אינטרנט, להסיר מהשרת שלו תכנים הכוללים פורנוגרפיית ילדים או קישורים לתכנים כאלה. • חילוט – בית-המשפט רשאי להורות על חילוט של חומרים או של ציוד אשר שימשו לביצוע עבירה של פורנוגרפיית ילדים. • איסור שהייה בריכוזי ילדים – משנת 1993 אפשר להוציא צווי מניעה שיאסרו על מי שביצעו עבירות מין בקטינים לשהות זמן ממושך בריכוזי ילדים, ובכלל זה כמובן איסור לעבוד במקומות כאלה. משך הצו תלוי בנסיבות, והוא יכול אף לחול כל החיים. • צווי הגנה – צו הניתן עד לתקופה של שנה, לפי בקשת אדם החושש כי אדם אחר ינצל מינית ילדים. • הרחבת ההגנה על ילדים המעידים בבית-המשפט. 4. אוסטרליה באוסטרליה האמצעים לטיפול בעברייני מין בקטינים מוסדרים ברמת המדינות והטריטוריות וכוללים בעיקר מרשם עברייני מין, ענישה מוגברת ופיקוח לאחר השחרור. 4.1. מרשם עברייני מין בשנים האחרונות הורחבה באוסטרליה החקיקה בעניין רישום עברייני מין, ובפרט כאלה שביצעו עבירות מין בקטינים. בשנת 2000 היתה חקיקה שחייבה רישום כזה רק במדינה אחת – New South Wales. בעקבות חקיקה זו הוחלט להרחיב את הרישום לשאר המדינות והטריטוריות, וכיום יש במדינה מרשם ארצי של עברייני מין בקטינים (Australian National Child Offender Register).20 המרשם הוא מערכת ממוחשבת שנועדה לסייע למשטרה לרשום, לנהל ולחלוק מידע על עברייני מין המחויבים לפי חוק ברישום. המרשם גם מאפשר להוציא אזהרות כאשר עבריינים רשומים מתכננים לנוע בתוך המדינה או מחוצה לה. העבריינים מחויבים למסור למרשם פרטים כגון כתובתם, מקומות שבהם הם מבקרים בקביעות, בעלות על מכונית ופרטים אישיים אחרים. מרשם עברייני המין הוא ארצי, אולם החקיקה המסדירה את הרישום בו אינה פדרלית אלא של המדינות. לפיכך, הקריטריונים לרישום שונים מעט ממדינה למדינה. העבריינים מחויבים לדווח למרשם מדי שנה לכל הפחות, ובחלק מהמדינות יש חקיקה המחייבת תדירות דיווח גבוהה יותר עבור עבריינים מסוימים, בעיקר עבריינים מועדים לפשיעה חוזרת. המרשם מיועד לשרת את מערכת אכיפת החוק ולאפשר מעקב אחר עבריינים אלו לאחר שהם מסיימים לרצות את עונשם. אין כיום באוסטרליה דיווח לציבור על מידע מהמרשם. 4.2. אמצעים נוספים פיקוח לאחר השחרור פיקוח על עבריינים לאחר השחרור יכול להיעשות באחת משתי מסגרות: פיקוח בקהילה או מעצר לאחר ריצוי העונש. פיקוח בקהילה נעשה באמצעות צו פיקוח מורחב (extended supervision order) שבית-המשפט רשאי להוציא לעבריינים לקראת סיום ריצוי תקופת מאסרם. הצו יכול לכלול הוראות כגון הגבלות על מקום המגורים ואיסור לשהות במקומות שיש בהם ריכוזי ילדים. חקיקה המסדירה פיקוח בקהילה קיימת כיום בחמש מדינות באוסטרליה. החקיקה הנוגעת לצווי הפיקוח שונה בכל מדינה ומדינה; בוויקטוריה, למשל, אפשר לבקש צווי פיקוח בקהילה עבור עברייני מין מסוכנים, שהם רק מי שהיו כלואים בגין עבירות מין בילדים, לרבות אונס, מעשה מגונה והחזקת פורנוגרפיית ילדים. צו הפיקוח יכול להינתן לתקופה שלא תעלה על 15 שנה, וכדי