חומר רקע
חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981* - נוסח החוק עם תיקונים לדיון ביום 20052008-מעודכן
1. (א) אימוץ יהיה על ידי צו של בית-משפט, שיינתן לפי בקשת מאמץ.
(ב) צו אימוץ וכל החלטה אחרת לפי חוק זה בהליכי אימוץ יינתנו אם נוכח בית-המשפט שהם לטובת המאומץ1.
2. אין אימוץ אלא באדם שלא מלאו לו 18 שנים.
3. אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד; ואולם רשאי בית משפט ליתן צו אימוץ למאמץ יחיד –
(1) אם בן זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן;
(2) אם הורי המאומץ נפטרו והמאמץ הוא מקרובי המאומץ ובלתי נשוי.
4. אין מאמץ אלא מי שגדול מן המאומץ לפחות ב-18 שנים; ואולם למאמץ שבן-זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן, רשאי בית משפט ליתן צו-אימוץ אף כשאין הבדל זה בגילים.
5. אין מאמץ אלא בן דתו של המאומץ.
6. לא יתן בית משפט צו-אימוץ אלא אם היה המאומץ סמוך על שולחן המאמץ לפחות ששה חדשים לפני מתן הצו; תקופה זו תימנה מן היום שבו ניתנה הודעה לפקיד סעד שהוסמך לענין חוק זה כאמור בסעיף 36 (להלן – פקיד סעד), שהמאמץ קיבל את המאומץ לביתו בכוונה לאמצו.
7. מלאו למאומץ תשע שנים, או שטרם מלאו לו תשע שנים אך הוא מסוגל להבין בדבר, לא יתן בית משפט צו-אימוץ אלא אם נוכח שהמאומץ רוצה שאותו מאמץ יאמצו; אולם רשאי בית המשפט, לאחר ששמע את המאמץ ופקיד סעד, לתת צו אימוץ בלי לגלות את דבר האימוץ למאומץ אם שוכנע שנתקיימו שלוש אלה:
(1) המאומץ אינו יודע כי המאמץ אינו הורהו;
(2) כל הסימנים מעידים שהמאומץ רוצה בהמשך הקשר עם המאמץ;
(3) טובת המאומץ דורשת שלא לגלות לו את דבר האימוץ.
8. (א) לא יתן בית משפט צו-אימוץ אלא אם נוכח שהורי המאומץ הסכימו שהילד יאומץ כאמור בסעיף 8א או שהוא הוכרז כבר-אימוץ לפי סעיף 13.
(ב) אין צורך שההורים ידעו מי המאמץ.
(ג) הסכמת הורה שהוא קטין אינה טעונה הסכמת נציגו.
8א. הסכמת הורה ומועד קבלתה
(א) הסכמת הורה למסירת ילדו לאימוץ משמעותה הסכמה מדעת שניתנה לאחר שהובא לידיעת ההורה מידע, הכל כאמור בסעיפיםף 8ב ו-9.
(ב) לא תתקבל הסכמת הורה למסירת ילדו לאימוץ (להלן – הסכמת ההורה) אלא לאחר שחלפו שבעה ימים ממועד לידתו של הילד.
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאי בית המשפט להרשות קבלת הסכמת הורה אף אם לא חלפו שבעה ימים ממועד הלידה אם מצא כי התקיימו בהורה נסיבות מיוחדות שאינן מאפשרות את ההמתנה לחלוף התקופה האמורה לצורך קבלת ההסכמה.
8ב. מתן מידע והסברים לפני מתן הסכמה למסירת ילד לאימוץ להורה המבקש למסור את ילדו לאימוץ
(א) פקיד סעד המטפל בעניין שאליו פנה הורה המבקש למסור את ילדו מסירת ילד לאימוץ יפעל כמפורט להלן:
(1) יביא לידיעת ההורה את האפשרויות לגדל את הילד בכוחות עצמו או בסיוע שירותי הרווחה בדרכים אחרות הקבועות בדין2, במקום למסור את הילד לאימוץ, לרבות באמצעות קבלת עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כקבוע בדין וכמקובל בשירותי הרווחה; סבר פקיד הסעד שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, יביא לידיעת ההורה את האפשרות שבית המשפט יכריז על הילד כבר אימוץ או יקבל בעניינו החלטה לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960;
(2) יביא לידיעת ההורה ויסביר לו בשפה ברורה המובנת לו את משמעות האימוץ, לרבות את ההשלכות והתוצאות הנפשיות האפשריות של האימוץ ושל החתימה על הסכמה לאימוץ על הילד ועל ההורה;
(3) יסביר להורה בשפה ברורה המובנת לו את הליך האימוץ, על שלביו השונים, ואת זכותו להשאיר לילד מכתב או מזכרת אחרת;
(4) יביא לידיעת ההורה ויסביר לו בשפה ברורה המובנת לו את המשמעות המשפטית של האימוץ, ואת ההשלכות והתוצאות המשפטיות של האימוץ ושל החתימה על הסכמה לאימוץ על הילד ועל ההורה, ובכלל זה את הענינים כמפורט להלן:
(א) סופיות ההסכמה והנסיבות שבהן ניתן לחזור ממנה או לפסול אותה;
(ב) משמעות האימוץ לענין הפסקת החובות והזכויות שבין הילד לבין ההורה ושאר קרוביו, ולענין הסמכויות הנתונות להם ביחס לילד, אלא אם יורה בית המשפט אחרת בצו האימוץ;
(ג) משמעות האימוץ לענין זכותו של הילד להמשיך ולרשת את הוריו על פי דין;
(ד) משמעות ההסכמה לאימוץ לענין העברת הזכויות, החובות והסמכויות של ההורה כלפי הילד לפקיד הסעד, עד למתן צו האימוץ;
(ה) משמעות ההסכמה לאימוץ לענין שלילת הזכות לקבל מידע על הילד, על הליכים משפטיים בעניינו, על זהות המבקש לאמצו, ועל זהות מי שיאמצו;
(ו) זכות הילד בהגיעו לגיל 18 לבקש לעיין בפנקס האימוצים ולקבל פרטים על ההורה;
(5) יביא לידיעת ההורה בשפה ברורה המובנת לו את זכותו להתייעץ עם עורך דין או עם גורם אחר מטעמו טרם החתימה על כתב ההסכמה, ואת זכותו להביא עמו אדם נוסף למעמד החתימה על כתב ההסכמה.
