חומר רקע
הפקעה לצורכי ציבור
1. תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ק, עמוד א
תניא, ר' יהודה אומר משום רבי אליעזר: רבים שבררו דרך לעצמם - מה שבררו בררו. לרבי אליעזר, רבים גזלנים נינהו? אמר רב גידל אמר רב: כגון שאבדה להן דרך באותה שדה.
2. רב יחיאל פינצי, שו"ת הרמ"ז, סימן לז (איטליה המאה הי"ח)
ליכא מאן דסבירא ליה [=אין מי שסובר] דיכולין הצבור לגזול את היחיד כבנדון דידן, דאטו [=האם] משום דרבים, גזלנים נינהו? ופוק חזי מאי דכתב הריב"ש בתשובת סימן תע"ז ז"ל אמנם אין הקהל יכולים לעשות חק או תקנה שלא כדין כנגד שום יחיד מהקהל אלא אם כן הסכים הוא עמהם לפי שאין הקהל יכולים להתנות לגזול אחרים.
3. רבי משה זכות, שו"ת הרמ"ז, סימן מו (איטליה המאה הי"ח)
ליטול ממון או קרקע של אחד מהם לתועלתם ולהנאתם דודאי לא שמעינן להו, שאין זו תקנה אלא עושק וגזל ומוציאין מידם.
4. רמב"ם, הלכות מלכים, פרק ד, הלכה ו
ולוקח השדות והזיתים והכרמים לעבדיו כשילכו למלחמה ויפשטו על מקומות אלו אם אין להם מה יאכלו אלא משם, ונותן דמיהן, שנאמר: "ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו" (שמואל א ח, יד).
5. רמב"ם, הלכות מלכים, פרק ה, הלכה ב-ג
מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת, אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו, ודרך המלך אין לה שיעור, אלא כפי מה שהוא צריך, אינו מעקם הדרכים מפני כרמו של זה או מפני שדהו של זה, אלא הולך בשוה ועושה מלחמתו.
6. תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קיג עמוד ב
אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא. אמר רבא: תדע, דקטלי דיקלי וגשרי גישרי ועברינן עלייהו [=דע שכך הוא, שן (המלך) עוקר דקלים ובונה (בהם) גשרים, ואנחנו עוברים עליהם].
7. רמב"ם, הלכות גזלה ואבדה, פרק ה, הלכה יד, יז
יד. כללו של דבר כל דין שיחקוק אותו המלך לכל ולא יהיה לאדם אחד בפני עצמו אינו גזל, וכל שיקח מאיש זה בלבד שלא כדת הידועה לכל אלא חמס את זה, הרי זה גזל…
יז. מלך שכרת אילנות של בעלי בתים ועשה מהן גשר מותר לעבור עליו, וכן אם הרס בתים ועשה אותן דרך או חומה מותר ליהנות בה וכן כל כיוצא בזה שדין המלך דין.
8. הרב מ"ח עוזיאל, "הצעות לחוקת מדינת ישראל", בתוך תחוקה לישראל על פי התורה, מאת הרב הרצוג, כרך א, עמ' 251
מדינת ישראל מכירה בחובתה להגן על כל רכוש היחיד והציבור מקנינם או מנחלת אבות, ושוללת זכות הפקעת קרקעות היחיד והציבור לטובת הממשלה אם לא במקום שצורך הציבור דורש זאת. ואף גם זה לא תופקע כל אדמה אלא במחירה המלא או בתמורה קרקעית אחרת דומה לה.
9. משנה מסכת בבא בתרא פרק ב משנה ז
מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה, ובחרוב ובשקמה חמשים אמה. אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה. אם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים, ואם האילן קדם קוצץ ונותן דמים…
10. חזון איש, בבא בתרא, סימן ד, ס"ק טו [מובא בפסק דינו של השופט אגרנט, ע"א 216/66 עירית ת"א יפו נ' חג' מחמד אבו דאיה, פ"ד כ(4) 522, בעמ' 546]
אם הציבור רוצה להרחיב את הרחוב ומוצאים הדבר לתיקון העיר, יש לדון אם יכולים להפקיע קרקעות היחידים שעל מצר הרחוב בכוח ז' טובי העיר שהן כבית דין להפקיר ממונו של היחיד [כמבואר במרדכי]. ומקום הספק דאפשר דזה כמס מן הקרקעות וכיוצא בזה ולא חשיב תיקון העולם כל כך, והכל לפי ראות עיני הדיין עד כמה נחיצות הדבר, ומיהו בכל אופן אין היחיד צריך להפסיד ממונות אלא הציבור חייב לשלם לו הפסדו שהרי אין היחיד חייב לעשות צרכי הציבור משלו, וכהא דתנן [משנה, בבא בתרא ב, ז] ואם אילנו קדם קוצץ ונותן דמים, אלא צריך ליתן חלקו עם הציבור.
ואם ז' טובי העיר שנבררו אינם טובים באמת ובני העיר שבררו אותם לא היתה כונתם לשם שמים אלא כפי קירוב דעתם לאנשים מסוימים, אין להנבררים שום כוח.
