חומר רקע

21 במאי 2008 יז' באייר תשס"ח לכבוד: ועדת חוקה, חוק ומשפט שלום רב, הנדון: הערות להצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון), התשס"ח- 2008 לקראת הדיון שייערך ביום 27/5/08 מאחר ולא אוכל להשתתף בדיון שיתקיים בועדה ביום 27/5/08, ומאחר ובדיון צפויות לעלות מספר סוגיות חשובות במיוחד, אבקש להעלות הערותיי על הכתב, כדלקמן. אציין, כי בדיונים בועדה בנושא הצעת חוק הנוער הנני משמשת כנציגת לשכת עורכי הדין. לסעיף 25: ברצוני להביע תמיכה בעמדת הסניגוריה, לפיה יש להכניס לסעיף זה (או לכל סעיף רלבנטי אחר) מגבלה לפיה לא ניתן יהיה לעצור עד תום ההליכים קטין שטרם מלאו לו 14 שנים, בדיוק כשם שלא ניתן להטיל על קטין כזה עונש של מאסר. על פי החוק כיום, הגם שלא ניתן לאסור קטין מתחת לגיל 14, אין כל מניעה להחזיקו במעצר לתקופה ממושכת. במציאות הנוהגת, שבה קטינים שנעצרו עד תום ההליכים יושבים אף הם בכלא אופק, יחד עם קטינים שנשפטו למאסר, אין למעשה כל הבדל בין מעצר למאסר והנזק אותו ביקש החוק למנוע מקטינים צעירים מ – 14, נגרם להם בעקיפין, עת הם יושבים במעצר. יתרה מכך, אם באשר לקטינים מעל 14 ולבגירים נחשבים ימי המעצר כחלק מימי המאסר, אם מוטל עונש כזה לבסוף, הרי שלגבי קטין מתחת ל – 14 על פי רוב לא יקוזזו ימים אלה מדרכי הטיפול שהוטלו עליו. יצויין, כי סיטואציות אלו אינן נדירות ובימים אלו ממש אני מייצגת קטין בן 13.5 שנעצר עד לתום ההליכים, בהעדר כל חלופה מוסדית או אחרת. למיצער, יש לקבוע כי קטין מתחת ל – 14 שנעצר עד לתום ההליכים (או למעלה מ – 3 ימים, כשמדובר במעצר ימים) יוחזק במעון נעול, במקום בבית מעצר. לסעיף 25א(א): במציאות הנוהגת, שבה המעונות הנעולים מלאים עד אפס מקום ותורי ההמתנה ארוכים, הניסוח "אין אפשרות לקיים את מטרות הצו" עלול להתפרש כמתיר לממונה לבקש העברה לבית סוהר גם כאשר המעון עמוס, לדוגמא. יש להבטיח כי הסעיף לא יפורש כך. לסעיף 27: לטעמי הסעיף מיותר. גם כיום עומדות בפני בתי המשפט שתי אפשרויות הפעולה. האחת, סיום עניינו של הקטין בדרכי טיפול, ללא הרשעה, תוך העמדתו במבחן (לפי סעיף 26(2) לחוק הנוער), כאשר הפרת תנאי המבחן מאפשרת הגשת בקשה לשינוי דרכי הטיפול. השניה, סיום עניינו של הקטין עם או בלי הרשעה, תוך העמדתו במבחן (לפי פקודת המבחן), כאשר במקרה כזה, אם הפר את תנאי המבחן, ניתן גם להרשיעו ולהטיל עליו עונש (מה שבית המשפט מכנה – "מבחן טהור"). יש חשיבות להשארתם של שני המסלולים הנפרדים, כדי שתהיה מידה של וודאות וסופיות דיון. בתי המשפט יודעים מתי כדאי לנקוט בכל אחת מן הדרכים ומבחינת זכויות הקטינים, יש להימנע מלהרחיב עד מאוד את אפשרויות הפעולה לאחר שכבר ניתן גזר הדין. לסעיף 33: ישנה חשיבות רבה שבהליך זה ימונה לקטין סניגור. מדובר במהלך שיש בו שלילת חרות משמעותית/המשך שלילת חרות, לעתים לתקופה ארוכה, וחובה לאפשר לקטין להסתייע בסניגור, אשר יסביר לו את זכויותיו ואת האפשרויות האחרות העומדות בפניו. הערה כללית לפרק ה' (עונשים ודרכי טיפול): חסרות בחוק הנוער הוראות כלליות, הקובעות מהן מטרות הענישה בבית המשפט לנוער. סעיפי מטרה כאלה (הקובעים, לדוגמא, מפורשות, כי מטרתו של בית המשפט לנוער היא לשקם קטינים, לגרום להם לקחת אחריות על מעשיהם וכיו"ב וכי ההגנה על הציבור היא מטרת לוואי שתושג ממילא, אם ישוקמו) מופיעים כיום במרבית חוקי הנוער