9.(א) הסכמת הורה למסירת ילד לאימוץ תינתן באחת מדרכים אלהפני:
(1) בפני שופט בית משפט לעניני משפחה או דיין, ופקיד סעד;
(2) בפני פקיד סעד ועורך דין הכשיר להיות שופט של בית משפט לעניני משפחה, שהסמיך היועץ המשפטי לממשלה, זולת עורך דין שהסמיך היועץ המשפטי לענין חוק זה (בסעיף זה ובסעיפים 9א ו-9ג – עורך דין); [הסכמה שניתנה לפי פסקה זו תובא לאישור בית המשפט בתוך 48 שעות ממועד מתן ההסכמה; בית המשפט יימנע מלהזמין את ההורה לדיון בפניו אם יש חשש שהדבר יפגע בטובת המאומץ] – בדיון ביום 20/1/2008 נטית הוועדה היתה להתנגד להליך הנוסף של אישור בית המשפט – סוכם כי הנושא יידון שוב כאשר תדון הוועדה בסעיף 10 שענינו חזרה מהסכמה];
(ב) הורה זכאי שאדם מטעמו, לפי בחירתו, יהיה נוכח בעת מתן ההסכמה למסור את ילדו לאימוץ.
(ג) מתן הסכמת הורה למסירת ילד לאימוץ יתועד בכתב הסכמה בנוסח הקבוע בתוספת (בחוק זה – כתב ההסכמה).
(ד) לפני חתימת ההורה על כתב ההסכמה:
(1) פקיד סעד יסביר להורה בשפה ברורה המובנת לו ויוודא כי הובאו לידיעתו הענינים המפורטים בסעיף 8ב(א)(1), (2) ו-(4) וכי הוא הבין אותם;
(2) השופט, הדיין או עורך הדין, לפי הענין (בסעיף זה – המשפטן), יסביר להורה בשפה ברורה המובנת לו ויוודא כי הובאו לידיעתו הענינים המפורטים בסעיף 8ב(א)(3) ו-(5) וכי הוא הבין אותם;
(ד) ההורה יחתום על כתב ההסכמה ויצהיר כי חתם מתוך הבנה ורצון חופשי ולאחר שהוסברו לו בשפה המובנת לו כל רכיבי כתב ההסכמה.
(ה) פקיד הסעד יאשר בחתימתו על גבי כתב ההסכמה כי ההורה חתם על כתב ההסכמה לפניו, לאחר שעשה כמיטב יכולתו כדי להביא לידיעתו את המידע וההסברים כאמור בסעיף קטן (ד)(1), בשפה ברורה המובנת לו.
(ו) המשפטן יאשר בחתימתו על גבי כתב ההסכמה כי זיהה את ההורה, וכי ההורה חתם על כתב ההסכמה לפניו לאחר שעשה כמיטב יכולתו למסור כי מסר לו את כל המידע וההסברים כאמור בסעיף קטן (ג)(2), בשפה ברורה המובנת לו.
(ז) הביע הורה של המאומ את הסכמתו לאימוץ באחת הדרכים ובנוסח שנקבעו לכך בתקנות כאמור בהתאם להוראות סעיפים 8 עד 9ב, רשאי בית משפט לקבל זאת כהוכחה להסכמתו3.
(ח) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לשנות את התוספת, בכפוף להוראות חוק זה4.