לקבלו יש צורך בחוות דעת של פסיכולוג, של פסיכיאטר או של איש בריאות אחר. בית-המשפט רשאי להוציא צו כזה אם הוא משתכנע שיש סבירות גבוהה שהעבריין יבצע עבירות מין לאחר שחרורו.21 צו הפיקוח כולל שורת הנחיות לעבריין, ובהן: הימנעות מעבירה נוספת, חובת דיווח למזכיר משרד המשפטים או לממונה מטעמו וקבלת ביקורים למטרת פיקוח של גורמים אלו; איסור להחליף מקום מגורים ללא קבלת אישור בכתב; איסור לעזוב את הטריטוריה ללא רשות; חובה לציית להוראות שירות המבחן, למשל הוראות בדבר שעות "עוצר בית" ואיסור לשהות במקומות מסוימים. בשתי מדינות באוסטרליה אפשר לפסוק לעברייני מין שעברו עבירות חמורות, לרבות עבירות מין בילדים, מעצר לאחר ריצוי מאסר (post sentencing detention). המעצר לאחר ריצוי מאסר לא נועד לענישה, שכן העבריין כבר ריצה את העונש שנגזר לו בגין העבירה שעבר, אלא להגנה על הקהילה או לשיקום העבריין.22 ההחלטה בדבר השימוש בכלי זה נתונה בידי בית-המשפט העליון באותה טריטוריה, והוא צריך להשתכנע שיש סבירות גבוהה ששחרור העבריין יוביל לכך שיבצע עבירות מין נוספות. תקופת המעצר נקבעת בצו, והוא עשוי להינתן לתקופה בלתי מוגבלת. צווי מניעה אזרחיים להגנה על ילדים (child protection prohibition orders)23 בחלק מהטריטוריות המשטרה רשאית לבקש מבית-המשפט להוציא צווי מניעה אזרחיים להגנה על ילדים. אפשר לבקש צו כזה לעבריין אשר היה כלוא בגין עבירות מסוימות ורשום במרשם עברייני המין. הצו יכול להינתן לתקופה שלא תעלה על חמש שנים, ולעבריינים צעירים – שנתיים. צווי המניעה עשויים לכלול הגבלות על קשר עם אנשים מסוימים או עם קבוצות מסוימות של אנשים; על שהות במקומות מסוימים או בסוגים מסוימים של מקומות; על עיסוק בפעילויות מסוימות; על מקום העבודה. ענישה מוגברת בחלק מהמדינות יש מנגנונים לקציבת עונשים חמורים יותר לעבירות מסוימות, ועל-פי רוב עבירות מין כלפי ילדים יכללו במסגרת זו.24 בוויקטוריה, למשל, אפשר לפסוק מאסר לא קצוב (indefinite sentence) בגין עבירות מין מסוימות שנעשו כלפי ילדים.25 5. אינטרנט ועבירות מין בקטינים רבים מהשינויים בחקיקה ובאמצעים החדשים למאבק בעבריינות מין בקטינים קשורים לאינטרנט, בשל המקום ההולך וגדל שהאינטרנט תופס בניצול מיני של ילדים. השימוש של עברייני מין בקטינים ברשת האינטרנט בא לידי ביטוי בכמה מישורים:26 ראשית, האינטרנט הופך במידה הולכת וגוברת לכלי עזר לביצוע עבירות מין בקטינים. בפרט, עברייני מין משתמשים באינטרנט כדי ליצור קשר עם קטינים. פעמים רבות עברייני המין מתחזים לצעירים כדי לשכנע קטינים להיפגש עמם ובפגישות מנצלים אותם מינית, בכוח או שלא בכוח. לעתים עברייני המין שולחים לקטינים תמונות של ילדים העוסקים בפעילות מינית, כדי לגרום להם לחשוב שהדבר אינו חריג ולשכנעם לנהוג באופן דומה. שנית, האינטרנט משמש זירה להצגת חומר פורנוגרפי ולהפצתו. התרחבות הפורנוגרפיה באינטרנט משמעותה שיותר ילדים מנוצלים לצורך יצירת החומרים הפורנוגרפיים. חשוב