החדשים בעולם (דוגמת החוק הקנדי, החוק האנגלי) ויש להם חשיבות רבה, כדי להתוות את מלאכתם של בתי המשפט לנוער. כן יש לקבוע בחוק, כי העונש/דרך הטיפול אשר יוטלו על הקטין יהיו אלה הפוגעים בחרותו של הקטין בצורה המינימלית ההכרחית לשם השגת מטרות החוק. נדמה לי, כי בוויכוח האם להנחות את שיקול הדעת של השופטים בענישה אם לאו, הוראות כלליות כאלה עשויות לשמש כפתרון ביניים ראוי, ודאי בתחום שיפוט הנוער. לסעיף 41א: החזקת קטין בחדר נעול למשך 6 שעות, עם אפשרות הארכה ל – 6 שעות נוספות, הנה בלתי סבירה ופוגעת בחרות הקטין במידה העולה על הנדרש. אף כיום, כך לטענת הממונה על המעונות בשיחות שונות עמו, קטין אינו מוחזק בחדר נעול (חדר "פסק זמן") למעלה מכשעה. 6 שעות הם זמן ארוך מדי. האם בידי הממונה על המעונות ממצאים מחקריים/ידע מקצועי, המצביעים על כך כי נדרשות 6 שעות על מנת להרגיע קטין או לעשות לו "הולדינג" ?? אסור שהכנסת קטין לחדר נעול תהיה קלה ותשמש בידי המעון גם לצורך ענישת קטינים, מה שקורה תכופות גם כיום (נערות השוהות במעון "מסילה" מדווחות ומתלוננות על כך שוב ושוב). ועוד, בהתייחס לשאלות שהציגה בפנינו עו"ד אפרת רוזן, היועצת המשפטית של הועדה: באשר לנוהל קליטת עצור קטין בשב"ס: במכתב שהעביר היועץ המשפטי לשב"ס נמסר כי קיים נוהל לפיו כל קטין שנקלט בבית מעצר נפגש עם עו"ס בית המעצר. לענין זה אעיר כי לא די בכך שקיים נוהל עבודה פנימי. מדובר בהוראה חשובה, המחליפה חיובו של קצין מבחן במפגש מיידי עם קטין שנעצר, ועל כן עליה להיות מעוגנת בחקיקה ראשית. טבעו של נוהל שהוא נסתר מן העין וניתן לשנותו מעת לעת בנקל. לטענת השב"ס הנוהל מופעל גם כיום, אולם ניסיוני בשטח מצביע שאין זה תמיד כך. רק לאחרונה נעצר קטין בן 13.5 והגיע לבית המעצר במגרש הרוסים ביום חמישי בצהריים. לדבריו, הוא נפגש עם איש טיפול, לראשונה, ביום שני, וגם אז – מדובר היה בקצין מבחן לנוער ולא בעו"ס שב"ס. אסור שמצבים מעין אלה יקרו. באשר לפרק ז' לחוק (טיפול עוקב): חשוב לציין ולהתריע, כי מזה שנים ארוכות מאוד לא קיים טיפול עוקב במדינת ישראל , לא קיימים קציני מעקב והסעיפים האמורים בחוק הנוער הם בבחינת אות מתה. זאת, על אף שלטיפול העוקב חשיבות רבה מאין כמוה, בהיותו אמצעי המסייע לקטין להיקלט מחדש בחברה שממנה "הוגלה" בעת שהותו (הלעתים, מאוד ממושכת) במעון. בעשר השנים שבהן אני מייצגת קטינים, לא זכור לי קטין ולו קטין אחד שזכה לטיפול עוקב בצאתו ממעון. בעת תיקון חוק הנוער יש לתת על כך את הדעת ולהבטיח הקצאת משאבים לפרק זה, שאם לא כן – יש להשמיטו, בצער, מחוק הנוער. באשר למספר האסירים הקטינים בחמש השנים האחרונות: למיטב ידיעתי, הנתונים המועברים בידי שב"ס מתייחסים למספר האסירים הקטינים השוהים בכלא בנקודת זמן אחת ואין הם משקפים את מספרם הכולל של הקטינים שישבו בכלא בשנה חולפת. זאת ועוד, מנתוני בתי המשפט לנוער ושרות המבחן לנוער קשה ללמוד על מספר הקטינים עליהם הוטל מאסר ממש, שכן בדרך כלל נאספים יחד הנתונים אודות מאסר בפועל, מאסר בעבודות שרות ומאסר על תנאי. קיימת חשיבות רבה, לפיכך, כי הועדה תדרוש ותקבל נתונים מדויקים ומפורטים. (ראו לענין זה הנתונים אודות מאסר קטינים המופיעים בשנתון הסטטיסטי "ילדים בישראל" 2007, אשר הוציאה המועצה לשלום הילד ,עמ' 401, 417 -419). אודה מאוד על התיחסות להערותיי. בכבוד רב, לימור סולומון, עו"ד