(ט) בסעיף זה – "דיין"5, כל אחד מאלה:
(1) דיין כהגדרתו בחוק הדיינים, התשט"ו-1955;
(2) קאדי מד'הב כהגדרתו בחוק בתי הדין הדרוזיים, התשכ"ג-1962;
(3) קאדי כהגדרתו בחוק הקאדים, התשכ"א-1962;
(4) דיין של בית דין של עדה נוצרית כמשמעותו בסימן 54 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922-1947.
9א. דרך הסכמת הורה מחוץ לישראל6
(א) על אף האמור בסעיף 9, הסכמה מחוץ לישראל למסירת ילד לאימוץ תינתן בחתימה על כתב הסכמה לפני הנציג הדיפלומטי או הקונסולרי של ישראל, בהנחיית פקיד סעד ועורך דין.
(ב) הנציג הדיפלומטי או הקונסולרי של ישראל יסביר להורה בשפה פשוטה המובנת לו את הענינים המפורטים בסעיף 8ב(א) ויוודא כי הוא הבין אותם.
(ג) הסכמת הורה כאמור בסעיף זה תובא לאישור בית המשפט בתוך .......ממועד מתן ההסכמה; בית המשפט יימנע מלהזמין את ההורה לדיון בפניו אם יש חשש שהדבר יפגע בטובת המאומץ.
9ב. הסכמת הורה קטין
(א) הסכמת הורה שגילו פחות משמונה עשרה שנים אינה טעונה הסכמת הוריו או אפוטרופסו.
(ב) הסכמת הורה שגילו פחות משש עשרה שנים תינתן בפני שופט לעניני משפחה בנוכחות פקיד סעד ויחולו עליה הוראות סעיף 9. ** בישיבת 10122007 ביקש יו"ר הוועדה נתנוים ממשרד הרווחה לגבי מספר ההורים שגילם מתחת ל-16 שנים הנמבקשים למסור את ילדם לאימוץ.
9ג. העברת בקשה למסור ילד לאימוץ לבית המשפט
סברו פקיד סעד או עורך דין כי בנסיבות הענין אין לקבל את הסכמת ההורה למסור את ילדו לאימוץ, וההורה מבקש למסור את ילדו לאימוץ, יביאו את ענינו להכרעת בית המשפט.
10. לפי בקשת הורה רשאי בית משפט לפסול הסכמתו שניתנה לפני לידת המאומץ או שהושגה באמצעים פסולים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להרשות להורה לחזור בו מהסכמתו כל עוד לא ניתן צו האימוץ.
הצעת ח"כ אורלב:
10. כל עוד לא ניתן צו אימוץ, רשאי בית המשפט, לבקשת הורה, להרשות להורה לחזור בו מהסכמתו –
(א) לענין הסכמה שניתנה לפני הלידה – עד תום חודשיים ממועד הלידה.
(ב) לענין הסכמה שהושגה באמצעים פסולים – עד תום חודשיים מהמועד שבו הובא לידיעת ההורה דבר האמצעים הפסולים.
(ג) בכל מקרה אחר – עד תום חודשיים ממועד מתן ההסכמה, מטעמים מיוחדים שיירשמו.
הצעת ח"כ אביטל:
10. (א) לפי בקשת הורה, רשאי בית המשפט לפסול את הסכמתו שהושגה באמצעים פסולים.
(ב) לפי בקשת הורה, ירשה בית המשפט להורה לחזור בו מהסכמתו בטרם חלפו 45 יום ממועד מסירתו של המאומץ למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו.
הצעה המבוססת על דו"ח ועדת ברנר
10. (א) לבקשת הורה, רשאי בית המשפט לפסול את הסכמתו למסירת ילדו לאימוץ אם מצא שההסכמה התקבלה באמצעים פסולים, ובלבד שטרם חלפו שלושה חודשים מיום מתן ההסכמה ולא ניתן צו אימוץ.
(ב) לבקשת הורה רשאי בית המשפט להרשות לו לחזור בו מהסכמתו למסור את ילדו לאימוץ, מטעמים מיוחדים שיירשמו, הקשורים בטובת הילד, אם מצא שחל שינוי בנסיבות, ובלבד שטרם חלפו שלושה חודשים מיום מתן ההסכמה וטרם ניתן צו אימוץ.
(ג) לבקשת פקיד סעד, רשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, הקשורים בטובת הילד, לבטל הסכמת הורה אם מצא שחל שינוי בנסיבות גם אם חלפו שלושה חודשים מיום מתן ההסכמה, ובלבד שטרם ניתן צו אימוץ והילד לא נמסר למשפחה המיועדת לאמצו.
(ד) (1) החלטת בית המשפט לפי סעיף זה, תינתן בתוך שלושים ימים מיום הגשת הבקשה; ואולם רשאי בית המשפט לדחות את מועד מתן ההחלטה למועד אחר שיקבע, מנימוקים שיפרט.
(2) הודעה על החלטת בית המשפט לענין דחיית המועד כאמור בפסקה (1), שניתנה על ידי שופט שאינו נשיא בית המשפט או סגנו, תימסר לסגן נשיא בית המשפט, ואם ניתנה ההחלטה על ידי סגן נשיא בית המשפט – תימסר ההודעה לנשיא בית המשפט.