חקיקה הפוגעת בזכות הקניין
11. רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק כד, הלכה ו
וכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים ומאבד ונותן כפי מה שיראה לגדור פרצות הדת ולחזק הבדק או לקנוס אלם זה והרי הוא אומר בעזרא וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו מכאן שהפקר בית דין הפקר.
12. תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף פט, עמוד ב
אמר ר' יצחק: מנין שהפקר ב"ד היה הפקר? שנא': "כל אשר לא יבא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה"(עזרא י, ח). ר' אלעזר אמר, מהכא: "אלה הנחלות אשר נִחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות בני ישראל" (יהושע יט, נא), וכי מה ענין ראשים אצל אבות? אלא לומר לך: מה אבות מנחילין בניהם כל מה שירצו, אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו.
13. תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף לו, עמוד א-ב
זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה: "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל…" (דברים ט"ו), עמד והתקין פרוסבול… ומי איכא מידי, דמדאורייתא משמטא שביעית, והתקין הלל דלא משמטא?... רבא אמר: הפקר ב"ד היה הפקר.
14. שו"ת הרשב"א חלק ד סימן קמב
וכ"ש אם יש תקנה ביניכם: שכל מי שלא יוציא זכותו תוך זמן ההכרזה, שיהא זכותו מופקע. לפי שיש כח ביד הצבור בכך. והפקר צבור הפקר. וכמו שאמרו (ב"ב ח':): רשאין בני העיר כו' (להציע) [להסיע] על קצתן.
חוקי הגנת הדייר כמשל
15. הרב עובדיה הדאיה, שו"ת ישכיל עבדי, חלק ו, חלק חושן משפט, סימן ח
וכאן אין ענין של חוקים זרים, אלא חוקים שהממשלה חוקקת לטובת תושבי המדינה, כמו כל מדינה ומדינה. סוגיה ערוכה שנינו במסגרת בבא בתרא (ח,ב): ורשאין בני העיר להסיע על קיצתן... שהדבר הוא משום מיגדר מילתא דאז ודאי יש יכולת לרוב או לטובי העיר לתקן ולגזור, דיכולין לכוף למיעוט... והנה פשוט דחברי הכנסת במדינת ישראל, שנבחרו מכל המדינה, לא גריעי מז' טובי העיר, ויכולים לתקן תקנות גדולות, גם במקום שיש רווחא להאי ופסידא להאי, למיגדר מילתא. וחוק הדירות ודאי דאינו גורע מבחינת מגדר מילתא, לטובת בני העיר מחוסרי דירות, ובפרט בזמן עלייה המוגברת, דרוב ככל מחוסרי דירות, ואם לא יתקנו תקנה כזו, לטובת הישוב אז רבים היו צריכים לישאר ברחוב מחוסר הדירות ויוקר שכרם, שאין כל אחד ואחד יש לו היכולת לשכור הדירה בסכום, עצום, כל כך, ולכן מצאו לנכון לתקן תקנה כזו לטובת הכלל.
16. הרב מנחם מאניש באבד, שו"ת חבצלת השרון, חו"מ, סימן ח (גליציה, המאה הי"ט-כ')
ונראה דהרב מטארנא ז"ל [רבי מאיר אריק, בעל שו"ת אמרי יושר] היה כותב זאת בשעת המלחמה, דאז היה באמת עת לחץ ודוחק גדול. והוצרך להפוך בזכותם של השוכרים. אבל עכשו השכל גוזר להפך, שזה עוול גדול נגד בעל בתים שמתקיים בהם "שורך טבוח [לעיניך ולא תאכל ממנו, חמרך גזול מלפניך ולא ישוב לך, צאנך נתנות לאיביך ואין לך מושיע" (דברים כח, לא)] וזרים שולטים ברכושם ואין להם מושיע. וגם להשוכרים אין זה תקנה, רק להשוכרים הישנים, אבל הרי בכל יום מתרבים אנשים חדשים שצריכים לשכור דירות ולהם התקנה הוא קלקלה שעל ידי זה מתייקרים הדירות ביותר ואין למצוא דירה מה שלא היה זאת קודם המלחמה. ובפרט שידוע לנו שעיקר החזקת החוק הזה הוא בא על ידי איזו נבחרים חפשיים שיש להם דעות ושיטות הקאמוניסטאן וסאציאליסטאן ללחוץ את העשירים לקחת ממונם. שכל אלו השיטות הם נגד דעת התורה. וחליליה לומר בזה שזה יהיה מקרי דין גמור על פי דת הק'.
כללי
17. הראי"ה קוק, משפט כהן, סימן קמד, עמ' שלז
שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכויות של המשפטים ליד האומה בכללה למה שנוגע להנהגת הכלל, כל שמנהיג את האומה, דן הוא במשפטי המלוכה, שהם כלל צרכי האומה הדרושים לשעתם ולמעמד העולם.
18. הרב ישראלי, עמוד הימני, סימן ט, אות י
סמכות המלך אינה קבועה ועומדת בדיני תורה, וכל עיקרה תלויה היא במידת הסמכות שניתן לה מאת העם או באי הכח שלו בזמן המלכתו. וכל עם ועם, וגם ישראל בכלל זה, הרשות נתונה בידם למנות להם מלך ולמסור לו את הסמכויות שימצאו לנכון על פי תנאי החיים שלהם.