לזכור כי ניצול של ילדים לצורך יצירת חומרים פורנוגרפיים משמעותו פגיעה מתמשכת בילדים, המתחילה בניצול בעת תיעוד האקט המיני ונמשכת בכל פעם שתמונתו של הילד מתפרסמת באינטרנט. כמו כן, יש הטוענים כי התרחבות השימוש באינטרנט לצורך הצגה והפצה של פורנוגרפיית ילדים גורמת להעלאת חומרים "קשים" יותר לרשת, שכן סף הגירוי של הפדופילים הולך ועולה ככל שהפורנוגרפיה נהיית זמינה יותר. שלישית, האינטרנט משמש ליצירת "קהילות" מקוונות של פדופילים המקנות תחושת לגיטימציה למי שנחשבים לסוטים. בשנים האחרונות נצפות שלוש מגמות מרכזיות בכל הנוגע לניצול מיני של ילדים באינטרנט:27 • התגברות המעורבות של ארגוני פשע מאורגן בניצול מיני של ילדים באינטרנט, ובפרט בבעלות על אתרי אינטרנט המציעים צפייה בפורנוגרפיה של ילדים בתשלום. • עברייני מין משתמשים ברשתות הווירטואליות באמצעים טכניים מתוחכמים יותר ויותר כדי להסוות את זהותם. • תיירות של עברייני מין לצורך הפקת פורנוגרפיית ילדים במדינות שבהן הדבר קל ונגיש יותר. לפיכך ברור המקום של המאבק בפורנוגרפיה של ילדים באינטרנט ובשימוש של עברייני מין באינטרנט במאבק הכולל בניצול מיני של ילדים. השימוש באינטרנט מעורר כמה קשיים במאבק בניצול מיני של ילדים, ובראשם – העדר הגבולות והניידות הרבה שהרשת מאפשרת, מידה רבה מאוד של אנונימיות למשתמשים, נגישות קלה והבדלי חקיקה בין המדינות.28 על כן, כדי להילחם ביעילות בניצול המיני של ילדים באינטרנט יש לשים לב לנקודות האלה:29 • יצירת מסגרת חקיקה מתאימה, העוסקת במפורש בעבירות מין הנעשות באמצעות האינטרנט. • הגברת המודעות ומתן כלים ומשאבים מתאימים למאבק בתופעה. • מניעת כפילות במאמצים להילחם בתופעה כאשר כמה מדינות חוקרות במקביל את אותו מקרה. • פיתוח מנגנוני שיתוף פעולה ברמה הלאומית והבין-לאומית, לנוכח האופי העל-לאומי של רשת האינטרנט. • קידום שיתוף פעולה עם ספקיות האינטרנט, הן לצורך קבלת מידע על עברייני מין לשם איתורם, לכידתם והעמדתם לדין והן לצורך מניעת ניצול מיני של ילדים באינטרנט. מדינות בעולם נקטו אמצעים חקיקתיים ואחרים כדי להיאבק בתופעה. הפעילות נעשית בשלושה מישורים עיקריים: • הגדרת עבירות חדשות, בפרט כאלה הנוגעות לניצול מיני של ילדים באמצעות רשת האינטרנט. בשנים האחרונות חוקי העונשין בחלק מהמדינות מתוקנים ונוספות עליהם עבירות המבוצעות באמצעות האינטרנט, למשל – פיתוי קטינים להיפגש כדי לנצל אותם מינית, בין השאר באמצעות מסירת פרטים מטעים. נוסף על כך מושם דגש הולך וגובר בחקיקה על עבירות של הפקה, הפצה והחזקה של פורנוגרפיית ילדים, בין השאר באינטרנט. • הטלת חובת דיווח על ספקיות האינטרנט – בחלק מהמדינות מוטלת על ספקיות האינטרנט חובה לדווח לרשויות אם מתגלה להן כי בתשתית התקשורת שהן מפעילות נעברו עבירות מסוימות, ובכלל זה עבירות מין בקטינים (בעיקר פורנוגרפיה). • הקמת גופים ייעודיים למאבק בתופעה – חלק מהמדינות הקימו גופים ייעודיים למאבק בניצול מיני של ילדים באמצעות