גרסה חלופית נוספת – הצעת הייעוץ המשפטי לוועדה
10. (א) לבקשת הורה, רשאי בית המשפט לפסול את הסכמתו למסירת ילדו לאימוץ אם מצא שההסכמה התקבלה באמצעים פסולים, ובלבד שבמועד הגשת הבקשה טרם חלפו 60 / 45 ימים ממועד מסירתו של המאומץ למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו, ולא ניתן צו אימוץ, [אלא אם שוכנע שהדבר יגרום לילד נזק של ממש7].
(ב) לבקשת הורה רשאי בית המשפט להרשות לו לחזור בו מהסכמתו למסור את ילדו לאימוץ, ובלבד שבמועד הגשת הבקשה טרם חלפו 60 / 45 ימים ממועד מסירתו של המאומץ למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו, וטרם ניתן צו אימוץ, אלא אם שוכנע שהדבר יגרום לילד נזק של ממש8.
(ג) החלטת בית המשפט לפי סעיף זה, תינתן בתוך שלושים ימים מיום הגשת הבקשה.
11. בבוא בית המשפט ליתן צו אימוץ לגבי מאומץ שהוריו נפטרו, יתחשב בדעתם של הורי הוריו של המאומץ.
12. (א) לא יימסר ילד למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו, אלא באמצעות פקיד סעד; הוראה זו לא תחול על מסירה למאמץ שהוא בן זוגו של הורה המאומץ.
(ב) פקיד סעד לא ימסור ילד כאמור בסעיף קטן (א) אלא אם הסכימו הוריו לאימוצו או שבית משפט הכריז שהילד בר-אימוץ; בנסיבות מיוחדות רשאי פקיד סעד למסור ילד למי שהסכים לקבלו בביתו בכוונה לאמצו או לקבוע את מקום הימצאו, אם הסכים לכך ההורה המבקש למסור את ילדו לאימוץ, וזאת בטרם נתן את הסכמתו לאימוץ הילד.
(ג) ראה פקיד סעד שהמקרה אינו סובל דיחוי והנסיבות מחייבות זאת, רשאי הוא, אף ללא הסכמת ההורים או הכרזה שהילד בר-אימוץ, לקבוע את מקום הימצאו או למסרו למי שהסכים לקבלו בביתו בכוונה לאמצו; פעולה לפי סעיף זה טעונה אישור בית המשפט תוך 14 ימים מיום עשייתה; אישור כאמור יכול שיינתן על פי צד אחד בלבד.
13. (א) באין הסכמת הורה, רשאי בית משפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, להכריז על ילד כבר-אימוץ, אם נוכח כי נתקיים אחד מאלה:
(1) אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו;
(2) ההורה הוא אבי הילד אך לא היה נשוי לאמו ולא הכיר בילד כילדו, או אם הכיר בו – הילד אינו גר עמו והוא סירב ללא סיבה סבירה לקבלו לבית מגוריו;
(3) ההורה מת או הוכרז פסול דין או שאפוטרופסותו על הילד נשללה ממנו;
(4) ההורה הפקיר את הילד או נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך ששה חדשים רצופים קשר אישי אתו;
(5) ההורה נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך ששה חדשים רצופים את חובותיו כלפי הילד, כולם או עיקרם;
(6) הילד היה מוחזק מחוץ לבית הורהו במשך ששה חדשים שתחילתם בטרם מלאו לו שש שנים וההורה סירב, ללא הצדקה, לקבלו לביתו;
(7) ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו;
(8) הסירוב לתת את ההסכמה בא ממניע בלתי מוסרי או למטרה בלתי חוקית.
(ב) (1) החלטת בית המשפט בבקשה להכריז על ילד כבר-אימוץ, תינתן בתוך 12 חודשים מיום הגשת הבקשה להכרזה כאמור; ואולם רשאי בית המשפט לדחות את מועד מתן ההחלטה למועד אחר שיקבע, מנימוקים שיפרט.
(2) הודעה על החלטת בית המשפט לענין דחיית המועד כאמור בסעיף קטן (א)9, שניתנה על ידי שופט שאינו נשיא בית המשפט או סגנו, תימסר לסגן נשיא בית המשפט, ואם ניתנה ההחלטה על ידי סגן נשיא בית המשפט – תימסר ההודעה לנשיא בית המשפט.
