חומר רקע
נוסחים מטעם ועדת גרוס –
לישיבת וועדת החוקה חוק ומשפט 20052008
חזרת הורה מהסכמה לאימוץ –
להשלמת מסקנות ועדת ברנר - יוסף סעיף כי החלטה של בית משפט לגבי חזרה מהסכמה תינתן בתוך חודש מיום הגשת הבקשה. לצד הוראה זו ייקבע מנגנון מעקב כמו זה שבסעיף 13(ב) לחוק האימוץ.
יוסף לכתב ההסכמה בסעיף 7(א): "אלא אם כן בית המשפט יתיר לי בתוך שלושה חודשים מיום מתן הסכמה זו"
מסירת ילד לאימוץ על פי הסכמת אם אשר מתנגדת לגילוי זהות האב
גירסה א
13.(א) (1) אין לילד אב רשום ולא ביקש אדם להכריז על אבהותו לילד ואמו של הילד הסכימה שהוא יאומץ והיא מתנגדת לגילוי זהות אבי הילד.
גרסה ב'
13(א)(1). אין אפשרות סבירה לזהות את אבי הילד, למצאו או לברר את דעתו; לענין זה, חזקה כי אין אפשרות סבירה לזהות את אבי הילד למצאו או לברר את דעתו, אם נעשו הפעולות הבאות בתוך חודש (?) ימים מהיום שבו נודע לפקיד סעד על רצונה של האם למסור את הילד לאימוץ [או על היותו של הילד מועמד לאימוץ] ואלה לא הביאו לזיהוי אבי הילד :
1. נבדק במרשם האוכלוסין אם האם היתה רשומה כנשואה בתוך שלוש מאות יום שלפני לידת הילד;
2. נבדק בתיקי לשכת הרווחה במקום מגורי האם ובתיקי השירות למען הילד אם קיים מידע על זהותו של אדם שהיה ידוע בציבור כבן זוגה של האם בתקופה הרלוונטית או שהאם מסרה כי הוא אבי הילד;
3. נבדק כי לא היתה פניה לפקיד סעד/ לשירותי הרווחה מצד אדם הטוען כי הוא אבי הילד או מצד אדם שלישי אשר מסר את זהות האב;
4. אם האם מסרה מרצונה את פרטי האב מהם ניתן באופן סביר לאתרו (שלא על מנת לשמרם בחסיון כאמור בסעיף X) ונעשו פעולות סבירות לאיתור פרטי האב בהתאם למידע שהאם מסרה.
5. נעשה פרסום של תאריך הלידה של הילד ושל פרטים אחרים שייקבעו בתקנות
(ג) הפעולות האמורות בפסקה (1) בסעיף קטן (א) ייעשו תוך שמירה מירבית על פרטיות האם, האב הנטען וכל אדם אחר ומבלי לחייב את האם למסור מידע שאיננה מעוניינת למסרו; פקיד הסעד יסביר לאם את החשיבות שיש למסירת המידע על אבי הילד לשמירת טובתו של הילד.
(ד) על אף האמור בפסקה (1) בסעיף קטן (א), לא יערוך פקיד סעד פעולות לאיתור אבי הילד ובית המשפט יהיה רשאי לתת צו אימוץ בהסכמת האם בלבד, אם התקיימה אחת הנסיבות הבאות:
1. הפניה לאב עלולה לסכן את שלומו של הילד או את שלום האם;
2. הילד נולד כתוצאה ממעשה אונס או מגילוי עריות;
3. האב ידע על כך שהאם הרתה ממנו והוא נמנע ללא סיבה סבירה מלהתעניין בילד;
4. התקיימו נסיבות מיוחדות אחרות שאישר בית המשפט המצדיקות שלא לדרוש את הסכמת האב."
מעמדו של הורה נעדר שנמצא במהלך הליכי האימוץ -
(א) הוכרז ילד כבר אימוץ לפי סעיף 13(א)(1) וביקש הורהו של ילד לבטל את ההכרזה לגביו והוא מעוניין לגדל את הילד, רשאי בית המשפט לבטל את הכרזת הילד כבר אימוץ כלפיו, אם מצא כי אותו הורה מסוגל לגדל את הילד וכי ביטול ההכרזה יהיה לטובת הילד ובלבד שטרם חלפו שלושה חודשים מיום שניתנה הסכמת ההורה האחר לאימוץ; מצא בית המשפט כי ההורה ידע על ההריון לא יבטל את ההכרזה אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו.
ד ב ר י ה ס ב ר לגרסה א'
סעיף 13(א)(1) המוצע, מסמיך את בית המשפט ליתן צו אימוץ על פי הסכמת האם בלבד וללא הכרזה על הילד כבר אימוץ, כאשר היא הצהירה על התנגדותה לגילוי זהות אביו. זאת, כל עוד אין אדם הדורש להכיר באבהותו על הילד.
הצעה זו באה להגן על זכותה של האם לשמור על פרטיותה והאוטונומיה האישית שלה על גופה למסור את ילדה לאימוץ, במקרים שבהם האם אינה מעוניינת שיתחקו אחר זהות האב המשוער של הילד כדי לקבל את הסכמתו לאימוץ.
כידוע, כל אדם בישראל "זכאי לפרטיות צנעת חייו" (סעיף 7(א) לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו). עצם ההתחקות אחר ענייניה האינטימיים של האם שלא בהסכמתה פוגעת בצורה קשה ביותר בפרטיותה. כך נקבע בפסק דינו של בית המשפט העליון ע"א 413/80 פלונית נ' פלוני פ"ד לה(3),57, בדעת הרוב, מפי השופטת הדסה בן עת, בענין זכותה של האם להחליט לפי שיקול דעתה וללא הסכמת בן זוגה להפסיק את הריונה:
"התעברות, היריון ולידה הם אירועים אינטימיים, שכל כולם בתחום צנעת הפרט; אין המדינה מתערבת בתחום זה אלא מטעמים כבדי משקל, הנעוצים בצורך להגן על זכות הפרט או על אינטרס ציבורי רציני".
עצם הבחירה ללדת ילד הוא עניין שנתון להחלטתה האישית של האם. מכך נגזרת גם זכותה ללדת ילד ללא אב ידוע וכן אין היא מחויבת למסור לאב, שאינו מבקש ביוזמתו לברר את אבהותו, כי נולד לו ילד.
כשם שקיימת זכות לאם להחליט לפי שיקול-דעתה הבלעדי אם להפסיק את הריונה, לשמור על פרטיותה ועל האוטונומיה האישית שלה על גופה, קיימת לה זכות זאת לאחר לידת הילד, והיא גוברת על זכותו של הילד לדעת את זהות אביו ולגדול אצלו או זכותו של האב לדעת שיש לו ילד ולגדלו.
בנוסף לנימוקים אלה, הניסיון המעשי מוכיח כי ברוב המוחלט של המקרים האב אינו מעוניין כלל להכיר באבהותו על הילד ולגדלו בעצמו. לכן עצם ההתחקות אחריו פוגע באם מצד אחד, ומצד שני אינה מסייעת לילד. יתר על כן, במקרים שבהם האם מתנגדת למסור את זהות האב, יש חשש ממשי שאם רשויות המדינה יפעלו להתחקות אחריו, האם תפקיר את הילד מיד לאחר לידתו ולא תמסור אותו לאימוץ בצורה המיטבית לו.
קביעת הוראה זו לא נועדה לפגוע בצורך להשתדל להסביר לאם, לפני קבלת הסכמתה לאימוץ, את חשיבות המידע על זהות האב לילד ובמקרים שיש סיכוי שהאב ירצה לגדל את הילד לברר את רצונו.