האינטרנט. גופים אלו פועלים בכמה דרכים: מניעת התופעה – יידוע ילדים והוריהם על גלישה בטוחה באינטרנט; פעילות יזומה לאיתור עברייני מין בקטינים – באמצעות התחזות לפדופילים או יצירת אתרים פיקטיביים של פורנוגרפיית ילדים כדי לאתר גולשים שייכנסו אליהם; ריכוז דיווחים מרשויות אחרות ומהציבור על עבירות מין מקוונות ולא מקוונות, בין השאר באמצעות "קו חם" המאפשר דיווח מקוון על עבירות מין. בגופים אלו שותפים נציגים של גופים כגון רשויות האכיפה, גורמי טיפול בילדים ונציגי ספקיות האינטרנט. לצד הגופים הפועלים ברמה הלאומית פועלים גופים רב-לאומיים או על-לאומיים למאבק בתופעה זו, למשל האינטרפול. מקורות חקיקה • הצעת חוק המלחמה בפדופיליה, התשס"ז-2006 (פ/1866/17). • The Sexual Offences Act 2003 (Travel Notification Requirements) Regulations 2004 אתרי אינטרנט • Australian Institute of Family Studies: www.aifs.gov.au/nch/pubs/ • Canadian Department of Justice: www.justice.gc.ca/en • Europol: www.europol.europa.eu/publications • Home Office, UK: www.homeoffice.gov.uk • National Sex Offender Registry, Royal Canadian Mounted Police, www.rcmp-grc.gc.ca • US Department of Justice: www.usdoj.gov מאמרים • מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הטיפול בעברייני מין והפיקוח עליהם, כתיבה: ליאור בן דוד, אורלי פישמן ורון תקוה, 7 בספטמבר 2005. • Doyle, Charles, “Adam Walsh Child Protection and Safety Act: A Legal Analysis”, April 6, 2007, In: http://www.opencrs.com, retrieved: November 4th, 2007. • High-Risk Offenders: Post Sentencing Supervision and Detention; Discussion and Options Paper, Sentencing Advisory Council, January 2007, In: www.sentencingcouncil.vic.gov.au retrieved: November 25th, 2007. • Lester Joseph L. “Off to Elba: The Legitimacy of Sex Offender Residence and Employment Restrictions”, Akron Law Review, 339, 2007, pp. 339-385. • Lester Joseph L. and Janicki Megan A., “Better Seen than Herded: Residency Restrictions and Global Positioning System Tracking Laws for Sex Offenders”, Boston University Public Interest Law Journal, Vol. 16, No. 2, Spring 2007, pp. 285-311. • McSherry Bernadette, Keyzer Patrick and Arie Freiberg, Preventive Detention for ”Dangerous” Offenders in Australia: A Critical Analysis and Proposals for Policy Development, Report to the Criminology Research Council, December 2006, www.crimtrac.gov.au, retrieved: November 13th, 2007. • Wong Yang Debra and Donahue Ptricia, Balancing Career and Family: a Work/Life Symposium: Protecting Children from Online Exploitation and Abuse: An Overview of Project Safe Childhood, www.projectsafechildhood.gov/, retrieved: November 25th, 2007.