מיום 1.8.2004
תיקון מס' 6
ס"ח תשס"ד מס' 1951 מיום 22.7.2004 עמ' 476 (ה"ח 36)
13. (א) באין הסכמת הורה, רשאי בית משפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, להכריז על ילד כבר-אימוץ, אם נוכח כי נתקיים אחד מאלה:
(1) אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו;
(2) ההורה הוא אבי הילד אך לא היה נשוי לאמו ולא הכיר בילד כילדו, או אם הכיר בו – הילד אינו גר עמו והוא סירב ללא סיבה סבירה לקבלו לבית מגוריו;
(3) ההורה מת או הוכרז פסול דין או שאפוטרופסותו על הילד נשללה ממנו;
(4) ההורה הפקיר את הילד או נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך ששה חדשים רצופים קשר אישי אתו;
(5) ההורה נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך ששה חדשים רצופים את חובותיו כלפי הילד, כולם או עיקרם;
(6) הילד היה מוחזק מחוץ לבית הורהו במשך ששה חדשים שתחילתם בטרם מלאו לו שש שנים וההורה סירב, ללא הצדקה, לקבלו לביתו;
(7) ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו;
(8) הסירוב לתת את ההסכמה בא ממניע בלתי מוסרי או למטרה בלתי חוקית.
(ב) (1) החלטת בית המשפט בבקשה להכריז על ילד כבר-אימוץ, תינתן בתוך 12 חודשים מיום הגשת הבקשה להכרזה כאמור; ואולם רשאי בית המשפט לדחות את מועד מתן ההחלטה למועד אחר שיקבע, מנימוקים שיפרט.
(2) הודעה על החלטת בית המשפט לענין דחיית המועד כאמור בסעיף קטן (א), שניתנה על ידי שופט שאינו נשיא בית המשפט או סגנו, תימסר לסגן נשיא בית המשפט, ואם ניתנה ההחלטה על ידי סגן נשיא בית המשפט – תימסר ההודעה לנשיא בית המשפט.
14. היה למאומץ או להורהו אפוטרופוס, לא יכריז בית משפט על ילד כבר-אימוץ אלא לאחר שנתן לאפוטרופוס הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו ולהביא ראיותיו.
15. (א) הורה שנתן הסכמתו לאימוץ ילדו או שבית משפט הכריז על הילד כבר-אימוץ, ולא נתמנה לילד אפוטרופוס – זכויותיו, חובותיו וסמכויותיו של ההורה כלפי הילד יהיו נתונות, עד להחלטה אחרת של בית המשפט, לפקיד סעד אשר פקיד סעד ראשי קבע לכך, כאילו נתמנה פקיד הסעד לאפוטרופוס לילד במקום אותו הורה.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם כלפי ילד שפקיד סעד פעל לגביו כאמור בסעיף 12(ג).
16. האימוץ יוצר בין המאמץ לבין המאומץ אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם, ומקנה למאמץ ביחס למאומץ אותן הסמכויות הנתונות להורים ביחס לילדיהם; הוא מפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו והסמכויות הנתונות להם ביחס אליו;
ואולם –
(1) רשאי בית משפט לצמצם בצו האימוץ את התוצאות האמורות;
(2) האימוץ אינו פוגע בדיני איסור והיתר לעניני נישואין וגירושין;
(3) הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מהוראות סעיף 16 לחוק הירושה, תשכ"ה–1965.
17. תוצאות האימוץ חלות מיום מתן צו האימוץ, אם לא קבע בית המשפט בצו האימוץ שתוצאותיו, כולן או מקצתן, יחולו מיום אחר.
18. (א) הוגשה בקשת אימוץ ונוכח בית המשפט שנתמלאו התנאים האמורים בסעיפים 2 עד 5, 7 עד 11, 13 ו-14, רשאי הוא, בצו ביניים, להעמיד את המאומץ ברשות המאמץ עד להחלטה בבקשת האימוץ, אך לא יותר מלשנתיים; החליט בית המשפט לעשות כן, יקבע בצו הביניים את החובות והזכויות שבין המאמץ לבין המאומץ ואת סמכויות המאמץ ביחס למאומץ לתקופה זו.
(ב) צו לפי סעיף זה ניתן לשינוי ולביטול בידי בית המשפט בכל עת, בתנאים ובתוצאות שיקבע בית המשפט.
19. רשאי בית משפט לבטל צו אימוץ על סמך נסיבות שלא היו ידועות או לא היו קיימות בשעת מתן הצו, אם נוכח שמן הראוי לעשות כן ושטובת המאומץ מחייבת זאת; הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מסמכות בית המשפט לבטל צוויו לפי כל דין אחר.
20. מן היום שנקבע לכך בצו הביטול מנתק ביטולו של צו אימוץ את החובות והזכויות שבין המאמץ לבין המאומץ ואת סמכויות המאמץ ביחס למאומץ ומחזיר את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו ואת סמכויותיהם ביחס אליו; ואולם רשאי בית המשפט, בצו הביטול, להורות הוראה אחרת, אם דרך כלל ואם לענין זכות, חובה או סמכות פלונית, ולצוות מה ייעשה במאומץ לאחר ביטול האימוץ.
21. (א) דיון לפי חוק זה יהיה בדלתיים סגורות זולת אם ראה בית המשפט לקיימו בפומבי; אולם רשאי בית המשפט להרשות לאדם או לסוגי בני אדם להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו.
(ב) מקום שבית המשפט מבקש לשמוע את המאומץ, רשאי הוא שלא להרשות נוכחותו של בעל דין בעת השמיעה.
22. לא יתן בית משפט צו לפי חוק זה אלא לאחר שקיבל תסקיר בכתב מאת פקיד סעד, והוראות סעיפים 3 עד 6 לחוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים), תשט"ו-1955, יחולו בשינויים המחוייבים לפי הענין.
23. רשאי בית משפט, בכל עת ואף אם לא נתבקש לכך, למנות למאומץ אפוטרופוס לצורך הדיון לפי חוק זה.
הצעת ח"כ אביטל (תוך השוואה למוצע בהמלצות ועדת המשנה של ועדת רוט לוי10)
23.11 (א) בית המשפט ימנה למאומץ מייצג בהליכים על-פי חוק זה, אם מצא כי התקיים אחד מהתנאים המנויים להלן, אלא אם שוכנע מטעמים שיירשמו כי אין בייצוג כדי לקדם את זכויות המאומץ, צרכיו או האינטרסים שלו (הרישא זהה להצעת ועדת רוט לוי):
(1) מלאו למאומץ 9 שנים והוא מביע רצון ברור העומד בניגוד לסעד המבוקש (בהצעת ועדת רוט לוי – טרם מלאו לקטין 12 שנים והוא מביע רצון ברור העומד בניגוד לסעד המבוקש);
(2) נדונה מסירת קטין למטרת אימוץ על פי סעיף 12(ג) לחוק (זהה להצעת ועדת רוט לוי);
(3) נתבקשה בקשה לצמצום תוצאות האימוץ לפי סעיף 16(1) לחוק (זהה להצעת וע' רוט לוי);
(4) נתבקשה בקשה לביטול צו אימוץ לפי סעיף 19 לחוק (זהה להצעת ועדת רוט לוי);
(5) נתבקשה בקשה לחזרה מהסכמה לאימוץ לפי סעיף 10 לחוק (לא קיים בוע' רוט לוי);
(6) נתבקשה בקשה לביטול הכרזת קטין כבר אימוץ לפי סעיף 13א לחוק (לא קיים בוע' רוט לוי);
(7) העניין העולה בתיק מורכב באופן מיוחד, לרבות עקב מעורבותם של משיבים בנוסף להורים (זהה להצעת ועדת רוט לוי);
(8) בתיק קיימת הימשכות הליכים העלולה להביא לפגיעה בזכויותיו, בצרכיו או באינטרסים של המאומץ (זהה להצעת ועדת רוט לוי);
(9) בית המשפט סבור כי יש בייצוג כדי לקדם את זכויות המאומץ, צרכיו או האינטרסים שלו (זהה להצעת ועדת רוט לוי).
(ב) מלאו למאומץ 12 שנים, רשאי המאומץ לבקש מבית המשפט שלא ימונה לו מייצג.
(ג) מונה מייצג לקטין, אשר מלאו לו 12 שנים, יפעל המייצג כעורך דינו של הקטין וייצג את רצון הקטין ואת עמדותיו.
(ד) מונה מייצג לקטין, אשר טרם מלאו לו 12 שנים, יפעל המייצג כאפוטרופוס לדין לקטין ויטען בפני בית המשפט לעניין טובתו של הקטין.
24. (א) מקום שההורה פסול דין או נעדר, רשאי בית המשפט להזמין את האפוטרופוס הכללי לדיון לפי חוק זה.
(ב) בדיון לפי סעיף 13 ובערעור עליו, רשאי בית המשפט למנות עורך-דין להורה שאינו מיוצג על ידי עורך-דין; נתמנה עורך-דין כאמור, יחולו על המדינה שכר הטרחה וההוצאות שלו ושל העדים.
25. נוכח בית המשפט שהדבר יהיה לטובת המאומץ, רשאי הוא, בנסיבות מיוחדות ומטעמים שיציין בהחלטתו, לסטות מסייגים אלה:
(1) גיל המאומץ לפי סעיף 2;
(2) פטירת הורי המאומץ וקרבת המאמץ לפי סעיף 3(2);
(3) הבדל גיל לפי סעיף 4;
(4) אורך תקופת המבחן לפי סעיף 6.
26. (א) בית המשפט המוסמך לענין חוק זה הוא בית משפט לעניני משפחה.
(ב) לבית משפט הדן לפי חוק זה יהיו נתונות גם הסמכויות של בית משפט לנוער לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך–1960.
מיום הקמת בית משפט לעניני משפחה
תיקון מס' 1
ס"ח תשנ"ה מס' 1537 מיום 7.8.1995 עמ' 399 (ה"ח 2330)
(א) בית המשפט המוסמך לענין חוק זה הוא בית המשפט המחוזי בית משפט לעניני משפחה.
27. (א) על אף האמור בסעיף 26 מוסמך לענין חוק זה גם בית דין דתי, והוא כשנתקיימו שתי אלה:
(1) ההורים או המאמצים, לפי הענין, הסכימו בכתב לסמכות שיפוטו של אותו בית דין; על הסכמת ההורים לענין סעיף זה יחולו הוראות סעיף 9 בשינויים המחוייבים לפי הענין;
(2) המאומץ הסכים בכתב לסמכות שיפוטו של אותו בית דין, ואם לא היה המאומץ מסוגל להבין בדבר, או היה למטה מגיל 9 – הסכים לכך היועץ המשפטי לממשלה.
(ב) בית דין דתי הדן לפי סעיף זה, יחולו עליו הוראות סעיפים 1 עד 25, 28 ו-39, וכל מקום בהם שמדובר בו בבית משפט יראו כאילו מדובר בו בבית דין דתי.
28. בית משפט ישראלי מוסמך לענין חוק זה כשהמאמץ הוא תושב ישראל.
....
29. כל צו-אימוץ, לרבות צו שסעיף 31 חל עליו, וכל ביטול של צו-אימוץ יירשמו בפנקס שינוהל בידי רשם שימנה לכך שר המשפטים; פרטי הרישום וצורתו ייקבעו בתקנות.
30. (א) פנקס האימוצים לא יהיה פתוח לעיון, ואולם רשאי לעיין בו —
(1) היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו;
(2) רושם נישואין או מי שהוא הסמיך לכך, כשהעיון דרוש למילוי תפקידו הרשמי;
(3) פקיד סעד ראשי.
(ב) לפי בקשת מאומץ שמלאו לו 18 שנים, רשאי פקיד סעד להתיר לו לעיין בפנקס ברישום המתייחס אליו; סירב פקיד הסעד לבקשה, רשאי בית המשפט להתיר את העיון לאחר קבלת תסקיר מפקיד הסעד.
(ג) היה האימוץ בין-ארצי, לא יתיר פקיד סעד עיון בפנקס אלא לאחר התייעצות עם העמותה המוכרת שטיפלה באימוץ.
מיום 1.1.1998
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ו מס' 1593 מיום 12.5.1996 עמ' 361 (ה"ח 2271, ה"ח 2449)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 1)
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 2)
ס"ח תשנ"ח מס' 1641 מיום 9.12.1997 עמ' 20 (ה"ח 2656)
הוספת סעיף קטן 30(ג)
31. מי שאומץ לפי צו של בית משפט או בית דין דתי לפני תחילתו של חוק זה, רואים אותו כאילו אומץ לפי חוק זה.
32. (א) המציע או נותן, או מבקש או מקבל, תמורה בכסף או בשווה כסף בעד אימוץ או בעד תיווך לאימוץ, שלא ברשות בית משפט, דינו — מאסר שלוש שנים.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לגבי אימוץ בין-ארצי, למעט תשלומים ששולמו לפי הוראות חוק זה.
מיום 1.1.1998
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ו מס' 1593 מיום 12.5.1996 עמ' 361 (ה"ח 2271, ה"ח 2449)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 1)
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 2)
ס"ח תשנ"ח מס' 1641 מיום 9.12.1997 עמ' 20 (ה"ח 2656)
32. (א) המציע או נותן, או מבקש או מקבל, תמורה בכסף או בשווה כסף בעד אימוץ או בעד תיווך לאימוץ, שלא ברשות בית משפט, דינו – מאסר שלוש שנים.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לגבי אימוץ בין-ארצי, למעט תשלומים ששולמו לפי הוראות חוק זה.
33. (א) המוסר, מקבל או מחזיק ילד למטרת אימוץ בישראל, או למטרת אימוץ בין-ארצי שלא לפי הוראות חוק זה, דינו – מאסר שלוש שנים.
(ב) המפר את הוראות סעיפים 28ח(ב), 28ט, 28י(א) ו-(ג), 28יא, 28יב, 28יג, 28יד, 28יז, 28יח, 28כו(ב) עד (ד), 28כז(ב), 28כט, 28ל(ב), 28לא, 28לב ו-28לג, דינו – מאסר שנה, או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
מיום 1.1.1998
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ו מס' 1593 מיום 12.5.1996 עמ' 361 (ה"ח 2271, ה"ח 2449)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 1)
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 2)
ס"ח תשנ"ח מס' 1641 מיום 9.12.1997 עמ' 20 (ה"ח 2656)
החלפת סעיף 33
הנוסח הקודם:
איסור מסירה
33. המוסר או מקבל ילד למטרת אימוץ שלא באמצעות פקיד סעד או שלא על פי צו בית משפט לפי חוק זה, דינו- מאסר שנה.
34. (א) המגלה או המפרסם שלא כדין, בלי רשות בית משפט, שמם של מאמץ או של מאומץ או של הורהו, כולל שמם של אלה שביחס אליהם הוגשה בקשה לפי חוק זה לבית המשפט, או דבר אחר העשוי להביא לזיהוים, או תכנם של מסמכים שהוגשו לבית המשפט לצורך דיון לפי חוק זה, דינו – מאסר ששה חדשים; סעיף זה אינו בא לגרוע מהוראות סעיף 40 לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957.
(ב) הוראות סעיף זה, למעט איסור הפרסום, לא יחולו על מאמץ ומאומץ לענין האימוץ שהם צדדים לו, ועל גילוי שנעשה בהסכמתם, בתום לב ולטובת המאומץ.
(ג) לענין סעיף קטן (א) אין נפקא מינה אם המאמץ או המאומץ כבר גילו או פרסמו בעבר פרט מהפרטים שגילוים או פרסומם אסור בהתאם להוראות סעיף קטן (א), או שהסכימו בעבר לגילוי או לפרסום כאמור.
(ד) הוראות סעיף זה יחולו גם לענין אימוץ בין-ארצי.
מיום 1.1.1998
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ו מס' 1593 מיום 12.5.1996 עמ' 361 (ה"ח 2271, ה"ח 2449)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 1)
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 2)
ס"ח תשנ"ח מס' 1641 מיום 9.12.1997 עמ' 20 (ה"ח 2656)
34. (א) המגלה או המפרסם שלא כדין, בלי רשות בית משפט, שמם של מאמץ או של מאומץ או של הורהו, כולל שמם של אלה שביחס אליהם הוגשה בקשה לפי חוק זה לבית המשפט, או דבר אחר העשוי להביא לזיהוים, או תכנם של מסמכים שהוגשו לבית המשפט לצורך דיון לפי חוק זה, דינו – מאסר ששה חדשים; סעיף זה אינו בא לגרוע מהוראות סעיף 40 לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957.
(ב) סעיף זה לא יחול על מאמץ ומאומץ לעניין האימוץ שהם צדדים לו.
(ב) הוראות סעיף זה, למעט איסור הפרסום, לא יחולו על מאמץ ומאומץ לענין האימוץ שהם צדדים לו, ועל גילוי שנעשה בהסכמתם, בתום לב ולטובת המאומץ.
(ג) לענין סעיף קטן (א) אין נפקא מינה אם המאמץ או המאומץ כבר גילו או פרסמו בעבר פרט מהפרטים שגילוים או פרסומם אסור בהתאם להוראות סעיף קטן (א), או שהסכימו בעבר לגילוי או לפרסום כאמור.
(ד) הוראות סעיף זה יחולו גם לענין אימוץ בין-ארצי.
35. חיקוק ומסמך שמדובר בהם בילדו של אדם – גם ילד שאומץ במשמע; חיקוק ומסמך שמדובר בו בהורהו של אדם – מאמצו במשמע; והוא כשאין כוונה אחרת מפורשת או משתמעת; סעיף זה לא יחול אלא על חיקוק ומסמך שניתנו אחרי כ"ו באב תש"ך (19 באוגוסט 1960).
מיום 2.3.1997
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ו מס' 1593 מיום 12.5.1996 עמ' 362 (ה"ח 2271, ה"ח 2449)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 1)
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
35. חיקוק ומסמך שמדובר בהם בילדו של אדם – גם ילד שאומץ במשמע; מסמך חיקוק ומסמך שמדובר בו בהורהו של אדם – מאמצו במשמע; והוא כשאין כוונה אחרת מפורשת או משתמעת; סעיף זה לא יחול אלא על חיקוק ומסמך שניתנו אחרי כ"ו באב תש"ך (19 באוגוסט 1960).
36. (א) שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה, להתקין תקנות לביצועו, לרבות תקנות להבטחת סודיותם של עניני אימוץ. תקנות שענינן אימוץ בין-ארצי טעונות אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
(ב) מבין פקידי הסעד כמשמעותם בחוק שירותי הסעד, תשי"ח-1958, יסמיך שר העבודה והרווחה לענין חוק זה פקיד סעד ראשי ופקידי סעד אשר יפעלו לפי הנחיותיו של פקיד סעד ראשי, בדרך כלל או לענין מסויים.
מיום 21.8.1996
תיקון מס' 4
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
(א) שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה, להתקין תקנות לביצועו, לרבות תקנות להבטחת סודיותם של עניני אימוץ. תקנות שענינן אימוץ בין-ארצי טעונות אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
36א. (א) מי שרואה עצמו נפגע מהחלטה של פקיד סעד בקשר לקביעת כשירותו להיות מאמץ או מהחלטה של עמותה מוכרת בדבר כשירותו לאמץ ילד באימוץ בין-ארצי, רשאי לערור על ההחלטה לפני ועדת ערר של חמישה, שימנה שר העבודה והרווחה בהתייעצות עם שר המשפטים.
(ב) החברים בועדת הערר יהיו שופט בית משפט לעניני משפחה, והוא יהיה היושב ראש, שני עובדים סוציאליים, פסיכולוג קליני ופסיכיאטר מומחה, ובלבד שלפחות שניים מהם לא יהיו עובדי המדינה.
(ג) החלטה של ועדת ערר אינה ניתנת לערעור עוד.
מיום 2.3.1997
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ו מס' 1593 מיום 12.5.1996 עמ' 362 (ה"ח 2271, ה"ח 2449)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 1)
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
הוספת סעיף 36א